מדינת היהודים- פרק ב'

תקציר,

ד' ימלוך לעולם ועד

בימים אלו כאשר הגאולה בפתח, טוב נעשה אם גם נתייחס אל המשמעות המעשית הכרוכה בצורך ליישם את הגאולה. ראשית, חשוב לברר לעצמנו מהי הגאולה. להלן ההבנה שלי: הגאולה היא כלפי חוץ שחרור לאומי. פנימה יותר - משמעותה הכרה במלכות ד'. אבל הגרעין ויסוד הגאולה היא באמת גאולה תודעתית. גאולה תודעתית משמעותה שחרור מכבלי ההונאה העצמית וביטול הצורך הפנימי שלנו לשקר בכדי לפצות על אפסות כוחנו. ברור כי כל עוד אנו משועבדים לטיפשות ולדעות קדומות, לא נוכל להתעלות מעל עצמנו ולהביא את הגאולה. על כל אחד מאתנו, לזכור כי אנו בני אדם שנבראו בצלם ד', ועלינו להתחיל להתנהג בהתאם. עלינו לשאוף לאמת ולהאמין כי בכך נוכל להביא מזור לעולם. כמובן כשהגאולה תבוא, אל לנו לצפות שהקב"ה הוא שיקים לנו את המדינה ויסדר לנו את מערכת החוק והממשל. זה כבר תפקיד שלנו, ועל זה היינו חייבים לחשוב כבר אתמול. עלינו לחשוב איך אנו רוצים לראות את המדינה, את כל סוגיות שיטת הממשל עד הפרטים הקטנים, אפילו על האיזונים בין הזרמים השונים (אם יישארו כאלו), וזאת על מנת להמנע ממוקשים שיצוצו מאוחר יותר. בחיבור זה מובאת הצעה לשיטת ממשל ייחודית למדינת יהודית בעת הגאולה. הצעה זאת מבוססת על התורה וההלכה ויצירת התנאים לחברה צודקת בהנחה תמימה כי אין סתירה ביניהן.

תנאי ראשון ליישום השיטה הגאולתית הוא מן הסתם שלטון יהודי על ארץ ישראל. ומובן שאת השליטה יש להשיג בכיבוש, קודם פנימי ולאחר מכן חיצוני, שמשמעותו שנשלוט קודם על עצמנו, על יצרנו, על האמת והמוסר, ורק אז נוכל גם להשיג את כיבוש הארץ. גם אם הזכות על הארץ קיימת לעולמי עד, עלינו לדעת כי כדי לממשה צריך לקיים את מחוייבותנו לעבודת השם. בכל מקרה, ישיבתנו בארץ אינה המטרה אלא אמצעי. המטרה היא עבודת השם וקידוש השם המתממשת על ידי הפצת האמת האלוקית לכל עמי עולם. גם אם נרצה, לא נוכל לברוח ממחוייבותנו לברית עם הקב"ה. אם העם יפר את חלקו בברית, הקב"ה לא ינקה אותנו מזה.

השיטה המוצעת בחיבור מיוסדת קודם כל על השכל וההגיון, אבל גם מושתתת על יסודות ההלכה היהודית. עדיין לא זכינו במהלך ההסטוריה, לשלטון יהודי חופשי משעבוד והשפעה זרה, שיהיה גם מבוסס על התורה וההלכה (במיוחד ההלכה שהתפתחה לאחר החורבן והגלות). עכשיו זה רגע האמת, לא נוכל להתחמק מטיפול יסודי בנושא, אחרת הגאולה שחלמנו עליה כל כך – לא תצלח. לדעתי- הדרך השכלית לא רק שאינה סותרת כל מנהג והלכה אלא קולעת לדעת גדולים. לפי עיקרי השיטה, יש ליישם מערכת שלטונית חזקה אבל הוגנת שאינה עוברת בירושה. זה נושא חשוב מאוד ועקרוני להשגת הגאולה ואני בהחלט מודע לקיומן של דעות אחרות לפיהן יש להחזיר את המלוכה (באופן מעשי או סמלי) ובית דוד ימלוך לעולמי עד. לדרכי, יהיו בחירות פנימיות לנשיאות ותישמרנה זכויות וחופש הביטוי אולם תהיה גם הקפדה על החוק והמוסר.  בראש המדינה היהודית יעמוד הנשיא שיבחר ע"י הסנהדרין ויכהן בתפקידו ללא הגבלה (עד גיל 70 או כל עוד יאפשר לו כוחו). אולם בניגוד למלוכה, הנשיא יהיה נתון לביקורת הסנהדרין שבסמכותה להעבירו מתפקידו אם לדעתה הוא פועל בניגוד לדרך התורה. שיטה זאת, יש לציין, קרובה לשיטת אברבנל ותהיה מוסכמת לדעתי גם עם שיטת הרמב"ם.

הסנהדרין של 71 הינו גוף המוכר לנו מהמסורת הקדומה, אולם כשתקום מחדש היא תיצור לעצמה את התוכן בה תעסוק וזאת בהתאם לצרכי החקיקה והבקרה. תחומי הפעילות בהלכה ויעוץ לנשיא יוגדרו ע"י נשיא הסנהדרין ובתנאי שאינם מתנגשים בסמכות הנשיא. נשיא הסנהדרין ישמש למעשה ממלא המקום לנשיא המדינה. הסנהדרין יבחרו לתקופה של 10 שנים ע"י גוף נוסף שנקרא מועצת החכמים בו יהיו 12 איש. גוף זה יורכב מהדמויות ההלכתיות הבולטות ביותר בעולם היהודי, ומינוי חבריו יהיה באחריות הנשיא.

חידוש נוסף יהיה ביטול חובת השירות בצבא וצמצום משך השירות ההתנדבותי לשנה אחת בלבד. מעבר לתקופה זאת, השירות יהיה בתנאי קבע לכל דבר, במטרה להפוך את הצבא למקצועי. במקביל יונהג שירות לאומי חובה לתקופה של שנה אחת שייושם בגיל 18 מייד לאחר סיום הלימודים. לא יהיו פטורים, פרט לנשים נשואות ובעלי מגבלות קשות.

החיבור מציע גם שינוי רדיקלי במערכת המשפט והענישה. בעקרון שיטת הכליאה תצומצם מאוד ובמקומה תוקם מערכת תיקון חינוכית. עבריינים שיש סיכוי לשקמם ישהו לתקופות של עד שנתיים במתקן חינוכי חקלאי בהם ישלבו תורה ועבודה כשהמטרה להוציא את האדם מהאווירה השלילית אולם מבלי שיהוו נטל כלכלי על המערכת. לעומת זאת עבריינים החוזרים לפשע ייענשו בעונש קשה או גירוש, עונשים קשים יוטלו גם על עבירות כמו אונס או הסתה. 

יחד עם שינוי התפיסה לגבי הענישה והצורך בחינוך מתקן, תשונה גם שיטת המשפט באופן מהותי- עם דגש לשיפוט בזמן סביר. לצורך כך יוקם מנגנון של וועדות חקירה שיפוטיות (שיטפלו בעבירות מרמה, הפרת אמונים ושאר העבירות שאינן אלימות) בהן ישרתו חוקרים ברמה אקדמית. וועדות החקירה תהיינה ייעודיות ויינתנו להן מרחב פעולה וסמכויות חקירה נרחבות. בסמכותם יהיה לבצע את החקירה, לתבוע את העבריין ולשפוט אותו בעת ובעונה אחת ללא עיכובים פרוצדורליים. כמובן שתהיה גם משטרה רגילה שתפקידה המסורתי יישאר ללא שינוי, כמו שמירת הסדר הציבורי וכן טיפול בעבירות אלימות: מניעה, מעצר, חקירה והעמדה לדין. ועדות החקירה יאיישו גם את הרכב בית הדין המהיר בערכאה נמוכה. עבירות חמורות או ערעורים ידונו בבית משפט מחוזי, וזאת על פי הסטנדרטים אותם אנו מכירים כיום בהן יתאפשר ייצוג ע"י עורך דין.

דגשים מיוחדים יופנו לנושאי כלכלה, חברה, איכות הסביבה ובריאות. למשל: המס הכולל על עבודה (כולל 5% ביטוח לאומי) יעמוד על מקסימום 35% ומס ערך מוסף ירד ל 10%. חברות יצרניות יהיו פטורות ממס במרבית המקרים. אין קושי גם בשילוב של דיני המעשרות על פי ההלכה במערכת המס. חידוש נוסף בוא בביטוח ביטוח החובה שייטמע במחיר הדלק (הרכב הירוק ישלם פחות). המדינה תהיה מעורבת מאוד בייזום ובהשקעות בתחום החקלאות והתעשייה. השמירה על איכות הסביבה תהיה לנר למראשותינו. המדינה תעשה מאמץ מיוחד לעודד שימוש במקורות אנרגיה חלופיים, תמנע תחבורה מזהמת ותשקיע כל שנדרש למחקר ופיתוח כלי רכב לא מזהמים.  

כל האמור למעלה יהיה אפשרי קודם כל אם יישמרו עקרונות הצדק והמנהל התקין, בלי זה לא תושג הגאולה. חשוב שנושאי המשרות יהיו אנשי אמת, עם הרבה רצון טוב ומספיק יכולת אינטלקטואלית ואמונית בכדי לעמוד באתגרים. בשביל זה שווה להשקיע את כל המשאבים הנדרשים על מנת ליצור שירות ציבורי נאמן ויעיל. אין לי כל ספק כי התמורה למדינה תהיה גבוהה עשרות מונים מההשקעה בהון אנושי. התמורה תהיה יצירת חברת מופת בארץ ישראל שתהיה אור לגויים ותקדש שם שמיים ברבים. זה חלום שאני מאמין כי יתגשם בוודאות. רק לאחר מכן נוכל לעזור לעמים אחרים בעולם באהבה, בטכנולוגיה ובהחזרת האמון באדם ובכך גם להפיץ את האור האלוקי.

1-1. מבוא

מאמר זה מיועד להביא את בשורת הגאולה לכל ישראל באשר הם. אני מאמין, וכל הסימנים תומכים בכך, כי הגאולה בפתח. וכדי להכניסה אלינו-חשוב להפוך אותה מעניין ערטילאי לעניין חי ונושם. ערמות ספרים נכתבו על ימי הגאולה. אלפי מאמרים וספרי קודש נכתבו בנושאים הקרובים לגאולה, המלוכה ושאר ענייני אחרית הימים ע"י חז"ל. הרמב"ם פורס משנה סדורה בנושא המלוכה (הלכות מלכים ועוד). גם הרב יהודה זולדן פרסם לאחרונה ספר מקיף (מלכות יהודה וישראל) ובו אוסף מאמרים רב. הר הפרסומים מעיד על חשיבות הנושא. מאמר  זה בא לכסות את המעטפת הביצועית כמו שיטת המנגנון הביורוקרטי שכיום אין מי שיראה טעם להתעמק בהם אבל את חשיבותם הקריטית לתחילת הגאולה מי ישער. החשש הוא שנתעורר בוקר אחד לשיטה שלטונית אם לא מסואבת אז לא יעילה, שתהפוך לעובדה בלי שניתן יהיה להחזירה אחורה. מעבר לדיני שלטון ומלוכה (שדורשים גם הם המשך דיון), נדרשת מחשבה רבה לגבי אופן היישום של נושאים ארציים בהם: כלכלה, חינוך, בריאות, משפט, ואיכות הסביבה אשר חייבים גם הם לעלות על במת הדיון הציבורי. אסור להשאיר את האחריות לנושאים אלו ביד הגורל, או יותר נכון- ביד פקידי ממשל חסרי ידע וחסרי מוטיבציה כפי שהדבר נעשה כיום באופן הציני ביותר.

שאלת המפתח עליה נענה לפני שנתחיל להציע פתרונות, היא מה זה הגאולה. מה אנו רוצים לראות. ובכלל, איזה ילד יצא מההריון הזה (אנו בתהליך של תחיית עם ישראל בארצו, שיבת ציון והתחלת הגאולה שבסופו כך אנו מאמינים תבוא הגאולה). במישור האישי משמעותה שחרור. שחרור ממעצורי הנפש, משעבוד חיצוני, מסטיגמות ודעות קדומות אשר יאפשרו את הפתיחות לדברי ה'. במישור הלאומי משמעותה קיבוץ כל נדחינו אל ארץ ישראל, נאמץ את תורת ישראל בשלמותה, נקיים את שלטון הצדק וניצור עם שיהיה אור לגויים. בקיצור אוטופיה: נשיג את כל הדברים הטובים ונממש את כל החלומות הכי דמיוניים שחלמנו. אנו למדים מהרמב"ן (בהקדמה לספר שמות) כי אין הגאולה מסתיימת בקיבוץ הגלויות ולא בשלטון עצמי, אמנם אלו שלבים חשובים במהלך הגאולה אולם רק עם בניית בית המקדש נוכל לברך על המוגמר.

יש להוריש את יושבי הארץ, מצווה אותנו התורה: "והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם" (במדבר לג נב), מלמד שמעבר לחובת הישיבה בארץ, יש להוריש את יושביה הקודמים, וזאת כדי להגיע לשלמות והרמוניה עם דרישות ה' במדינת הגאולה במטרה להנחיל את האלוקות בעולם. מבשר הגאולה, המשורר הלאומי אורי צבי גרינברג (אצ"ג) מקונן בשירו: "הן פושע אני אם יום אבל אחד אני חי...ואינני זועק זעקה גדולה ומרה" (בין דמים לדמים, תר"ץ). השתיקה היא חלק מן הפשע, יש להזהיר ולידע את כולם כי הנה יום ד' קרב. בזעקתנו עדיין ניתן להציל את עם ישראל ולהביאו לגאולתו היום ועכשיו. אצ"ג בשירו "אמת אחת ולא שתיים" מאיר את עיננו לעובדות אותן אנו מסרבים לראות: "רבותיכם למדו: יש אמת אחת לאומות: דם תחת דם – ולא היא אמת-יהודים. ואנוכי אומר: אמת אחת ולא שתיים, כשמש אחת וכשם שאין שתי ירושלים. כתובה בתורת הכיבוש של משה ויהושע..." והמסר כאן ברור וגלוי.

חשיבות תקופה זאת לעמנו היא מעבר לכל דבר בו התנסינו בהיסטוריה של עם ישראל והעולם כולו, אסור לנו להתפשר ברגעי האמת ואסור לנו מלחשוש מלפרסם את המסר החד משמעי אותה מצווה תורתנו הקדושה. החל במצוות כיבוש הארץ וכלה באהבת האדם (אהבת האל). מסיבה זאת החשיבות המרובה לפרסום מאמר זה. אין להבין מכך שיש לכפות את הגאולה עכשיו ומיד. זה לא עובד כך, קודם יש לעשות תשובה, גם אם התשובה תהיה בכפיה (טראומת האסון וגילוי הנס), אבל לפחות שתהיה תשובה מהלב. אולם כן יש לחזק את האמונה ולהכין את העם למהפכה רעיונית שסופה הגאולה ותשובה שלמה של העם. כאן אני חייב לציין כי הגאולה תבוא בכל תנאי, אולם מה שנשאר זאת שאלת המחיר. המחיר תלוי במידה רבה במצב העם ונכונותו לגאולה. עברנו אלפיים שנות גלות, עברנו את השואה ונעבור גם את המכשול האחרון שהוא הפקפוק וחוסר האמונה. ננצח כאשר לב האבן של העם יוחלף בלב חדש. אז נחזור להיות עם התורה ונכיר בזכות הקיום הנצחי של העם היהודי. רק אחרי שאנו נכיר בעצמנו יש לצפות כי גם הגויים יכירו בזכות קיומו הנצחי של העם היהודי. לדעתי, תכונת הרפיסות הלאומית המאפיינת את רובנו היא יותר עניין תורשתי מאשר כישלון חינוכי, כאשר אנו שואפים בתת מודע להצטייר כבעלי מוסר אוניברסליים אף יותר מהאלוקים עצמו.

"באין חזון יפרע עם". תופעת איבוד השורשים הדתיים החלישה גם את האמונה בצדקת הדרך, אנשים נהיו יותר מבולבלים, לא יודעים כיצד להגיב מול הטרור, נבוכים מול ההאשמות כי היהודים הקימו את המדינה על חשבון עם אחר. כתוצאה חלק מהציבור באמת נחלש ופתר את הקונפליקט בירידה מהארץ או בתמיכה בהקמת מדינה דו לאומית (מדינת כל אזרחיה) בלי להתחשב בסיכון העצום הנובע מצעד כזה. אבל חלק אחר, שהם מרבית הציבור המנותק (מהתורה), אימץ גישה פרגמטית של שוביניזם מתוחכם הבאה לידי ביטוי בשנאת זרים והתנשאות, או במילים אחרות גישה לאומנית בהגדרה. על פי גישה זאת זכותם על הארץ נובעת מכך שהם נולדו בה וגם אם הם מסכימים כי לכאורה נעשה עוול למוסלמים שגורשו במלחמה, הרי זה כבר לא בעייה שלהם כי הם נולדו לתוך המצב החדש. לאומנות זאת אף באה לידי ביטוי מעשי בהתנתקות מחלקי מולדת והקמת גדרות שירחיקו את המוסלמים מהבית והעיקר שלא יטרידו ולא יפריעו את מנוחתם. וכל זאת הם עושים באצטלה של כוונה ליברלית ומוסרית "כדי לשמור על הצביון הדמוקרטי של המדינה" או במילים אחרות לעשות הכל שלא נראה שכנים מוסלמים בסביבתנו.

ניתן לומר כי "לאומנותם" של המנותקים באה למלא את החלל שנוצר לאחר איבוד התורה, אבל בלי התורה מה שנשאר זה רק הקליפה - שאריות הזיקה ההיסטורית של העם על ארץ ישראל. ללא התורה, כיצד נוכל להסביר את הזיקה על הארץ? הרי לא רק העם היהודי גר בעבר בישראל. אם זכותנו אינה דתית, וגם אינה זכות אבות, אז מה שנותר זה זכות על בסיס כח חוזקנו ועוצמתנו. אם זה הנימוק של המתנתקים, הכח, המשמעות היא בעצם לאומנות לשמה. מכאן שתנועת הלאומנות המנותקת מכל סממן יהודי, דוגלת בעקרון של זכות הכוח ולא כוח הזכות. לאומנות לפי הגדרה. התנתקות מהשורשים והסתמכות על הכח, שמה אותנו באותה דרגה של הצלבנים, ואם נאמץ אותה, יהיה גורלנו דומה לגורלם של הצלבנים. אולם בניגוד לדרכה של הציונות המנותקת- זכותנו על הארץ היא דתית בעיקרה ועדיפה על פני זכויות העמים האחרים היושבים בארץ.

דינה של המדינה הישראלית נגזר עוד מראשיתה כאשר לא ידעה ליישם את רצונה להיות מדינה יהודית כפי שהתכוונה ובסוף יצאה מדינת כל אזרחיה כפי שמנוסח במגילת העצמאות. הכרזת העצמאות מנגנת אמנם על הקשר ההיסטורי של העם היהודי והצורך למציאת פתרון ליהודים שרידי השואה. אולם על פי מנסחי המגילה, זכותנו למדינה מתבססת על החלטת האומות המאוחדות ולא על התורה. יותר מזה, המגילה מצהירה על שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה ללא הבדל דת גזע ומין. מנסחי המגילה לא ח—