פצוע בשטח עויין מאת עפרה לקס


פולארד : עזאם עזאם כבר כאו, טננבוים כבר כאן, ורק יהונתן פולארד, שנכלא במדינה ידידותית לישראל, ממשיך לשבת בכלא בתנאים מחפירים. בימים הקרובים ייצר רה"מ שרון לפגישתו עם נשיא ארה"ב. 

שרון, כמפקד צעיר, טבע את המושג "לא מפקירים פצועים בשטח" . כעת מזכירים לו אלפי בני נוער, הרבנים הראשיים לדורותיהם ואישי ציבור מימין ומשמאל לפעול למען יהונתן פולארד, ולהביא לשחרורו לפני חג החירות. 

נפגשנו לפני שנתיים בדירה של ידידתה בירושלים. היא היתה חשדנית ורגישה מאוד, נושאת עמה את הצלקות של בגידת הממסד והתקשורת הישראליים. דקות ארוכות חלפו בטרם נמסה החומה שהציבה בנינו, וכשהגענו לסוף שיחתנו ביקשתי מאסתר פולארד שתאמר מה היא מצפה מהאזרח הקטן לעשות למען בעלה. 

אסתר השיבה בלא מעט כאב שמחאות על המצב כבר היו והפסיקו, שהעם שוכח מהר ושהיא חושבת שמדינאים אינם מתחשבים בדעותיו של הציבור. "לא הייתי מציעה לאנשים לעשות הפגנה של חמישה אנשים. יותר טוב שיתאספו עשרה ויעשו מניין, אולי מניין קבוע למען יהונתן", אמרה אז.
שנתיים חלפו. יהונתן אמנם עדיין כלוא, וזה אולי לב העניין, אבל מסביב קרו הרבה דברים. התודעה הציבורית לנושא עלתה פלאים, ובמקום הפגנות של חמישה אנשים משתתפים היום אלפי אנשים בפעולות מחאה עממיות. "אם לא הצלחנו לשחרר את גופו של יהונתן", אומר עדי גינזבורג, אחד המנועים של הפעילות הזאת, "יש לנו חלק עם זה שהוא בחוץ, לפחות ברוחו".

קשר מחזק בין הנער לאסיר 
גינזבורג, בחור בן 19 מישיבת נחלת יצחק בתל אביב, כנראה עוד לא נולד כשפולארד נכלא. אבל הקשר הקרוב בין השניים ממריץ ומניע אותו לפעול בהתנדבות מלאה בנושא, במשרה כמעט מלאה.
עד לפני שנתיים לא הכיר גינזבורג את פולארד ואת סיפורו. אחרי שהתוודע לעוול הנוראי שעשתה מדינת ישראל לסוכן הישראלי, הוא הפשיל שרוולים והצטרף לניסן גנאור, אלי יוסף, הרב יוסף מנדלביץ', אשר מבצרי ואחרים, בגיוס בני נוער ומבוגרים לפעילות ובהעלאת הנושא למודעות. 
השיא הראשון היה בל"ג בעומר תשס"ג, אז היתה הפגנה גדולה בירושלים. לא עוד אנשים ספורים, אלא אלפים.

מאז ועד היום המציאו גינזבורג וחבריו הפגנות מקוריות, חלקן משעשעות, הכל במטרה למשוך את עין הציבור ומקבלי ההחלטות. "היתה הפגנה של מטאטאים: "הבאנו שטיח ענק, תמונות של יהונתן ומטאטאים, ו'טיטאנו את יהונתן מתחת לשטיח', באופן דומה עשינו הפגנה של מעדרים, כי 'קוברים את יהונתן חי'. עשינו שרשרת של אנשים מהקונסוליה האמריקנית ועד בית ראש הממשלה, כאשר האנשים אזוקים באזיקים ומרימים מעל פניהם את תמונתו של פולארד, ועוד ועוד".

הפעילים למען פולארד הפכו את הנושא ל'אין' באולפנות ובישיבות. הם מקושרים ל-7000 מכותבי אי מייל שמגיעים להפגנות ומעודכנים בכל דיון משפטי או התבטאות בכנסת ובעיתונות בעניינו של פולארד. מי שייכנס לפורום של האתר למען פואלרד יוכל לראות שהפעילים נמצאים היום בכל מקום בארץ, מהצפון הרחוק ועד הדרום.

הגוש למען פולארד 
בז' באב תשס"ג, במלאות ליהונתן 49 קיצים, ערכו לכבודו אנשי גוש קטיף ערב והעניקו לו ולאשתו תעודת אזרחות של כבוד בגוש. הדבר היה בשיאם של הפיגועים, הפצמ"רים והחדירות ליישובים, אבל אנשי הגוש עזבו את בעיותיהם הפרטיות והקדישו את הערב לסוכן הישראלי הנבגד. 

מספר אשר מבצרי, תושב כפר דרום: "זו היתה שנה של התעוררות בכל הקשור לנושא של פולארד, ואנחנו חשבנו לאמץ אותו. מליאת המועצה התכנסה והדפיסה תעודה מהודרת, והערב עצמו היה מאוד מרגש". 

אחד מרבני הגוש העביר שיעור על פדיון שבויים, אסתר פולארד, שממעטת לדבר בפני קהל, חשה גם היא בעוצמת ההזדהות, והיא קמה וסיפרה על התנאים הנוראיים של יהונתן בכלא. בסיום הערב שוחחו יהונתן ואסתר בטלפון הסלולרי, הנערים שרו ברקע שירי יום הולדת ואסתר סיפרה לבעלה שהוא נחשב גיבור בעיני מתיישבי הגוש. "יהונתן, בצורה האופיינית לו, השיב: 'אני הגיבור? הם הגיבורים, עם כל הפיגועים, הפצמ"רים והפצצות שהם סופגים'", מספר מבצרי. 

גם בשנה האחרונה, למרות שאנשי הגוש נאבקים על בתיהם, הם לא שכחו את פולארד. בלוח השנה שלהם ציינו את יום מאסרו ואת יום הולדתו, והמתנ"ס הקדיש קיר שלם לאיש ולפועלו.
"קיימת נקודת דמיון עמוקה וכואבת בין תכנית ההתנתקות לסיפורו של פולארד", אומר מבצרי ומסביר: "העניין של פולארד זה 'הכושי עשה את שלו הכושי יכול ללכת'. הוא הקדיש את חייו למען מדינת ישראל, והיא מפקירה אותו. אנחנו גם מרגישים כך. יצאנו בשליחות מדינת ישראל לפי יותר משלושים שנה. ליהונתן הבטיחו גב וגם לנו. עכשיו בועטים בנו ורוצים שנלך, וההרגשה היא שהעם לא מזדהה. מדובר בבעיה עמוקה בערבות ההדדית של עם ישראל, שעולה גם בכל מיני תחומים חברתיים אחרים במדינה".

לא רק עניין לדוסים 
נדירים הם המקרים שיביאו למטריה אחת את אנשי גוש קטיף וסרבני שירות ביש"ע. יהונתן פולארד, כנראה, מצליח לחבר אפילו את שני הקצוות האלה. אביב סלע, שמיניסט מרמת גן ומיוזמי מכתב השמיניסטים הסרבנים (החדש) הוא מהפעילים המרכזיים למען פולארד. 
סלע התקרב לנושא לאחר שגילה עוד ועוד נתונים על יהונתן. במאמר שפרסם בפורום של נוער יח"ד הוא מסביר כי גישתו לגבי הנושא של פולארד שונה מזו של הציונות הדתית. לדידו, ארצות הברית מצדה רשאית לכלוא את פולארד, אבל עיקרון המידתיות הופר כאן בצורה יוצאת דופן: "אין צורך להזדהות עם מעשיו של פולארד", הוא כותב, "אין צורך להצהיר שמעשיו של פולארד היו חיוביים או שליליים, אבל מה שבטוח הוא שהעונש שקיבל פולארד זועק באי הצדק שבו. העונש שקיבל פולארד, עונש מאסר לתקופת כל חייו, אינו מתאים למעשה שעשה". בשל כך, מסכם סלע, כולם צריכים להתגייס לנושא. עניין מובהק של זכויות אדם.

זה מוזר להפגין עם דוסים?
"זה משונה, אחרי שאתה רגיל להפגין עם אוכלוסיה מסוימת, אבל אני לא רואה בזה בעיה אמיתית".
למה באמת פועלים למען פולארד רק במגזר הדתי?
"הנושא הרבה יותר מוכר במגזר הזה, כי אצלם התחילו להתעסק בזה ראשונים, בתנועות הנוער ובריכוזים של יישובים. אז יש להם פור".
סלע ו'הוועד למען השבת יהונתן פולארד' יודעים לספר כי הנושא מתחיל לזלוג בימים אלה אל מחוץ לגבולות המגזר. "המקום שבו אני נמצא זה לא רק חילוניים אלא גם שמאל", מחדד סלע, "ואנשים מתחילים פחות להירתע ויותר להתעניין". בוועד מספרים כי גם בבתי ספר חילוניים וגם בתנועת 'הצופים' מביעים התעניינות בפעילות.

שדולה בלי שיניים 
מטרתם של כל הפעילים היא בסופו של דבר להגיע אל מקבלי ההחלטות; אלה שיכולים לדרוש את שחרורו של פולארד מהכלא האמריקני ואינם עושים זאת. "אנחנו רוצים להפוך את זה למשהו משתלם בעיני חברי הכנסת", מסביר גינזבורג. "אם הם יראו שהנושא מספיק מעניין את העם, הם יתגייסו למענו".

לא פחות מ-112 חברי כנסת חתמו על עצומה למען שחרורו של פולארד, ויש גם שדולה שפועלת למענו. אבל בשורה התחתונה (ויסלחו לי אסתר ויהונתן על ההשוואה) עזאם עזאם בחוץ, אפילו טננבוים בחוץ, ורק פולארד, שכלוא במדינה ידידותית, יושב בכלא בתנאים מחפירים, סובל מבעיות בריאותיות חמורות, ושקשוק המפתחות שיוציא אותו מתאו אינו נשמע באופק.

יושבת ראש השדולה למען פולארד בכנסת היא היום חברת הכנסת אורית נוקד, שנכנסה לנושא לפני שנתיים ואף הספיקה לבקר את פולארד בכלאו. לפני שנה יזמה נוקד יחד עם ח"כ גלעד ארדן נטיעת יער בגבעות בר "כדי שנוכל כולנו לראות את פולארד נטוע בתוכנו", היא אומרת. "לצערי, זה לא קרה".
נוקד, שהיא היום סגניתו של שמעון פרס, העבירה מכתב לשרון ובו ביקשה שידרוש את שחרורו של פולארד כמחווה אמריקנית על שחרור אסירים פלשתיניים מצדה של ישראל. היא הצטרפה לקריאה ללבנת להורות לבתי הספר לעשות 'שעת מחנך' למען פולארד לקראת חג הפסח, ולדבריה היא מנסה להעלות את הנושא בכל הזדמנות.

בשורה התחתונה פולארד עדיין בכלא. איפה את שמה את האצבע? מי אשם?
"גם אני נשארת עם סימני שאלה. אני חברה בממשלה, אבל הנחו אותי לא לכתוב מכתב אישי לקונדוליסה רייס, למרות שהתכוונתי לעשות זאת. לא עושים כאלה דברים".
מפלגת העבודה היא היום חברה נכבדה בממשלה. אולי דרך המפלגה שלך תוכלי להביא את הנושא לדיון בממשלה.

"אני באמת אנסה להעלות את זה בפורום של 'שרינו'. זה רעיון טוב". 
ביניים: כדי לקרב אל התורה
השבוע ייפגש שרון עם הנשיא האמריקני, וב'ועד למען פוארד' לא מחכים לישועתם המתמהמהת של חברי הכנסת. החבר'ה כבר החלו בצעדי המחאה. מי שיתקשר ללשכת ראש הממשלה בימים הקרובים וינסה להשחיל את המילה 'פולארד' יזכה, במקרה הטוב לתשובה "הנושא בטיפול", בטרם יטרקו בפניו את השפופרת (העניין בדוק). 

זה פריה של 'הפגנה וירטואלית', בליץ של טלפונים על לשכת ראש הממשלה בעניין פולארד, שיימשך עד הפגישה המתוכננת בין האישים. החל ממחר יתחילו לתלות שלטים בנוסח "שרון אל תחזור בלי פולארד" בצמתים מרכזיים בארץ. בשבוע הבא יציבו הפעילים כלוב גדול בכיכר פריז ויאיישו אותו במתנדבים שישחקו את פולארד, בנוסח תכניות הריאליטי של היום. 
בטרם ימריא שרון לארצות הברית ימסרו לו הרבנים הראשיים מכתב שעליו חתמו שבעה רבנים ראשיים בעבר ובהווה, הממוען לנשיא בוש. במכתבם מבקשים הרבנים לשחרר את פולארד לפני פסח כמחווה לכבוד חג החירות של העם היהודי. ועוד לא דיברנו על קמפיין הרדיו ועל הסרטון של מדרשת התורה והארץ שיצא ממש עכשיו. 

"אם מישהו היה אומר לי לפני שנים שאני עתיד לשבת בכלא במשך זמן רב ולהישכח, ושאחזור יום אחד לסדר היום לאחר שנים רבות, כאשר אלפי בני נוער נושאים את שמי, אני מניח שהייתי חושב אותו למשוגע", כתב פולארד במכתבו לבני הנוער בערב חנוכה התשס"ד. "אלפי צעירים המשתייכים ל'תנועה למען פולארד בישראל' הם כולם ילדי. כל אחד ואחד מהם הוא יקר בעיני, ואינני יכול להיות גאה או שמח יותר על כך שאתם נושאים את שמי... כל אחד ואחד מכם יקר לאסתר ולי כאילו הייתם בשר מבשרנו – שכן האמת היא שזה אכן כך", הוא כותב.

ויהונתן, כמו יהונתן, אינו רואה רק את צרותיו האישיות. "הסיפור שלי הוא כלי שדרכו הקב"ה קורא לעמו הקדוש לחזור אליו וליישר קו עם ערכיה האמיתיים של התורה... עמידה למען האמת והצדק במקרה שלי היא חלק מהמאבק שאנו מנהלים היום למען הזכות לחיות ללא אוכלוסיית אויב בתוכנו. זה חלק מההכרח לגרום למנהיגים יהודים להפסיק להשתפן, לקחת אחריות ולעשות רק את מה שטוב ואמיתי בעיניו של הקב"ה. לעשות לא רק את מה שטוב לי ברמה הפרטית ובגדר המצווה של פדיון שבויים, אלא לבניין כולל של עם ישראל בארץ ישראל". 
http://www.inn.co.il/newspaper.php?id=4181