מה דוחף אותנו לפעול למען פולארד 26.9.04

מאת חיים חרמון

רקע

  לאחרונה התגלעו מחלוקות מהותיות בשאלה על פי איזה מורה דרך יש לפעול ולהישמע.

לכאורה מאחר ואנו פועלים למען פולארד, יש להתאים עצמו ולהישמע רק ליונתן (בעצם לאסתר כי יונתן אסור בבית האסורים), גם אם זה מגיע לידי אבסורדים ופגיעה בתומכים.

גישה שונה הציע יו"ר המטה לשעבר מר אלי יוסף שטען כי יש לפעול למען פולארד בדרכים המתאימים ביותר לפי דעתו, קרי, שילוב פוליטיקאים להפעלת לחץ אפקטיבי יותר למען קידום שחרורו, גם אם פולארד דורש להחרים את חברי הכנסת.

שתי הגישות צודקות, כל אחת מכיוון אחר, אך גם הן סותרות האחת את השניה. ואכן כשהובא הנושא להכרעת הרב אבינר, הוא יצר סינטזה בין שתי השיטות: מצד אחד פסק כי יש להישמע לדעתו של יהונתן ולא לפעול אם יהונתן במפורש אינו מעוניין שיפעלו למענו. ומצד שני פסק כי אין להישמע לבקשות העלולות להלבין פניהם של אחרים (במקרה זה מדובר על דרישתה של אסתר לגנות את השר שצ'רנסקי) וכן פסק שאין להחרים את אלי יוסף אלא יש לשתף אותו בפעילות למען יהונתן, למרות חילוקי הדעות. בכך הכיר הרב בזכויותיו הרבות של אלי יוסף במאבקיו למען פולארד, שלמרבה הצער הסתיימו במחלוקת קשה עם אסתר לאחר שסירב לדרישתה לגנות את השר שצ'רנסקי (עתיר זכויות בפני עצמו במאבקיו למען פולארד). תסכולו של פולארד מובן: אם השר שצ'רנסקי לקח על עצמו להביא לשחרורו של פולארד, אולם מצד שני רה"מ תוקע לו מקלות בגלגליו, הדבר הטוב היחידי שנותר לשצ'רנסקי לעשות למען יהונתן- זה להתפטר.

  המטרה

  בשביל להתייחס לשאלה בכנות, קודם כל יש להבין מה מניע אותנו לפעול למען פולארד. התשובה פשוטה! ערכים בסיסים של צדק, מצוות פדיון שבויים והרצון לגמול טובה למי שגמל לנו טובה.

אם כך, ניתן לומר כי אנו פועלים בהשראת אידיאל עילאי (אלוקי) של צדק. בהשראת המוסר היהודי המחייב אותנו לא לנוח ולא לשקוט עד שנקים מצוות פדיון שבויים. בהשראת הרגשות הפנימיים שיש לכל אחד כי האיש הזה הקריב את חייו למעננו. לא נוכל לישון בלילה בשקט עד שנצליח להחזיר אותו אלינו.  

האם אנו פועלים גם למען פולארד האיש? אנו מקווים שכן, אולם לא בידינו לקבוע, אנחנו פועלים לפי צו מצפוננו ולא על פי הוראות של עורכי דין. מה שברור הוא שבראש ובראשונה אנו פועלים לעורר את העם. זאת המטרה של כל ההפגנות, צנועות או המוניות, וזאת הדרך. עלינו בראש ובראשונה להחזיר את הכבוד והיושרה הבסיסית לעמנו, לפחות לגבי מצווה חשובה הנקראת "פדיון שבויים". אם כך, יש שיגידו שפולארד הוא לא רק המטרה אלא גם האמצעי לקרב למעשה את ביאת הגואל. לא מדוייק. הפעולה היא למען פולארד, אבל כמו כל קיום מצווה לאומית למען מטרה צודקת, היא אגב כך גם מקרבת את הגאולה. אולם המטרה היא מצוות פדיון שבויים, ובזאת כל העם יצא נשכר כי זיכינו את העם במצווה חשובה. אם נצליח למשוך המונים למען הפעולות הללו, נזכה עוד יותר אנשים במצווה ובכך גם כלל ישראל ייזכה מברכת השם.

  אחרי שהגדרנו את המטרה, יש להגדיר את הדרך.

  הדרך זה דבר פשוט: לעורר את העם, לעורר את התקשורת, לעורר את נציגי הציבור. לעורר את כולם לעוול הגדול שנעשה ליונתן. זה אומר הפגנות ועוד הפגנות ועצרות וצעדות ומשמרות מחאה וכלובים ופרובוקציות והטרדות טלפוניות. הכל כשר למען להביא את עניינו של פולארד למודעות הציבור.

וזה כולל גם להתעסק עם פוליטיקאים, מה לעשות. אבל הם אשר יכולים להביא את התפניות הגדולות ביותר למען פולארד. פוליטיקאים זה אמצעי וגם מטרה בפני עצמה. יתכן בהחלט כי הפוליטיקאים רוצים קודם פרסום ופחות ללכלך את הידיים למען איזה אסיר באמריקה. אין צדיקים בעולם הפוליטי. אבל עלינו לזכור המטרה היא שחרור פולארד ולא לעסוק בגמילות חסדים צדקני. כל מי שיכול להביא לשחרור פולארד יבורך גם אם הוא חילוני שונא מתנחלים ממפלגת העבודה. לפני השואה, הרוויזיוניסטים שיתפו פעולה עם שונאי ישראל במטרה לפעול לגירוש הבריטים, ובמטרה לזרז את יציאת אירופה.

  שמעתי לאחרונה טענה מתוך המטה, כי יש פעולות מזיקות, מיותרות. האם מישהו יכול לומר לי, עם יד על הלב, כי הפגנה או פעולה מסוימת היא מיותרת? מזיקה? משפילה? הקב"ה רושם לזכותנו כל אמירה למען יונתן, כל הפגנת נוכחות, כל מחאה על העוול הנורא. כל נער או נערה המצטרפים לפעילות למען המטרה הקדושה מביאים נקודות זכות רבות לעם ישראל, ואין לנו הרבה סניגורים בעולם הכופר הזה שבו אנו נמצאים. אם היה אפשר, צריך היה לארגן שביתת שבת רצופה מול משכן הכנסת, ראש הממשלה או נשיא המדינה ולא להניח עד שישוחרר יהונתן. אנו מדברים כאן על דיני נפשות. לא דיני נפשות של יונתן בלבד, אלא דיני נפשות של כלל עם ישראל שהפקרת פולארד עומדת לו לקטגור. האמת היא שאנו כולנו עושים מעט מדי. אם היינו יודעים כמה מחיר עם ישראל ישלם על הפקרת פולארד, על שנאת חינם ועוד דברים טובים אחרים, לא היינו יכולים באמת לישון בלילה מרוב צער ויגון.

  אגב, הטענה כי פעולות ראוותניות הן מזיקות ופוגעות בפעילות "מאחורי הקלעים" למען פולארד, נשמעו בזמנו ע"י היו"ר הראשון של העמותה למען פולארד, מר אמנון דרור. יונתן התנגד לכך (לדעתי, הרבה לפני עידן אסתר) וניתק כל מגע עם אותו אמנון. היום אנו יודעים כי העמותה של דרור מומנה ע"י משרד ראש הממשלה. והנה עכשיו זה חוזר אלינו כבומרנג. אם נכון הדבר, מה לנו להלין על המהפך הקיצוני שעשו פוליטיקאים מסויימים בצמרת המדינית?

  חשוב להבהיר: אנו פועלים למען פולארד אבל לא פועלים בשם יונתן פולארד. כולנו מתנדבים, ואת השכר ישלם רק הקב"ה. אנו, זה צעירים וצעירות, דתיים וחילונים, מבוגרים וזקנים, שאין לנו כל עניין בפוליטיקה הפנימית. מי שפועל למען פולארד עושה זאת מתוך אמונה תמימה שמעשיו הם צודקים וחסרי פניות, מאמינים שהפעולות למענו ירשמו בשמים כנגד הקטרוגים שעומדים לחובתנו בעוון הפקרתו לגויים. הפעילות היא אינטנסיבית, דורשת הרבה הקרבה. כך פעלו גם למען יהדות ברית המועצות והצליחו. אנחנו לא רוצים שיבוא ויגידו לנו לא לפעול כי חוששים שזה יפגע בפולארד. אמירה כזאת שוברת את האמונה בצדקת דרכנו, מרפה ידי הפעילים שעושים למען פולארד ללא חשבון, מכניסה ספיקות. כמובן, זכותם של הנוגעים בדבר להביע דעתם לגבי יוזמות כאלו ואחרות ודעתם בהחלט מקבלת משקל ראשוני בשיקולי המטה, אולם ההחלטה על הדרך והצעדים תהיה בסופו של דבר בידי הפעילים. לדעתי אין מי שמכיר יותר טוב מהם את השטח, את רחשי הלב של האנשים, את גחמותיהם של הפוליטיקאים, את עסקי ה"תן וקח" של אנשי התקשורת. ובהקשר לזה כולנו יודעים כי גימיק מוצלח שנכנס כאייטם לעיתונות מהליגה הלאומית זהה במשקלו הסגולי להפגנות ההמונים.

  לסיכום, הצגתי את הלבטים ואת המטרה וגם את הדרך שאני מאמין בצדקתה, ואני מקווה שאנשים יקראו ויפנימו. אולם נמנעתי בכוונה מלהיכנס לנושאי מחלוקת פנימיים שבוודאי ימצאו את מקומם במקומות ובמועדים מתאימים יותר.

   -------------------------------------------------------------------------------- 

 תגובות

מאת: נפתלי

קודם כל אני שמח שהעלית את זה לפורום, חבל שאני הראשון שמגיב, כנראה זה ארוך מדי.

בכל מקרה יש לי כמה הערות,

המאבק של פולארד לא דומה למאבק של יהודי ברית המועצות מכיוון שפה מדובר על יחסים מורכבים בין ישראל ארה"ב, ובנושאים כאלה יש להניח שצריך לתכנן מהלכים פולטיים ארוכי טווח ואם יהונתן ואסתר פולארד מנסים בדרך פוליטית כלשהיא להשיג את מטרותיהם (ביקור שגריר, הכרה כשבוי, ושכחתי את השלישי) אנחנו לא יכולים לבוא להרוס את כל המהלך ע"י נתינת לגיטימציה לחכי"ם להתמחק מלעשות את מה שהבטיחו ליהונתן בפגישה עימו במפורש שהם יעשו, ולתת להם לצאת בזול מהעסק תוך נתינת הרגשה שהם עשו מספיק למען העניין.

  דבר שני, מה תאמר על המכתב של הרב אבינר?

http://www.jewsite.org/forum/viewtopic.php?t=3797 

  --------------------------------------------------------------------------------  

תגובות

מאת עדי גינזבורג

  תשובתי:

  כל עוד מדובר על הפגנות שהמסר בהן הוא מחאה על העוול ודרישה שיופסק - באופן כללי זה תמיד חיובי אא"כ:

1. ישנו כרגע מהלך שהרעש עלול להכשיל (הראשונים לדעת על כך יהיו יהונתן ואסתר - כפי שהיה בתקופת הסכם וואי) - לא שמעתי על אף הפגנה שאסתר ויהונתן בקשו לבטל בנימוק זה (לפחות בשנה וחצי בהן אני פעיל)

2. חשש כי ההפגנה תהיה מוצגת בתקשורת בצורה שתפגע בתדמיתו של יהונתן ובתדמית המאבק וכתוצאה מכך תפגע בסיכוי לקדם מהלכים שיביאו לשחרורו.

3. (וזה המקרה שלנו) כאשר ההפגנה איננה רק בקריאה "לשחרר את פולארד" אלא היא מתייחסת גם למהלך ספציפי (כגון הצעת חוק מסויימת) שיהונתן מתנגד לה.

  בכל המקרים הללו דעתי הייתה ונשארה (והתברר שכיוונתי מילה במילה לדעת הרב אבינר) שההחלטה הסופית של יהונתן מהסיבות שפרטתי בע"פ ושהרב אבינר פרט אותן בכתב. אפשר וחובה לדאוג להבהיר לו את דעתנו ולהסביר לו אותה (רק היום העברתי לו את עמדתי לגבי דבר שסביר כי הוא יתנגד אליו אך לדעתי יש לשקול אותו למרות נזקיו האפשריים) אך בסופו של דבר ההחלטה היא שלו.