אתי אנקרי: יוצרת, אמנית וזמרת

ומעל הכל- בת אדם השלמה עם אלוקיה  

אתי (אסתר) אנקרי היא כשרון נדיר: בנוסף להיותה אחת מהיוצרות הגדולות ביותר שהיו לנו, אנקרי גם מצטיינת ברב גוניותה ובאישיותה: היא זמרת מאוד מוכשרת אבל גם שחקנית, מפיקה, מלחינה, משוררת בעלת נפש פיוטית, נגנית בחסד אבל מעבר להכל- היא בן אדם. אשת משפחה (גם זה נחשב בימים אלו), לב זהב, עם נשמה מיוחדת, יהודית, אמיתית, מקורית.  

אל שירתה של אתי אנקרי התחברתי עוד בראשית דרכה, מאז "רואה לך בעיניים". הניגון והלחן וגם המילים דיברו אלי. מעבר לכך: בשנים האחרונות נוסף לחייה (וליצירותיה) גם המימד הרוחני היהודי, כאשר אתי גילתה את התורה. 

עבורי (ח.ח.) ההתקרבות של אתי לאמונה באלוקים וליהדות היה בהחלט אירוע משמעותי לא רק מבחינה אישית אלא דווקא מבחינה הסטורית כחלק מגאולת ישראל. מכאן גם משקל היתר שאני נותן לנושא היהדות אצל אתי באתר זה.

אתי עברה במהלך שנות יצירתה תהליך של חיפוש, חיפוש אחר האמת, בין השאר היתה תלמידתה הנאמנה של ימימה ז"ל, ובמקביל באה לידי הכרה "דתית" ו"חזרה בתשובה" (לפי ההגדרה העממית), או כפי שאתי מגדירה זאת - "גילוי האמת שבתורה". לעשות תשובה אינה תופעה נדירה במיוחד, אולם אצל יוצר הנבחן על ידי הציבור 24 שעות ביממה, תהליך כזה אינו פשוט כלל ועיקר. עליו להיות חדור הרבה אמונה בכדי ללכת נגד הזרם במהלך העלול לפגוע בקריירה שלו.

ניכר בה באתי, שהיא בדרכה המיוחדת ידעה כיצד לשלב את המהפך בחייה בלי לפגוע בחיי המשפחה (גם בעלה, בדרכו הייחודית, הצטרף אליה למסע) ומבלי להפסיק ליצור או לשיר. יש לקחת בחשבון כי להיות שומר מצוות, וגם זמר או אמן, יוצר בעייתיות מסוימת גם ליוצר העומד בפני קונפליקטים חדשים וגם לקהל העומד מול זמר שעובר מהפך שלא תמיד מובן ע"י הקהל, ועל זה היא ראויה לציון מיוחד.

התהליכים שעוברת אתי הנם שקופים יחסית בזכות הביטוי שהם מקבלים בשיריה הליריים. כך "חזרתה בתשובה" ניכרת למדי באלבומיה האחרונים, בשיריה יש מסר על אמת חדשה. לא כולם הבינו את התהליך שעברה אתי, נטו להתעלם מהמסר בשירים או אפילו להתעלם מהמשוררת בכלל.

אנקרי מבטאת את כמיהתה לדרך התורה והאמונה בסגנון המיוחד לה. אפשר להביא הרבה דוגמאות אולם אסתפק רק בשתיים משני האלבומים האחרונים. בשירה "יציאת מצרים" (ים, 2001) אנקרי כואבת את חסרון האמונה, "... קשה מאוד למשה, אין אמונה בלב האנשים" מצרך שהעם מאוד זקוק לו כמים חיים: ".....ולפעמים נדמה לי שאנחנו שם עדיין הולכים בדרך אל ההר מתחננים למים, יציאת מצרים"

באלבומה האחרון "מליונים" (2004), אלבום הספוג בשירים עם מסר חברתי נוקב, אתי אנקרי מבטאת את כמיהתה לחזרה למקורות הטבעיים של העם. ממילות שירי האלבום ניתן להבין כי לדעתה ההתנתקות מהמקורות- היא מקור השבר החברתי-מוסרי. כך למשל בשיר "מלך" (מונולוג הכסא) אנקרי יוצרת קשר בין הרדידות האמונית: "הם עושים להם כתר מצופה במלים, חסרי כוונה חסרי הבנה חסרי אמונה"

 ובין החברה המסואבת והמושחתת:

"והארמון מתמלא בפקידים אטומים, בגללם זה פשע להיות תמים

ונוספים חדרים ונוספים עבדים שעובדים את השקר מבוקר עד בוקר

והעם משלם ביוקר"

במידה מסוימת ולהבדיל, הלהט החברתי מוסרי של אנקרי, מזכיר לי את הלהט המשיחי של המשורר הלאומי אורי צבי גרינברג (אצ"ג). שניהם קושרים את ההתדרדרות (הלאומית (אצ"ג)-חברתית (אנקרי), להתנתקות מהשורשים היהודיים האמיתיים של העם היהודי ותורתו.

לדעתי, גם עבור אצ"ג וגם עבור אנקרי- התרופה להתנתקות הלאומית או המוסרית היא חזרה לתורה, התורה של המקדש, התורה של נביאי המוסר, של "ואהבתה לרעך כמוך".