דיון בכנסת פעולת ממשלת ישראל למען שחרורו של יונתן פולארד

ד' אדר א' תשס"ה (15/מרץ)

דיון במליאת הכנסת
פעולת ממשלת ישראל למען שחרורו של יונתן פולארד

היו"ר יולי-יואל אדלשטיין:
תודה רבה לחברת הכנסת לבני. חברי הכנסת, עד כאן נאומים בני דקה, ולא הספקתי להצטער על כך שנבצר ממני היום להעלות את הנושא של יונתן פולארד, והנה בזכותו של חבר הכנסת צבי הנדל, נעבור לנושא הבא שהוא: דיון בעקבות ההצעה לסדר-היום של חבר הכנסת צבי הנדל - פעולת ממשלת ישראל למען שחרורו של יונתן פולארד. יפתח את הדיון, כצפוי, חבר הכנסת הנדל עצמו, ואחריו - חבר הכנסת אברהם רביץ, חבר הכנסת מאיר פרוש וכן הלאה.

צבי הנדל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
מכובדי היושב בראש, חברי חברי כנסת, אני מניח שהנושא עלה היום לסדר-היום כי אתה ממלא-מקום היושב-ראש ואתה קובע את סדר-היום, לכן אל תצטנע.

חברות וחברי הכנסת - יש חבר כנסת אחד - הנושא כבד ואני חושב שהוא חוצה מפלגות, דעות. פוליטיקה קטנה אין כאן, והוא כבד שבעתיים וכואב שבעתיים כשאתה יודע שהאיש במצב בריאותי קשה.

קשה לי להבין, באמת קשה לי, ואני אומר את זה עכשיו לא בשביל להקניט ולא בשביל לקנטר, מה חשב לו ראש הממשלה כשקיבל, נדמה לי, כמאה חתימות של חברי הכנסת, ונתבקש להעביר מכתב בקשה מחברי הכנסת, מרוב מוחלט של הבית הזה, לנשיא ארצות-הברית, הוא סירב לקחת אתו וזה נשאר בישראל, או שכח - בשבילי זה אותו הדבר. אפשר לפקסס את זה. זה סיפורים. אני לא מבין את האידיאולוגיה שבזה. מה עוד שהאיש הוכר כבר על-ידי ממשלת ישראל, שהוא היה שליח שלנו שם. ידוע לכול איזה רווח והצלה היו מעבודתו ומהמידע שהוא העביר לנו. ידוע גם שכל מיני מניפולציות והאשמות שווא שכאילו בגינו או בגללו או בגלל ידע שהוא העביר ניזוקו שליחי ארצות-הברית בעולם הגדול, היום כבר ברור שזה היה שקר וכזב. יש כאן כנראה איזושהי גאווה או רצון להסתתר או להחביא משהו, דבר בלתי מובן אצל ארצות-הברית.

אבל עוד פחות מובן הדבר אצל ממשלת ישראל. ריבונו של עולם, אנחנו לא ערבים זה לזה? הרי האיש לא פושע. האיש עשה כי הוא האמין באמונה שלמה, ואכן כך היה - אנחנו היום יודעים את זה - שהוא עושה לטובת עמו וארצו. בלתי מובן איך אנחנו מסוגלים, אנחנו כבר מתקרבים לשנת העשרים, אם אני לא טועה, לשהותו בכלא. אני לא יודע אם יש הרבה תקדימים בארצות-הברית לאדם שזה המעשה הפלילי הנורא שהוא עשה. הרי ישראל היא לא אויב של ארצות-הברית. הוא לא גרם נזק לארצות-הברית. הוא בסך הכול רצה להועיל לעמו. באיזו עקשנות, באיזו אדיקות, כמעט עשרים שנה מחזיקים אותו בכלא. ומה עוד שברקע, וזה באמת קורע את הלב, מצבו הבריאותי המידרדר.

אני חושב שבעניין הזה אנחנו לא נקיים. בדרך כלל אני לא כל כך אוהב להלקות על חטא, אבל כולנו, יש מעטים - יושב-ראש הישיבה הזאת ודאי אחד מהם - שנדרשים לנושא הזה ולא מרפים ממנו לרגע. אבל כנראה שהזעקות החלושות שעולות גם מאתנו, מהבית הזה, אינן מספיקות. גם היום כשהצעתי לחבור יחד על איזושהי הסכמה על הודעת סיכום, היו לא מעט מחברי הציונים, הטובים, שאמרו שזה לא טוב כי אתה מזכיר שם איזה מילת כעס קטנה על ארצות-הברית. ריבונו של עולם, גם זה אסור? אסור שכנסת ישראל תראה במהלך כזה של עשרים שנה, שיהודי כזה נמצא תוך כדי מחלה בכלא ארצות-הברית - אפילו לכעוס אסור לי, אסור לנו?

לכן אני לא רוצה להאריך, הדברים כל כך ידועים ופשוטים. הדבר היחיד שאני מבקש מכולנו, לא להרפות בעניין הזה. לא להניח לממשלה, לא להניח לראש הממשלה. אין בעניין הזה פוליטיקה. יש מספיק דברים שאנחנו נושאים ונותנים עם ארצות-הברית. מותר גם לנו לדרוש משהו. הרי אנחנו מתקפלים בפני כל בקשה שלהם. לא יכול להיות שלא תהיה לנו בקשה אחת, אנושית, שאינה מזיקה להם. קצת, קצת מעוררת את הכבוד שלנו, את הכבוד הלאומי המינימלי.

אני מאוד מקווה שהממשלה והעומד בראשה - ואנחנו כחברי כנסת, לא נניח לעניין, - תעשה את מה שהיא מחויבת לעשות, זאת לא טובה, ותלחץ בארצות-הברית תוך קול זעקה גדולה, תוך הפעלת כל הזרמים היהודים שנמצאים שם, כל הלוביסטים למיניהם. לא להתבייש ולא להשתיק אותם כאשר הם רוצים לפעול. לא להיבהל כי אנחנו צודקים. רק אם לא ניתן ברגל גסה לדרוס את הכבוד הלאומי המינימלי שלנו, של איש שלנו שנמצא שם - רק אז יש סיכוי שיהיו מוכנים להאזין לנו, שיהיו מוכנים אולי לבוא ולסגור את הפרשייה הלא טובה הזאת ולשחרר סוף-סוף בשעה טובה את יונתן פולארד.

היו"ר יולי-יואל אדלשטיין:
תודה רבה לחבר הכנסת צבי הנדל. ברשות חבר הכנסת מאיר פרוש, ברשותך אדוני, אני אתן לסגנית היושב-ראש פינקלשטיין לדבר על מנת שתוכל להחליף אותי מייד לאחר מכן, ולאחר מכן יבוא אדוני. אני מתנצל בפניך. לרשותה שלוש דקות, שהשאיר לה, דרך אגב, הדובר הקודם.

גילה פינקלשטיין (מפד"ל):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני כחודשיים ננעץ מסמר נוסף בארון המאבק למען יונתן פולארד. במשרד לקליטת עלייה בישראל החליטו לאחרונה כי יש להטיל ספק בכך שריגול הינו פעולה ציונית. בסיכום הדיון סירבו להעניק לאיש מעמד של אסיר ציון. שוב חווה האיש אטימות שלטונית מוצהרת, שוב ספג סטירת לחי מצלצלת מצד הגורמים שניצלו את המידע החיוני שמסר. למרבה הצער והפלא, המאבק למען פולארד אינו נושא פירות כבר במשך עשרים שנה. מי לא התגייס למאבק, מי לא נרתם בהצהרות מפוצצות. כמה מלל כבר התגלגל בכל אמצעי התקשורת, בכל אמצעי תקשורת אפשרי. כמה דיו כבר נשפך על עצומות, מכתבים, פניות ודרישות, אך דבר לא הועיל.

העובדות נשארו כשהיו. יונתן פולארד נותר מאחורי סורג ובריח ללא הליך משפטי הוגן, ללא קציבת עונש וללא משא ומתן על שחרורו. ב-21 לנובמבר האחרון נכנס יונתן פולארד לשנתו ה-20 בכלא האמריקני, ושחרורו לא נראה באופק.

חוסר הצדק משווע, ולכאורה אין לנו להלין אלא על הממשל הידידותי בארצות-הברית שרגשות הבושה והעלבון בעקבות העברת המידע לישראל עדיין צורבות בו, ועל כן מסרב לבצע הליך משפטי חוקי לאיש, לא לחון אותו אפילו במעט, ואף לא להכיר בהסכמי המידע בין שתי המדינות.

אולם, בעוד שאת התנהגות הממשל האמריקני, בהיותו הצד הנפגע בפרשה, עוד אפשר לגלות מעט הבנה, הרי את ההתנהלות של ממשלות ישראל ובייחוד זו הנוכחית בעניינו של פולארד אי אפשר לחלוטין לסבול.

ברשותכם, אצטט מספר משפטים ממכתבו ששיגר יונתן פולארד מתאו לראש ממשלת ישראל, מר אריאל שרון, בתגובה לראיון שהעניק בערב יום הכיפורים האחרון. בראיון המדובר הצהיר ראש הממשלה, כי "ישראל עושה כל מאמץ דיפלומטי להשיג את שחרור פולארד", אולם בתשובה לשאלת המראיין, מדוע לא טרח אפילו להעביר לנשיא ארצות-הברית את העצומה הקוראת לשחרר את פולארד, עליה חתמו 112 חברי כנסת, השיב ראש הממשלה באופן מגומגם למדי והסביר כי איננו זוכר שהיה אמור להעביר עצומה כלשהי.

בתגובה לדברים, פנה פולארד לראש הממשלה במכתב מתוסכל למדי, במכתב הוא כותב: "אדוני ראש הממשלה, אם נכון הדבר שאתה עושה כל מאמץ להשיג את שחרורי, אולי תואיל להסביר לי ולעם מדוע אנשי קשר בבית הלבן אומרים כי מעולם לא העלית את עניין שחרורי בפני הנשיא בוש עצמו; מדוע אתה מסרב למסור לנשיא בוש את העצומה ההסטורית מלפני שנה, הקוראת לשחרורי, והחתומה בידי 112 חברי כנסת; הרי אתה עצמך חתמת על העצומה לבוש? מדוע לא מכובדות ההתחייבויות של הממשלה כלפיי, המגיעות לי בזכות ההצהרה הרשמית בשנת 1998 כי אני סוכן ישראלי? מדוע מסרבים בישראל ליישם את מעמדי כשבוי, הקובע את כל הזכויות, ההטבות וההגנות שאני זכאי להן כסוכן ישראלי?".

מפאת קוצר הזמן לא אצטט משפטים נוספים, ורק אציין שהמכתב המלא קורע לב ועמוס תסכול. בעיניי, הוא ביטוי חד לכך שהכתובת לחוסר האחריות במחדל פולארד אינו הממשל האמריקני אלא דווקא הממשל הישראלי.

לצערי, כשלון המאבק לשחרור פולארד נובע מכך שאין שיתוף פעולה ממשי עם ממשלת ישראל. כל פעילות פרלמנטרית וציבורית מתמסמסת באין מעורבות אמיתית בעלת מוטיבציה מצד קברניטי המדינה. בניגוד חריף לעניינו של פולארד, עשתה ממשלת ישראל מאמצים כבירים לשחרור טננבויים, סוחר סמים כבד, שכל זכותו הסתכמה בהיות אזרח ישראלי.

אם היו מנהיג ישראל מעלים דרישות חד-משמעיות מול הממשל האמריקני בעניינו של פולארד, אם היו מציבים תנאים, אם היו מסרבים להתפשר, אם לא היו חוששים להפסיד רווחים קלים ורגעיים - אזי היה יונתן פולארד היום איש חופשי, אזרח ישראלי, התורם לעמו ולארצו. תודה.

היו"ר יולי-יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת גילה פינקלשטיין. חבר הכנסת איוב קרא, בבקשה. אחריו חבר הכנסת מאיר פרוש.

(היו"ר גילה פינקלשטיין, שעה 16:53)

איוב קרא (הליכוד):
גבירתי היושבת ראש, חבריי חברי הכנסת, מאחר והנושא חשוב לי מאד ואני צריך להיות במקום חשוב, אומר בקצרה. אני חבר השדולה למען שחרורו של יונתן פולארד. אני חושב שזו מצווה לכל מי שעיניו בראשו וחשובים לו עתיד ישראל וביטחון ישראל. אני גם התבקשתי על ידי הקהילה היהודית בארצות-הברית, בוושינגטון, בראשות הרב של וושינגטון, להוציא מכתב לנשיא ארצות-הברית, ועשיתי את זה. אני חושב שכולנו צריכים להתאחד בסוף הדיון שאתה חבר הכנסת צבי הנדל, ידידי, יזמת, בקונצנזוס בקריאה לנשיא ארצות-הברית ולכל מי שנוגע לסוגיה הזאת - קריאה חזקה תצא היום למען שחרורו ולמען להביא סוף-סוף לפתרון פרשה כל כך כואבת. כמו שידענו לפתור בעיות הרבה יותר כואבות, פרשת עזאם עזאם, טננבוים ואחרים, אני חושב שנושא של פולארד הוא לא פחות חשוב וצריך לעשות הכל גם כדי שהוא יהיה בינינו פה, וזה הסיכום שלדעתי צריך להיות - שהנושא הזה ידבר לכולנו. הסיכום מחייב את כולנו משמאל וימין, ועל הדבר הזה אין ויכוח בכלל. ישר-כוח, ואני תומך בכל קריאה שתצא מהבית הזה.

היו"ר גילה פינקלשטיין:
תודה רבה לחבר הכנסת קרא. חבר הכנסת פרוש, בבקשה.

מאיר פרוש (אגודת ישראל - יהדות התורה והשבת):
גבירתי היושבת ראש, חברי הכנסת, אני מודה לחבר הכנסת צבי הנדל על היוזמה להעלאת הנושא הזה של שחרור יונתן פולארד הנמק בכלא בארצות-הברית. אני רוצה לומר לחברי הכנסת שלא רק על הנושא המדיני אומר ראש הממשלה "מה שרואים מפה לא רואים משם" או "מה שרואים משם לא רואים מפה". יזכור זאת גם חבר הכנסת הרב יצחק לוי. כשהוא היה שר התחבורה או שהוא היה כבר שר החינוך, ישבנו בישיבת ממשלה, אחרי שחזרו מ-וואי-פלנטנשיין. אחד הרגעים המבישים והמכאיבים לעם ישראל היה שכאשר נתניהו נתבקש להסכים על מתן 13% משטחי A ו-B - אם אני לא טועה, חבר הכנסת הרב לוי - ביקש נתניהו מקלינטון, כבקשה, על מנת שיוכל למכור יותר טוב את ההתקפלות בפני הממשל האמריקאי על אותם 13%, את החזרת פולארד. נתניהו היה בטוח שהוא יקבל את זה. נתניהו בפנים נפולות סיפר בממשלה איך זה היה נראה כשהוא לא קיבל את זה. ראש הממשלה הנוכחי, שהיה אז שר חוץ, באיזה שהוא מקום, לדעתי - דברים כאלה לא נרשמים בפרוטוקול - גיחך ולעג על נתניהו על כך שהוא התקפל והסכים לתת את אותם 13% בלי להביא את פולארד הביתה. אז, כנראה ש"דברים שרואים משם לא רואים מפה" זה גם בנושא פולארד.

אבל, לא רק זה. יש מקרה נוסף. היה לנו פה חבר כנסת, שהייתי אומר שהוא חבר כנסת תמים, חבר הכנסת מיכאל איתן שהלך מחבר כנסת אחד למשנהו וביקש ממנו לחתום שכאשר שרון נוסע כראש ממשלה לפני חצי שנה לארצות-הברית להיפגש עם הנשיא בוש הוא יתן לו 110 חתימות של חברי כנסת שמבקשים מהנשיא בוש לחון את פולארד ולתת לו לצאת מהכלא. אני אמרתי לחבר הכנסת מיכאל איתן: "כחבר כנסת, אני אומר לך ששרון לא יקח את ה-110 חתימות". לאחר ששרון נסע, ופגשתי את חבר הכנסת איתן ושאלתי אותו: "תגיד לי, הוא לקח את ה-110 חתימות?", הוא אמר: "לא, הוא לא לקח, ואני מתבייש להגיד לך. אני מתבייש לספר את זה לחברי הכנסת שהוא לא לקח את החתימות". כנראה שמה שרואים משם לא רואים מפה.

אני חושב שהכנסת צריכה היום לזעוק ולשאול: עד מתי? עד מתי יונתן פולארד יישב בכלא? אני לא אומר שלא עושים כלום. עושים. השאלה היא עד מתי אנחנו לא נעשה את מה שצריך לעשות כדי שיונתן פולארד אכן ייצא מהר ככל האפשר מהכלא האמריקאי. תודה רבה.

היו"ר גילה פינקלשטיין:
תודה רבה לחבר הכנסת מאיר פרוש. חבר הכנסת בני אלון, בבקשה.

בנימין אלון (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
גבירתי היושבת ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת הנדל יוזם הדיון, לצערי, אנחנו נפגשים כבר הרבה מדי פעמים בעצרות ובהפגנות סביב נושא זה. אין כל ספק שיש כאן יחסים לא בריאים בין מעצמה חזקה, שאנחנו מכבדים אותה וחייבים בכבודה, לבין מדינה שיכולה היתה להיות הרבה יותר בריאה ברוחה ובנפשה ולהתנהג באופן עצמאי לו ידעה לכלכל את צעדיה בתבונה גם בתחום הכלכלי של סיוע חוץ ועוד הרבה דברים שאנחנו מכבידים על עצמנו ויוצרים כלפי עצמנו תדמית של כנועים בצורה שאיננה הולמת מדינה עצמאית וחזקה.

מדינות אחרות כשנתפס מישהו שם יודעות לעמוד על שלהן והן דואגות לכך ביתר תוקף וביתר הצלחה. במדיניות הפסיכולוגית של מדינת ישראל, ובמדיניות הנוכחית על אחת כמה וכמה של הממשלה הזאת חדלת האישים, אין אנחנו יכולים לצפות לגדולות, כי אין את אומץ הלב לבוא ולומר: " כן, האיש היה שליח של המדינה". הוא לא לבד. הוא לא היה לבד, הוא גם כרגע לא לבד וזה בכלל לא רלוונטי כל הדיונים האחרים. אנחנו כמדינה עומדים מאחוריו לכל דבר גם אם טעה, אנחנו גרמנו לו לטעות ואנחנו אחראים לכל הזלזול בפולארד מצד שילטונות ארצות הברית, באי המוכנות להקשיב, באפלייה של היחס השלילי כלפיו מול אחרים במעמד דומה.

זהו זלזול במדינת ישראל ולצערי מדיניותם של ראשי ממשלת ישראל ושל שרי ממשלת ישראל, לצערי ולבושתי מצדיקה יחס כזה, כי אנחנו לא מכבדים את עצמנו, אנחנו לא נוהגים כבוד בעצמאותנו ובריבונותנו לאורך כל הדרך, גם מול המעצמה שהיא ידידת אמת אבל גם בין ידידים יש כללי התנהגות, ודווקא ידיד אמת הוא ידיד שנבחן בזמן צרה, כמו שהם אומרים בשפתם: a friend in need is a friend indeed. דווקא בשעת מצוקה נבחנת חברות. אין את אומץ הלב ואת הבריאות הנפשית הזאת לנו, חבל. הלוואי ונהיה בריאים.

היו"ר גילה פינקלשטיין:
תודה רבה לחבר הכנסת בני אלון. חבר הכנסת יצחק לוי, בבקשה. אחריו חבר הכנסת ניסים זאב, ואחרון הדוברים חבר הכנסת ניסים כהן.

יצחק לוי (מפד"ל):
גבירתי היושבת ראש, רבותי חברי הכנסת. אנחנו מדברים בתקופה שבה ממשלת ישראל נושאת ונותנת בשחרור מחבלים, בשחרור רוצחים או שותפים לרוצחים, ואנחנו מקבלים כל יום קריאה מארצות הברית לעשות מאמץ ולהיות בסדר עם הפלסטינים. אתם יודעים מה זה לפי האמריקאים להיות בסדר עם הפלסטינים? לפתוח מחסומים, להידבר עם הרשות הפלסטינית. הרשות הפלסטינית מעמידה כתנאי ראשון את נושא שחרור האסירים, או בלשוננו, שחרור המחבלים. וממשלת ישראל עוסקת בזה. שיחררו כבר 500, יש עכשיו ועדה בראשות שרת המשפטים שעוסקת בשחרור עוד 400, ודנים מי ואיך, חולים, קטנים, נשים, דם על הידיים, דם על הרגליים.

יש אסיר אחד יהודי, שיושב לו בכלא שנים רבות, נמק לו שם בכלא, ואותה מעצמה ידידותית, אותה מעצמה שדורשת מאיתנו את החמלה הזאת כלפי המחבלים הרוצחים כאן, לא מוכנה בשום פנים ואופן לבוא ולגלות את אותה חמלה שהיא דורשת מאתנו לגלות כלפי אנשי טרור. אני שואל את ראש הממשלה, מדוע אינך מקנה את העניין. מדוע אינך אומר זה תלוי בזה. אתם רוצים שהוועדה בראשות השרה ליבני תשב לדון בשחרור מחבלים? תושיב אדוני הנשיא ועדה בראשות שר המשפטים שלך, שתתחיל לדון בשחרור יונתן פולארד. זה מול זה. יונתן פולארד לא מחבל, יונתן פולארד לא הרג איש, יונתן פולארד הציל אנשים, יונתן פולארד פעל כאיש ציוני, יהודי, אמיתי. ופה במדינת ישראל לא רק שידעו על פעולתו אלא הפעילו אותו. מה יש להשוות בין יונתן פולארד לבין אותם מחבלים ורוצחים שיושבים היום בבית הכלא בישראל?

לכן, אדוני ראש הממשלה, יש לך הרבה אומץ. יש לך אומץ להוציא יהודים מבתיהם, יש לך אומץ לעקור יישובים, אתה מגלה אומץ בהרבה מאוד דברים, למה כאן אתה לא מגלה אומץ? למה אתה לא אומר לגברת רייס,זה מול זה. ועדת השחרורים אצלנו תשב כאשר ועדת השחרורים אצלכם תשב. מחבלים פה ישוחררו, כאשר יונתן פולארד ישוחרר. חמלה מול חמלה, רחמים מול רחמים, חנינה מול חנינה, ולא, אין שיחרור מחבלים. ולא, התהליך נפסק. ארצות הברית, האם אתם מוכנים להעמיד את כל התהליך המדיני על יונתן פולארד? אנחנו מוכנים להעמיד את זה.

יונתן אחינו, אתה היום יושב בכלא אבל אנחנו מרגישים כולנו את הצער, את הכאב, ואת הכליאה שלך, כי אנחנו יודעים שהיית שליחנו, אנחנו יודעים שהצלת הרבה יהודים בארץ, ואנחנו בושים ביחס של מדינת ישראל אליך כל השנים האלה. גם בשתיקה, גם בהתכחשות, וגם במאמצים הלא גדולים והעמידה הלא איתנה שהממשלה מגלה כדי לשחרר אותך. אני שוב פונה לראש הממשלה, אנה, ראש הממשלה, גלה אומץ בעניין הזה. לא בהורדת יישובים, ולא בפינוי יהודים, בעניין הזה. אל תשחרר אף מחבל ערבי כל עוד יונתן פולארד לא נמצא בארץ ישראל. תודה רבה.

היו"ר גילה פינקלשטיין:
תודה רבה לחבר הכנסת יצחק לוי. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. אחריו חבר הכנסת אליעזר כהן.

נסים זאב (ש"ס):
גבירתי היושבת בראש, כנסת נכבדה. מעל הבמה הזאת עמד המנוח השם יקום דמו, רחבעם זאבי, השר לשעבר חבר הכנסת, ושאלתי אותו אחרי שחזר מביקור של המשלחת המיוחדת שהיו כמה חברי ועדת החוץ והביטחון שהלכו לבקר את פולארד שם. אמר גנדי, השם יקום דמו, איזו השפלה, איזו בדיקה ביטחונית עברנו, גם אם היינו מחבלים לא היו כל כך חושדים בנו בכל צעד, בכל משפט שאמרנו, ואנשי הביטחון שם התייחסו אליהם כאילו מדובר באיזה אנשים חשודים, לא איזה משלחת פרלמטרית מכובדת של מדינת ישראל שבאה באמת לבקר ולראות את מצבו של יונתן פולארד.

הבעיה היא שמדינת ישראל התנערה במשך שנים רבות, והתכחשה גם לאחריותה כלפי יונתן פולארד. הוא נמק בכלא כמעט 20 שנה. וכל פעם שאנחנו מעלים את הנושא הזה, ואני השתתפתי בהפגנות ציבוריות למען יונתן פולארד, וגם בכל פעם שאנחנו מעלים את זה בכנסת, אומרים, הנושא הזה מחייב פעילות שקטה. ככל שאנחנו מעלים את זה לרף ולדיבור באופן גלוי ודרישה לארצות הברית, זה יותר מביא את ההתנגדות של ארצות הברית לשחרורו.

יש הסכמים בין ארצות-הברית למדינת ישראל, שאסיר יכול לרצות עונש במדינת ישראל, לפי פסקי-דין של ארצות-הברית, של המשפט שם. אבל לא מאפשרים. יש בקשה, ולא מדובר בעבריין, מדובר בבחור שעשה תאונת-דרכים, אומנם קשה, נהג בלי רישיון, הרג מישהו ונתנו לו עונש של 21 שנים בכלא. במשך שלוש שנים יש פעילות ובקשה ותחינה לממשל ארצות-הברית, למושל ניו-יורק, לאפשר לאותו אסיר לרצות את עונשו במדינת ישראל, ויש הסכם כזה. אבל זה לא נעשה ולא מתבצע.

אני רוצה לומר את המסקנה המתבקשת. כאשר ארצות-הברית מחליטה להעניש מישהו, היא נותנת לו את העונש במידת הדין ולא במידת הרחמים. לכן אל תבקשו מאתנו לנהוג במידת החסד והרחמים כלפי אותם מחבלים שבאו לטבוח וטבחו בנו, מחבלים שנשלחו על-ידי ארגוני טרור. אולי לפחות את המסקנה הזאת צריכה הממשלה הזאת להסיק, שעם ארצות-הברית לא עושים דילים.

היו"ר גילה פינקלשטיין:
תודה רבה לחבר הכנסת נסים זאב. חבר הכנסת אליעזר כהן, ואחריו חבר הכנסת אריה אלדד, אחרון הדוברים.

אליעזר כהן (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
גברתי היושבת-ראש, לפני דברי יש לי בקשה אלייך. חברי קודמי הדוברים, כולם דיברו יפה מאוד, דברים חמים וחכמים. אני חושב שמן הראוי הוא שהכנסת תאסוף את כל הנאומים שנישאו כאן היום ותעביר אותם ישירות לידיו של פולארד. לצורך זה אנחנו לא צריכים את הטובה של הממשלה ושל ראש הממשלה, ובטוחני שזה יעבוד.

אני רוצה לפנות לחברי ולהגיד לכם כמה דברים מעניינים על פולארד. הייתי מקורב לחיל האוויר ולמבצעים של חיל האוויר, ואני רוצה לגלות לכם שהאונייה "ליברטי" היתה אוניית ריגול אמריקנית. האמריקנים אפילו לא התביישו לבקש מאתנו פיצויים אחרי שמטוסי הקרב שלנו פגעו באונייה. בזמן מלחמה האמריקנים מרגלים אחרינו, אנחנו פוגעים באונייה שלהם שחודרת למים הטריטוריאליים שלנו, והם עוד מבקשים מאתנו פיצויים על כך שפגענו באונייה הזאת, והם קיבלו אותם. מה אני רוצה לומר? לאמריקנים מותר לרגל, בגדול, באונייה מלאה בעשרות ובמאות מרגלים. מרגל אחד שכשל אצלנו, אוי ואבוי. וזה מרגל? מה פולארד עשה? פולארד השיג ניירות וחומר בנושאים שבתוקף ההסכם האסטרטגי בין מדינת ישראל לאמריקה, מדינת ישראל היתה צריכה לקבל אותם ממילא. השירות הדיפלומטי האמריקני היה צריך להגיש את זה למדינת ישראל. הוא לא הגיש לנו דברים סודיים ביותר על אמריקה. אני יודע על חלק קטן מהדברים שהוא הגיש לנו, אלה דברים שאני יודע שישראל נותנת לאמריקנים כאלה כאשר לישראל יש ידיעות. למה האמריקנים לא שלחו לנו את זה? פולארד היה צריך להביא לנו את זה?

אמריקה היא הידידה הגדולה שלנו, האח הגדול והעשיר שלנו, אבל יש גבול לכל תעלול. כמה מחברי אמרו דברים חכמים על מה שאפשר לעשות ולבקש, ואני מבין שאנחנו נסכם את הדיון הזה היום. אבל ידי האמריקנים לא נקיות כאן, הם חייבים לשחרר את פולארד, הם לא עושים לנו טובה.

היו"ר גילה פינקלשטיין:
תודה רבה לחבר הכנסת אליעזר כהן. חבר הכנסת אריה אלדד, בבקשה, אחרון הדוברים.

אריה אלדד (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, גם בימים אלה מתקיים ריגול אמריקני אחר ישראל. כולנו יודעים ש-24 שעות ביממה בשמים עוקבים לוויינים אמריקנים אחר כל מה שמתרחש בישראל, וזה ריגול. בתקשורת שמענו רק בשבועות האחרונים על שני אירועים נפרדים, שבהם בגלל ריגול אמריקני בוטלו ניסויים צבאיים ישראלים. בשבוע האחרון היו מטוסי ביון אמריקנים, שעקבו בים-התיכון אחר ניסוי צבאי ישראלי. אבל ריגול ישראלי בארצות-הברית אסור, ומדינת ישראל התחייבה שלא לחזור על הטעות ההיסטורית הזאת ששמה יונתן פולארד. ככל שאני יודע, ישראל עומדת בהתחייבותה זאת, בניגוד לאמריקנים שמעולם לא התחייבו והם ממשיכים לרגל אחרינו בריש גליה.

יש גבול. זה נכון שהם גדולים וחזקים, ואנחנו קטנים ותלויים בהם, אבל יש גבול. יש גבול לכמה השפלה לאומית אפשר לשאת, ונדמה לי שהאמריקנים במעשי הריגול האחרונים שלהם חצו את הגבול הזה, אבל יחד עם זה זימנו לידינו הזדמנות, אפשרות, לבוא ולתבוע: כיוון שריגלתם אחרינו, אנחנו מבקשים עכשיו את המרגל שלנו חזרה. לתבוע את יונתן פולארד על בסיס מטוסי הריגול האמריקנים ששיבשו ניסוי ישראלי בים-התיכון.

איך מפקירה מדינת ישראל את נאמניה? לא צריך ללכת להיסטוריה הרחוקה. אנשי צד"ל והמשת"פים של כפר דהנייה, ו-16 המשת"פים שהמופתי של ירושלים, עכרמה צברי, חותם. בכיסו תעודת זהות כחולה, משטרת ישראל יכולה היום להכניס אותו לכלא ולמנוע הוצאתם להורג של 34 מועמדים נוספים שהתיקים שלהם על שולחנו, אבל ישראל מפקירה את נאמניה, את אלה שעובדים למענה - בין בהכרח, בין מרצון, בין בהכרה, בין ברצון ציוני, בין אם מטעמים כספיים - אבל אנחנו מפקירים אותם, וכך הפקרנו גם את פולארד. אבל עוד לא מאוחר מדי, האיש חי. נמק בכלאו שנים ארוכות, אבל עוד חי. באמת שהגיעה העת למחוק את החרפה הלאומית הזאת ולעמוד על שחרורו. תודה רבה.

היו"ר גילה פינקלשטיין:
תודה רבה לחבר הכנסת אריה אלדד. אנחנו עוברים להצעת סיכום בנושא שחרור יונתן פולארד, של סיעות האיחוד הלאומי, מפד"ל, ש"ס ואגודת ישראל. חבר הכנסת צבי הנדל, בבקשה.

צבי הנדל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
תודה, גברתי היושבת-ראש. הצעת סיכום דיון לשחרור יונתן פולארד, על-ידי סיעות האיחוד הלאומי, מפד"ל, ש"ס ואגודת ישראל: הממשלה הכירה ביונתן פולארד כשליח מדינת ישראל, אשר ביצע את תפקידו בנאמנות ובמסירות למען ביטחון תושביה. הכנסת רואה בהמשך מעצרו של יונתן פולארד בכלא בארצות-הברית כמעשה שאין להשלים עמו. הכנסת קוראת לממשלת ישראל, הנושאת באחריות לשליחיה, לדרוש מהממשל האמריקני את שחרורו המיידי של פולארד, הן בשל ריצוי ממושך של עונשו בכלא והן בשל מצבו הבריאותי המידרדר. הכנסת רואה בחומרה את התנהלותו של הממשל האמריקני בנושא זה, ודורשת מממשלת ישראל להציג את שחרורו כדרישה שעליה לא ניתן להמשיך ולהתפשר ולהתנות שחרור מחבלים בשחרורו. הכנסת שולחת ברכת החלמה מהירה ליונתן פולארד ומצפה לראותו, בעזרת השם, במדינתו, מדינת ישראל, בהקדם.

גברתי היושבת-ראש, אני מאוד מבקש שהפרוטוקול של הדיון של היום יועבר לשגרירות ארצות-הברית בישראל. תודה.

היו"ר גילה פינקלשטיין:
תודה רבה. אנחנו נעבור להצבעה על הצעת הסיכום, בבקשה.

הצבעה מס' 2

בעד הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת צבי הנדל - 9
נגד - אין
נמנעים - אין
הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת צבי הנדל נתקבלה.

היו"ר גילה פינקלשטיין:

תשעה בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת הסיכום אושרה.