הרב שלמה אבינר יהונתן פולארד "רבינו" במסירות נפש 30.6.04


(דברים שנאמרו בהפגנה למען יונתן פולארד, י"א בתמוז תשס"ד) 

המאבק על יהונתן הוא מאבק קודש. בתורה יש הרבה מצוות ואנו אנשים קטנים, איננו מצליחים לקיים את הכל. אבל, אומר הרמב"ם (הל' תשובה ג, ב): לפעמים אדם עושה מצוה אחת ששווה הרבה מאוד מצוות. והמצוה הזאת היא מצוה המקפלת בתוכה הרבה מצוות. 

א. כאשר אנו נאבקים למען יהודי אחד, בזה אנו אומרים שאנחנו אוהבים את עם ישראל ואוהבים כל אחד מישראל. ואנו ניאבק עבור כל אחד מישראל! זה היסוד הפנימי של כל צה"ל. כאשר יהודי בסכנה המון חיילים מוכנים להילחם בשבילו. "כולם בשביל אחד ואחד בשביל כולם". 

ב. גם כאשר אנחנו נלחמים עבור יהונתן, אנו נלחמים נגד העוול, העוול הנורא שנעשה לאדם הזה, עוול על ידי האמריקאים, שעשה להם טובה על שהציל אותם מחרפה והעביר מידע שהם היו אמורים להעביר. הם שפטו אותו למאסר עולם שאף אחד טרם נשפט באופן זה, וזו לא היתה עבירה אלא מצוה! גם מהעוול הזה מדינת ישראל אינה נקיה, מתפיסתו וממעצרו, היו הוראות מכאן לאפשר זאת. זהו עוול! 

לפני שמדברים על דברים חשובים ועליונים, חייבים להילחם שלא יהיה עוול, שלא יהיה עוול נגד כל יצור נברא, בני אדם ואפילו בעלי חיים וקל וחומר יהודי. אם עושים עוול אין האדם יכול לשתוק, הוא חייב לזעוק עד שהעוול יתוקן, אחר כך בונים מצוות עליונות, אך קודם כל מסירים את העוול. 

נאמר לפני כן: וכי אנו חושבים שבגלל ששבתנו רעב והפגנו יהונתן ישוחרר מחר?! אלא שאם אנשים בעלי לב רגיש מוחים, בסוף זה יתוקן. אך אם כולם שותקים, דוממים, ולאף אחד לא אכפת, זה לא יתוקן לעולם. אנחנו, על בשרנו חזינו כיצד בכל ההיסטוריה עם ישראל סבל ואחרים עמדו מנגד ושתקו. מאבקנו זה הוא מצוה, אנו נלחמים נגד העוול. 

זו מצוה שאומרת שאנו מעריכים הערכה עצומה מי שמסר את נפשו. הרי יהונתן, יכול היה לשבת בשקט ולהגיד "מה אני יכול לעשות?!" אך מסר את הנפש. הוא ידע שזה מסוכן. למסור ידיעות זה צעד מסוכן. הוא ידע מה צפוי לו, אך מסר את הנפש. 

יש סיפור בגמרא על אדם שמת וקם לתחיה. אמרו לו: מה ראית? אמר: ראיתי עולם הפוך. עליונים למטה ותחתונים למעלה, כלומר, מי שחשוב פה לא שווה כלום שם. ומי שלא שווה פה שווה שם. אמרו לו: עולם ברור ראית. שאלוהו: ומה לגבינו, לומדי תורה? אמר להם: אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו. אך הרוגי לוד אין בריה יכולה לעמוד במחיצתם! "הרוגי לוד" זו פרשיה של עלילת דם. העלילו על היהודים שהרגו את בת המלך ואיימו להרוג את כל העיר. באו שני יהודים פשוטים חפים מפשע והתנדבו לקבל על עצמם את האשמה (פסחים נ, א). 

אנו למדים מכאן, שמסירות נפש היא מעל הכל. מעל כל המעלות. בעוה"ז יהונתן נמוך, הוא בבית הסוהר בשפל המדרגה. מבזים אותו, אין לו מה לאכול, חולה, אינו רואה את אור השמש ומציקים לו. כך זה בעולם הזה, עולם לא אמתי, עולם הפוך. אך בעיני ריבונו של עולם הוא גבוה, יותר גבוה ממיליונים הנמצאים באמריקה ובארץ. גבוה מפוליטיקאים וגם מלומדי תורה! גם אחרי שנתפס המשיך למסור את הנפש כדי שאנשי הקשר שלו שבאו מהארץ יספיקו לברוח. 

יהונתן הוא "רבינו" במסירות נפש. במצוה הזאת שאנו נאבקים בשבילו אנו אומרים שמסירות נפש היא מעל הכל. והוא רבינו במסירות נפש. אנחנו רוצים ש"רבינו במסירות נפש" יהיה פה אתנו. אנו בעלי מסירות נפש קטנה, הוא בעל מסירות נפש גדולה. אנו רוצים שיהיה בתוכנו. בשבילי ובשבילנו. בשביל עם ישראל, בשביל הצדק, מן היושר לסלק את העוול מן המין האנושי. 

זה המאבק שהוא נושא על כתפיו. זה המאבק שאנו ניאבק עד שחרורו השלם, במהרה בימינו.