כתבות

תוכן עניינים

1.      אנקרי ובני משפחת בהפקת האלבום "ים" – mooma

2.      אתי אנקרי, ים – מאת עדו אשד

3.      מעט מדי בשר - גבע קרא-עוז

4.      לקראת צאת האלבום "מליונים" -  ארז ארליכמן

5.      הזמן של אתי - גבע קרא עוז

6.      המיליונים של אתי אנקרי - עמוס אורן

7.      תחושת געגוע - קרני אלדד

8.      תנו לעצמכם מתנה לחג - שי להב

9.      דיסקים חדשים לקראת פסח – שי להב

10. אסתר המלכה - שי להב

11. עכשיו אני – מירב יודילוביץ

12. האם להשמיע שירים בערבית ברדיו? - אביבה זלצמן

13. כשאסתר תשתחרר – אבי אפרתי

14. אתי אנקרי על אלבומה: אני מאמינה שזה נותן כוח - שירי הררי

15. קראת לי אסתר-  חן רוזנק

16. אין לחם, נאכל לחמניות  - גידי אביבי

17. יש זמרת אין מסגרת אתי אנקרי - גידי אביבי

   1. כתבות עיתונות לקראת צאת האלבום "ים"

אתי אנקרי חוזרת באלבום משפחתי. מאת איתי קורוניו

מקור: אתר MOOMA   http://www.mooma.com/news.asp?catid=4&pgId=3244

אלבומה החדש של אתי אנקרי, "ים", יצא לחנויות אתמול (2.9.2001) ומכיל 14 קטעים חדשים, מתוכם שניים אינסטרומנטליים. אתי הצטרפה לאיזשהו טרנד עכשווי של עבודה עצמאית לגמרי על האלבום (בדומה לשי נובלמן, פטריק סבג, אילן וירצברג ואחרים) והיא זאת שהלחינה, עיבדה, הפיקה מוסיקלית והפיקה את הדיסק בכללותו. אלבום זה של אתי הוא מעין אלבום משפחתי - באחד השירים היא שרה דואט עם אימה, חנה אנקרי; בעלה, דורון ליניק, צילם חלק מצילומי החוברת המצורפת לדיסק ואת האיורים על העטיפה אייר בנה, מיכאל. אחיה, יוסי אנקרי, השתתף בנגינה יחד עם מוסיקאים אחרים כמו עובד אפרת, זוהר פרסקו, אילן בן עמי, ז’אן פול זימבריס, אמיר שהסר, ליאורה יצחק ונוספים.

סינגל נוסף מתוך "ים" אלבום חדש לאתי אנקרי. "כל היום הייתי שרה, מנגנת בגיטרה, מחברת קצת שירים, גם טובים וגם רעים"

השיר מחבר את אנקרי עם נושא גידול ילדיה שלה. אנקרי, אם לשני ילדים וילד נוסף אוטוטו בדרך, כתבה את המלים והלחן. כמו כן הפיקה מוסיקלית את השיר ומנגנת בגיטרה. נגנים בשיר:

-------------------------------

2. במקביל לחיפוש אחרי התשובה הנכונה מוציאה אתי אנקרי תחת ידיה אלבום צנוע עם כמה שירים יפים. מאת עידו אשד 

מקור: אתר MOOMA  http://www.mooma.com/review.asp?catid=8&pgId=3488  

 - שמעת שיצא דיסק חדש לאתי אנקרי?

- היא חזרה בתשובה, לא?

- יכול להיות, רק ש…

- לא, כי ככה היה כתוב, קראתי ראיון איתה.

- אבל בכל זאת, יש שמה שירים ש…

- מה, היא ממש עם כיסוי ראש והכל?

- אני לא יודע, רק מה שאני מנסה להגיד לך שיש שם כמה שירים ממש יפים ו...

- יאללה גם כן, כולם נהיו פה דוסים, זהו, עוד מעט גם אתה תחזור לי בתשובה, ואחר כך יבוא המשיח ויאללה לבלגאן של הצפיפות אוכלוסין.

- מה יש לך, תגיד לי, אי אפשר לדבר איתך? אללה יסתור מה שנהיה ממך.

- אתה רואה, זה מתחיל באללה יסתור, ואחר כך רק אלוהים ישמור אותך, תיזהר, אני אומר לך, נראה לי שהם סימנו אותך.

(מתוך שיחה לא בלתי אפשרית, בסלון הקרוב לביתך)

 

כן, החמישי של אנקרי עומד תחת צילה המאיים של הפיקנטריה הרוחנית (או אולי "הרכילות התורנית" יהיה ביטוי מתאים יותר), שעל פיה אתי אנקרי מתקרבת לדת. אבל מה זה קשור ליצירה שלה? זה טוב? זה רע?

 

ניכר על אנקרי שהיא עברה (עוברת?) תהליך אמיתי, עמוק ומורכב. זה לא ממש מפתיע למצוא אותה מחפשת דרך רוחנית. זה גם לא ממש מפתיע שהדרך שלה נשמעת משכנעת הרבה יותר מכל מיני שאנטי - אלגנטי אופנתי. ובכלל, אין לה על מה להתנצל. בשנים האחרונות "רוחניות" הפכה להיות מילת גנאי, אך חיי רוח והמושגים הקשורים בכך הם לא דברים נחותים. עידן הניו אייג’ השתלט על המושג "רוחניות" והפך אותו לשם כולל לתעשיית אשליות משגשגת. מה שהיה פעם מרחב הפעולה של פילוסופים, אנשי תרבות דת ואומנות, הפך היום לסדנת ריקודי רומבה עם דולפינים, לתקשור עם ביצי הכינים של סבא שלך, לאבחון אישיות על פי ריח בית השחי או חבילת מבצע של שמונה תובנות במחיר של שלוש.

 

עכשיו אנקרי שמה במרכז התמונה את אלוהים, ושרה כשהיא מכוונת גם אליו. היא מהרהרת על הבריאה, על התגלות הטבע - דרך הים, דרך תינוקת, דרך המים. גם שמות השירים עצמם מרמזים על העיסוק התכני, שמות כמו "ברוך השם", "לילה ויום", "יציאת מצרים", "מלאכים". אבל אל חשש, אנקרי לא מטיפה (ברוך השם) ולא הפכה למיסיונרית, רק משתפת את המאזינים בחלקת האלוהים הקטנה שהיא בונה לעצמה. העיסוק ב"אלוהים" מאיים באופן אינסטנקטיבי על השומעים. שהרי "אלוהים" בקונטקסט הישראלי הוא גורם פוליטי. אבל כדאי לנטרל את החשש הזה ולקבל קצת פרופורציה. גם שגרירנו בגולה, מר כהן (לאונרד) מרבה להתייחס לאלוהים (כשהוא לא משרת את המאסטר שלו במנזר) וגם אדון צימרמן בוב עסק בו מכל מיני כיוונים. מיקי שביב כתב עליו שיר בלשון נקבה (עוד יום במטבחה של אלוהים), ובעצם מי לא מתייחס אליו?

 

 

מבחן מושגים קצר לשימוש עצמי -

תגובה למראה זמר/ת עם שרשרת גדולה עליה תלוי צלב (למתקשים בדמיון נציע את מדונה עם צלב גדול, עמוק בתוך המחשוף) אל מול התגובה לזמר יהודי חובש כיפה?

 

הטקסטים של אנקרי קטנים ועדינים, היא לא מנסה להתחכם ולא מנסה להרשים. נראה כי הקריטריון על פיו היא עבדה הוא אותנטיות. נקודה. ולראייה, שורות פשוטות מתוך "גלגלי המים": "שני משוטים בסירה/ כך היינו/ צמודים לדרכה/ שמש גדולה במרום/ לא ראינו/ עלתה ושקעה". אבל זה יהיה יותר ממטופש לנסות לנתח את הטקסטים של אנקרי במנותק מהלחן - המשמעות ניתנת להם דרך השירה, דרך הכוונה, ממש כמו בתפילות, שהן בוודאי השירים הכי ותיקים באיזה שהוא מצעד.

 

שתי הערות על הטקסטים

ראשונה: השיר "אהבתך" נקרא גם, בסוגריים, "האמרגן פטיטו 2". אנקרי מתכתבת עם עצמה, ועם השיר "לוליטה" (האמרגן פטיטו) מתוך "רואה לך בעיניים", שיצא לפני יותר מעשור (1990).

שניה: השיר היפה ביותר באלבום הוא שיר בשפה הערבית. "טול עומרי", הוא שיר של אתי ושל אימה חנה. הן שרות ביחד בערבית, אתי מובילה וחנה מהדהדת מאחור, ממש כמו אימא טיפוסית. השיר הזה כל כך יפה ומרגש, שהוא מוכיח שוב את היכולת של המוסיקה להיות שפה על-מילולית, כי אם התרגשתי מהשיר כנראה שהבנתי בו משהו, משהו עמוק מאוד, וכל זה בלי להבין מילה בערבית (טוב, נו, חוץ משני הביטויים השגורים והאהודים "ווין ג’וזיק?" ו"ג’יב אל אוויה, יא כלב").

 

יש באלבום גם שני קטעים אינסטרומנטליים יפים. האחד הוא "מעיין", קטע שכולל פתיחה מאת אילן בן עמי-חיג’ז, והופעה דומיננטית של עוד וגם של קלרינט. הקטע השני נקרא "ריקוד תונסאי". ככלל, האלבום הזה בנוי על קונפסציה של אוריינטליות מינורית. הלחנים קטנים, עדינים ומתגלגלים, הסלסולים צנועים, והכל עובד על מי הים התיכון, ביום שקט, אלוהים הוא המציל, הדגל לבן.

 

אנקרי עבדה על האלבום הזה לגמרי לבדה, היא כתבה מילים ולחן, היא הפיקה והיא עיבדה. וכשמו כן הוא, זהו אלבום מאוד מימי. אין כאן שירי כאב קורעים וצרחה גדולה, אלא שירים אימהיים במובן הרחב של המילה, שירים של נתינה ושל התבוננות, ושל אתי אנקרי שעדיין יודעת לכתוב ולשיר שירים יפים מאוד.

   3. מעט מדי בשר

  16.9.01    

YNET  גבע קרא-עוז

"הים", אלבומה החדש של אתי אנקרי, נעים לאוזן, אך רחוק מלהרשים, למעט שיר אחד מדהים
מדי שנה משוחררים לקראת החגים תקליטים ישראלים רבים. אלבומהה החדש של אתי אנקרי "הים", שוחרר גם הוא לקראת תשרי, אבל בניגוד לשאר התקליטים, שמועד הוצאתם לשוק קשור בעיקר בתקווה שיהפכו למתנה לחג, אלבומה של אנקרי קשור בטבורו לאווירת החגים. אנקרי, שהתוודתה בראיונות אחרונים על חזרתה בתשובה, הוציאה תקליט יהודי מאוד, בעל ניחוח של בית כנסת. הצלילים נעים אמנם מבוסה נובה ועד ג'אז, אבל קולה האותנטי של אנקרי משדר חמימות של תפילה וישתלב מצוין באווירת הימים הנוראים.

אנקרי, שנפלטה בשנים האחרונות מהזרם המרכזי של היוצרות בארץ, בחרה שלא לנסות ולהיכנס אליו חזרה. אין בתקליט אפילו לא להיט רדיופוני אחד, רק שירים שקטים, אישיים וצנועים. התקליט חדור ברוח מוזיקת העולם. רעשים של טבע, מילים פשוטות וסלסולים מזדמנים ממלאים את 14 שיריו. התוצאה יפה ונעימה לאוזן, אבל לא מרשימה. הבעיה העיקרית היא שרוב הלחנים לא מספיק חזקים וסוחפים, כך שבסופו של דבר אנחנו נשארים עם הרבה אווירה ועם קולה היפה של אנקרי, אבל עם מעט מדי בשר.

הפיצוי ניתן בדמות שיר אחד מושלם, דואט ששרה אנקרי עם אמה בערבית, "טול עומרי", שבו משחזרת אנקרי את רגעי השיא מהעבר, ומצליחה ליצור רגע שבו משתלבות כל תכונותיה הטובות ומזוקקות ליצירה בשלה ומרגשת.

  ------------------------------------------------------------------------------------------------

 4. כתבות עיתונות לקראת צאת האלבום "מליונים"

YNET ארז ארליכמן

אתי אנקרי - שמעתי ש...

מטח הראפ של אתי אנקרי, שובב, משתולל, נטול חוקים ומסגרות. אנקרי נשמעת כמו ילדה מתבגרת שנהנית לשחק בקול של עצמה כדי לראות כיצד יגיבו המבוגרים סביבה. היא מתמרנת בין היפ הופ קופצני לג'אז רך שנשבר עם ג'יבריש מזרחי ומחייב את המאזין לדריכות, בכל רגע מגיעה הפתעה ווקאלית חדשה. למרות ריח נוסטלגי חריף ל'לך תתרגל איתה', 'שמעתי ש..' תופס את האוזניים עם חיוך.

אתי אנקרי - מליונים

בשמחה ובששון היא חוזרת. אחרי אלבום רוחני ומוערך על ידי המבקרים חוזרת אנקרי למה שהיא עושה כל כך טוב. לכתוב שירים. אם התגעגעתם לאישה המחפשת תשובות ושואלת שאלות, למיץ לימון הממותק שהיה חסר בנוף הפופ-רוק הנשי בארץ, אז היא חוזרת. כמו כל פרוייקט בחייה המוסיקליים של אנקרי גם כאן מתחדשת אנקרי ונוגעת בעומק. זה אמיתי נעים ומרגש.

הידיעה על יציאתו הקרובה של אלבומה החדש של אתי אנקרי עוררה ציפיה רבה אצל מעריציה הרבים, לא מעט בזכות הסינגל המצליח "מיליונים". אנקרי, יוצרת מקורית וייחודית שזוכה להצלחה רבה לאורך כמה אלבומים, מגישה כאן בכשרון רב 11 שירים חדשים, שאת רובם כתבה והלחינה. על ההפקה המוסיקלית העשירה והמגוונת הופקדו גיגה, דנה בן דוד, שגיא צורף, הוד דיין ואנקרי עצמה. האלבום "מיליונים" יוצא שנתיים לאחר "ים", אלבומה המוערך זוכה פרס אקו"ם.

 5.  הזמן של אתי

YNET גבע קרא עוז (08.04.04 )  
האלבום החדש "מליונים" של אתי אנקרי מציג זמרת בשיאה: בשלה ומוכשרת, רגישה וכובשת. גבע קרא עוז על אלבום מושלם. כמעט.
 
לפעמים, למוזיקה יש ריח. ל"מיליונים", אלבומה החדש של אתי אנקרי, יש ריח של יום שישי אחרי הצהריים. בדיוק אותו ריח שהיה ל"קרוב" של אהוד בנאי. ריח של שלווה.

הקריירה המוזיקלית של אנקרי התנהלה בצורה מוזרה. פריצה מזהירה עם האלבום הראשון ("אני רואה לך בעיניים") והשני - ("קראת לי אסתר")  ואז סוג של דעיכה, חצי מרצון וחצי לא. המופע המשותף והמצליח עם דוד ד'אור וההשתתפות בסדרת הטלוויזיה "שבתות וחגים" שמרו אותה בתודעה, אבל נדמה היה שאנקרי מסרבת לקחת על עצמה את התפקיד שיועד לה - הג'וני מיטשל המקומית, סימן הדרך ליוצרות האישיות.

וכך, אלבומה האחרון "ים" שיצא לפני שלוש שנים, למרות שכלל כמה וכמה שירים נפלאים, זכה להתעלמות די מופגנת ברדיו. גם הראיונות המוזרים קמעה שהעניקה אנקרי ובהם בישרה על התקרבותה לעולם הדת, יצרו תחושה של בלבול וחוסר כיוון, שבאו לידי ביטוי באלבום, שהיה מורכב ועמוס, אבל לא ממוקד דיו.

"מיליונים" לעומת זאת, הוא אלבום כמעט מושלם. אנקרי נמצאת בו בשיאה ככותבת ומלחינה. שירתה, שהיתה לעתים בעבר מעט כוחנית מדי, עדינה ומרגשת. היא פורטת על נימי הנפש כאילו מדובר בנבל. אנקרי של "מיליונים" היא זמרת בשלה, כובשת ונינוחה - ועמוסה עד כאב בכשרון.

אנקרי כתבה והלחינה את כל השירים באלבום מלבד שני קטעים הלקוחים מתהילים, והשתתפה גם בהפקה (לצד גיגה, שהפיק את רוב שירי האלבום, דנה בן דוד, הוד דיין ושגיא צורף). כדרכה של אנקרי, מדובר באלבום אישי מאוד וניכרת בו חשיפה של ממש. עם זאת, בכתיבה של אנקרי יש משהו מסתגר. היא מציירת תמונות מחייה, אבל אלה תמונות נוף מרוחקות במקצת. היא כאילו שרה עבור עצמה, כשהמאזין מוזמן להקשיב - אבל לא להיכנס.

דווקא שני הסינגלים ששוחררו לרדיו - "שמעתי ש..." הראפי-ג'זי ו"מיליונים" המחאתי - אינם משקפים את רוח האלבום. שניהם קצביים ומאזכרים את להיט הביכורים "לך תתרגל איתה". למרות שמדובר בשירים מוצלחים למדי, לטעמי הם אינם משתלבים במרקם הכללי של האלבום, ששומר על קו מלודי פשוט ורך, והיה עדיף לשמור אותם להזדמנות אחרת.

השירים הבולטים באלבום, שמתנשאים מעל כולם, הם "כיסופים" המרגש, "את מקודשת שלי" הנוגע, ובעיקר "יודוך" החותם את האלבום בתפילה מזככת ומרוממת. הפער בינם לבין השירים האחרים אינו גדול, ובכלל, זה מסוג האלבומים שמומלץ להקשיב לו ברצף, כשהנרות דולקים ברקע, הרוח האביבית מנשבת בקלילות, ואם אפשר - בשישי אחרי הצהריים.

 

  7. תחושת געגוע

  מאת קרני אלדד   08.4.04          אתי אנקרי – מיליונים
02NET


אתי אנקרי היא יוצרת גדולה. היא תרמה לבליל הזה שנקרא "תרבות ישראלית" את קולה הפשוט נטול המניירות, את הנשמה הגדולה שלה והמון המון כישרון. את כל אלה כמעט ולא נשמע בדיסק החדש שלה, "מיליונים".

לומר את האמת, זה היה אתגר לצלוח את 47 הדקות של האלבום. הוא כל כך משעמם ומייגע, שזה פשוט קשה. האלבום נשמע כמו סקיצה אחת גדולה של כל השירים שלא נכנסו לאלבום המעולה הקודם, "ים". לא קורה בו כלום. כל השירים בקצב בינוני, לא בלאדי מידי, לא קופצני מידי, כאילו בכדי להדגיש את השיממון. קשה, קשה.

  השיר "אהבה גדולה" הפותח את האלבום. זה שיר לא רע, קליט, חמוד. אבל הוא הופק בכזה זלזול, כזאת בינוניות; וכאשר משווים אותו לטרק כלשהו באלבום הקודם, מבינים את עומק הפער שבניהם.

הסאונד, המילים, הנגנים, אפילו המיקס, כל כך הרבה יותר טובים בקודם. וכשאנחנו יודעים שאתי מסוגלת ליותר, זה אפילו מאכזב.

  השירים היחידים ששווים האזנה שניה באלבום הזה הם "מיליונים" ו"שמעתי ש..."

הם לא מנסים לספר לנו כמה אלוהים גדול ומגניב כמו באחרים, ולא למכור לנו את בית המקדש השלישי. הם שירים מחוייכים, חברתיים, קצביים.

  "מיליונים" שהפך כבר לסמי להיט.

הוא שיר חברתי מובהק, על המאבק המתמיד לשרוד, להתפרנס. "יש כמוני מיליונים אנשים בלי כסף, לא שווים פרוטה." הרעיון מוכר, אבל מוגש ברגאיי חמוד, שמזכיר את התקליט הראשון של אנקרי, ומזכיר לנו כמה אנחנו אוהבים אותה.

  "שמעתי ש..." זה שיר סאטירי על מכת הראפ. אנקרי קובלת על הפשטות בה כל "פראח מהרחוב אבל מה זה מעודכן" יוצא עם שיר ראפ. חמוד, עשוי לא רע. ואז מגיעה עוד שרשרת שירי שום דבר, שירי מים, שירי כלום.

אפשר לשמוע אותם בלופ ולא לזכור כלום.

  השיר האחרון, "יודוך", יכול היה להגיע למקומות מרגשים, גם בזכות עזרתם של לימור עמר ורינת גבאי המעולות. אבל הוא לא. הוא נשאר סטאטי, במקום ללכת למקום המנוני שאליו הוא מושך.

  יענקלה רוטבליט כתב עכשיו שיר "ימני" מובהק. המילים אדירות, המוסיקה איומה.

למה אני מזכירה אותו? כי זה שאתה ימני, או זה שאת דתיה, לא אומר שמותר לכם לכתוב פחות טוב. ההפך  

 8. תנו לעצמכם מתנה לחג

  שי להב – זמן השרון, מעריב

....אתי אנקרי נמצאת בשנים האחרונות בתהליך מתמיד של חיפוש. חיפוש רוחני, חיפוש דתי, וגם חיפוש מוזיקלי. באלבום הקודם שלה, "ים", עשה רושם שהשיטוטים הסתיימו בסוג של חוף מבטחים. התוצאה הייתה דיסק מקסים, הומוגני ומינורי מאוד, שהבליט מאוד את האיכויות המוזיקליות של אנקרי, ולחלופין, טשטש כמעט לגמרי את יכולותיה המוכחות כיצרנית להיטים מסחריים. עכשיו מגיע "מיליונים", ומלמד שהחיפוש עוד רחוק מלהסתיים. למעשה, באלבום הזה אנקרי נשמעת מבולבלת, מפוצלת ותועה מאי פעם. בצד אחד, אפשר למצוא ב"מיליונים" את שיר הנושא החמוד, המלווה ברגאיי קצבי, ואת "שמעתי ש..." המדליק, שהוא פרודיה שנונה על עולם ההיפ-הופ. מהעבר השני, האלבום מכיל שירים שקטים, אישיים ומלנכולי
ים, שאנסון אחד וכמה שירי הודיה לאלוהים. לא שיש לנו משהו נגד גוון מוזיקלי, נהפוך הוא, אבל במקרה הזה החתיכות לא ממש מתחברות. הפיצול מתרחש אפילו בזהות המפיקים המוזיקליים, ויש לא פחות מארבעה כאלה ב"מיליונים".

אבל זאת רק הבעיה הבסיסית על פני השטח. בעיה עמוקה יותר מלווה את אנקרי במשך כל השנים האחרונות, ודומה כי היא רק הולכת ומעמיקה. הכוונה היא למלחמה הפנימית שהזמרת מנהלת נגד עצמה ונגד היכולות הנתונות שלה. אנקרי ניחנה במתת אל. חינניות ספונטנית וכובשת, הבוקעת מהשילוב שבין הטקסט, הלחן וצורת השירה הייחודיים שלה. לפרטים, ניתן לפנות ל"לך תתרגל איתה", "קח אותי כך" והשיר "מיליונים". מצד שני, לאנקרי יש גם את היכולת לשחרר שירים אישיים פשוטים וקורעי לב, שחודרים את כל מערכות הציניות. יש כמה מהסוג הזה גם באלבום החדש. "מים חיים", למשל, או "מקודשת לי". אבל זה לא מספיק לה. בהשראת התהליכים הרוחניים שעוברים על הזמרת, היא מחפשת להעניק לשיריה משמעות "עמוקה", "רצינית", "נצחית" וכו'. להפוך אותם לסוג של כלי להעברת מסרים, במקום להיות רק אמצעי פורקן לחוויותיה האישיות, כמו בעבר. ואני לא מדבר על עצם
השימוש בטקסטים מהמקורות או בשירי הודיה לאל. מדובר בטקסטים יפים, שיכולים להפוך גם לפנינה מוזיקלית. הכוונה היא לגישה הכוללת של אנקרי, שמעדיפה את הכובד המכוון על פני הפאן, ולחלופין - הריגוש הטהור. כל אלה הופכים את ההאזנה לאלבומה החדש לחוויה תובענית מאוד, ולא תמיד מספקת. אנקרי מנסה לשרטט אמיתות חיים גדולות, ולפרקים התוצאה פשטנית וגובלת בהטפה. דווקא כשהיא נותנת לעצמה להשתחרר, גם המסר עובר טוב יותר. בדיוק כמו בשיר הנושא הקצבי, שבעצם מדבר על מיתון כלכלי מדכא.

ועדיין, החיפוש של אנקרי ראוי מאוד להערכה, כי היא אחת מהיוצרות הבודדות כאן, שעדיין מתייחסת אל היצירה כאל סוג של לחם. מזון לנפש. בעולם של מסחור ומחזור, צריך לכבד אותה על עצם הניסיון. מה עוד שמדובר באחת המוזיקאיות והזמרות המוכשרות ביותר שלנו. גם באלבום בינוני כמו החדש, יש עדיין מספיק פנינים כדי להאיר את המערכת ולשמר את הסקרנות. סקרנות ביחס לתחנה הבאה, שאליה אנקרי תיסחף במסגרת מנגינת הנדודים שלה. 

 

9. דיסקים חדשים לקראת פסח אתי אנקרי 

26.3.2004   מאת שי להב

http://www.bambili.com/bambili_news/katava_main.asp?news_id=6144&sivug_id=6

אתי אנקרי נמצאת בשנים האחרונות בתהליך מתמיד של חיפוש. חיפוש רוחני, חיפוש דתי, וגם חיפוש מוזיקלי. באלבום הקודם שלה, "ים", עשה רושם שהשיטוטים הסתיימו בסוג של חוף מבטחים. התוצאה הייתה דיסק מקסים, הומוגני ומינורי מאוד, שהבליט מאוד את האיכויות המוזיקליות של אנקרי, ולחלופין, טשטש כמעט לגמרי את יכולותיה המוכחות כיצרנית להיטים מסחריים. עכשיו מגיע "מיליונים", ומלמד שהחיפוש עוד רחוק מלהסתיים. למעשה, באלבום הזה אנקרי נשמעת מבולבלת, מפוצלת ותועה מאי פעם. בצד אחד, אפשר למצוא ב"מיליונים" את שיר הנושא החמוד, המלווה ברגאיי קצבי, ואת "שמעתי ש..." המדליק, שהוא פרודיה שנונה על עולם ההיפ-הופ. מהעבר השני, האלבום מכיל שירים שקטים, אישיים ומלנכולי

ים, שאנסון אחד וכמה שירי הודיה לאלוהים. לא שיש לנו משהו נגד גוון מוזיקלי, נהפוך הוא, אבל במקרה הזה החתיכות לא ממש מתחברות. הפיצול מתרחש אפילו בזהות המפיקים המוזיקליים, ויש לא פחות מארבעה כאלה ב"מיליונים".

 

אבל זאת רק הבעיה הבסיסית על פני השטח. בעיה עמוקה יותר מלווה את אנקרי במשך כל השנים האחרונות, ודומה כי היא רק הולכת ומעמיקה. הכוונה היא למלחמה הפנימית שהזמרת מנהלת נגד עצמה ונגד היכולות הנתונות שלה. אנקרי ניחנה במתת אל. חינניות ספונטנית וכובשת, הבוקעת מהשילוב שבין הטקסט, הלחן וצורת השירה הייחודיים שלה. לפרטים, ניתן לפנות ל"לך תתרגל איתה", "קח אותי כך" והשיר "מיליונים". מצד שני, לאנקרי יש גם את היכולת לשחרר שירים אישיים פשוטים וקורעי לב, שחודרים את כל מערכות הציניות. יש כמה מהסוג הזה גם באלבום החדש. "מים חיים", למשל, או "מקודשת לי". אבל זה לא מספיק לה. בהשראת התהליכים הרוחניים שעוברים על הזמרת, היא מחפשת להעניק לשיריה משמעות "עמוקה", "רצינית", "נצחית" וכו'. להפוך אותם לסוג של כלי להעברת מסרים, במקום להיות רק אמצעי פורקן לחוויותיה האישיות, כמו בעבר. ואני לא מדבר על עצם

השימוש בטקסטים מהמקורות או בשירי הודיה לאל. מדובר בטקסטים יפים, שיכולים להפוך גם לפנינה מוזיקלית. הכוונה היא לגישה הכוללת של אנקרי, שמעדיפה את הכובד המכוון על פני הפאן, ולחלופין - הריגוש הטהור. כל אלה הופכים את ההאזנה לאלבומה החדש לחוויה תובענית מאוד, ולא תמיד מספקת. אנקרי מנסה לשרטט אמיתות חיים גדולות, ולפרקים התוצאה פשטנית וגובלת בהטפה. דווקא כשהיא נותנת לעצמה להשתחרר, גם המסר עובר טוב יותר. בדיוק כמו בשיר הנושא הקצבי, שבעצם מדבר על מיתון כלכלי מדכא.

 

ועדיין, החיפוש של אנקרי ראוי מאוד להערכה, כי היא אחת מהיוצרות הבודדות כאן, שעדיין מתייחסת אל היצירה כאל סוג של לחם. מזון לנפש. בעולם של מסחור ומחזור, צריך לכבד אותה על עצם הניסיון. מה עוד שמדובר באחת המוזיקאיות והזמרות המוכשרות ביותר שלנו. גם באלבום בינוני כמו החדש, יש עדיין מספיק פנינים כדי להאיר את המערכת ולשמר את הסקרנות. סקרנות ביחס לתחנה הבאה, שאליה אנקרי תיסחף במסגרת מנגינת הנדודים שלה.

       10.  אסתר המלכה  

15.4.03  מאת שי להב - זמן תל אביב

  אתי אנקרי של התקופה האחרונה החלה להיראות כמו אנטיתזה לזמרת שראתה לנו בעיניים לפני 13 שנה. החיוך הממזרי של ה"דן די נה טרקדו נה נה" התחלף בהדרגה בחיפוש רוחני, שלקח את הזמרת למחוזות איכותיים, אבל גם רציניים עד לגבולות הפאתוס. השינוי הזה התבטא גם ברמת הנגישות של אנקרי לקהל הרחב. וכך, "ים", אלבומה האחרון, זכה מצד אחד בתואר "אלבום השנה" של אקו"ם (משמע, בחירה של אמנים), ומצד שני, נותר כמעט אלמונית מבחינת הציבור. גם בראיונות שנערכו איתה אנקרי נשמעה כמו מישהי שמאסה בכללי המשחק ודוהרת לאיטה לעבר השקיעה.

  כל הרקע הזה נפרס כאן במטרה להאדיר ולהעצים את תחושת העונג שנחתה עלינו, למשמע "שמעתי ש...", הסינגל החדש של מלכת הגבות. ההפתעה נפתחת כבר בצילום העטיפה. אנקרי שולחת יד ספונטנית לעבר המצלמה, בליווי חיוך רחב, סווטשירט מהוה, צמות קלועות ומראה כללי מבית המחסן של עידן רייכל. והרי זה פלא, עצמו, שהוא מעין רייכל עצמו מתארח כאן עלי קלידים. החיוך ממשיך לתוך השיר מהתלה מוזיקלית מגניבה לגמרי, המשלבת גרוב סוחף, שירה מלאת שמחת חיים וביטויים עדכניים ("עכשיו לא כל כך פשוט להביא אותה באחלה קצב כדי להזיז את כל העסק מהעצב. יענו פרח עצבני מהרחוב אבל מה זה מעודכן במחשבים, מביא אותה ב-  look של מהפכן") ועוד ועוד. אנקרי, שנשמעת כאילו השתחרר לה כל הטקס מהישבן, נעזרת בפרטנרים כבדים, כמו עובד אפרת על הבס ואריאל זילבר בחצוצרה. לא פחות. עידן רייכל כבר אמרנו? עוד רכיב חשוב הוא ינון בן-דוד, שהכלי שלו הוא מיתרי הקול ושרירי הלסת. הבחור משגר מהלוע מגוון בלתי נדלה של צלילים, שמהווים אגב רכיב מרכזי בהרכב הכלי המשולש פאקה. אבל זה כבר לכתבה אחרת..

    לגמרי לא ברור אם השיר הזה מאפיין את אלבומה העתידי של אנקרי, שייצא בקיץ. אבל מה שכן ברור, שהזמרת גילתה מחדש את החדווה. שנאמר (מפי הגבורה עצמה): "אז ברוך השם, תודה לאל. ברוך השם, תודה לאל"

 

11. עכשיו אני  

14.06.04  

מאת מרב יודילוביץ'   http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2931966,00.html

 

אתי אנקרי חוזרת לצוותא בעקבות הצלחת אלבומה האחרון. "אני מנסה לומר לעצמי לא להתייאש כשאני למטה ולא לחשוב שזה לתמיד כשאני למעלה". ראיון

 

אחרי שנים של הערכה תקשורתית שבאה פחות לידי ביטוי במכירות ויותר בביקורות מפרגנות, אתי אנקרי זוכה גם לחיבוק הקהל ולגושפנקת הפלייליסט של גלגלצ. ביום חמישי הבא (24.6) היא חוזרת אחרי שנים להופעה חגיגית בצוותא עם חומרים מכל האלבומים ובעיקר עם דגש ייחודי על שירי אלבומה האחרון, "מיליונים", שהחזיר אותה ללב המיינסטרים. "נעים לחזור לצוותא, אחת לכמה זמן", אומרת אנקרי, "זה מזכיר תקופות שבהן היה לאמנות בית ובמובן הזה צוותא היא מונח חברתי. אבל זה לא באמת משנה איפה אני מופיעה כל עוד אני מופיעה. קהל הוא קהל ואני שמחה על כך שהוא מגיע להופעות והוא קשוב".

 

לא רק הקהל שפוקד את המופעים של אנקרי ברחבי הארץ קשוב, קשובים גם המבקרים, העורכים המוזיקליים ורוכשי התקליטים שהיו ועזבו, וכעת חזרו בגדול.

   

"יש תנודות ותנועות בחיי אמן, וזה משהו שאני מקבלת כי החיים דינמיים. אפשר להסביר הצלחה במובן הטכני של המילה רק בדיעבד, אבל קשה לצפות אותה. אני מנסה לומר לעצמי לא להתייאש כשאני למטה ולא לחשוב שזה לתמיד כשאני למעלה", היא אומרת ומאשרת שלמילה אופטימיות מקום רחב בחייה. "אני נותנת לאופטימיות בכל יום נתון זמן מחשבה, צריך לטפח אותה וזה לא פשוט".

 

רואים עליה הכל

אישה רגישה, אתי אנקרי. חושבת, כותבת ובעיקר מופנמת. "יש משפט מתוך שיר של עמיר לב שאומר 'רואים עליי הכל ואני לא מגלה'. זה משפט שאימצתי לעצמי", היא אומרת ומוסיפה, "אנשים שכותבים ומופיעים חשופים מאד. קשה לנו יותר להסתיר את עצמנו ויש בזה מההתמודדות. אני חושבת שבשנים האחרונות עברתי תהליך שפתח אותי וזה בא באופן טבעי לידי ביטוי גם באלבום ובמופע. זו, כמובן תוצאה של דרך, אבל כעת הדלת יותר פתוחה, יש פחות ייסורי נפש".

 

אם באלבומה הראשון, "רואה לך בעיניים", הגישה אנקרי כתיבה אישית, חושפנית וכואבת עם שירים כמו "געגוע", "רואה לך בעיניים" ו"עד מתי", באלבומה הנוכחי יוצאים השירים מהפרט אל הכלל. הסינגל הראשון הנושא את שם האלבום הוא שיר מחאה חברתי על המצב הכלכלי הקשה בישראל ועל אטימות המערכת שמלווה במקצב רגאיי מחויך על מנת לאפשר בליעה קלה של הגלולה. "זה נכון, השיר רציני בקלות שלו. זה נכון גם שאני מתעסקת לא מעט בהשפעת הממסד והמערכת על החיים שלי כאזרח. אני משוכנעת שזה נובע מזה שאני אימא לשלושה ילדים שנדרשת להתמודד עם תכתיבי הממסד מהבנק ותרבות הריביות שלו, ודרך כל שאר הקופונים שהמדינה גוזרת על חשבוננו, כמו למשל מס הכנסה ששותף מצד אחד להכנסות שלי מהיצירה ומצד שני לא מגן על היצירה שלי שנגנבת לאור יום בשוק הפירטי. אנחנו רוב הזמן נכנעים למערכת רוצים לשנות אבל מתרכזים בהישרדות. אז אני יכולה לבכות את זה או לכתוב על זה, ואת זה אני עושה לא ברמה הפוליטית של ארגון עצרות, מכיוון שהעסקות בפוליטיקה מרחיקה מהלב. אני מעדיפה לשיר את הדברים כהבנה חולפת".

 

אנקרי, שעוברת בשנים האחרונות תהליך של התקרבות לדת היהודית, אומרת שהיא מנסה להעביר את ההצלחה כמו שאר הניסיונות שהיא עוברת דרך פריזמת הבריאה. "אני מתייחסת לכל מה שקורה לי כיצירת הבורא. הוא שולח אליי גלים שדרכם אני מנסה להבין את הקיום. כשהוא מחבק אני מחייכת, כשהוא מכאיב אני מנסה לגדול מתוך הכאב, וכל זה תוך הבנה שהכל זמני וחולף ושאנחנו צריכים לתת את המקסימום בזמן שאנחנו פה".

 

אנקרי מודעת לכך שמבחינה הלכתית שירת אישה אסורה ברבים אך היצר חזק ממנה. "כל עוד אני לא מוכנה לוותר על מה שאני עושה, בחרתי שלא להתעסק עם המשפט 'קול באשה ערווה'. אני גם לא מתווכחת איתו, אני עושה מה שאני יכולה".

.

   12. האם להשמיע שירים בערבית ברדיו?

אביבה זלצמן  מעריב

....הזמרת אתי אנקרי הופיעה בעבר בשירה בערבית, הן בלהיט הגדול "שאבו" והן בשיר"טול אומרי" (כל חיי) שהקליטה לאלבומה האחרון, "ים". "השאלה אם ראוי או לא ראוי לשדר בתחנת רדיו ישראלית שירים בערבית היא די סבוכה", היא אומרת. 

"מצד אחד, אני מודעת לכך שלהרבה אנשים בארץ קשה היום לשמוע מוסיקה בערבית. אנחנו במצב לחימה מול עם דובר ערבית וזה עושה משהו לאנשים. גם בהופעות שלי, לפני שאני מבצעת שיר בערבית, אני מקדימה הסבר קצר כדי לוודא שאף אחד בקהל לא ייפגע. מצד שני, אי אפשר להתעלם מהמקום בו אנו חיים. אנחנו במזרח התיכון, והשורשים של משפחתי הם במדינה דוברת ערבית. זה חלק מהתרבות עליה גדלנו. תרבות שאני גאה בה ואוהבת אותה".  

13. כשאסתר תשתחרר – אבי אפרתי,  לרגל יציאת "מליונים"

   16.4.04      

עתון תל אביב

החדשות הטובות: "מיליונים" הוא האלבום הכי פחות מעוכב של אתי אנקרי מאז "רואה לך בעיניים". החדשות הרעות: זה עדיין לא מספיק. ורוקפור תפסו אמריקה

"מיליונים", אתי אנקרי, אן.אם.סי

"Nationwide", רוקפור, אירסיי/האוזן השלישית

אתי אנקרי היא מהדוגמאות היותר בולטות כאן לפער שבין פוטנציאל למימושו. כבר בראשית דרכה הפומבית, בשיאה של היסטריית "רואה לך בעיניים", ברור היה שמדובר במי שכשרון הגלם שלה נמצא בשמים ומעבר להם. אפשר היה לראות שם גרעינים של יכולת די נדירה לנסח בבהירות ובפשטות, טקסטואלית ומלודית, רעיונות רגשיים עמוקים. מצד שני, כבר מההתחלה ניתן היה לחוש בנטייה הבלתי משתמעת להסתבך.

 את אלבומה הראשון עטפו והדביקו אלון אולארצ'יק (הפקה מוסיקלית) ודרור אורגד (גיטרות) כך שיהיה קוהרנטי יחסית, אבל כבר בהופעותיה הראשונות זה לא היה פשוט. אחר כך באו האלבומים הבאים וחשפו ביתר שאת מציאות של פערים: יהלום אמיתי בגרעין הפנימי, עם רעיונות יפים, עומק ורגש מחד; לצד קושי בולט לאסוף את מה שיש בה ולהוציא לפרונט באופן מגובש, מחובר, שלם וזקוף קומה. מנוכחותה בתקשורת תמיד עברה דמות מתלבטת, מתייסרת, מסתבכת מבחינה זהותית.

תהליכים רגשיים מהסוג הזה מעולם לא היו דלק רע ליצירה בכל תחום שהוא, אבל אצל אנקרי נראה שזה דווקא עבד הפוך. יותר מהכל היא נשמעה מלאת עכבות - רוצה אבל מתקשה. פה ושם זה הצליח להשתחרר, ואז זה היה אחלה, מרגש אפילו, אבל רוב הזמן לא.

"מיליונים", הנוכחי שלה, הוא האלבום הכי משוחרר של אנקרי מאז "רואה לך בעיניים". בעצם, מדויק יותר לומר שהוא הפחות מעוכב. אבל גם בו אי אפשר להימנע מתחושת הפערים: מרבצי רגש עצומים ונגיעה מלודית יפה שמצליחים לשטוף החוצה באופן קולח באמת רק בחלק מהזמן. זה דיסק שמשקף, בין היתר, את תהליכי ההתקרבות של אנקרי אל הדת. יש בו אי אלה אזכורי אלוה, כולל שני טקסטים מתהילים. הם לא בוטים, לא מיסיונריים ומשתלבים בטבעיות. במארג הכולל של הדיסק הם שייכים לחלק היותר זורם, פחות מעוכב. יותר מדי מעבדים/ מפיקים מוסיקליים השתתפו בעבודה, עובדה שמשקפת אף היא את הקושי של אנקרי לזרום, את החשש להפקיד את המפתחות בידי מישהו ולהתמסר לו, את צרכיה לשלוט. זה משתקף מן הסתם בצליל, שאיננו אחיד, איננו מגובש ואינו מצליח לייצג אבולוציה של עבודה שלמה ומקפת על אלבום שלם.

יש ב"מיליונים" רגעי חסד, ואפשר בהחלט ליהנות ממנו לפרקים. מבחינת שטף רעיוני והבעתי הוא גם, כאמור, הפחות מעוכב של אנקרי עד היום, וזה מעודד. אבל אלבום שלם באמת הוא עדיין רחוק מאוד מלהיות.

 

.14 אתי אנקרי על הצלחת אלבומה: אני מאמינה שזה נותן כוח
20.06.04          
ערוץ הבידור מאת: שירי הררי
http://eonline.co.il/content.asp?id=12389&sid=8


הסינגל "אהבה גדולה" מתוך אלבומה החדש "מיליונים" זוכה להשמעות רבות ברדיו, מה שמספק לה רגעי נחת. חוץ מזה, היא לא רואה טלוויזיה, כמעט לא שומעת מוזיקה של אחרים, נהנית להופיע, ורק החשיפה עדיין לא באה בקלות

אתי אנקרי הוציאה לאחרונה את אלבומה החדש, "מיליונים", שזוכה להתייחסות מכובדת למדי בתחנות הרדיו ומספק רגעי נחת ליוצרת. "זה מאוד נעים לקבל משוב טוב לדבר שאתה עושה ואני מאמינה שזה נותן כוח", אומרת אנקרי, בת ה- 41, ומוסיפה בחיוך, "וזה נחמד לקבל מדי פעם נחת ליוצר המיוסר". כבר למעלה מעשור חלף מאז אלבומה הראשון והמצליח "רואה לך בעיניים", וזהו אלבומה החמישי. האלבום כולל 12 שירים ולמעט אחד, אנקרי, כתבה והלחינה את כולם. ואי אפשר שלא לציין גם את שמותיהם של היוצרים שניגנו איתה באלבום - עידן רייכל, אביתר בנאי, יובל מסנר ואריאל זילבר. דרך אגב, ביום חמישי הקרוב (24/6), בשעה 22:00, אנקרי תערוך מופע חגיגי לרגל האלבום בצוותא, ת"א. 

האם בשלב כתיבת השיר את חושבת על מה שיחשוב מי שישמע אותו בסוף תהליך היצירה?
"אין לי יכולת להתחשב בזה כי כשאני כותבת שיר, אני מחוברת רק לכתיבה ולא יכולה להתחבר למשהו אחר. תמיד אני רוצה שזה יהיה שיר שיושמע הרבה וישלח רחוק, זה הפרי של היצירה והיא מחזירה לי את הפירות דרך האנשים ששומעים אותה, אבל כשאני כותבת על זה אני לא יכולה לחשוב על זה. אין לי גם דרך לדעת מה אנשים אוהבים לשמוע, אז אין טעם לכוון לזה".

יש לך שירים שכתבת שהיו בסופו של דבר אישיים מדי והעדפת להשאיר אותם במגירה?
"יש לי דווקא, אבל בדרך כלל אם שיר יש לו גב משל עצמו והוא חזק אז בסוף הוא ייצא. שיר זה לא אוטוביוגרפיה אלא צריך לעמוד בפני עצמו באופן שכל אחד ששר אותו יכול להתחבר אליו בצורה אחרת. אם שיר משרת רק חשיפה, אז הוא לא מחזיק וזה לא שיר". 

עד כמה המוזיקה היא חלק מההוויה היומיומית בבית שלך?
"הרבה פעמים בן אדם שעסוק ביצירה אין לו זמן לשמוע דברים אחרים. אני עובדת בזה, אני מופיעה ועושה מוזיקה, ולא יוצא לי הרבה לשמוע. אני צריכה לייחד לי תקופות כאלה להבראה אישית ולשמוע מה קורה בעולם".

וכשאת מוצאת רגע להקשיב למוזיקה של אחרים, את מקשיבה לה באוזניים מקצועיות, או שאת מצליחה להתנתק?
"אני לא ממש יכולה לעשות הפרדה. אני שומעת ואם משהו מרגש אותי אני מפרקת את זה ומנסה להבין מה יש שם". 

איך את מצליחה למצוא את הפנאי לכתוב ולהלחין בתוך המולה של בית ומשפחה?
"בחיים של בית ומשפחה הכל קורה על הדרך ושום דבר לא מקבל ספייס. גם המשפחה היא כבר על הדרך, את הולכת לעבודה וחוזרת, הכל על הדרך, גם השירים על הדרך".

את אומרת את זה מתוך השלמה עם המציאות או ביקורת על קצב החיים התובעני?
"ככה זה החיים - החיים על הדרך. זה גם טוב, כי דבר אחד מפרה את השני. לפעמים דווקא כשאת נורא רוצה לעשות משהו וכל כולך מתמקדת בו, הוא שואב אותך, הוא נשאר חסר חיים וגם את. ככה כשיש כמה מעגלים בחיים, אחד מזין את השני ולא צריך לשים את הדגש יותר מדי על משהו, הכל ככה בזרימה ולא סוגדים לשום מפעל. אני חיה את זה, זאת מהות החיים".

                        

אנקרי, למי שפרח לרגע מזכרונו, חטאה גם במשחק ובין היתר כיכבה בסדרת הדרמה "שבתות וחגים". בשנים האחרונות היא נעדרה מהמסך, אבל האהבה למשחק לא התפוגגה, זה עניין של סדרי עדיפויות והשנה האחרונה הוקדשה למוזיקה. "אני אוהבת מאוד לשחק ותמיד אני מחכה לתפקיד שיהיה לי מעניין. אני לא אובססיבית על זה, אבל אני יושבת בפינה, מתכננת תוכניות ומחכה לדוג משהו מעניין. אני כותבת מדי פעם, ולעתים רחוקות יש הצעות לשחק איזה תפקיד אז אני בודקת אם זה מתאים או לא מתאים". 

ומטבע הדברים, לצד העיסוק במוזיקה נפתח פתח להצצה בחיים הפרטיים של היוצר, ולאחרונה להתעניינות בחייה של אנקרי נלוותה גם סברה לפיה היא נמצאת בתהליכי חזרה בתשובה. ניכר שאנקרי לא מוכנה להשתתף במשחק ההגדרות הנוקשה ולשלם את מחיר החשיפה האישית והיא מעידה על כך מפורשות. אבל את הפן הרוחני באישיותה קשה לפספס, הוא נמצא שם בכל מילה, בטון ובסגנון הדיבור ובמבט פילוסופי משהו על ההתרחשויות. היא גם מנסה ככל האפשר להתרחק מכל מה שנגוע בתרבות ההמונים, ובראש ובראשונה - הטלוויזיה. "אני לא כל כך מעורה במה שקורה, אני לא כל כך צופה בטלוויזיה ולא מחוברת לערוצים".

לפעמים נמאס לך מהצורך הזה לחשיפה כמחיר להפצת היצירה?
"אני ממש משתדלת לא להתייחס ככה להרבה דברים. אני מתייחסת לזה בצורה מקצועית. יש לי מקצוע ובתוכו אגפים וכל אגף מבקש את ההתייחסות שלו. מפה אני מקבלת ככה ומפה נותנת, זו הערכות שלמה".

אילו רגעים את אוהבת במיוחד בעבודה על אלבום חדש?
"אני הכי אוהבת את הרגע שאני כותבת שיר, מזה אני נהנית מאוד. גם על הבמה אני מאוד נהנית יש משהו על הבמה ביצירה עם הקהל שיש בו רגעים קסומים שאני אוהבת. חלקים שאני פחות אוהבת זה חלקים של הראיונות, דווקא בגלל שזה מאלץ אותי עוד פעם להתמודד עם שאלות ולענות עליהן ואני מאוד משתדלת להיות מדויקת גם שם ולא לחזור על עצמי. אני חושבת שהחלק היח"צני במקצוע הזה, כל מה שקשור ללהצטלם ולהפיץ את מה שאני עושה, זה החלק שהוא הכי קשה כי הוא רק נלווה לדבר עצמו. אבל אני יודעת שבלעדיו, לפחות בימינו, אין כל כך מקום ליצירה כי היא צריכה כנפיים שישאו אותה". 

---------------------------
        15. קראת לי אסתר 
25/06/2004  מאת: חן רוזנק 
israblog.nana.co.il

היא אומנם שרה על מיליונים, אבל בחשבון הבנק שלה יש קצת פחות. ובזמן שמנחמים אותנו שאתמול היה טוב ויהיה גם מחר, היא לא מפחדת להגיד: "הם הגיעו להוציא לפועל אצלי בדירה, לקחו את הטלווייה, הארון המגירה. אני יודעת שזה לא צודק, אבל אין לי הוכחה". אתי אנקרי יוצאת במופע חדש. 


"אני יודעת שהכסף לא חשוב"...

אתי אנקרי לא יכולה להתעלם ממה שקורה סביבה. ישראל של העוני והעוול החברתי מוצאת דרכה אל האלבום במיוחד בשיר הנושא "מיליונים". 

"אני לא מאמינה כל כך במחאה קרה ומילולית. אמרו לי כל מיני נשים שהן שרות את השיר הזה לילדים שלהן והן כל כך נהנות, ופתאום הן קולטות מה הן אומרות". 

אבל לא רק ביקורת יש לאנקרי באלבום. בחלק גדול מהשירים היא שוזרת פסוקים מהתנ"ך ותפילות. אז מה הקשר בין פרקי תהילים למחברת התווים? 

"האמונה שלי היא חלק ממני. זה מסלול, זה תדר שהנפש שלי מתחברת אליו". 

ומי שמתחברת לנפש של אנקרי היא הכוכבת שנולדה נינט טייב, שמתגלה כמעריצה: 

"הצניעות שלה, הכל ברוגע והכל בדרך שלה. אני מעריכה את זה מאוד". 
"מיליונים" - הזדמנות לפגוש אנקרי של קודש, אנקרי של חול.

16. אין לחם, נאכל לחמניות

27.5.2004  

יום חמישי ז' בסיון תשס"ד,

מאת גידי אביבי, הארץ

 

אתי אנקרי לא מצליחה לשחזר את העוצמה שהקרינה בדרמה הטלוויזיונית "לחם"

  אחרי שלוש שנות הפסקה, אתי אנקרי חוזרת עם תקליט חדש, שמגובה בלהיט גדול - שיר הנושא "מיליונים". למי שאהב אותה בעבר, המפגש המחודש אתה יהיה בוודאי משמח. מתברר שלמרות השנים שחלפו, אנקרי לא איבדה את הישירות שלה, את הצלילות ואת הרצון להגיש אמירה מדויקת.

  הזמן הארוך שחלף מאז צאת תקליטה הקודם ומספרם הגדול (מדי) של המפיקים המוסיקליים שאחראים לשירי האלבום החדש, מעידים שלא מדובר בסתם עוד תקליט שיצא מפס הייצור - אלא באמירה שהושגה תוך כדי מאבק. עם זאת, המאבק הזה אינו נוכח במרבית הטקסטים, שמשקפים אמונה דתית נטולת ספקות.  

למאבק הזה יש גם מחיר מוסיקלי. התקליט מציג שורה של מפיקים - כמו גיגה, שגיא צורף, דנה בן דוד, הוד דיין ואנקרי עצמה - שלכל אחד מהם רעיונות מגוונים על האופן שבו אנקרי מודל 2004 אמורה להישמע. כל אחד מהם גם הביא עמו חבורה שונה של נגנים. במלים אחרות, התקליט הזה אינו מצטיין באחידות.  

ואולם, זה לא אלבום רע. לפחות בשניים מהשירים חיפוש הדרך מסתיים בהצלחה, עם התאמה יפה בין הלחן, המלים וההגשה. בשיר הנושא אנקרי מציעה שיר שמח על כוחו ההרסני של הכסף, וחדוות הקצב ומתיקות ההגשה לא נועדו להסוות את המרירות שבין השורות, אלא להעצים אותה. בבלדה "דמעות חמות" היא משכילה להציע דרמה רגשית באיפוק מרשים, תוך שהיא נעזרת בנגינת הפסנתר המלוטשת והאלגנטית של עדי רנרט.

  יתר השירים בתקליט שלמים פחות, גם אם במרביתם יש רגע מוצלח אחד. יש למשל משהו מרשים ברעיון לשלב את החצוצרה של אריאל זילבר בסינגל שלא נהפך ללהיט, "שמעתי ש" (שמתעד את המפגש של אנקרי עם ההיפ-הופ), ויש משהו יפה בשילוב הקולות של אנקרי, רינת גבאי ולימור עמר ב"יודוך" (עם לחן של אנקרי לפסוקים מספר תהלים).

  אבל הדרמה שמאפיינת את אנקרי במיטבה - אותו מאבק פנימי שידעה להקרין עם חיוך ודמעות מאז הופעתה בדרמת הטלוויזיה "לחם" - אינה מצויה כאן בשפע. התוצאה היא תקליט סימפטי, אך לא ממש מרגש, שנפתח בקוורטט של בלדות שמימיות, גדושות אמונה דתית ("אהבה גדולה", "מלכויות", "מים חיים", "כיסופים"), ומתקשה להמשיך משם הלאה בתנופה הראויה.

17.  יש זמרת אין מסגרת אתי אנקרי

 מאת גידי אביבי (הארץ 5/6/04)


אתי אנקרי בהופעה בהרצליה, בשבת. מה שחסר במופע הוא אותה איכות שמפיק מוסיקלי מיומן אמור לספק

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=435975&contrassID=2

המופע החדש של אתי אנקרי עדיין מצוי בשלבים של התגבשות. עד סוף החודש, כשאנקרי וארבעת הנגנים שאתה יבואו למופע חגיגי באולם צוותא בתל אביב, אמורים להשתלב בו שישה משירי תקליטה החדש, "מיליונים". בשלב זה כלולים בו רק שלושה שירים חדשים. וכמו המופע כולו - זה נחמד, אבל לא מספיק.

נכון, הרולינג סטונס לא משלבים בהופעות שלהם שיעור גבוה יותר של חומרים חדשים, אבל הם בכל זאת מסתובבים קצת יותר שנים בשטח, והם כבר לא צריכים להוכיח דבר. אנקרי, לעומת זאת, נמצאת בשלב מעניין בקריירה שלה: אחרי תקליט חדש, אחרי שנים ארוכות שלא הצליחה לכבוש את הרדיו ואת מצעדי המכירות, ובעיקר ברגע שבו היא מנסה לגלות מחדש את הרוקרית שבה. זו סיבה טובה לעקוב אחריה, אבל המעמד מחייב גם אותה.

הנכסים האמנותיים של אנקרי ניכרים היטב במופע. כמבצעת, היא מציעה הרבה יותר מעוד קול חם ויפה. היא איננה שחקנית שגם שרה, אלא זמרת שבמיטבה יודעת להפוך את שיריה לדרמה של מאבק פנימי וחיצוני גם יחד. אחרי כמעט 15 שנות פעילות מוסיקלית, גם לא חסרים לאנקרי להיטים: "אהבה גדולה" ו"מיליונים" מתקליטה החדש, "יציאת מצרים" ו"הים" מתוך "ים", תקליטה הקודם, ומה שכבר נחשב לקלאסיקה של אנקרי - "רואה לך בעיניים", "אשאבו" ו"קראת לי אסתר".

אך מה שחסר במופע הוא אותה איכות שמפיק מוסיקלי מיומן אמור לספק: היכולת לגבש את רשימת השירים לאירוע שבו השלם עולה על סך חלקיו, להעניק לאנקרי את הייעוץ הנכון כיצד לחלק את האנרגיות שלה, מתי ליצור רצף בין השירים ומתי לדבר עם הקהל, ולא פחות מכך, להפוך את ארבעת הנגנים, המיומנים כשלעצמם, ללהקה של ממש, שנעה ביחד לאותו הכיוון.

מישהו חייב לקבל לידיו את האתגר הזה כדי שדרמות השחרור הרגשיות, החברתיות והרוחניות של אנקרי ייהפכו גם לרגע של שחרור אמנותי. כל היסודות קיימים: יש זמרת, יש נגנים ויש שירים שמשלבים באופן אישי מזרח ומערב. עם זאת, אין תאורה, אין תפישה מגובשת של צליל (ולפעמים סתם אין באלאנס). ובעיקר חסרה המסגרת האמנותית: אותו חיבור בין הנקודות שייצור מהערב תמונה שלמה - אותו דיוקן אישי מעודכן שאנקרי והקהל שלה ראויים לו.

אתי אנקרי בהופעה, מועדון קמלוט בהרצליה, 2004 5.6 

 

 

האתר נבנה ע"י חיים חרמון

לאתר אין מטרות מסחריות וכל החומר מובא לטובת הציבור

כל הזכויות שמורות ליוצרים

לא נשכח את פועלו הרב של יהונתן פולארד למען עם ישראל