ראיונות

ראיון עם אתי אנקרי- הארץ  

מאת: טל גורדון  04.4.2004    

יש כמה דרכים להגיע להצלחה. האחת, לקחת נוסחה שכבר הוכיחה את עצמה, מנגינה שאפשר לזמזם בשניה (וצריך כשרון לא מבוטל כדי להמציא מנגינות כאלה), להלביש מילים פשוטות, רצוי פשטניות, שיכולות להיקלט גם אצל ילד בן שנתיים, ומקצב שגורם לך להזיז את התחת בלי שליטה.  

  הדרך האחרת היא לנסות ולחשוף רגע מהחיים שלך בכזאת כנות, שתגרום לכל שומע להתחבר דרך המילים שלך לרגע דומה בחיים שלו עצמו. ואני זוכרת בדיוק מתי חשבתי על זה בפעם הראשונה, זה היה ב-1990, כשאתי אנקרי הוציאה את "רואה לך בעיניים", ומהרגע הראשון היה ברור שהיא אחד הקולות הכנים ביותר שצמחו במוזיקה הישראלית.  

  שנתיים וחצי עברו מאז האלבום הקודם שלה, "ים", ועכשיו מוציאה אנקרי את האלבום החדש (השישי אם לוקחים בחשבון את האלבום ההופעה המשותף לה ולדוד ד'אור) - "מיליונים". לאורך כל העשייה שלה מאפיינת אותה דואליות - כבר בהתחלה, אחרי "רואה לך בעיניים" הרציני, היא שחררה את הפן הקליל שלה דרך "לך תתרגל אתה.." וגם לאלבום החדש, שהטון הכללי שלו רציני ומינורי, נכנסו שירים כמו "שמעתי ש...", שהוא מעין קרוב משפחה של "לך תתרגל...".  

  בשיחה אתה מתגלה אשה מאוד מופנמת אם כי הטקסטים באלבום חושפניים עד כדי אומץ.  

  הייתי חייבת לכתוב שם "בית המקדש"  

  "היום מתיישבים עלי כל מיני אנשים, חסרי פנים, מיואשים. הם עושים להם כתר מצופה במילים חסרי כוונה, חסרי הבנה, חסרי אמונה. אני רוצה מלך חדש...אני רוצה להיות כסא של מלך בבית המקדש". ("מונולוג הכסא")  

  זה לא סוד שאנקרי עוברת תהליך רוחני, יש הקוראים לו חזרה בתשובה, אבל לה לא קל להגיד את המילים המפורשות. וכשמקשיבים לדיסק נתקלים קודם כל במילים, האלבום מופק באופן שמשאיר להם את כל המקום לדבר.    

יש שם דברים שגרמו לי בהתחלה לחשוש שאנקרי תלך בעתיד בדרכם של אמנים כמו אורי זוהר, אך גם להעריך את הכנות והחושפנות הגדולה, ואת העובדה שלא היה רמז למיסיונריות ולמטיפנות שמאפיינת בדרך כלל אנשים שמגלים דרך חדשה. נדמה שבשנים האחרונות נולד סוג חדש של חזרה לדת של אמנים כמו ג'וני שועלי ואהוד בנאי, שהדתיות שלהם לא מפריעה להם להמשיך ולתפקד כאמנים "רגילים", ואולי גם אנקרי היא חלק מהגל הזה.    

התחושה המרכזית שעוברת מהאזנה לטקסטים שלה היא של הודיה, ושל יכולת גדולה להתבונן בכאב ולתת לו מילים ברורות.  

  - הפחד שלך לדבר מפורשות על חזרה בתשובה נובע מחשש שאנשים יירתעו?  

  "בדיסק הזה יש שיר כמו 'מיליונים', מצד שני טקסטים מתהילים ומצד שלישי שיר כמו 'מונולוג הכסא' והיו לאורך הדרך שאלות מאנשים שעבדו אתי ואמרו שאולי כדאי לי להצניע את המקומות האלה כדי שזה לא ירתיע אנשים, אבל היה לי מאד חשוב לדייק עם עצמי. כמו שאני לא יכולה לכתוב 'אני אוהבת אותך' אם זה לא מדויק, באותה מידה הייתי חייבת לכתוב שם 'בית מקדש' כי זה היה המשפט הכי מדויק שמצאתי. לא הסכמתי לטשטש אותו רק כדי שאנשים לא יירתעו מזה כי נורא חשוב לי להיות נאמנה לכתיבה, ולעצמי בתוך זה. ואני יודעת שיש מחירים שמשלמים. אני מקווה שהם לא יהיו גבוהים.  

  - מה הוביל אותך למקום הרוחני?  

  "תמיד הייתי כזאת. זה אפילו יהיר לקרוא לזה רוחני. יש לנו פה עבודה לעשות, על הקרקע, להיות יותר מדויק עם הלב שלך כאדם. כפועל יוצא אתה יותר מדויק עם האנשים שאתה חי אתם. זה יותר ויותר להתקרב למשפט של ואהבת לרעך כמוך. נכון להיום אני מתמסרת למה שאני עושה, אני מופיעה, אני רוקדת, אני מאד אוהבת מה שאני עושה. ועל הבמה אני בסוג של התמסרות.  

  - ואין סתירה בין זה לבין הרוחניות?  

  "אני לא נותנת לסתירה מקום.  

  - יכול להיות שתצטרכי לוותר פעם על המוזיקה והבמה כמו שקרה לשאר האמנים שהלכו בשביל הזה?  

  "לפי השיטה שלי אני לומדת מהתוצאה, לא מהדמיון. אי אפשר לתת תשובות אמיתיות על שאלה כל כך היפותטית. את לא יכולה לדעת מה תהיה התוצאה עד שאת לא עושה את הדרך. מוזיקה, שירה, ובעיקר כתיבה, זה ריטואל שלי עם עצמי. דרך מסוימת של הבעה שאין לי שליטה עליה. אם אני עוצרת את זה, זה כמו לעצור מעיין מלזרום. במובן הזה זה ריפוי כי זה מחדש אותי כל פעם.  

  - בשביל הריפוי צריך להיות כאב?  

  "לא. הכתיבה שלי לא שייכת לכאב אלא למעיין היצירה. לחיים.  

  "מיכאל" נכתב בהזמנה  

  "ואני אשיר עוזך. וארנה לבוקר חסדך/ כי היית נשגב לי, ומנוס ביום צער לי". ("ואני אשיר")  

- ספרי לי על העבודה על האלבום החדש..  

"את האלבום הקודם הפקתי מוזיקלית בעצמי. הפעם החלטתי מראש שאני הולכת לפנות לכל מיני מעבדים ומפיקים מוזיקליים, ושכל אחד ייתן את הכיוון שלו. המחשבה שלי הייתה שכשמפיק עובד על שיר אחד, הוא נותן לו את כל האנרגיה שלו. אם הוא עושה תקליט שלם, הוא מחלק את האנרגיה על פני כל השירים. רציתי שכל אחד ייתן לשיר את מלוא האנרגיה. אבל בסוף, החיבור עם גיגה למשל (אחד המפיקים באלבום), הפיק שישה שירים מהאלבום. היכולת שלו לצלול לתוך השירים מאד גדולה. הוא מינימליסטי והוא עמוק. אז כל פעם נתתי לו עוד שיר.  

- מה האלבום הזה מספר עליך?  

  "כל אלבום, כמו כל ספר, הדבר היחיד שהוא מספר, זה על היד שכותבת. זה לא משנה מה אני אומרת על משהו , הצורה שבה אני אומרת מספרת עלי, יותר מאשר על הדבר שאני כותבת עליו. השיר מלמד יותר על זווית הצילום מאשר על האובייקט המצולם.

  - מה השתנה בך מאז האלבום הקודם?  

  "אני אותו בנאדם, שעבר עוד שנתיים וחצי, ואני מגיעה יותר מהר לתוצאות. יש איזה דרך קצרה יותר לתוצאה.    

- את כותבת כל יום בשגרת עבודה, או רק כשאת טעונה במשהו?  

  "יש מצב שבו אני יכולה להחליט שאני צריכה לכתוב עכשיו שיר. לא תמיד זה יוצא, אבל הרבה שירים קרו לי כשהחלטתי שאני רוצה לכתוב. את 'מיכאל' למשל כתבתי בהזמנה לפסטיגל. זו מין דלת שאני פשוט פותחת אותה. ויש גם מצבים אחרים שבהם אני מאד רוצה לכתוב משהו מסוים, שמסתובב לי בראש. זה תהליך שכרוך גם בחשיבה וגם ברגש. לפעמים אני רוצה להבין רגש מסוים,ודרך המילים אני מבינה אותו".  

  התמימות היא נורא מוחצנת  

  "הייתי זרה בבית שלי, אז לקחתי תרמיל ומקל. יצאתי לדרך נסתרת, רציתי להתקבל. שהשמיים יברכו אותי, שהגשם ישטוף את כולי במים טובים, במים חיים. ("מים חיים")    

לפני ארבע עשרה שנה, בתחילת הקריירה, נדמה היה שאנקרי הולכת בנתיב מאד ברור ומהיר קדימה. היה בה משהו הרבה יותר מוחצן מאתי אנקרי של האלבומים הבאים, שהלכה והצטיירה כדמות סגורה שלא יכולה לשחק את משחק יחסי הציבור הרגיל של אמנים.  

  - אז איך זה שבעצם הלכת לכיוון שונה כל כך מזה שנדמה היה שאת מתחילה ללכת בו?  

"אחרי הדיסק הראשון התחלתי איזה מסע אחר אל עצמי. מיד אחרי הדיסק הזה בניתי משפחה ותמיד ידעתי בצורה חייתית כמעט שאם אני הולכת חזק עם הגל הזה שלוקח אותי אני לא אחזיק מעמד כאשת איש וכאמא לילדים. כי אני גם אמא טוטלית.אז באיזשהוא מקום פנימי כאילו שמרתי את הדברים בהולד".  

  - ולא הייתה בזה שום תחושה של החמצה מבחינת הקריירה שלך?  

  "עם כל זה שהשכל שלי עובד מאד חזק, מה שמוביל אותי בחיים זה הבטן. החיים חזקים יותר מכל מחשבה ואני משתדלת לא לתת למחשבות לעצור לי את החיים.

    - נכונה התחושה שלי שהיית מוחצנת יותר פעם?  

  "כן. התמימות היא נורא מוחצנת. יש בה משהו פשוט: כואב לך - אתה צורח. ברגע הראשון אתה לא שם לב שאתה צורח. זה משהו מאד ראשוני, כמו תינוק. אחר כך , בהתאם לתגובה ממול, אתה משתנה.

    אוהבת לרקוד ולתפור  

  "מה עוד תוכל לעשות כדי לרדוף אותי, אם תרצה את חיי תקבל את מותי. כבר לא מפחיד אותי./ בילי הולידיי שרה בתקליט שלך והגשם יורד בדלתי הפתוחה./ כבר לא פוחדת ממך. ("את מקודשת")    

- אחרי כל הרצינות הזאת, בואי נעבור לרגע לשלב השאלה הקצרה - איזה שיר שלך את הכי פחות אוהבת?    

"לא מגלה...  

  - ספרי לי משהו מפתיע עליך  

  "אני בנאדם מאד פתוח".  

  - מי את כשאת לא מוזיקאית, מה את אוהבת לעשות חוץ ממוזיקה?  

  "אוהבת מאד לרקוד, ולתפור...  

  - מה היית עושה אם לא היית מוזיקאית?

    " אני חושבת שהייתי עושה תראפיה במוזיקה...ויכול להיות שהייתי עובדת עם ילדים מוגבלים... או ציירת...

    - במה את הכי גאה?  

  "אין משהו כזה. יש אצלי שמחה, או הוקרת תודה. לא גאווה. 

  - מאיזה תכונה שלך היית שמחה להיפטר?

    "מהכעס, מהיהירות".

    - יהירות? לפני רגע אמרת שאין משהו שאת גאה עליו...

  "כן, יש סתירות בחיים...  

  בימים אלה מופיעה אנקרי עם הרכב של ארבעה נגנים, בשירים מכל האלבומים ומהאלבום החדש. לתאריכי ההופעות

 

האתר נבנה ע"י חיים חרמון

לאתר אין מטרות מסחריות וכל החומר מובא לטובת הציבור

כל הזכויות שמורות ליוצרים

לא נשכח את יהונתן פולארד הנרקב בכלא האמריקני