מדינת היהודים- פרק ב'

חלק ד': המדיניות הכלכלית

11. מדיניות כלכלה ומיסוי

המדיניות הכלכלית תהיה מדיניות שוק פתוח, אבל גם תאפשר מעורבות עמוקה של המדינה. נקודת המוצא שלי היא להתחיל את הכלכלה עוד מהגורם האנושי. אנשי הציבור, כמו גם הגורמים הקובעים במשק, יהיו אנשי אמת, בטח לא אנשים שאינטרסים של בעלי הון ישפיעו עליהם. לכן במיוחד כאן יש לנתק שיקולים שלא לעניין במינוי בעלי המקצוע ולהבהיר לאנשים כי עליהם להעמיד עצמם למבחן בכל רגע ובכל צעד: האם עשו ופעלו בצורה הוגנת ונכונה, האם התייעצו עם המומחים לנושא, האם ידיהם נקיות? אל לנו לזלזל בנושא המוסריות והערכיות בתחומי הניהול התעשייה והכלכלה גם כשהמדובר על אנשי מקצוע מהדרגה הראשונה. על כל אחד להיות נאמן למערכת שמממנת אותו, אולם יותר לאינטרס הציבורי- אפילו אם זה מתנגש במערכת. כלל הוא כי בכל מקרה של ניגוד אינטרסים, האינטרס של טובת הציבור קודם לטובת המערכת, ונושא זה מביא אנשים לא פעם לדילמות עמוקות עד שהם מוכנים לאבד את מקום עבודתם והעיקר לא לעשות בניגוד למצפונם. הרבה פעמים יש ונוטים לזהות את הפקיד הישראלי כלא יוצלח, או כמושחת, אבל בגולה לא היו הדברים כך. שם נדרש העובד היהודי לעמוד בסטנדרטים גבוהים ביותר ולהוכיח מצויינות ואמינות אם רק רצה להצליח, ואין כל סיבה שלא ימשיכו הדברים גם כאן.

אני מאמין כי יש לתת ביטוי אמיתי למגמות וכוחות השוק הכלכלי אולם צריך לדעת מתי להתערב, במיוחד כאשר מדובר על משבר מוניטרי או כשצריך להציל חברה גדולה הנכנסת לקשיים... אז מותר וצריך להתערב. אולם מעבר לכך אני תומך בהתערבות ממשלתית בנושאים מו"פיים, כמו השקעה רצינית של הממשלה לעידוד יזמות טכנולוגית, השקעות במחקר ופיתוח בתעשייה ובמוסדות אקדמיים, תמיכה במוסדות מחקר ועוד. עדיף להשקיע בתעשייה על פני תמיכה בקצבאות סעד, בדרך זו שני הצדדים ירוויחו.  נושאים נוספים הצריכים רוויזיה בכלכלה הם הצורך בהורדת נטל המס על העבודה וגם על ההון) מצד אחד וקביעת שכר מינימום שאפשר להתקיים ממנו מצד שני, כפי שמקובל במדינות מפותחות כמו ארה"ב. באותו הקשר, מס הכנסה שלילי מהווה גם הוא פתרון לבעלי שכר נמוך אולם הוא בעייתי במקצת לאור האפשרות הסבירה כי השכר ירד גם הוא באותה מידה. את התמיכה בחלשים יש לתת בחומר ולא בכסף. למשל עקרון חמשת הממ"מים שהם: מזון, מעון, מלבוש, מורה ומרפא כמו שאמר ז'בוטינסקי. לפי גישה זאת אנשים שלא שפר עליהם גורלם, יקבלו דירה בשיכון, וכל שאר הוצאותיהם (חשמל, מים, תלושי מזון) יהיו על המדינה בהתאם לקריטריונים. ואם כבר קיים מס (מוקטן), יש להקפיד על גבייתו. כי אחרת הנזק המוסרי והחברתי הכרוך בהסכמה שבשתיקה עם עבריינות, יעלה הרבה יותר. מסיבה זאת יש לחייב בדוחות שנתיים את כל האזרחים אבל לפשט את פרוצדורת גביית המסים. אם כל אחד ירגיש שייך ותורם לפי יכולתו, לא יהיו פערים וניכור חמור בין חלקים באוכלוסיה ובין המדינה. ואם מדברים על הוגנות ואמינות, אזי גם הממסד צריך להראות כי אצלו משוא פנים ודין אחד לכולם, לא מיוחסים ולא קבוצות כח.

אחד מהדברים המכוערים ביותר זה תופעת השחיתות. שחיתות יכולה להיות בכמה מובנים: שחיתות כספית, שחיתות ארגונית, שחיתות פוליטית, או סתם מעשים לא טובים. הנושא הזה מאוד מורכב ויתכן שלא תמיד ועדות החקירה יוכלו לשים את האצבע על מקורות השחיתות ולבערם, לכן הכי חשוב שהציבור ידע לאתר בעצמו מצבי שחיתות גם בחצר האחורית שלהם ולהחרים את הנוטלים חלק בה. פשוט לא לשתף פעולה ולא לעצום עיניים. אם המושחת יראה שאין חבריו מקבלים את מעשיו הוא יבין לבד כי מעשהו לא נורמטיבי ומוטב לו לשנות דרכו בעצמו. שינוי המקובל לגבי מה זה שחיתות והיחס כלפיו מוטל רק עלינו. החל בחינוך נכון וכלה ביצירת אווירה נאותה ובשיתוף הציבור כולו. יש מקומות בעולם שם למושחתים אין סיכוי והכל בגלל הסטנדרטים בה הציבור שופט את עצמו. חלק מהשחיתות היא נטילת שכר גבוה ללא כל פרופורציה, שמנהלים חסרי בושה נוטלים לעצמם בחברות ציבוריות או אפילו בחברות פרטיות (למשל מעל עשרה עובדים). אם הציבור ידע להקיא אנשים כאלו, לא להצטופף בחברתם ולא להעריצם, המנהלים ידעו שמוטב לעמוד בסטנדרטים המקובלים גם אם הפיתוי גדול ולא לאחוז בקרנות המזבח ולהגיד מגיע לי.

לדעתי על הממשלה לדאוג להזרמת כספים לתעשייה ולאקדמיה בתחום המחקר והפיתוח, גם אם ידוע מלכתחילה כי יש בכך סיכון ידוע של אי הצלחה. לא יהיה זה רחוק מן האמת לומר כי עד 90% מהפרוייקטים לא יישאו פרי בסופו של דבר. אולם הכספים לא הולכים לאיבוד, כי אלו נותנים חמצן למחקר ופיתוח לטווח ארוך, ומכאן מחזקים את התעשייה והכלכלה. בנוסף, על הממשלה ליזום ולממן הקמת מפעלי תעשיה חיוניים שהוחלט עליהם כפרוייקטים לאומיים ובעלי חשיבות אסטרטגית. כמובן שלאחר מכן כשהמפעל מגיע ליציבות, ניתן יהיה להפריטו בשוק החופשי. אם מותר להזכיר נסיון כזה בעבר, הרי זה פרוייקט הלביא, שגם אם עלה המון כסף והיו בזבוזים, לכל הדעות היה פרוייקט חיוני. משיקולים שלא לעניין הפרוייקט נסגר, כאשר רק מחיר סגירתו היה גבוה יותר מהעלות השנתית לממשלה, וזאת מבלי להכביר מילים על הנזק ליכולת הטכנולוגית ולתעשייה וכן לעצמאותנו המדינית והצבאית. הפרוייקט הזה רק מחזק את הנקודה שלא צריך למדוד כל דבר בטבלאות של עלויות כספיות אלא יש שיקולים שמעבר לשורה התחתונה במאזן השנתי. נקודה חשובה אחרת זה ההתבססות על כח אדם מקומי. בד"כ יש צורך לייבא פועלים זרים לעבודה בחקלאות ובבניין או בשירותי הסיעוד לקשישים, פשוט מהסיבה שאין ישראלים המוכנים לבצע עבודות קשות אלו הכרוכות בשכר זעום. זאת בדיוק הסיבה שאני מציע שירות לאומי חובה. כאשר הבנים ישרתו שנה בחקלאות ובבניין כמחוייבות לאומה, ואילו הבנות ישרתו בשירות הלאומי בעזרה לקשישים ובבתי החולים. אין שום סיבה שכך לא יתבצע במיוחד לנוכח העקרונות היהודיים של עזרה הדדית וערבות של הפרט לחברה והחברה לפרט. כמובן שהמתנדבים לא יפסידו דבר כי בכך יקנו לעצמם זכויות דיור וכד'. עובדים זרים זה אסון מבחינה לאומית כלכלית וחברתית. על העם לחזור ולהאמין בעצמו ובכוחו לבצע את המהפך הכלכלי המדובר על פי הכללים שיפורטו להלן.

על הממשלה לאפשר תנאים כאלו אשר יעודדו משקיעים להשקיע בארץ הזאת ללא פחד מהפתעות כלכליות או ביטחוניות והמשמעות היא כי חיזוק הכלכלה לא תתאפשר ללא הנחלת ביטחון ושלום בארץ. לדעתי מוטב שהממשלה גם תיזום בעצמה פרוייקטים בתעשייה במיוחד אלו שהנם עתירי השקעה ושחיוניותם למשק ברורה, כמו תעשיית הרכב והמטוסים. ניתן ואף כדאי לממשלה להקים מפעלים בבעלות הציבור ובמועד הנכון כאשר יוכלו להגיע לאיזון, להפריט אותן חברות כך שגם הציבור יוכל ליהנות מהרווחים. אולם אסור לממשל להתחרות במשק הפרטי ולכן תפעל רק בתחום התעשייתי בו אין מספיק השקעות. ניתן לכנות זאת כמדיניות כלכלית משולבת- ליברלית ריכוזית, וככזאת, היא דורשת המון מחשבה וחזון, ולדעתי היא המתאימה ביותר עבורנו. תכנית מקיפה בתחום התעסוקה גם תענה על בעיות המחסור בכוח האדם הבלתי מיומן ממנו סובלים כיום. הפעלת מתנדבי השירות הלאומי היא רק דרך אחת להתמודד עם הנושא. אולם על המדינה מוטלת החובה והאחריות לקדם את התעשייה והחקלאות שתהיה תואמת את תקופתנו בו למדע יש הרבה מה להוסיף, ובעזרת אוטומציה מלאה נוכל להימנע מהקמת מפעלים שכל זכות קיומן נובע מניצול כוח עבודה זול. התבססות על כוח אדם זול עלולה למנוע גם בעתיד התפתחות טכנולוגית תוך השארת תחומי ייצור מסוימים הרחק מאחור. בכך המשק יוכל להפנות יותר כוח אדם אל תחומי המחקר והפיתוח, להעלות את רמת החיים של הפועלים וכן ניתן יהיה להפנות יותר משאבים אנושיים לכיוון העיוני והתורני. כך למשל ניתן לחסוך את מרבית כוח האדם המועסק בחקלאות ע"י שימוש בשיטות מתועשות בחקלאות המוכרות כיום היטב בארץ ובעולם, גם שיפור שיטות הבניה יאפשרו קיצוץ בכוח האדם הלא מקצועי יחד עם קיצור משך הזמן הנדרש לבניה והוזלתו באופן משמעותי. המדינה לא תעודד את המגזר הפרטי בהטבות כספיות או בשווה כסף אולם תקל מאוד את העול הביורוקרטי ואת נטל המסים. לדעתי מדיניות העדפת יחידים או קבוצות באמצעות הקלות במיסוי היא שגיאה אשר תעודד הפעלת לחצים מסוגים שונים על הפקידות וראשי המשק. ברגע שנוקטים מדיניות של איפא ואיפא כל הבסיס הרעיוני מאחורי המשק החופשי, נופל. לכן עדיף לראות את המטרה בגדול שהיא עידוד הפיתוח הכלכלי ומשום כך להוריד או לבטל מסים באופן דומה בכל המגזרים היצרניים.

ברור כי הצלחת המשק תתאפשר בתנאי שישופר מוסר העבודה של העובדים והמנהלים כאחד. לכן יש לפעול במספר מישורים מקבילים גם כדי להעלות את רמת העובד ואיכות חייו וגם כדי להוריד את הדרישות הביורוקרטיות מן המשקיעים והיזמים. במסגרת צמצום הביורוקרטיה, גוף אחד ירכז את הטיפול בכל האישורים הנדרשים לשם ייזום מפעל. יזם המעונין להקים מפעל ידווח על כך למשרד תיאום כלכלי המופקד על מפעלים חדשים, וזה יבדוק באם הבקשה תואמת את תכניות המתאר לאזור ואם היא עומדת בקריטריונים סביבתיים או אחרים כפי שיקבעו. על הוועדה לתת ליזם תשובה מנומקת (לחיוב או לשלילה) תוך זמן סביר, נניח שבועיים עד חודש, המסדירה את התנאים להקמת המפעל. כמו כן תקצה המדינה במידת האפשר קרקעות להקמת מפעלים בדמי חכירה נמוכים, ותעודד הקמת מפעלים באזורים הנמצאים בסדר העדיפויות הלאומי והסביבתי.  המשרד גם ידריך את היזם בכל הנוגע לדרישות אותם יצטרך למלא לפני הגשת הבקשה לאישור ובמקרה הצורך אף יספק ליזם מלווה צמוד עד לסיום תהליכי האישור. אני מחזיק בדעה שאל לה למדינה לממן או לסבסד מפעלים בבעלות פרטית והתמיכה היחידה תהיה במתן קרקע תעשייתית מוזלת וביטוח סיכוני מלחמה. אין לי ספק כי העידוד הטוב ביותר למשיכת יזמים יהיה האטרקטיביות הכלכלית של המדינה תוך צמצום הביורוקרטיה והמיסוי ופעולות לחיזוק האמון בכלכלת המדינה בקרב הציבור העולמי.

ניהול נכון הנו צעד ראשון כדי להביא למשק תעשייתי הפועל על יסודות בריאים ולכן יש להעלות את רמת הניהול ע"י הקמת מערכת הכשרה מתאימה המתמקדת בנושאי האתיקה המקצועית ויחסי האנוש, זו תהיה משולבת עם וועדת מינויים מקצועית שתוכל להכין את מאגר צוותי הניהול המיועדים לנהל את החברות הציבוריות והממשלתיות. כמובן שלוועדה זאת תהיה הסמכות להמשיך ולעקוב אחר ביצועי דרג הניהול גם לאחר תחילת המינוי. בכל מקרה, לוועדות החקירה השיפוטיות שהתמחותן בנושאי כלכלה, תהיה אוטונומיה מלאה לחקור חשדות לאי סדרים בשירות הציבורי ובחברות הנסחרות בבורסה, ובכך יוכלו לתת תשומת לב לדרגי ניהול אשר נורמת היושר הציבורי נשכחה מהם. ואין הכוונה כאן לחקירת עבירות מס אלא לעבירות על האתיקה המינימלית הנדרשת מבעל שליטה החולש על כספי ציבור. בזאת אני מכוון בעיקר לעבירות הצווארון הלבן בחברות בורסאיות למשל. לבורסה אין אמנם תחליף אולם ניתן להלחם בתופעות של ספסרים או גופים שכל כוונתם להשתלט ולמצוץ את לשד כספי הציבור בפעולות שהמילה עושק שלא במשפט מתאימה להם ביותר. מקרים כאלו ודומיהם יחקרו ויוענשו בכל חומרת הדין ע"י וועדות החקירה. יחד עם זאת תופעל מדיניות של תמיכה ציבורית בתעשייה הנקלעת לקשיים כתוצאה מסיבות אובייקטיביות כדי למנוע נפילתה ופגיעה חמורה אף יותר.

צמיחה כלכלית היא המטרה הכלכלית העיקרית, ועל פי נקודת מוצא זאת יש להמשיך ולתכנן את כל המערכת הכלכלית. נושא עומס המיסוי הנו דוגמא כיצד השקפת עולם אידיאולוגית משפיעה על כלכלת המדינה, כך למשל מדיניות פסאודו-סוציאליסטית דוגלת בד"כ בהטלת מס גבוה על המעמד הבינוני והגבוה לשם הקטנת הפער החברתי, אולם בכך פוגעת גם במעמד התחתון היוצא נפגע יחד עם כל הכלכלה הלאומית. הגזמה בנטל המס יכולה להביא להעלמה שיטתית של מס ודיווחי שקר כנורמה. השכירים והמעמד התחתון הם שישלמו את המחיר האמיתי של מדיניות מסים קלוקלת פעמיים: גם בחוסר פיתוח כלכלי ואבטלה וגם בתשלום מס גבוה. אני כמובן בעד הקמת וועדה של מומחים לנושא שתבחן את נושא מס הכנסה בפרט וכן מדיניות המס הכוללת בכלל אולם במאמרי זה אני מביא את הכיוון שלדעתי יש לשאוף אליו. בכל אופן ובלי קשר לפרטים, יש לאמץ שיטות מיסוי מתקדמות שהוכיחו כבר את עצמן במערב. הקלת המיסוי אינה סיסמא ריקה מתוכן כאשר היא צמודה להתייעלות וצמצום הוצאות על ביורוקרטיה וכן על הצבא הנוגס בימים אלו כ 30% מהתקציב. הכוונה של מתנדבי השירות הלאומי לפרוייקטים בעלי חשיבות לאומית יצמצמו גם הם את ההוצאה הציבורית על תשתית כבישים ובניין.