אם אין פולארד - אז אין רוזנשטיין
עדי גינזבורג, ד' שבט תשס"ה 16.12.04

על פי הפרסומים האחרונים בתקשורת מתכוונת מדינת ישראל לבצע בקרוב מאוד את הסגרתו של זאב רוזנשטיין לארה"ב. יש מקום לדיון בנוגע למוסריותה של הסגרת רוזנשטיין באופן כללי, אך אני מבקש לעסוק באספקט שלא נידון עד כה.

הסגרתו של אדם למדינה אחרת מהווה הבעת אמון מוחלטת במערכת המשפטית של המדינה השנייה. בהסגרתו של רוזנשטיין לארה"ב עומדת מדינת ישראל להביע את בטחונה בצדקת החלטותיו של בית המשפט האמריקאי.

וכאן מגיעה השאלה: האם ניתן לבצע צעד כזה בשעה שיהונתן פולארד נמק בכלא האמריקאי זו השנה ה-20 במסגרת עונש מאסר עולם לא קצוב שהוטל עליו?

יהונתן פולארד הוא האדם היחיד בכל ההיסטוריה המשפטית של ארה"ב שנגזר עליו מאסר עולם בשל "ריגול עבור מדינה ידידותית". העונש הממוצע על עבירה זו הוא 2-4 שנים ואין ולו מקרה אחד שבו ריצה מישהו עונש המתקרב לזה של פולארד בשל אותה עבירה. אפילו קספר ווינברג, מי שהיה שר ההגנה האמריקאי כשפולארד נתפס, הודה כבר כי העונש שנגזר על פולארד הוא מוגזם וכי העניין נופח מעבר למידתו.

באופן כללי נמנעת מדינת ישראל מלציין את העובדה שעונשו של פולארד הוא לכל הפחות מוגזם. אפילו כשסוכנויות הידיעות התקשרו לשגרירות ולקונסוליה הישראלית בארה"ב על מנת לקבל את תגובת ישראל לדחיית ערעורו של פולארד לפני כשנה העדיפו נציגויות ישראל (בהוראה מירושלים כמובן) לנתק את הטלפונים ולא להעביר אפילו את המסר המינימאלי: "עונשו של פולארד מוגזם וחסר פרופורציה לענשם של אחרים שעברו על אותה עבירה"

שמא תאמרו שהשתיקה הזו נובעת מפחד מתגובת דעת הקהל האמריקאית? אם כך, כיצד תוסבר העובדה שאפילו במהלך מערכת בחירות הרשה לעצמו אחיו של ג'ון קרי לומר לעיתונאים יהודים כי הוא חושב שעונשו של פולארד מוגזם וכי הוא בטוח שאחיו ישקיע מחשבה בעניין חנינה לפולארד?

לעינייננו, מבלי להיכנס לעצם השאלה של הסגרת רוזנשטיין, דבר אחד חייב להיות ברור, הסגרה כזו חייבת להיות מותנית קודם כל בשחרורו של יהונתן: אם אין פולארד אז אין רוזנשטיין!

העובדה שפולארד החל לרצות לאחרונה את השנה ה-20 למאסרו ושמצריים שחררה רק לפני זמן קצר את "המרגל הישראלי שלה" חייבות להיות מנוצלות על מנת להפסיק סוף סוף את החרפה המתמשכת שבמאסרו. 

:

הכתבה