ראיונות

 

 מגילת אסתר

מאת שי להב  26.3.2004     

, סופשבוע מעריב 

אתי אנקרי חוזרת פעמיים. גם לרדיו, גם בתשובה. לרגל צאת אלבומה החדש היא מנסחת את אחדות הניגודים. הלבוש צנוע, הטקסטים הרבה פחות. היא ובעלה לא באותה נקודה, אבל יש הרמוניה. היא בחרה שירים מהמקורות, אבל אל תיכנעו לסטיגמה. ובגיל 40 היא רוצה להצליח שוב כמו בפעם הראשונה. ''אני מקווה שזה לא יבהיל אנשים'', היא אומרת. ''אני מקווה שהאהבה שעוברת בשירה יותר חזקה מהכל''
 
  

 

הלילה שבין ראשון לשני, לפני שבוע. קול אורלוגין קורא חצות, וקולה של אתי אנקרי על סף הכחדה. אחרי שלושה לילות ללא שינה היא נמרחת, צרודה ואבודה, על רצפתו של אולפן ''קיצ'ה'' בפלורנטין, ולא יודעת איך תעבור עוד לילה של מיקסים. במאמץ ניכר היא נשרכת לתוך אחד החדרים ומנסה נואשות להתפקס על רשימת התודות בכתב יד המיועדת לאלבומה החדש. אבל אנקרי כבר לא רואה בעיניים. היא לא רואה את הכל. אני מבטיח לה שאתפקד על תקן צל ולא אפריע, אבל היא עייפה מכדי להתעודד. ''יהיה לך קשה'', היא מחייכת בכבדות, ''קשה להיות צל של צל. יש לי הרגשה שהרבה אנשים יקנו את הדיסק הזה כי אני כבר לא אהיה''.

הסיבה לתשישות של אנקרי נעוצה בחג הפסח המתקרב, ובהתחייבות שלה כלפי חברת התקליטים לסיים את הקלטת האלבום עד לבוקר יום שלישי. במילים אחרות: עוד 24 שעות. ועתה, כאילו כדי להכעיס את אחת היוצרות היותר פרפקציוניסטיות בזמר העברי לדורותיו, כל התקלות מרימות את ראשן המכוער דווקא בדקה ה-90.

זה מתחיל בשיר שעבורו תרה אנקרי אחרי קולות - גבוה ונמוך, כשהיא תתפקד על תקן מפלגת המרכז. את הגבוה סיפקה רינת גבאי ולאה שבת היתה אמורה להביא את הבסים. רצה הגורל, ושבת לקתה בהצטננות דווקא ביום האולפן האחרון. מאיה פוגל, המנהלת של אנקרי, חושבת על טונים נמוכים יותר מים המלח, ומרימה טלפון לטל גורדון. אלא שגורדון, מתברר, איבדה את קולה מספר ימים קודם לכן, במהלך צילומי התוכנית ''תוצרת הארץ''.

הגאולה באה רק באישון ליל, תודות לזמרת לימור עמר שבמקרה עובדת עם ארקדי דוכין, מבעלי אולפן ההקלטות. אנקרי מרוצה מהתוצאה, אבל אז נוחתת מהלומה נוספת. מסתבר שחלק מהעיבודים בשיר ''תגידי'', מהמקסימים שבאלבום החדש, התנדפו באורח פלא מהמחשב, או בשפת המוזיקאים: ''הסאונדים עפו''. אנקרי המותשת מתיישבת לצדו של המפיק, מרקו גורקן, ויחד הם מנסים לשחזר את הצלילים האבודים.

מי שמצפה כי רצף של לילות לבנים יהפוך את המשימה לתובענית פחות, לא מכיר את אנקרי. לאורך שעות היא עוצרת את גורקן אחרי כל אקורד ומשחררת בנועם שורת תביעות בנוסח ''תוסיף כאן עוד בס'', או ''תכניס כאן לופ, כמו בתיבה הקודמת''. בשלב מסוים אחד הטכנאים
באולפן עומד להזמין אוכל בטייק אוויי,ושואל את גורקן אם גם הוא מעוניין. גורקן מציץ במחשב, מציץ באנקרי ועונה בחיוך תשוש: ''כן, נראה לי שאני אצטרך את זה''.

גשם בוא
''בתקליט הזה דווקא הקפדתי הרבה פחות על הפרטים'', טוענת אנקרי כשאנחנו מתפנים לשיחה יומיים מאוחר יותר. ''באלבום הקודם שלי,'ים', הקפדתי יותר. הפעם היו לי תכתיבים כמו מועד יציאה. הדיסק היה אמור לצאת לראש השנה בכלל.

''גם המצב שאני נמצאת בו אמנותית מתאים לי ליציאה מהירה, לצלם ולהמשיך הלאה. ב' ים' היה לי מזג מאוד איטי כי הייתי בהריון, שזה לגמרי עוצר את הזמן. בהריון האישה חיה את החיים שמתרחשים בתוכה. היא במצב הכרתי אחר לגמרי. יותר קרובה למהות. והמהות לוקחת זמן.

''זה נכון שבעיקרון אני מתעכבת על כל פרט. מה לעשות שבדרך כלל אני יודעת מה אני רוצה. כבר כשאני כותבת את השירים אני שומעת את ההפקה. הפרטים חשובים לי, כי הם בונים את התמונה המלאה. אז יש אנשים שמסתכלים מהצד ואומרים:'וואו, איזו ביקורתית', אבל זאת אני. יש כאלה שמגישים עבודת גמר באוניברסיטה ומסתפקים בציון'עובר'. אני חייבת להצטיין, כי המוזיקה בשבילי היא לא מקצוע, אלא דרך חיים. מהות''.

'' מיליונים'', האלבום החדש, טומן בחובו מספר שינויים משמעותיים. קודם כל אנקרי שיתפה בו מפיקים מוזיקלים נוספים פרט לעצמה. אבל הבשורה האמיתית, לפחות עבור מעריציה הוותיקים, טמונה בגוון המוזיקלי. בצד שירים מינוריים, כמו אלה שאפיינו את יצירתה בשנים האחרונות, כלולים בדיסק גם שיר היפ הופ מחויך ( '' שמעתי ש. . .'' ), רגאיי קצבי ( ''מיליונים'' ), אלמנטים אלקטרוניים וגיטרות חשמליות. האלבום כולו הוא שיטוט בין מחוזות כבדי ראש ופסנתר, עם הבלחות מפתיעות של קצב והומור. בדיוק כמו אנקרי עצמה, שמסוגלת לנהל דיאלוג פילוסופי חמור סבר לאורך דקות ארוכות ולפתע לשחרר בדיחה מהשרוול, ששותלת אותך בספה.

יש לך דימוי של מלכת המלנכוליה אבל את נורא מצחיקה. איך זה?

''תשמע, כל כך הרבה שנים אמרו שאני עצובה וכבדה, שאני לא אכריז פתאום שאני קלה ונורא אוהבת מיץ גזר. אני חושבת שהשירים משקפים רק חלק מהמקומות שלי, ויש לי המון המון מקומות. אני אוהבת ריקוד, שפה של תנועה, בדיחות, לשחק עם פרייזים ומקצבים, ומצד שני שאנסון דרמטי. וזה משקף את האישיות הכוללת שלי.

''מה שקורה הוא שאתה כותב שירים שנה, ואז אוסף את אלה עם המשקל הסגולי הכי גדול, שזה בדרך כלל גם אלה שבאים מעצב או ממצוקה. לכן זה לא באמת מבטא. אולי זאת הסיבה שבגללה מיהרתי להוציא את'שמעתי ש. . .' כבר לפני שנה לרדיו, לפני שאתחרט. גם את'לך תתרגל איתה' לא רציתי להכניס לתקליט, אבל אלון אולארצ' יק התחנן. הוא אמר לי:'לא מתאים לך? אז תקליטי את זה בשבילי'. לדעתי , אם אני אקליט אלבום בשלושה חודשים, הוא יהיה הרבה יותר. . .''.

שמח ?

''לא, אל תגזים. קצבי. אתה יודע, הבת שלי, מעיין, אמרה לי:'אמא, השירים שלך עושים לי עצוב, תכתבי לי שיר שמח'. היא היתה אז בת שבע. אז כתבתי את'תגידי'''.

גם הוא רחוק מלהיות עליז.

''נכון, אבל לפחות הוא נכתב במאז'ור''.

אנקרי חווה עכשיו, תודות לאלבום החדש, עוד תחושה ששכחה כבר מזמן. לשמוע את עצמה ברדיו. ''מיליונים'', שיר חברתי עם ביקורת מרירה, המצופה במארז מוזיקלי קצבי וממותק, חורך את הסקאלה, והיא מתקשה להסתיר את שמחתה. למעלה מזה, היא גם לא חוששת להכריז עליה.

''קורה עכשיו משהו שהרבה שנים לא קרה לי'', היא אומרת. ''ההצלחה פתאום חשובה לי. גם כדי לשרוד כלכלית, כדי שאוכל לחרוש עוד פעם את השדה ולקנות זרעים, אבל גם מבחינת הפידבק האמנותי. זה עוזר לך אם משב הרוח לידך הוא טוב. האלבום הקודם שלי,'ים', מכר רק 7,000 עותקים ''.

שזה יפה עבור אלבום מאוד לא מסחרי ונטול להיטים.

''מה יפה? זה לא יפה בכלל. בעיני זה לא מספיק. חשוב לי שהתקליט החדש ימכור הרבה יותר. זה כמו בן אדם שזורע שדה, וגם אם הוא יודע שעשה עבודה נכונה, הוא מצפה לגשם. אם אין גשם והתבואה לא צומחת, הוא מסתפק רק במחמאות.'חרשת נהדר' וזה. זה לא מספיק, צריך איזון. גם הגשמי חשוב. זה גם מעיד, המכירות, על זה שהגל התגלגל הלאה. מכירות לא נותנות אינדיקציה לאיכות, אבל מראות שהקריאה שקראת, מישהו הגיב אליה''.

רואה לך באפריקה
אנקרי, עושה רושם, חיה עד היום את סינדרום אלבום הבכורה ההיסטרי. ''רואה לך בעיניים'', שיצא בשנת90', מכר קרוב למאה אלף עותקים והפך אותה לכוכבת בן לילה. על רמת הפופולריות שלה דאז יכול להעיד הסיפור הבא.

לפני 12 שנה, במסגרת טיול ארוך באפריקה, רציתי לעבור את הגבול שבין רואנדה ובורונדי. שוטרי הגבול הודיעו לי באדישות ש''יש הפיכה עכשיו בבירה בוג' ומבורה, חכה יום-יומיים ותוכל להיכנס''. אחרי יממה של התייבשות במחסום ומשחקי שש בש עם תיירים גרמנים, שמעתי קול מוכר הולך ומתקרב. ''אני רואה לך בעיניים'', הדהדו הצלילים מהרמקולים של הג' יפ הירוק שעצר לידנו. ''אני רואה את הכל'', ענו שני ההולנדים הבלונדינים שישבו בתוכו. הם היו בישראל מספר חודשים קודם לכן, מתברר, התאהבו באנקרי ולמדו בעל פה את כל שיריה, למרות שאין להם ולו קצה חוט של שליטה בעברית. ''אתם לא יודעים כמה אוהבים אותה בישראל'', הסבירו לגרמנים. ''אפילו יותר מעפרה חזה! ''.

מאז התחוללו עוד הפיכות בבורונדי, ואנקרי שחררה עוד אלבומים, אבל אף אחד מהם לא הצליח לשחזר את הבום הראשוני. ''קראת לי אסתר'' מכר כ-20 אלף עותקים, אבל ''למרות ובגלל'' שבא בעקבותיו כבר היה כישלון מסחרי מהדהד. גם ''ים'', האחרון , לא נחשב כאמור, ללהיט. הוא זכה, מצד שני, בתואר ''אלבום השנה'' של אקו''ם, ובכך ביסס את מעמדה של אנקרי כיוצרת מוערכת ואיכותית, שהולכת ומתרחקת ממוקד ההכרה הציבורית.

''תקופה ארוכה הפיחות במכירות לא ממש העסיק אותי'', היא אומרת, ''כי האמנות אצלי היא קודם כל דרך חיים. תרפיה, צורך אמיתי, מעבר לכל דבר. בשלב הראשון, כשאתה עושה את מה שאתה חייב לעשות ומקבל עליו הד חיובי, זו כבר ברכה, והרבה שנים הסתפקתי בזה. מה גם שבדיסק הראשון האאוטפוט החזק היה לא בפרופורציה למקום שממנו הכתיבה שלי נובעת.

''לקח לי שנים להתאזן, ובהן המשכתי לעבור את התהליך שנקרא לו תרפיה ביצירה, והיה לי ברור. . . בוא נגיד שהייתי מאוד מופתעת אם קהל כל כך גדול היה ממשיך לנהור אחרי. אבל עכשיו, פתאום, אני רוצה עוד פעם. חשוב לי להצליח, כי מעבר לסיפוק הפנימי, צריך שתהיה לזה אחיזה במציאות. אחרת זה קשה, ואתה צריך לעסוק במשהו אחר לצד האמנות''.

היו לך הרהורי פרישה מהמקצוע?

''היו הרבה נקודות בדרך שבהן שאלתי את עצמי אם אני ממשיכה לעשות את זה כרוטינה או שזה באמת המקום הנכון. בנקודות סדק של משבר, כשהאמנות שלך מגיעה רק ל-7,000 איש , אתה שואל את עצמך מה אתה עושה לא נכון. גם ככה אני טיפוס ששואל את עצמו כל הזמן. עצמי ענה לי שאני במקום הנכון. והנה, חזרה אלי עכשיו התחושה של האלבום הראשון. הפידבק הזה מהרחוב''.

אבל אתי אנקרי של ''מיליונים'' שונה באופן מהותי מהזמרת המתחילה שראתה לכולנו בעיניים (בצירוף הגבות הדומיננטיות, כמובן). שונה אפילו חיצונית, ולא רק בגלל סימני הזמן. השמלות הצמודות, המחשופים והלוק המוקפד הומרו בשמלות נושקות רצפה, נעליים גבריות ומינימום איפור.

''אני לבושה יותר צנוע'', היא מסכימה, ''כי זה נראה לי יותר נכון. תמיד הפריע לי כשהיה פוקוס על החיצוניות. כשהיה דיון על הגבות שלי, למשל, לא התייחסתי אליו, אבל הוא היה שם. אין מה לעשות. יש משהו שגונב את הפוקוס בלבוש ומביא את זה לפניך. ואני תמיד מעדיפה שהאדם יגיע קודם למפגש. אבל זה גם שייך להסתכלות. אני מכירה נשים דתיות שמתלבשות הרבה יותר יפה מחילוניות. חוץ מזה, לבוש
צנוע גם יותר מתאים לי כאישה בת 40''.

עד כמה מטריד אותך עניין הגיל?

''זה מעניין אותי, השינויים האלה. בגוף, בפנים. לפעמים אני יכולה להסתכל במראה ולהגיד,'כל הכבוד, התבגרת. עברת כברת דרך'. החיים נראים לי כמו צינור שאנחנו עוברים בתוכו, שבסופו מחכה אור. ואני רואה שעברתי כבר את נקודת האמצע של הצינור. משהו שאתה לא יכול להתנגד לו, לך איתו. ככה זה אצלי''.

מקורות הזוגיות
אורך השמלה הוא הרבה יותר ממעטפת הולמת לגיל 40 עבור אנקרי. מדובר בעדות לתהליך רוחני שעובר עליה בשנים האחרונות. אמנם צירוף המילים ''חזרה בתשובה'' עושה את בשרה חידודין חידודין מפאת הקונוטציות הכרוכות בו, אבל אי אפשר להתכחש לעובדה שאנקרי הולכת ומתחזקת באמונתה הדתית. האלבום החדש, במובן הזה, הוא סוג של יציאה מהארון. כלולים בו שני שירים שמילותיהם לקוחות מהמקורות, וגם בחלק ניכר מהטקסטים שלה יש התייחסות מפורשת ואוהבת לבורא עולם.

''זה צורם לך, הטקסטים האלה? '', היא שואלת בחשש ניכר. אני מודה שלפחות באינסטינקט הראשוני והחילוני שלי קפצו לי כמה פיוזים.'' אם אתה שומע שיר שלי עם טקסט מהמקורות '', היא מסבירה, ''וזה עדיין שובה את לבך באופן שזה מושר, או באמת שבו, ואתה לא נבהל, אז מבחינתי עשיתי את שלי''.

כן , אבל אם אני מנתח את מה שמפריע לי, זה כנראה הפחד מפני הרגע שבו נאבד אותך כמאזינים. הרגע שבו תפסיקי לשיר לגברים, למשל.

''אל תפחד, פחדים הם מהדמיון. הדמיון שלנו ממהר להשליך פחדים, לעגן אותם, ואנחנו נעצרים בגללם בדרך שלנו. אני לא סתם שרה. אני אוהבת לשיר. זה חזק מאוד אצלי. אני לא נכנסת בחיים לשאלה של'לשיר מול גברים או לא'. משהו לא נכון לי, בנקודת זמן עכשווית, להתעסק בזה. אני מקווה שזה לא יבהיל אנשים, כי הכוונות שלי טובות. אני יודעת, יש אנשים שזה מקפיץ אותם, אבל אני מקווה שהאהבה שעוברת בשירה יותר חזקה מהכל. קודם כל בשביל עצמי.

''זה תהליך פנימי אישי שאני עוברת והרבה אנשים עוברים אותו בכל מיני צורות. הכי מסוכן זה להכניס אותו לסטראוטיפים שעושים עוול''.

אילו תגובות קיבלת, בזמן העבודה על האלבום, לטקסטים האלה?

''מהמון סוגים. יש למשל את השיר'מונולוג הכיסא', שעורר שיחה רצינית. אמרו לי שזה שיר מקסים, אבל ברגע שבו אני שרה'בית המקדש' זה הורס הכל''.

השיר מבטא ביקורת חברתית נוקבת על הממסד בארץ. ''הארמון מתמלא פקידים אטומים/ ובגללם זה פשע להיות תמים./ ונוספים חדרים ונוספים עבדים,/ שעובדים את השקר מבוקר עד בוקר,/ והעם משלם ביוקר./ אני רוצה להיות מלך, מלך חדש,/ אני רוצה להיות כיסא של מלך, בבית המקדש''.

'' אני יודעת שזה מפריע לאנשים'', היא מסבירה, ''וגם חשבתי להחליף את המילים, אבל זה נראה לי הכי אמיתי. כי זה'בית מקדש' במובן של הלב. וחשבתי, למה שבגלל הקונוטציות אני אתנגד לאמת? אני מציירת בשיר תמונה חברתית מסוימת, ומביאה מולה תשובה שצריכה להיות מדויקת. פה היא במובן של טוהר מידות, מקום גבוה.

''בגלל שהכתיבה שלי היא דרך חיים, אני חייבת להיות אמיתית עם עצמי. אני יודעת שאני יכולה לשלם מחיר, חס וחלילה. יכולתי לכתוב מילה אחרת ולעשות לעצמי קל. אבל אני נאמנה לאמת של השיר. הוא לוקח אותי, לא אני אותו. אני מודעת לזה שהעיסוק בדת יכול לפגוע בי, בשיקול קר ומסחרי. אבל אני נורא מקווה שהכנות שלי בכתיבה יותר חזקה מהמגירות שפה מכניסים אליהן כל דבר.

''מבחינתי אלה פעולות ריכוך. אני אשמח אם לא יהיו גבולות, משני הכיוונים. בסך הכל להופעות שלי באים גם דתיים וגם חילונים. אני מקבלת מכתבים משני הכיוונים וזה לא באמת משנה''.

ועדיין לא ענית לי. האם יגיע רגע שבו לא תופיעי בפני גברים?

''בסך הכל זה כבר תקליט שישי שלי, ואני הולכת את הדרך. אז אל תפחד. הקהל חשוב לי, כי בלעדיו לעשייה שלי אין קיום. אם לא הייתי רוצה, לא הייתי עושה. אבל אתה יודע, זה נורא עצוב לחשוב שבגלל שזה טקסט מהמקורות הסטיגמה תקבל את פניו. כשזה מישהו דתי במקור ששר שירים מהמקורות, זה נראה טבעי לחילונים. אבל כשזה מישהו כמותם, יש פחד מהתקרנפות. אם מישהו מראש קרנף אז שיישאר קרנף. זה בסדר. אבל שיהיה קרנף חדש? ''.

בדיעבד , לאור התהליך שאת עוברת, את מתחרטת על דברים שעשית בקריירה?

''לא. בסופו של דבר אני די מובלת. יש בחירה על הדרך כל הזמן, ובכל זאת הכל רשום והרשות נתונה. כל הזמן יש התנדנדות בין אמת ונדמה, והתפקיד שלנו הוא להרחיב את ההכרה, כדי שנזהה לפחות את האמת. להרחיב את הכלים שלנו, כי אנחנו הולכים הרבה פעמים בחושך וחושבים שאנחנו באור.

''לי זה לא קרה, כי אני בן אדם קשוב לעצמי. תמיד. אם אני לא שקטה, אני שואלת את עצמי למה. כשאתה לא שקט זה מעיד על מאבק פנימי, ולפעמים לוקח שנים להבחין. כשזה קורה לי אני מיד עוצרת ומתבוננת. מאוד חשוב לי לעשות את העבודה הנכונה בחיים הקצובים האלה. יהיה לי עצוב להגיע לגיל 80 ולהבין שטעיתי''.

ועד כמה השינוי שחל בך משפיע על הזוגיות שלך ושל דורון, בעלך?

''באופן כללי אנחנו חיים בהרמוניה, גם אם אנחנו לא באותה נקודה. אבל הנקודות זזות כל הזמן. בכלל, בזוגיות לכל אחד יש צרכים אחרים, אבל כל עוד הרצון לשמור על הקשר עולה על הצורך לשמור על העקרונות, זה שורד. בעניין היהודי, הגרעין המשפחתי הוא ערך עליון, וזו סתירה לפרק גרעין משפחתי בגלל קרבה לדת.

''פירוק כזה לא קשור לדעתי בדתיות. אנחנו קודם כל אנשים. ברגע שאנחנו מתעטפים בעקרונות זה עדיין אנחנו שלובשים אותם. זה הכי קל למצוא את הסיבה בצבע, בדת, באמנות. אבל זה חיצוני. בסך הכל הבן אדם התלבש. כשבן אדם עובר תהליך פנימי, הכוונה היא לזכך את הנפש במידה כזו שההכרה תהיה שקופה ואז העין שלך יותר ויותר אובייקטיבית, עד כמה שיש דבר כזה. לכן ילד שחוזר בתשובה יכול לעשות את זה מאיזו התנגדות להורים שלא נתנו לו מספיק אהבה. ולהפך, חוזר בשאלה שלא קיבל מספיק אהבה. לתלות את זה בדת זה פשטני''.

חלום על מיליונים
התעוזה שאנקרי מגלה בבחירת הטקסטים לא מתבטאת רק במסגרת השירים ה''דתיים''. האלבום החדש מגלה יוצרת ישירה, לפרקים כמעט בוטה, שכבר לא מסתתרת מאחורי מטאפורות, גם במתחמים האינטימיים והאישיים ביותר שלה. כך, למשל, בשיר ''מים חיים'':

'' הייתי זרה בבית שלי, אז לקחתי תרמיל ומקל./ יצאתי לדרך נסתרת, רציתי להתקבל. . ./ הייתי זרה בין יקירי, ככה זה קורה מעת לעת./ אז יצאתי לנדודי, כי לא היתה לי מילה טובה לתת''.

'' זה שיר שמתאר את המצב שבו אתה מרגיש זר בין האנשים הכי קרובים אליך'', היא מסבירה. ''בשיר הזה הלכתי ממעגל למעגל. זה לא אחד לאחד, אבל זה כן מצב שאני יכולה להבין אותו. זה בדרך כלל קורה לצעירים שהולכים ומתרחקים מהמקום שקיבלו בו אהבה, כי לצד האהבה היו מקומות מרחיקים וקשים. השיר הזה מתאר הליכה מהמעגל הרחב למצומצם, וברוך השם היה שם פתרון. זה מצב של קצה, עם כמיהה גדולה לחיים''.

'' מתי הפסקת לבקש'', כתבה אנקרי ב''דמעות חמות'', '' שאשאר בצל,/ או שאתה פשוט לובש את מה שבידי מתקבל. . ./ אז ככה זה עכשיו בינינו או שאולי יעבור./ אני בוכה ומבקשת, שמישהו יעזור''.

'' זה רגע בזוגיות, להבדיל מהשיר'אהבה גדולה', שתיאר אותה ממבט על'', היא מסבירה במבוכה ניכרת. ''זה לא מדויק להגיד שזה על בעלי, כי בסך הכל אתה כותב את עצמך ורק את עצמך. המקום שאתה נמצא בו. גם כשאני כותבת על אנשים אחרים, מי שקורא יודע שאני כותבת על עצמי''.

זווית משפחתית אחרת נמצאת ב''תגידי'', אותו שיר שגרם למשבר בליל ההקלטות האחרון. ''תגידי'', כותבת אנקרי לבתה מעיין, אחותם של מיכאל ושירה, ''איך זה כל כך טעיתי דווקא כשרציתי שתהיי שמחה./ תגידי , ילדה אהובה, תגידי איך זה שלא זכיתי להיות לך טובה''.

'' השיר הזה עוסק בתסכול שלי כהורה'', היא מפרשת. ''ההכרה שגם אם עברת דברים בחיים ולמדת משהו, עדיין לא תוכל ללמד את הבן שלך. הוא צריך לעבור את זה בעצמו. אנחנו צריכים בסופו של דבר להקשיב להם ולא לתת להם עצות. קשה לראות את הילד שלך במצב שהוא צריך עזרה אבל צריך לגדול בעצמו. הרעיון הוא שהילדים יותר חזקים ממה שאנחנו חושבים. אפשר לסמוך עליהם''.

יש לך נקיפות מצפון, כאמא שמנהלת קריירה?

''לאו דווקא במובן הזה. בתור מוזיקאית יש לי יחסית הרבה זמן בבית עם הילדים. אתה יודע מתי יש לי רגשי אשם כלפיהם? כשאני נעדרת מהבית הרבה שעות, בגלל הדיסק, כי אני נורא נהנית מהעבודה, וזו לא באמת עבודה. להורה שעובד בעבודה פיזית יש לפחות איזון לנקיפות מצפון.הוא סובל מספיק''.

האלבום ''מיליונים'' כולל גם מספר התייחסויות חברתיות שבדרך כלל קשה לאתר באלבומיה של אנקרי. אם זה שיר הנושא, שעוסק במצב הכלכלי הקשה במדינה, ''מונולוג הכיסא'', שסונט כאמור בביורוקרטיה הישראלית האטומה, או ''מקודשת לי'' שמטפל בסוגיית הנשים שנרצחו על ידי בעליהן. ''אני חיה פה'', היא אומרת, ''ומדי פעם מרגישה את המאבק הקיומי הזה, על הלחם. ללכת לאיבוד בתוך המערבולת החברתית. מדברים פה על שיקום כלכלי, אבל זה כמו שהניתוח הצליח והחולה מת. המיתון נגמר, אבל אנשים התאבדו בדרך כי המנגנון רמס אותם. זה הפך לנושא שיחה בכל מקום. חוץ מאנשים שפוטרו, הרבה אנשים לכאורה עצמאים נרמסים, והממסד לא מתחשב בקשיים שלהם לשרוד. אנשים סוגרים עסקים כל הזמן ואין להם כסף להביא הביתה לילדים. זה מאוד אכזרי''.

אבל גם התודעה הציבורית הזו נכנסת לפילטר החמקמק וגדוש הסתירות המכונה אתי אנקרי. היא שרה על אקטואליה, למרות שלדבריה היא מקפידה שלא לצפות בטלוויזיה או לקרוא עיתונים כי ''זה עושה לי לא טוב. זה המון דברים שליליים כל הזמן. אני משתדלת להישמר. זה כמו שבן אדם צריך להתמודד עם מחלה קשה וחייב להישאר אופטימי. חייבים להתביית על החיובי''.

וכך אנקרי מבצעת למופת פרודיה על היפ הופ ובאותה נשימה מצהירה כי היא אינה מחוברת כמעט למוזיקה עכשווית. ''אני לא בן אדם שמעורה חברתית ואף פעם לא הייתי'', היא מודה, ומבהירה לי את פשר האישה שיושבת מולי ומקרינה חביבות, צניעות וישירות, אבל מקפידה גם לשמור על חיץ לא מושג. ''מצד שני'', היא מנתצת לי ברגע את התאוריה, ''יש לי המון חברים. מכל התחומים. אני חושבת שביומיום אני אישה רגילה לגמרי, נטולת קפריזות או מוזרויות. זה קורה כי ביומיום אני רחוקה מאוד, לצערי, מהמהות''.

בכל הנוגע לאמנות שלה, מצד שני, אנקרי מקפידה שלא להתחשב ב''מה שאומרים''. זאת , כנראה, הסיבה שבגינה יש לה עוד המוני ''לך תתרגל איתה'' על הנייר, אבל היא מעדיפה לאפסן אותם בעומק המגירה. ''אני כל הזמן מנסה לחשוב, כשאני יוצרת, איפה זה בנקודת האמת'', היא מסבירה. ''כי היצירה נצחית, וכל מיני דברים אחרים, שהם הצלחה של רגע, חולפים. יכול להיות משהו שעכשיו נורא מצליח ואחרי שלושה חודשים שיר אחר לגמרי נשאר מהדיסק הזה. זה רק מחזק את העניין שאנחנו בעיקר לא יודעים.''' מיליונים' מאוד מצליח ברדיו, לא בגלל שהוא יותר טוב מהשירים האחרים. והוא גם לאו דווקא יותר קליט. גם'שמעתי ש. . .' היה קליט, ולא תפס. זאת הסיבה שרציתי לקרוא לאלבום בכלל'מים חיים', כי זה שיר שמבטא עבורי ציון דרך פנימי מאוד חשוב''.

והחלטת על ''מיליונים'' כי זה יותר מסחרי?

אנקרי משלחת לכיווני מבט של ''לא הקשבת לשום דבר עד עכשיו? '', ומנמקת : ''כבר היתה עטיפה מוכנה, לפי'מים חיים'. אבל הלכתי לישון יום לפני שהייתי צריכה להעביר את העטיפה לחברת התקליטים, והתעוררתי באמצע הלילה מתוך מראה ויזואלי וקולי של'מיליונים'. פשוט העירו אותי קולות ותמונות של פרונט של דיסקים עם הכיתוב'מיליונים'. התעוררתי עם זה, ואמרתי'טוב, אם זה מה שאתם רוצים, אז זה מה שיהיה'. אני לא יכולה לבחור שם של אלבום לפי שיקול מסחרי, כבר הסברתי לך. המוזיקה אצלי היא תרפיה, דרך חיים''.

את כל הזמן מדברת במונחי ''תרפיה''. הזכרת כאבים מהילדות שמתקיימים לצד האהבה. גם אמרת לי שאת שואפת לעסוק בעתיד בטיפול בילדים. מה הביא לחור הזה בלב שמקבל אצלך ביטוי כל הזמן?

'יש משפט שעמיר לב כתב בשיר 'מכור''', היא עונה בחיוך.''' רואים עלי הכל, ואני לא מגלה'. תחשוב לבד''.

 

האתר נבנה ע"י חיים חרמון

לאתר אין מטרות מסחריות וכל החומר מובא לטובת הציבור

כל הזכויות שמורות ליוצרים

לא נשכח את יהונתן פולארד הנרקב בכלא האמריקני