פתיחה

בגמרא (סנהדרין צח, א) מובאת אמרתו של רבי יוחנן: "אין בן דוד בא, אלא בדור שכולו זכאי, או כולו חייב". רבי אליעזר אומר: אם ישראל עושין תשובה נגאלין", זהו דור שכולו זכאי. רבי יהושע אומר: "הקב"ה מעמיד להם מלך שגזירותיו קשות כהמן, וישראל עושים תשובה", זהו דור שכולו חייב. ומכאן למדים שאם אכן דורנו חייב, אזי הקב"ה יאלץ אותנו לעשות תשובה ולהיגאל.

הרמב"ם מלמד כי אדם צריך להיות כה חדור בציפייה לגאולה, עד שכל-כולו מרגיש עד כמה חסרה לו הגאולה. השילוב של דור שכולו חייב יחד עם סימני הגאולה הברורים, נותנים פתח תקווה שנזכה לראות בקרוב את הגאולה, והגאולה תהיה, בסופו של דבר, לא רק הגאולה הפרטית של העם היהודי כי אם גאולת העולם כולו כשזה יקבל עליו את שלטון הקב"ה.

צריך להעמיד את העם הזה על האמת, גם אם היא אינה תמיד נעימה. גם אם הדברים נכתבו לפני שנים, תקפותם רק הולכת ומתעצמת. מדובר על הצלת העם ומדובר על גאולת האדם. האמצעי הוא הקמת יישות מדינית חדשה שתכונן על הריסות הישנה, ומבחינתי היישות הנוכחית כבר אבודה. אם מדברים על הסיכוי להתאוששות, עלינו לזכור דבר אחד: זה לא יהיה אפשרי מבלי מהפך אמוני משמעותי שעל העם לעבור, שומרי מצוות ושאינם. על כולם להיות לעם אחד וללב אחד ולקבל את האמונה בבורא העולם באמת, רק אז יהיו מוכנים, לפחות מבחינה תודעתית, להקמת מדינת היהודים. אגב, אין לי לא אשליה ולא תקווה, כאילו יש בנאמר כאן בכדי להביא לתיקון מדינת ישראל. זאת נמצאת כבר בשלבי הסיום של תפקידה ההיסטורי (והחשוב!) בתקומת עם ישראל בתפקידה כבסיס למדינה היהודית. כמו כן עלי להוסיף כי בניגוד למה שאפשר לחשוב, למדינת ישראל נקודות זכות העולות בסדרי גודל על נקודות החובה. הקמת המדינה עם כל הביקורת שיש לנו על השתרכות דרכה, היא צעד היסטורי בגאולת העם והעולם, שבאה כהמשך לשואה. עובדה זאת מייתרת את הצורך לבקר את דרכה של המדינה היהודית הנוכחית, וזאת על מנת להתמקד במדינה היהודית פרק ב'. אגב, אסור להתעלם מהמסות שכתבו אחרים בנושא המדינה היהודית האוטופית, [נ. אופן, ש. בן חמו, מ. קרפל] וכן גם מאמרים [דעת] וספרי הגות רציניים המציעים כיצד ניתן ליישם את החוק היהודי גם במדינת ישראל [הרב יצחק הרצוג, פרופ' נחום רקובר, פרופ' אליאב שוחטמן, הרב נפתלי בר אילן], כולם מתברכים כמובן בנקודת מבט הלכתית מקיפה ומדויקת בנושא ומשלימים חלק מהרעיונות המובאים כאן. אולם עבודה זאת נבדלת בכך שהיא מתמקדת במדינה היהודית שתקום בעתיד הקרוב על בסיס התורה שניתנה למשה ולעם ישראל בסיני.

יש לציין כי הפרסום הראשוני של החיבור היה בג' אלול התשס"ב, אז התכנס פורום ג' המצוות למינוי המלך, אולם החיבור מציע דווקא את שיטת הנהגת הנשיאות והסנהדרין, על פני הנהגת מלך. לכך יש מספיק סימוכין במקורות, למשל במסכת סנהדרין (ראה המבוא של שטיינזלץ למסכת סנהדרין) בו מתוארת מערכת שלטונית עם נשיא או מלך, ושם קיימים זה לצד זה בתי הדין של הסנהדרין שסמכותם מוקנית מהתורה, ובתי הדין של המדינה העוסקים בכל ענייני סדרי המדינה שסמכותם נובעת מחוקי השלטון. בכל הנוגע לשלטון בשר ודם בו עוסקת המסכת- ברור שהמלך (הנקרא גם נשיא), אינו בא דווקא מבית דוד ותפקידו אינו עובר בירושה. על הנשיא מוטלת החובה להתייעץ עם סנהדרין גדולה במיוחד לגבי החלטות מדיניות הנוגעות לכלל האומה כמו הכרזת מלחמה. כמו כן ברור מהמסכת כי הרשות המבצעת במקביל לכפיפותה לחוקי התורה, היא עצמאית לחלוטין. ביד המלך/הנשיא היתה סמכות שיפוטית, והוא עמד בראש מערכת בתי דין ששפטו על פי "דיני המלוכה"- הפקודות והתקנות של השלטון.

לסיכום, גם עיתוי הפרסום וגם שאלת החשיפה של החיבור אינם דברים פשוטים. מצד אחד יש חשש שפרסום מוקדם מדי עלול להיות בוסר ובכך לאבד את יעילותו בהעברת המסר, ואילו דחייה בפרסום עלולה לגרום לו להיות לא רלוונטי. כך או כך, מה שחשוב זה לעשות כל שצריך לקידום הגאולה. לשם כך נזדקק להנהגה אמונית, סנהדרין, וגם לנבואה וזאת בשביל לכוון ולהדריך את ההולכים בדרך הקב"ה למען מדינת העם היהודי. אני מקווה כי יש בחיבור זה תרומה כל שהיא למען מטרה זאת.

ד"ר חיים חרמון

אבני דרך בכתיבה

כתיבת העיקרים:              תשל"ח

השלמת החיבור:               תשנ"ה

הגהה ראשונה:                 תש"ס

הגהה שניה:                     תשס"ו

להמשך המאמר...

  ß חלק א': זכותנו על הארץ