פרשת יהונתן פולארד - לשחרר שבוי זה לשחרר את הקב"ה הרב
אפרים שפרכר,
ראש ישיבת
התפוצות,
ירושלים תרגום:
עדי
גינזבורג חרב
קשה ממות...
רעב קשה מחרב...שבי
קשה מכולם (בבא
בתרא, ח.) במהלך
ההיסטוריה,
עשו יהודים
מאמצים
חריגים בכדי
להציל את
אחיהם
מידיים
עוינות.
מצווה זו
ידועה בלשון
ההלכתית כ"פדיון
שבויים". זו
המצווה
היחידה
המכונה
בתלמוד כ"מצווה
רבה" המעמד
המיוחד
שהמשפט
היהודי נותן
למצווה זאת,
מקורו
בחשיבות
העצומה
שהיהדות
מייחסת
לערכם
הראשוני
והגשמי של
חיי האדם. באופן
מוזר, למרות
מעמדה של
מצווה זו
בהלכה
היהודית אין
בתורה
התייחסות
ישירה לנושא
פדיון
שבויים. הרמב"ם
ואחרים,
נוקבים
במספר
הוראות
המופרות
כאשר
מתרשלים
במצוות
פדיון
שבויים.
דוגמא
לאיסור כזה: "לא
תרדה בו בפרך"
(ויקרא כה מג)
המופיע
במקור בהקשר
של עבד עברי
שנקנה-נפדה
מגוי ע"י
יהודי אחר.
למעשה, אף אחת
מהמצוות
שמונה שם
הרמב"ם
בספרו "יד
החזקה"
איננה
מתייחסת
באופן ישיר
לנושא
השבויים.
מצווה זו,
מסביר הרמב"ם,
נובעת
מהחובה
הכללית
לסיעה לרעב,
לעירום
ולמסכן. העובדה
שבתורה לא
מופיעה
מצווה
העוסקת
באופן ישיר
בפדיון
שבויים
נובעת אולי
מהיחס לנושא
הנובע
מסיפורי
התורה. אברהם,
פודה
השבויים
הראשון, מסכן
הכל ויוצא
למלחמה נגד
צבאות
אדירים כדי
להציל את לוט
בן אחיו (בראשית
י"ד) בשמות כ"א
מסופר כיצד
יוצא כל העם
למלחמה על
השבתה של
שפחה יהודיה
שהכנענים
שבו במהלך
הקרב. המלך
דוד מגיב
באופן דומה
כאשר מספר
יהודים
נלקחים בשבי
על ידי
העמלקים (שמואל
א' ל') בכל
המקרים הללו
ניתן לראות
כיצד נעשו
פעולות
נועזות
למרות
היעדרו של
ציווי מפורש. כיצד
אנו מבינים
את הסתירה
בין היעדרו
של ציווי
מפורש בנושא
והעובדה
שמצווה זו
מכונה "מצווה
גדולה"?
התשובה
יכולה להמצא
בספרו של
רבנו בחיי בן
אשר "כד הקמח"
העוסק בעשרת
הדברות.
בדיברה
הראשונה,
שמשמעות
ההלכתית היא
חובת האמונה
בקב"ה מציג
עצמו הקב"ה כ...
פודה שבויים!
"אנוכי ה'
אלוקיך אשר
הוצאתיך
מארץ מצריים
מבית עבדים,
לא יהיה לך
אלוהים
אחרים על פני"
(שמות כ) רבנו
בחיי כמו
רבים אחרים
הוטרד
מההתייחסות
המופיעה כאן
לנושא יציאת
מצריים . מדוע
הקב"ה שברא
את העולם
משתמש דווקא
בנושא זה של
פדיון ישראל
ממצריים.
רבנו בחיי
מתרץ שהסיבה
לכך היא
רצונו של הקב"ה
שנידמה לו
דווקא בדבר
זה - בפדיון
שבויים (שכן,
לברוא
עולמות קצת
קשה לנו ...ע.ג.) כעת
כבר נשאלת
השאלה מהצד
השני. כיצד
ייתכן
שמצוות
פדיון
שבויים היא
כה חשובה עד
כדי כך שהיא
קשורה
במצווה
הראשונה
בעשרת
הדיברות -
האמונה בקב"ה?
כיצד אנו
מסבירים זאת?
במקורות
היהודיים
ניתן ללמוד
שישנו יותר
מסוג אחד של
פדיון
שבויים.
הגמרא (ברכות
ח) מתארת את
הקב"ה עצמו
כשבוי
שמשוחרר ע"י
המצוות
ולימוד
התורה שלנו.הקבלה
מלמדת
שפדיון
שבויים מסמל
את כל תרי"ג
המצוות. אל אף
שהקב"ה הוא
אינסופי
ההופעה שלו
בעולם -השכינה
נחשבת
כשבויה
ונפדית
מכלאה ע"י
המצוות שאנו
מקיימים. לכן
קיום כל
המצוות
מהווה בעצם
פעולה של
פדיון
שבויים
במשמעות
הרוחנית של
הדבר. בכל
אופן, במצוות
פדיון
שבויים
שמקיימים
בפדיון שבוי
בשר ודם יש
יותר מאשר את
עצם השבת
החופש.
ביהדות תמיד
מדובר על "שבויים"
בלשון רבים,
מאחר ש"אין
דבר כזה שבוי
בודד".
עבורנו העם
היהודי,
המבין
שמבחינה
רוחנית
כולנו יחידה
אורגנית אחת
מאז התגלות
הקב"ה אלינו
בהר סיני ,
צריך להיות
ברור כי כל
עוד יהונתן
פולארד שבוי,
אף כולנו
שבויים יחד
עמו. המאמר המקורי: http://www.jewsite.org/forum/viewtopic.php?t=599
|
