פולארד במכתב לרב הראשי לצה"ל: בוא לבקר אותי לפני כיפור

יום שלישי, כא אלול תשס"ד 07/09/2004

 

 

במכתב לרב הצבאי הראשי הרב ישראל וייס כותב פולארד כי על מנת למנוע סיבוכים רוחניים מעם ישראל הוא מבקש מהרב לקיים אצלו ביקור לפני יום הכיפורים המתקרב.

 

"מחצית חודש אלול, זמן בעל רגישות רוחנית מיוחדת לכל היהודים, חלפה. ידוע כי חודש זה הוא זמן שבו הקב"ה מתקרב אלינו וקשוב לתפילותינו. ע"פ המסורת תפילת האסיר כתפילות יתומים ואלמנות, יקרה לרבש"ע, מגיננו. כאב נטישתי בת 19 השנים הבא לידי ביטוי בשעה שאני שופך את לבי לפני אבי שבשמים, אינו יכול שלא לקרוע את הרקיעים". כך כותב יהונתן פולארד לרב הראשי לצה"ל הרב ישראל וייס.

 

כתבת INN רותי אברהם מוסרת כי במכתבו קורא פולארד לרב וייס לערוך אצלו ביקור בדחיפות עוד לפני יום כיפור כדי למנוע "סיבוכים רוחניים קשים מעם ישראל".

 

"למדנו, כותב פולארד, כי מצוות פדיון שבויים היקרה לרבש"ע, חלה עקב כך על כל יהודי ויהודי ללא יוצא מן הכלל. חלילה לנו שיהודי כלשהו יחטא בגיני וייענש בגלל שלא ביודעין התעלם ממצוה זו. יתירה מכך, מנהיג נתפס בעוון הדור ונושא באחריות לחטאי הכלל אם אינו עושה את כל אשר ביכולתו לחנך את אנשיו ולזרזם לקיום מצוות. חלילה לנו שבשמים יטילו דופי במנהיגותך הרוחנית בשל כשלונך לפעול למעני במסגרת מצוות פדיון שבויים".

 

"כסוכן ישראלי של הלק"מ, יחידת המודיעין של משרד הבטחון, הנתון בשבי וכלוא מזה 19 שנים בכלא האמריקני בשל מעשי עבור מדינת ישראל, אני בתחום אחריותך, גם עפ"י אמנת ז'נבה, ולמרות זאת, מאז שנתמנית כרב ראשי לצה"ל לא קיבלתי מענה חיובי לבקשותי ממך לבוא ולבקרני וגם לא הגעת אלי".

 

"אני משגר את מכתבי אליך באמצעות פרקליטי לארי דאב כדי לוודא שהוא יגיע אליך 'אנא מנע סיבוכים רוחניים קשים מעם ישראל ובוא אלי לפני יום כיפור'", כותב פולארד.

 

כתבת ערוץ 7 פנתה לדובר צה"ל לקבלת תגובה על טענתו של פולארד לפיה הרב וייס הוא שאחראי כלפיו כסוכן לק"מ, והאם בדעת הרב להענות להזמנתו הדחופה של פולארד להגיע אליו לביקור לפני יום כיפור.

 

מדובר צה"ל נמסר: "אין תגובה".

 

ערוץ 7

 

בתאריך ד' חשוון תשס"ה (19/אוק') ביקר הרב הצבאי הראשי את יהונתן פולארד בכלאו. בסיום הפגישה הגיש הרב וייס לאסתר מכתב שכתב לה בשעה שחיכה עם מלויו לשומר שיכניס אותם לתא הביקורים (הרב פגש את אסתר לפני כן כהכנה לקראת הפגישה עם יהונתן). לאחר מכן שלח הרב ליהונתן מכתב אישי שהגיע לידיו כמה ימים מאוחר יותר

 

להלן שכתוב מכתב הרבצ"ר ליהונתן.

המטה הכללי
הרבנות הצבאית הראשית
לשכת הרב הראשי לצה"ל
ד' מרחשוון תשס"ה

ליונתן יקירי ה' עמך

הירוק המלבב של טרם שלכת, כמו-גם חדרי הקבלה וטרקלין הכניסה המרשימים של הכלא, מטעים, שלא לומר משקרים, שכן עטיפת הצלופן החיצונית, איננה מסוגלת לכסות, אלא לרגע, על התוך הנורא של עשרים השנים, שחודשים ארוכים מהם, מוגדרים כבלתי ראויים (בלשון המעטה).

במציאות הבלתי אנושית (למשל) שאתה ואסתר הנשואים שנים הרבה, אוחזים ידיים בפני, באהבה רבה, אך גם בדמעה גלויה, על שאינכם מסוגלים לממש את אהבתכם, ולראות פרי בטן ולקיים את המצווה הראשונה בתורה וכל כך למה? משום הענשת הדורות הבאים ?
משום שאבות אכלו בוסר... שיני בנים תכהנה ?

קודם שפגשתי בך יונתן, שאלתי את עצמי לא אחת, מה מסוגל חדר צר וקטן- שבפריסת ידי אדם, ניתן ללא קושי לגעת בקטביו לעשות לבן אדם נורמאלי אחד ? מה מסוגלות השנים לחולל, לכרסם, לחרוט בבשרו. שנים אמרתי, לא שניים, כי אם עשרים, חשבתי שנכון להכפיל את העשרים, ב-365 הימים שבכל שנה ולשלש ולרבע את השעות, הדקות והשניות, כשכל החיבורים הללו הובילו אותי לא אחת אל המחשבה שלכשניפגש אחזה בשבר אדם, בצל צילו של אדם, בשבר כלי, כך יונתן ראיתי אותך בדמיון, אך בפועל, בפועל יונתן התגלית לי כגיבור אמיתי, כגיבור אנושי, כענק מחשבתי, כצלול לשוני, כדעתן
-
ובכל תחום- מוצק, מיושב,שקול,בהיר,חד כתער,חשתי עונג אינטלקטואלי אמיתי בשהות המשותפת שלנו בכלא יונתן. ראיתי איש שפיו וליבו שווים, איש של "לא תגורו מפני איש" אתה איש של אמת, שנלחם ואינו חושש, נלחם כיהודי מאמין וגאה.

יונתן, בעודך אמנם בכלא הנורא בקנטקי, אך לבך במזרח, בארץ ישראל ומה שחשוב יותר הוא שנשמתך, יונתן מצויה, בכל יהודי ויהודי באשר הוא.
זו איננה הרגשה, זו גם איננה תחושה- זו מציאות. אתה איתנו, בתוכנו, בנשמתנו, באברינו והיום עוד יותר מתמיד.
אנחנו ערבים, אנחנו כואבים, אנחנו מרגישים, אנחנו שייכים, אנחנו מתפללים, מייחלים, מקווים ובטוחים, שיום יבוא ולא רחוק הוא היום, שאתה יונתן ואסתר, האישה הנפלאה שלצדך, תגיעו יחדיו אל שערי הגאולה, אל שערי ארץ ישראל וברוב ממש.

אמן כן יהי רצון.

החותם באהבה,

הרב ישראל וייס, תא"ל
הרב הראשי לצה"ל

-------------------------------------------

ביקורו של הרב וייס

הרבצ"ר וייס ערך ביקור אצל יהונתן פולארד

23:56, 11 נובמבר 2004 / כ"ז בחשון תשס"ה http://a7.org/news.php?id=94143

 

 

הרב הצבאי הראשי שיגר מכתב אישי ליהונתן פולארד ובו רשמים מביקור שערך אצלו. "יהונתן, בעודך אמנם בכלא הנורא, לבך במזרח, בארץ ישראל ומה שחשוב יותר הוא שנשמתך יונתן מצויה, בכל יהודי ויהודי באשר הוא".

 

"חשבתי שאפגוש שבר כלי, אך בפועל, יהונתן, התגלית לי כגיבור אמיתי, כגיבור אנושי, כענק מחשבתי, כצלול לשוני, כדעתן ובכל תחום, מוצק, מיושב, שקול, בהיר, חד כתער. חשתי עונג אינטלקטואלי אמיתי בשהות המשותפת שלנו בכלא, יהונתן", כך כותב הרב הצבאי הראשי ישראל וייס אל יהונתן פולארד בתום ביקור שערך אצלו לאחרונה בכלאו בארה"ב.

 

כתבת INN רותי אברהם מוסרת כי במכתב האישי ששיגר הרב וייס לפולארד ובו רשמים מביקור אצלו, כתב עוד כי "הירוק המלבלב של טרם שלכת, כמו גם חדרי הקבלה וטרקלין הכניסה המרשימים של הכלא מטעים, שלא לומר משקרים, שכן עטיפת הצלופן החיצונית, אינה מסוגלת לכסות אלא לרגע על התוך הנורא של 20 השנים, שחודשים ארוכים מהם, מוגדרים כבלתי ראויים בלשון המעטה.

 

במציאות הבלתי אנושית, למשל, שאתה ואסתר הנשואים שנים הרבה, אוחזים ידיים בפני באהבה רבה, אך גם בדמעה גלויה, על שאינכם מסוגלים לממש את אהבתכם ולראות פרי בטן, ולקיים את המצווה הראשונה בתורה וכל כך למה? משום הענשת הדורות הבאים? משום שאבות אכלו בוסר.. שיני בנים תכהנה?

 

קודם שפגשתי בך יהונתן שאלתי את עצמי לא אחת, מה מסוגל חדר צר וקטן שבפריסת ידי אדם ניתן ללא קושי לגעת בקטביו, לעשות לבן אדם נורמלי אחד? מה מסוגלות השנים לחולל, לכרסם, לחרוט בבשרו?

שנים אמרתי, לא שניים כי אם עשרים, חשבתי שנכון להכפיל את העשרים, ב 365 הימים שבכל שנה ולשלש ולרבע את השעות, הדקות והשניות, כשכל החיבורים הללו הובילו אותי לא אחת אל המחשבה שלכשנפגש אחזה בשבר אדם, בצל צילו של אדם, בשבר כלי. כך יהונתן ראיתי אותך בדמיון".

 

הרב וייס מציין את התפעלותו מאישיותו של פולארד, "התגלית כגיבור אמיתי, כגיבור אנושי, כענק מחשבתי, כצלול לשוני, כדעתן ובכל תחום, מוצק, מיושב, שקול, בהיר, חד כתער. חשתי עונג אינטלקטואלי אמיתי בשהות המשותפת שלנו בכלא, יונתן. ראיתי איש שפיו וליבו שווים, איש של: "לא תגורו מפני איש". אתה איש של אמת, שנלחם ואינו חושש, נלחם כיהודי מאמין וגאה.

יהונתן, בעודך אמנם בכלא הנורא בקנטקי, לבך במזרח, בארץ ישראל ומה שחשוב יותר הוא שנשמתך יונתן מצויה, בכל יהודי ויהודי באשר הוא.

זו אינה הרגשה, זו גם אינה תחושה, זו מציאות. אתה איתנו, בתוכנו, בנשמתנו, באברינו, והיום יותר מתמיד.

אנו ערבים, אנחנו כואבים, אנחנו מרגישים, אנחנו שייכים, אנחנו מתפללים, מייחלים, מקוים ובטוחים, שיום יבוא ולא רחוק הוא היום, שאתה יונתן ואסתר, האשה הנפלאה שלצידך, תגיעו יחדיו אל שערי הגאולה, אל שערי ארץ ישראל ובקרוב ממש".

 

כתבתנו מציינת כי הרב וייס מסר מכתב גם לרעייתו של פולארד ובו מילים לחיזוק רוחה. בין היתר כתב: "המלחמה האמיתית שאת מנהלת כנגד כל שאר העולם למען תצא האמת לאור מעוררת השתאות והתפעלות גם יחד... מבחנו האמיתי של האדם, מצוי ביכולתו לפעול כל יום, כל היום לאורך ימים ושנים, באופן ששלהבת העשיה תבער ובמלוא עוצמתה, בכל העת. כך אסתר, את מבצעת את פעולותיך".

 

בסיכום מכתבו אליה כותב הרב וייס: "לבסוף אסתר עשי הכל, גם ברגעים הקשים ביותר, בכדי לראות את המאורות את האמונה ואת השמחה".

 

 

 

פרסום ראשון:23:42, 11 נובמבר '04