אל תתנו לסיוט של יהונתן פולארד להתגשם!! / אסתר פולארד
תרגום: נועה אביב

November 10, 2003

יהונתן סובל מסיוטים לאחרונה. לילה אחר לילה חוזר אליו החלום. כך הוא תיאר את חלומו לאשתו, אסתר, אתמול:
יהונתן חולם שהוא מתבונן דרך מסך ערפל שחור. דרך הערפל הוא יכול להבחין בים אנושי של רוצחים וטרוריסטים הזולגים מבתי הכלא הישראלים.
יהונתן צופה בהם בשעה שהם נוהרים החוצה במהומה. רובים, סכינים, חרבות, רימונים וכל נשק אפשרי בידיהם. הם מובלים על ידי שני אנשים לבושי גלימה וכאפייה. שניהם צוחקים ברשעות.
ליבו של יהונתן עומד מלכת כשהוא מביט בהם ושומע את הצעקה מקפיאת הדם של האספסוף המכוונת נגד היהודים. יהונתן מביט מהופנט. הוא פוחד מהגרוע ביותר, ואז שינוי מתרחש.

למרות הערפל השחור, יהונתן יכול לראות את רון ארד בתא המעצר שלו. רון יושב בכסא גלגלים, ראשו מורכן מטה בייאוש מוחלט. יהונתן מבועת. הוא חש שרון גוסס משברון לב. יהונתן קורא לו, אך רון לא מגיב. יהונתן מתחיל לצעוק אך עדיין אין תגובה. יהונתן צורח חזק יותר ויותר ומנופף בזרועותיו בייאוש, מנסה לזכות בתשומת ליבו של רון. אך רון לא מראה שום סימן שהוא מודע למה שמתרחש סביבו, הוא לא רואה את יהונתן.
זה רק גורם ליהונתן להיעשות יותר מתוסכל והוא ממשיך לצעוק ולזעוק מעמקי נשמתו, "רון! רון!"
רון לא זז. ואף לא מרים את ראשו. הוא לא מראה ולו סימן קל שבקלים שהוא מודע לקיומו של מישהו אחר. יהונתן צוער חזק יותר ויותר וקולו הופך צרוד אבל רון רק נופל בכבדות ושוקע בכסא הגלגלים שלו כשכוחו נסוג מגופו.
יהונתן מתעורר מזיע ,מותש לגמרי ומזועזע לחלוטין. כשאסתר מבקרת אותו מאוחר יותר באותו יום, הוא אומר לה, "החלומות האלה כל כך אמיתיים, אני כמעט ויכול לגעת בו. אסתר, זה הורג אותי. אני יודע איך הוא מרגיש, אני יודע איך הוא מרגיש, ואין שום דבר שבאפשרותי לעשות כדי לעזור לו".

אף אחד מאיתנו אינו יכול לדעת כיצד מרגישים יהונתן פולארד או רון ארד, לשבת בשבי קרוב לשני עשורים מבלי לראות ולא פעם אחת יוזמה כנה שאמורה להבטיח את שחרורך. ואז, אחרי קרוב ל20 שנה של התנוונות לחזות בשחרורם הסיטונאי של רוצחים וטרוריסטים על ידי ממשלת ישראל בטענה הקלושה שפעולה זו באה בשם המצווה הקדושה של פדיון שבויים!

שחרור רוצחים ומחבלים בסיטונאות איננו מצווה זו עבירה! אריק שרון, בעזרת ממשלתו, הוא מפקיר שבויים! כיצד ייתכן לבצע הקרבה כזו ולקרוא לה "פדיון שבויים" כאשר בעבור פדיונו של השבוי יהונתן פולארד לא נעשה שום מאמץ מינימאלי?!

הצטרפו אלינו ביום ראשון, כ"א חשוון (16/נוב') לתפילה וזעקה בכותל המערבי למען השבויים ומייד לאחר מכן, לצעדה אל בניני האומה.
בשעה 19:00 נתאסף מחוץ לבניני האומה להפגנת ענק מול "יהדות הדממה", "איחוד הקהילות והארגונים היהודיים בארה"ב", שיקיימו בפנים באותו זמן את הכינוס השנתי שלהם. אנו ניתן ליהדות הדממה של ארה"ב להבין שיש גבול להפקרה ולהפקרות. הגיע הזמן שמנהיגי יהדות ארה"ב יפסיקו לתפקד כ"מפקירי אסורים" ויתחילו לתפקד כ"מתירי אסורים"

השקט מצד יהודי ארה"ב מתמשך כבר קרוב לשני עשורים, מגובה ונתמך על ידי ההפקרה המתמשכת של יהונתן ע"י ממשלות ישראל. השקט אינו טבעי ואיננו תמים. זה הנשק שבו משתמשים מי שחפצים ברעתו של יהונתן. השקט שלהם הוא הסיבה לכך שממשלת ארה"ב מתייחסת בצורה כה אכזרית ליהונתן ולמאסרו המתמשך. בדיוק באותה צורה מתנהגת מדינת ישראל ב18 השנים האחרונות כשותפה לפשע!

יש גבול! וההפקרה הזו עברה אותו מזמן! הצטרפו אלינו ביום ראשון הקרוב וצרפו את קולכם לזעקת התפילה ולקריאה אל ראשי יהדות הדממה ואל ממשלת ישראל: שלח את אחי! השיבו את יהונתן פולארד הביתה.


Don't Let Pollard's New Nightmares Come True

Be There November 16th!

J4JP Release - November 10, 2003

Jonathan has been having nightmares lately. Night after night he has a recurrent dream. Here is how he described the dream yesterday to his wife, Esther:

Jonathan dreams that he is looking across a great black mist. Through the mist he can discern a living sea of murderers and terrorists pouring out of Israeli prisons. Jonathan watches as they surge forward in a living mass, guns, knives, swords, grenades and every sort of weaponry in their hands. They are led by two men in robes and keffiyahs. The leaders are laughing cruelly. Jonathan's blood runs cold as he watches and he hears the mob scream bloodcurdling epithets against the Jews. Jonathan stares transfixed. He fears the worst and then there is a shift in the scene.

Though the black mist Jonathan can see Ron Arad in his prison cell. Ron is sitting in a wheelchair, his head down in utter dejection. Jonathan is terrified. He senses that Ron is dying of heartbreak. Jonathan calls out to him, but Ron does not react. Jonathan starts to shout, still no reaction. Jonathan begins to scream louder and louder and waves his arms desperately trying to get Arad's attention. But Ron never gives any indication that he is aware of Jonathan. This only makes Jonathan more frantic and he keeps screaming and screaming from the depths of his soul, "Ron! Ron!"

Ron never moves, never picks up his head, never gives any sign that he is aware of anyone else. Jonathan shouts louder and louder and his voice is getting hoarse but Ron just slumps lower and lower in his wheelchair and his strength appears to be ebbing out of his body.

Jonathan wakes up in a sweat, totally exhausted and utterly devastated. When Esther visits with Jonathan later in the day, he tells her, "These dreams are so real, I can almost touch him. Esther, this is killing me. I know how he feels. I know how he feels, and there is nothing I can do to help him."

None of us can know how it feels for Jonathan Pollard or for Ron Arad, to sit in prison for nearly 2 decades and never see any honest initiative put into securing your release. Then after nearly 20 years of languishing, to witness the wholesale release of murderers and terrorists by the Government of Israel on the flimsiest of pretexts, claiming it is acting on the holy mitzvah pidyan shvuyim!

Freeing murderers and terrorists en masse is not the mitzvah of pidyan shvuyim! It is an obscenity! Arik Sharon, abetted by his Government, is the Mafkir Assurim, the Betrayer of our Captives. Join us on Sunday, November 16th for a heartfelt outcry to HaShem, the Matir Assurim, the true Redeemer of our Captives; and for a protest march and demonstration against the Jews of Silence at the General Assembly of Federations' annual convention in Jerusalem.

Here are the details:

  • At 4:00 PM we will be gathering at the Kotel in Jerusalem to stage a mass prayer rally under the direction of HaRav Mordecai Eliyahu, shlita. Please join us in a public outcry to Heaven in heartfelt prayer on behalf of Jonathan Pollard and all of Israel's MIAs and captives.

   At 5:45 PM we will march from the Kotel to Binyanei HaUma. Currently there is tremendous pressure from the establishment acting through the police to halt this march. For now, the march is still on, but we will keep you updated if there is any change of plans. Worst case scenario, we will proceed by bus from the Kotel to Binyanei HaUma. [We note with irony that a march down Jaffa road is planned by the American Jewish leadership for a day after our march, and no one is trying to prevent their march from happening!]

  • At 7:00 PM we will gather outside Binyanei HaUma for a massive demonstration against the Jews of Silence, the GA (the UJC) who are currently holding their annual convention there. We will let the American Jews of Silence know that enough is enough. It is time to end their service of the Mafkir Assurim (the Betrayer of captives) and to start to serve the Matir Assurim.

The American Jews of Silence have, for nearly 2 decades, aided and abetted the Israeli Government's ongoing betrayal and abandonment of Jonathan Pollard. Their silence is not neutral, and not harmless. It is the weapon that the administration continues to wield against Jonathan. Their silence is the endorsement of the US Government's harsh treatment of Jonathan and his continued incarceration. It is Israel's guarantee of complicity in this 18 year travesty of justice. And it is killing us all.