מדינת היהודים- פרק ב'

חלק ב': מבנה הממשל ומערכת המשפט

3. מבנה ומוסדות הממשל

העניין הביצועי הראשון אליו נידרש הוא צורת הממשל. זאת תשפיע על עתידה של מדינת הגאולה. אם נבחן את צורות המשטר הידועות לנו, נמצא כי אף אחת מהן לא הצליחה להוכיח את עליונותה האולטימטיבית. רובן נעות בין עריצות מצד אחד ושלטון ליברלי-דמוקרטי מצד שני, כאשר גם במקרה האחרון, לא תמיד הצדק, הליברליות והדמוקרטיה נמצאים בראש סדר העדיפות של השלטון. בד"כ מוצאים כי אינטרסים מפלגתיים ואישיים צרים הם המדריכים את דרך הפעולות, או נכון יותר את ההימנעות מפעולות הנדרשות על פי הדין. בשלטון אידיאלי איש הציבור צריך לקפוץ למים הקרים, להקריב מכבודו ומזמנו ומחייו הפרטיים ולשים על כף המאזניים רק את טובת הציבור למענו הוא אמור לפעול. לפעמים נדרש גם לוותר על זכויות אזרח מסוימות למען רווחת הכלל. לפעמים על העם ללמוד להעניק יותר סמכות לשלטון על חשבון הדמוקרטיה האבסולוטית. לפעמים על העם ללמוד לכבד ולירא את הסמכות השלטונית כדי שתהיה לנו מנהיגות שתוכל להוביל את החברה קדימה ללא צורך לחלק שוחד ומתנות פוליטיות. לפעמים פשרה פוליטית בין מפלגות זה לקחת את הגרוע משני העולמות, זה כאשר הצד האחד אוחז בתנועת חנק את הצד השני וכל אחד כבול ביכולתו לבצע. מי שיוצא מרוויח ממצב כזה הם רק גורמים עברייני חוק הנכנסים לתוך החלל הריק ופועלים ללא דין וללא דיין. אפשר שיהיו כאלו שיזהו כאן נטייה ל"פאשיזם", זה היה נכון אלמלא היה מדובר כאן על תקופת הגאולה. בזמן הגאולה אנו אמורים לפעול על פי אמות מידה שונות, אולטימטיביות, של "ואהבת לרעך כמוך" כאשר האידיאל הוא שהאדם יקריב מעצמו באופן טבעי למען עזרה לזולת. לכן במידה והעם יהיה מוכן לכך, יהיה צעד זה נכון וחכם שיאפשר חיזוק המערכת הציבורית והחזרת האמון במוסדות השלטון. אכן, אם נפעל למען יישום צורת שלטון זאת לפני הזמן, לפני הגאולה, לפני שהעם יהיה מוכן נפשית לכך, יגרמו צעדים כאלו לנזק גם לעם וגם לעתיד הגאולה. המוכנות הזאת תבוא לידי ביטוי באמצעות האמונה בשליחות האלוקית ובהגשמה העצמית במעשה שמירת המצוות. העם יהיה חדור אמונה באלוקי ישראל ויבין את הצורך לוותר על חלק מהזכויות להן התרגל כמו זכות הבחירה, וישים את מבטחו על ההנהגה הלאומית למען עתיד העם והעולם.

אכן, דמוקרטיה היא הדרך היחידה לנהל את המדינה בחברה כמו שלנו המפולגת עד לשנאת חינם. אולם עלינו להודות כי למרות שה"דמוקרטיה" היא הדרך הפחות גרועה מכל האלטרנטיבות כיום, היא בהחלט אינה השיטה האידיאלית. התורה אמנם אינה שוללת דמוקרטיה (התורה לא ממליצה על שום שיטה), ואף יש בה כללים ברורים לנוהלי שלטון שצריכים להיקבע ע"י הרוב אולם את כל הכללים היא קובעת כדי למנוע אנרכיה ואיבוד כיוון. כיצד אמור עם המנוכר לערכי התורה והמצוות ואינו מזדהה עם עברו ההיסטורי, לבחור את מנהיגיו הלאומיים האמורים להחזיר תורה ואמונה לעם? כתוצאה מכך מנהיגים אותנו אנשים שאינם טובים יותר מן הציבור שבחר בהם והם פועלים (במקרה הטוב) על פי שיקולים פופוליסטיים ללא היכולת להוביל את עם ישראל אל מטרתו האמיתית ברוח התורה וחזון הגאולה. בנוסף, המבנה השלטוני הנוכחי אינו מבטיח הרמוניה בין גופי הממסד, אינו מבטיח שליטה של השלטון במדינה ואינו מבטיח הגנה לציבור בפני פעולות בלתי חוקיות מצד השלטון. לכן המסקנה היא כי יש להציג צורת שלטון חלופית העונה לדרישות המיוחדות של החברה בתקופת הגאולה. 

עניין המנהיג והשלטון נידון פעמים רבות במאמרי חז"ל והם יכולים לשמש מקור השראה גם כיום לעניין דרך בחירת המנהיג. חז"ל דנו ברעיון של המלכת מלך מבית דויד בימי הגאולה אולם מצד שני גם מקבלים את משפט המלוכה בלב חצוי, כרע במיעוטו ולא כפתרון אידיאלי. לגבי מינוי מלך יש מחלוקת פרשנית האם זאת רשות או חובה, אולם באופן כללי רוח התורה רואה את מינוי המלך כגנאי לישראל. בתורה מצווה העם על "שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלוקיך בו … רק לא ירבה לו סוסים ולא ישיב את העם מצריימה…ולא ירבה לו נשים" (דברים יז 15-17) רבי יהודה רואה זאת כמצווה של שום תשים עליך מלך, שהעם מצווה שתהיה אימת המלך עליהם (סנהדרין פ"ב כ' ע"ב) לעומת זאת רבי נהוראי חולק וסובר שאין זאת מצווה שכן נאמר שום תשים מלך רק אם העם מתרעם ומבקש מלך ככל הגויים וכך גם רש"י סובר, שהרי דין מלך לפי שמואל הנביא, לקחת את העם לעבדים ולהרבות סוסים ושפחות כך שעצם פרשת המלך בשמואל נאמרה בתור עונש כנגד תרעומתו של ישראל. "אשר יבחר ה' אלוהיך" – פירושו כי אין לעם מעורבות בבחירת המלך אולם קיימות כמה אפשרויות בבחירת המלך: האחת כאשר מתגלה לנו רצון ה' ובחירת המלך נעשית באמצעות הנביאים, והשניה ע"י בחירת העם, אבל אז קיים החשש כי ללא הדרכה אלוקית מפורשת, יעלה למלכות אדם שאינו בקי בתורת ה' והוא ימשיך להחטיא את העם. לפי המקורות אדם כזה קרוי "נכרי" בהיותו זר ונוכר לעם ולערכיו. הרמב"ם פוסק (הלכות מלכים פ"א) שיש מצווה להעמיד מלך וזאת שיקבץ כל אומתנו וינהיגנו ליישוב הארץ. רבי יהודה אומר שלוש מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ, להעמיד להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות להם בית הבחירה (סנהדרין פ"ב כ' ע"ב). מסיכום דברי חז"ל ניתן להבין כי מלוכה היא עניין מתבקש אולם יש להיזהר בכל הקשור לדין המלך. כמובן שעל המלך להיות שומר מצוות נאמן, ותפקידו לחזק את מעמד התורה בישראל "והיה בשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר מלפני הכהנים הלוים" (במדבר יז יח). אם כן המלך האידיאלי הוא זה הנבחר בידי הקב"ה או לפי שיטת הקב"ה על פי דיני התורה. אולם אם נמשיך בכיוון זה – ברור הוא כי אין המלוכה עוברת מאב לבן אלא ניתנת לידי האדם המתאים שיבחר בידי הגוף המסוגל מבחינה ערכית למנות את המנהיג העונה לקריטריונים המוזכרים לעיל. בזמן הגאולה מקבל המלך את התואר נשיא: "ועבדי דויד נשיא עליהם" (יחזקאל לד כד). לאור כל זאת מתאים יותר להעניק למנהיגנו את התואר נשיא ולא מלך ולהעניק לו סמכויות בהתאם. אמנם קרובים לשיטת המלוכה, אבל ממש לא מלוכה כי הסנהדרין היא השופטת את הנשיא. הגופים שיפקחו ויבחרו את הנשיא הם הסנהדרין ובעקיפין גם מועצת חכמי ישראל. גם הרב קוק מחזק נקודה זאת לפיה הסכמת הסנהדרין למינוי הנשיא הכרחית. לכאורה נראה כי החיבור מציע כאן גישה מקורית לבחירת המנהיג ואופן השלטון, אולם מעיון במקורותינו עולה כי שיטה זאת היא המומלצת ע"י חכמי ישראל. ובע"ה תהיה מקובלת שיטה זאת בהמשך על כלל ישראל על פי המפורט להלן.

3-1. מוסדות השלטון- הנשיא, המועצה והסנהדרין

המשטר היהודי יהיה מבוסס על מבנה שלטוני משולש. שלושת קדקודי המשולש יהיו הנשיא (מלך), מועצת גדולי ישראל והסנהדרין (כנסת ישראל). בראש הסנהדרין יעמוד נשיא הסנהדרין (להבדיל מנשיא המדינה). מקבילית הכוחות תהיה בנויה באיזון שבו כולם יהיו קשורים ותלויים האחד בשני (ראה ציור 1). היתרון בשיטה זאת הוא שמצד אחד אין כאן שלטון יחיד אבסולוטי, אלא ישנם איזונים והיזונים בין רכיבי השלטון.  ומצד שני זו גם לא תהיה דמוקרטיה- או נכון יותר לומר- אנרכיה של ההמונים. למעשה תהיה זאת מסגרת שלטונית מובחרת המקובלת על העם ונציגיה, גם אם לא יבחרו ישירות, יהיו חייבים לתת דין וחשבון על מעשיהם שאם לא כן יהיה מי שיבקש מהם לתת את הדין. תהיה חלוקת סמכויות ברורה בין שלושת הגופים הללו, ולכל אחד תיוחד תחום האחריות כפי שיפורט להלן. בראש השלטון יעמוד הנשיא, מהצד האחד יעמדו חברי מועצת הגדולים שהם 12 מגדולי ישראל ומהצד השני תעמוד סנהדרין של 71. הנשיא יהיה בעל הסמכות הביצועית היחידה בממשל (למעט אותם מקרים בהם לנשיא הסנהדרין ישנה סמכות עליונה). סמכויותיו של הנשיא תהיינה מוגבלות רק ע"י נשיא הסנהדרין. הסנהדרין גם יהיה הגוף שיפקח על הנשיאות כפי שיפורט בהמשך. מועצת גדולי ישראל (להלן המועצה) הנה הגוף הבוחר את חברי הסנהדרין. חברי המועצה הם שימשיכו את מסורת הסמיכה וזאת כחלק מהותי מתפקידם. אבל בנוסף, מתפקידם יהיה גם לבקר את התנהלות הסנהדרין ובמקרים מאוד קיצוניים אף להתערב ולפעול לסיום תפקידו של חבר סנהדרין. לנשיא תהיה השפעה פורמלית, אם כי לא ישירה, בקביעת המועמדים לתפקיד מועצת גדולי ישראל אשר יתוו את הדרך לעם. לצורך כך ייעזר הנשיא בוועדה מייעצת שתמונה על ידו ואשר תביא לפניו את המועמדים לשמש חברי המועצה. הנשיא נושא באחריות הביצועית הבלעדית ועל כל גופי הביצוע וזאת על מנת לאפשר מנהל תקין ויעיל של מערכות המדינה- אולם אחד מתפקידיו של הסנהדרין יהיה גם לפקח על מוסד הנשיאות כדי למנוע התדרדרות בערכי השלטון. מאחר ומוסד הסנהדרין בעצמו ימצא בבקרה מתמדת בידי המועצה- יוצא כי כל מוסדות השלטון ובעלי התפקידים ימצאו תמיד תחת ביקורת ויתנו דין וחשבון. 

בחירת הנשיא תהיה עד לגיל 70 (עם אפשרות הארכה לשתי תקופות של 5 שנים כל אחת). כל בעלי התפקידים הביצועים בממשלה ימונו ע"י הנשיא והם יתנו דין וחשבון בפני הנשיא. אולם במקביל, גם האחריות על כל פגם בפעולת הממשלה תיפול על הנשיא בלבד והוא שיצטרך לתת דין וחשבון  בפני הסנהדרין. בסמכות הסנהדרין לקרוא את הנשיא לתת דין וחשבון בכל עת שיידרש וכן לזמן את ראשי הגופים הביטחוניים ישירות לשם סקירה ביטחונית, וזאת בלי הצורך בהסכמת הנשיא.

מועצת גדולי ישראל תורכב מ 12 אישים שתרומתם הרוחנית לעם היהודי ולמדינה תהיה מעל ומעבר והם מקובלים על הנשיא ועל העם. אישים אלו יבחרו ע"י וועדה מייעצת בראשות הנשיא, וחבריה ימונו בידי הנשיא על פי המלצות שיקבל מראשי העם ומאישים רוחניים המקובלים על הנשיא. הוועדה תבחר את חברי המועצה שימלאו את תפקידם ללא מגבלת זמן. יתכן גם שחברות במועצה תהיה לתקופות קצרות, הכל בהתאם לנסיבות. תהליך המינוי בידי הוועדה תמיד תאושר בחתימת הנשיא. חברי המועצה יהיו העילית הרוחנית בישראל, ומעצם תפקידם במועצה- תהיה להם השפעה רבה על המדינה באמצעות בחירת וסמיכת חברי הסנהדרין. המועצה תמנה את חברי הסנהדרין בתהליך בחירה מורכב שיבטא את העמידה בקריטריונים שתקבע המועצה. התהליך יחל לאחר שהמועצה תגבש רשימת מועמדים מתאימה (אפשר בעזרת יועצים מחוץ למועצה). על מועמדים אלו להיות בעלי השכלה רחבה - תורנית וכללית ובנוסף יוכרו כאנשים תמימים וישרים. כל זה חשוב לנוכח תפקידם המורכב הכולל פיקוח על הנשיא מצד אחד ופסיקת הלכות מצד שני. לאישור מועמדות של חבר סנהדרין תידרש הסכמתם של שבעה חברי מועצה (מבין 12). המועצה תפעיל שיקול דעת ותוכל לנקוט בכל צעד שתראה לנכון בהם מבחנים בע"פ או בכתב. תקופת כהונה בסנהדרין תהיה לחמש שנים עם אופציה לחמש שנים נוספות. לאחר הפסקה אחת בקדנציה, ניתן לחזור ולמלא את התפקיד לעוד קדנציה כפולה. שבירת הרציפות היא לתועלת המערכת ונועדה לאפשר צירופם של יותר אנשים שהטובים שבהם יוכלו לחזור לסנהדרין לאחר הפסקה. יותר מכך: המועצה גם תבחר חברי סנהדרין ממלאי מקום, אשר ישובצו זמנית לסנהדרין על פי החלטת נשיא הסנהדרין. אם יהיה צורך, תוכל המועצה לבטל מינוי לסנהדרין גם במהלך הכהונה וזאת על פי רוב מיוחס של שמונה חברי מועצה.

במליאת הסנהדרין יהיו תמיד 71 איש ובראש הסנהדרין יעמוד נשיא הסנהדרין, הנשיא יבחר ע"י המועצה לתקופת מינוי שאינה מוגבלת בזמן כפוף להחלטת המועצה. נשיא הסנהדרין יהיה במעמד של משנה וממלא מקומו של נשיא המדינה ובסמכותו לזמן את ראשי הזרועות הביטחוניות כדי לשמוע מהם דין וחשבון תקופתי. עניין זה חיוני כדי לאפשר לנשיא הסנהדרין למלא את תפקידו הנוסף שהוא ממלא מקום הנשיא וכממונה על כל מהלכי הפיקוח על מוסד הנשיאות. נשיא הסנהדרין יזמן את הנשיא כדי לשמוע ממנו סקירה על המצב בכל תחום שהוא. סקירות כאלו יינתנו מדי תקופה מסדר גודל של 6-12 חדשים כאשר נשיא הסנהדרין מוסמך להזמין שומעים נוספים לאותה סקירה. הסנהדרין הנו המוסד ההלכתי העליון הפוסק בכל ענייני הלכה [שוחטמן] ומדינה אולם עליו להקפיד מצד שני שלא להתערב בסמכויות הנשיא בכל הקשור לניהול המעשי של ענייני המדינה. נשיא הסנהדרין הוא שיפסוק במקרה של מחלוקת סמכויות, אולם אם הנשיא לא מסכים עם פסיקתו הוא יכול לבקש ממועצת הזקנים להיות הבוררים במחלוקת. הסנהדרין יוכלו כמובן להביע ביקורת מילולית על מעשי הנשיא אולם לעולם לא להתערב בהחלטותיו, בטח לא לפני שקבלו את אישור נשיא הסנהדרין, וגם אז הצעד היחידי שיוכלו לבצע זה הדחת הנשיא. מתי חובה על המלך (הנשיא) להימלך בסנהדרין? מקרה טיפוסי לפי המקורות הוא לפני יציאה למלחמת רשות.