ג'ורג' וושינגטון, יהונתן פולארד, והיהודים     

נכתב ע"י אסתר פולארד    

24/03/05

"הבעיה עם מר פולארד היא שהוא חושב שהוא מיוחד". דברים אלה אמר שופט בבית המשפט לערעורים של ארה"ב במחוז קולומביה.

 

יהונתן יושב בכלא זה השנה העשרים, בעונש מאסר עולם ללא תקדים בחומרתו, בגין פעילותו למען ישראל. ב-15 במרס 2005, הופיעו עורכי הדין המייצגים אותו ללא תמורה, אליוט לאואר וג'ק סמלמן, בפני הרכב של שלושה שופטים בבית המשפט לערעורים. למעשה, למרות שכביכול נוהל ערעור, טענותיו של יהונתן לא נשמעו.

 

אחת השופטים, קרן הנדרסון, לא שאלה שום שאלה ולא העירה שום הערה. שופטת נוספת, יהודית רוג'רס, שאלה את עורכי הדין של שני הצדדים שאלות ספורות בלבד. השופט השלישי, דוד סנטל, שהשתלט על הדיון, לא הסתיר את עוינותו ודיבר בלעג ובבוז.

 

בהעדר ביקורת מצד השופטים האחרים, השופט סנטל נהג בדורסנות. הוא תקף את עורכי הדין של פולארד והטריד אותם בשאלות שאינן לעניין, עד שהזמן שהוקצב להם תם. למעשה, הדברים שנשמעו באותו יום היו של השופט סנטל בלבד, כאשר רוב דבריו היו שלא לעניין ופוגעים מאד.

 

למשל, השופט סנטל עמד על כך שבמקרה זה לא היתה לבית המשפט סמכות לאפשר לעורכי הדין של יהונתן גישה לתיק ההאשמות שלו, אף על פי שקיבלו אישור בטחוני לעיין במסמכים. האם יתכן ביטוי חריף לזלזול של סנטל יותר מקביעתו כי לבית המשפט אין סמכות לגבי מסמכי בית משפט אחר?

 

התבטאותו של השופט סנטל כי "הבעיה עם מר פולארד היא שהוא חושב שהוא מיוחד" פגעה מאד ביהודים רבים ומצאה הד גם בתקשורת הישראלית. "אינך מיוחד" הוא ביטוי ששימש דורות של שונאי יהודים כדי להכחיש טענות על אפליית יהודים. הוא מקובל אצל אנטישמים, ומשמש דווקא כאשר הם מפלים יהודים.

 

הערתו של השופט סנטל סותרת את העובדות בעליל.

 

 

המקרה הוא מיוחד

 

הנה כמה מאפיינים של מקרהו של פולארד, שהשופט סנטל מעדיף להתעלם מהם:

 

* יהונתן פולארד הוא האדם היחיד בהיסטוריה של ארה"ב שקיבל עונש של מאסר עולם בגין ריגול למען בעלת ברית.

* יהונתן יושב בכלא כבר עשרים שנה בגין עבירה שהעונש הממוצע עבורה הוא שנתיים עד ארבע שנים.

* עונש מאסר עולם הוטל על יהונתן ללא משפט, אלא כתוצאה מעסקת טיעון שהוא כיבד אך ממשלת ארה"ב הפרה.

* זכותו החוקית של יהונתן לערעור על העונש נשללה ממנו בשל רשלנותו של עורך דינו הראשון, שלא הגיש את כוונתו לערער.

* המקרה של יהונתן הוא משפט הריגול היחיד שבו שר ההגנה דאז, קספר ויינברגר, התערב אישית כדי להשפיע על בית המשפט.

* ויינברגר מסר לשופט שחרץ את העונש מזכר ובו האשים באופן שקרי את יהונתן בבגידה עבירה שלא הואשם בה כלל ודרש את העונש המרבי של מאסר עולם.

* מאז שניתן פסק דינו של יהונתן בשנת 1987, עורכי דינו (שיש להם אישור בטחוני) לא הורשו לעיין במסמך ויינברגר כדי שיוכלו להציג בפני בית המשפט את השקרים הכתובים בו.

* גם יהונתן אינו מורשה לגשת למסמך למרות שויינברגר עצמו הודה בראיון עמו בשנת 2002 כי הטיעון נגד פולארד היה למעשה "עניין קטן" שנופח מעבר לחשיבותו האמיתית. ראה: _ http://www.jonathanpollard.org/2002/061402.htm_

 

 

עונש אכזרי ובלתי רגיל

 

עניין נוסף במקרהו של יהונתן הוא הנסיונות החוזרים של ה- FBI לאפשר לו "לקנות" את שחרורו מתנאי מאסרו המחרידים באמצעות הרשעת יהודים אמריקנים בולטים. שוב ושוב נתבקש יהונתן לציין "משתתים נוספים" ברשימת שמות יהודיים. יהונתן סרב לעשות כן.

 

מדאיגים יותר הם המקרים הרבים שבהם יהונתן נענש באכזריות לא רק בתחילת המשפט אלא אף בסתיו 2003, כאשר הוחזק בוושינגטון במשך שבועיים עד שנקבע תאריך למשפט ב-2 בספטמבר.

 

דוגמאות של העונשים האכזריים:

 

* הוא הוחזק ערום וללא אפשרות ליצור קשר, בבית כלא לפושעים משוגעים, במשך יותר משנה.

* הוא הוחזק בתנאים קשים במיוחד של בידוד במשך כמעט שבע שנים.

* הוא הוחזק ערום וללא אפשרות ליצור קשר, בטמפרטורות קרובות לאפס בתא מרתף.

* הוא סבל מחוסר תחושות חיצוניות.

* הוא סבל מהשפלה פיזית קשה.

* הוא הוחזק בתא אטום והותזו עליו כימיקלים.

* הוא הוחזק בתא מקלחת, קשור בשרשראות, והותזו עליו זרמים של מים קפואים, במשך זמן רב.

* נשלל ממנו טיפול רפואי מתאים.

* נשללו ממנו תרופות חיוניות.

* הוא קיבל מכות חשמל ממקל של בהמות.

 

 

פוליטיקה, לא צדק

 

הנקודה המדאיגה ביותר היא אולי ניצול המקרה של יהונתן במשך עשרים השנים האחרונות בידי סוכנויות ממשלתיות. המאסר הממושך שלו שימש כלי בידי הממשלה:

 

* כדי לפגוע במדינת ישראל

 

על מנת להשחיר את שמה של מדינת ישראל, פקידים אמריקנים "אלמונים" ממשיכים להשמיץ את יהונתן בתקשורת. הם מאשימים אותו בפשעים שלא הואשם בהם ולא הורשע בהם, כגון בגידה, חשיפת צפנים, הסגרת סוכנים וכדומה. כל ההאשמות הללו מושמעות רק בתקשורת ולא בבית המשפט, שם יהונתן יכול לענות למשמיציו.

 

* כדי להשמיץ יהודים

 

במזכרים ממשלתיים כגון זה שהודלף לתקשורת על ידי משרד הבטחון האמריקני בשנת 1996, ובו טענות שהמקרה של פולארד מוכיח שאין לסמוך על יהודים ( http://www.jonathanpollard.org/1996/013096.htm  ), ובהם ישראל מוגדרת כיריב ולא כבעלת ברית. כל אימת שמופיעה פרשת ריגול חדשה, מזכירים את מקרהו של פולארד. דוגמאות לכך הן השערוריות של 1997 (  http://www.jonathanpollard.org/megaspy.htm  ) ושל AIPAC ( http://www.jonathanpollard.org/franklin.htm  ). לשני המקרים לא היה כל קשר לפולארד, אך שמו פורסם בתקשורת כחיזוק לטענה שאין לסמוך על מדינת ישראל או על יהודים.

 

* כדי להתרפס בפני ערבים

 

בחקירה ממשלתית שנועדה להעריך את הנזק שנגרם על ידי יהונתן ( http://www.jonathanpollard.org/megaspy.htm ), הנזק החמור ביותר שיהונתן מואשם בו הוא הרגזת בעלות הברית הערביות באמצעות חיזוקה של ישראל. העונש החמור שקיבל ו"הטיפול המיוחד" שממנו הוא סובל הם מחווה שנועדה לפייס את בעלי מקורות הנפט הערביים.

 

* כדי לטהר את הממשלה מיהודים

 

יהונתן לא היה הגורם לאנטישמיות בקהילת המודיעין כי אם אחד מקורבנותיה. למרות זאת עדיין משתמשים במקרה שלו כדי להצדיק צייד מכשפות שמטרתו להוציא יהודים מתפקידים רגישים ולבטל את סיווגם הבטחוני ( http://www.jonathanpollard.org/ciralsky.htm ).

 

 

מסתתרים מאחורי פרגוד של סודיות

 

משרדי המשפטים, המודיעין והבטחון בארה"ב משתפים פעולה במטרה להסתיר את האמת לגבי פרשת פולארד. הדבר מאפשר לממשלה האמריקנית להמשיך ולנצל את העניין למטרות אחרות, כפי שהוסבר לעיל. זה מסביר גם מדוע הממשלה נחרצת בדעתה לשמור את המסמכים של משפטו של יהונתן מוסתרים במעטה של סודיות.

 

עורכי הדין הטובים ביותר בארה"ב תומכים בזכותו של יהונתן לעיין בחומר הקשור במשפטו. ארגונים כמו ACLU , NACDL , AAJLT , וכן עורכי דין חשובים אחדים הגישו תביעה התומכת בגישה למסמכים. אישים בולטים נוספים שהביעו את דאגתם מהמקרה הם הסנטור הילארי קלינטון, מר רודי ג'וליאני, הסנטור צ'רלס שומר, חבר הקונגרס אנתוני ויינר, ומחוקקים אמריקנים אחרים. כל אלה שראו את התיק המסווג, כולל שומר וויינר, אומרים כי אין בו כדי להצדיק את עונש מאסר העולם שיהונתן קיבל.

 

ועוד דניס רוס, מי שהיה שליח מיוחד למזרח התיכון בממשל קלינטון, מודה בספרו החדש "השלום החסר" כי עונשו של יהונתן הוא ללא כל יחס וכי יש לשחררו ללא תנאי. עם זאת, רוס קובע כי ערכו של יהונתן כקלף מיקוח עם ישראל כה גדול שאין לשחררו בגלל מניעים של צדק. רוס מסביר שיש לשחרר את פולארד רק תמורת ויתורים חשובים של ישראל בשלבים הסופיים של השיחות עם הפלשתינים. שום בעל ברית אחר של ארה"ב אינו מקבל יחס כה מזלזל. ברור שבמקרה של פולארד המניע העיקרי הוא פוליטיקה ולא צדק.

 

 

הבעיה אינה עם מר פולארד

 

לא, השופט סנטל, הבעיה אינה עם יהונתן פולארד אלא עם אותם פקידים אמריקנים אשר לאורך חמישה מינהלים שונים ברציפות ניצלו מקרה זה כדי להעלות ספקות לגבי נאמנותם של יהודים אמריקנים ולגבי אמינותה של ישראל כבעלת ברית.

 

הבעיה היא עם אותם פקידים במשרדי המשפטים, הבטחון והמודיעין אשר מאפשרים למקרה להעלות מוגלה משום שהוא משמש נשק מצוין לתקיפת ישראל והיהודים.

 

וכמובן, הבעיה היא גם עם ישראל והמנהיגות היהודית האמריקנית, ששתיקתם ושותפותם בעבירה החריפו את המצב והאריכו את סבלו של יהונתן. הם ניסו לשכנע את עצמם שהפרשה אינה שייכת להם, בהתעלמם מהתנהגות הממשלה האמריקנית ומהעיוותים המשפטיים. בסופו של דבר השופט סנטל הזכיר להם כי הפרשה בכל זאת נוגעת בהם. ישראל ויהדות ארה"ב ישבו בחיבוק ידיים כמעט שני עשורים וחיכו למערכת המשפט האמריקנית שתוכיח שהיא פועלת גם לטובת יהודים כמו לטובת כל מיעוט אתני אחר. אולם בכל פעם שיהונתן פולארד, היהודי שריגל למען המדינה היהודית, נתקל במערכת המשפט האמריקנית, העולם היהודי כולו מקבל שוב סטירת לחי.

 

 

ג'ורג' וושינגטון ויהונתן פולארד

 

לפני מאתיים שנה הנשיא ג'ורג' וושינגטון ביקר בבית הכנסת של קהילת רוד איילנד. לאחר מכן שלח מכתב לקהילה ובו הצהיר שהיהודים מקובלים כאזרחים מלאים של ארה"ב וכשווים בכל: "כעת הפסיקו לדבר על סובלנות כאילו היא חסד הניתן על ידי מעמד אחד למעמד אחר, אלא כזכות טבעית". כמו כן הצהיר כי הממשלה "לא תתמוך בקנאות ולא תתן יד לרדיפות".

 

חוסר הצדק במשך עשרים שנה במקרהו של יהונתן, הפך לרעל הפוגע בקהילה היהודית האמריקנית ומערער את היחסים עם מדינת ישראל. כדי לכבד את ההבטחה של ג'ורג' וושינגטון ליהדות ארה"ב לפני מאתיים שנה וכדי שלקהילה היהודית בארה"ב יהיה עתיד בארץ זו, יש לעשות צדק עם יהונתן פולארד לאחר שנים כה רבות.

 

המקרה של פולארד אינו שייך רק לו, אלא ליחסה האמיתי של אמריקה ליהודים ולישראל. האם האומה שחרטה על דגלה להביא חופש לעולם מסוגלת לשחרר את עצמה? הגיע העת לשים קץ לשקרים של הממשלה ולעוולות של בית המשפט.

 

כל עוד יהונתן פולארד נשאר בכלא, האמת והצדק של אמריקה נשארים גם הם בכלא.

 

 

ואל המאמר באנגלית

George Washington Jonathan Pollard and the Jews

Esther Pollard

--------------------------------------------------------------------------------

Posted: March 24, 2005

1:00 a.m. Eastern

 

Editor's note: Esther Pollard is the wife of imprisoned spy Jonathan Pollard, a former U.S. Navy intelligence analyst who was convicted in 1985 of one count of passing classified information to an ally, Israel, and sentenced to life imprisonment in spite of a plea agreement that was to spare him such a sentence. Jonathan became the only person in the history of the United States to receive life imprisonment for spying for an ally.

Esther discusses recent developments related to a bombshell lawsuit filed on behalf of her husband charging that Jonathan's lawyer at the time of his sentencing, Richard Hibey, neglected to file any notice of appeal or inform Jonathan he had the right to appeal; publicly announced Jonathan had no avenue of appeal even though he did; failed to challenge a secret last-minute memo submitted to the court all but demanding a life sentence after the government promised not to seek such a sanction; and committed various other errors that denied Jonathan effective representation.

 

By Esther Pollard

2005 WorldNetDaily.com

 

The hearing

 

"The problem with Mr. Pollard is that he thinks he is unique."

 

These words were spoken about my husband, Jonathan Pollard, by a judge in the U.S. Appeals Court for the District of Columbia.

 

Jonathan is in his 20th year of an unprecedented life sentence for his activities on behalf of Israel. On March 15, Jonathan's pro bono attorneys, Eliot Lauer and Jacques Semmelman, appeared before a panel of three judges in the U.S. Appeals Court. Despite outward appearances, Jonathan's case was never heard.

 

 

One of the judges, Judge Karen Henderson, asked no questions and made no comments of any kind. Another judge, Judge Judith Rogers, briefly engaged counsel for both sides. The third judge, Judge David Sentelle dominated the hearing. He was openly hostile, mocking and scornful.

 

Unchallenged by the other two judges, Judge Sentelle hijacked the hearing. He sidetracked the oral argument, verbally harassing and nitpicking on irrelevant matters until the attorneys' time was up. Consequently, the only one heard that day was Judge Sentelle; and much of what he said was either irrelevant or deeply offensive.

 

For example, Judge Sentelle went so far as to insist that in this case the court does not have the authority to allow Jonathan's security-cleared attorneys access to their client's own sentencing file. How much more obvious could Sentelle's contempt be, than to suggest that the court has no authority over court documents!

 

Worse, Judge Sentelle's hostile declaration, "The problem with Mr. Pollard is that he thinks he is unique," was deeply offensive to Jews and reverberated painfully in Israeli media reports.

 

"You are not unique" is code talk that has been used over and over again throughout the ages by those hostile to Israel and Jews, to deny concerns that Jews are being singled out for "special treatment." It is the most routine of anti-Semitic devices, and it seems that it is always used precisely when Jews are indeed being singled out.

 

What makes Judge Sentelle's remark even more stunning is that it so blatantly flies in the face of the facts.

 

The case is unique

 

Here are some of the unique features of the Pollard case that Judge Sentelle wishes to dismiss:

 

 

  • Jonathan Pollard is the only person in the history of the United States to receive a life sentence for spying for an ally.

 

  • Jonathan is in his 20th year of a life sentence for an offense which carries a median sentence of two to four years.

 

  • Jonathan received his life sentence without benefit of trial, as the result of a plea bargain that he honored and the government abrogated.

 

  • Jonathan was forever deprived of his legal right to a direct appeal of his life sentence because of egregious, ineffective assistance of counsel. His first attorney failed to file a simple notice of intent to appeal.

 

  • Jonathan's is the only espionage case in which then-Secretary of Defense Casper Weinberger personally intervened to influence the court.

 

  • Weinberger delivered a memorandum to the sentencing judge, falsely accusing Jonathan of treason a crime he was never accused of nor indicted for and called for the maximum sentence of life.

 

  • Since Jonathan was sentenced in 1987, neither he nor his security-cleared attorneys have ever been permitted to access the Weinberger document to challenge the lies it contains in a court of law.

 

  • Jonathan is still not permitted to access the document even though Weinberger himself admitted in a 2002 interview that the case against Jonathan Pollard was actually "a small matter" and that it had been blown up and "made far bigger than its actual importance."

 

Cruel and unusual punishment

 

Another unique feature of this case is the repeated attempts by the FBI to make Jonathan "buy" his way out of nightmarish prison conditions by incriminating other prominent American Jews. He was repeatedly asked to point out "co-conspirators" on lists of Jewish names he was shown. Jonathan adamantly refused.

 

More troubling still are the numerous episodes of cruel and unusual punishment that Jonathan has been subjected to not only at the start of this case, but even as recently as the fall of 2003 when he was held in Washington for two weeks pending a Sept. 2 court date.

 

Some examples of cruel and unusual punishment Jonathan has endured include:

 

 

  • being held naked, and incommunicado, in a prison facility for the criminally insane for a over a year (at Springfield);

 

  • being held in harsh conditions in solitary confinement for nearly seven years (at Marion);

 

  • being held naked, and incommunicado, in freezing temperatures in a dungeon cell (at Lewisberg);

 

  • being subjected to extreme sensory deprivation;

 

  • being subjected to severe physical degradation;

 

  • being held in a sealed cell and gassed with chemical spray;

 

  • being chained to a shower stall and blasted by torrents of ice water for long periods at a stretch;

 

  • being denied appropriate medical treatment;

 

  • being deprived of critical medication;

 

  • being zapped into convulsions with an electric cattle prod.

 

Politics not justice

 

Perhaps the feature of this case that is the most disturbing is the way in which it has been exploited over the last two decades by government agencies. Jonathan's continued incarceration has been a very useful tool for the government in the following ways:

 

The case is used to undermine Israel

 

To blacken Israel by blackening her agent, "unnamed" American officials continue to slander Jonathan in the media, falsely accusing him of crimes he was never accused of or indicted for treason, compromising codes and betraying agents, among others. These false accusations are always made in the media, never in a court of law where Jonathan might challenge his accusers.

 

The case is used to slander Jews

 

Government memos, like the one the Defense Department issued in 1996 that was leaked to the media, cite the Pollard case as the reason the Jews cannot be trusted. The 1996 Defense memo identified Israel as a "non- traditional adversary," not an ally. The Pollard case is always dredged up and paraded in the media by the government officials any time a new spy case breaks, or whenever Israel needs to be brought to heel. The 1997 Mega Spy Scandal (which turned out to be baseless) and the recent AIPAC Spy Scandal are examples. Both cases had nothing to do with Jonathan Pollard, yet his name was blasted all over the media as the prime example of how Israel and the Jews cannot be trusted.

 

The case is used to pander to the Arabs

 

In the government's damage assessment of the case the Victim Impact Statement the worst "damage" that Jonathan was accused of was that he had angered the Arab allies by making Israel too strong. The harsh sentence he received and the "special treatment" he has been subjected to has been and continues to be an "offering" to appease the oil-rich Arabs.

 

The case is used to purge Jews from government

 

Jonathan was not the cause of anti-Semitism in the intelligence community; he was one of its victims. But his case is still used to justify government witch hunts to root out Jews in sensitive positions and cancel their security clearances. The David Tanenbaum and Adam Ciralsky cases both were Jews ousted from the intelligence community because of their affiliation with Israel are examples of this purge.

 

Hiding behind a veil of secrecy

 

The Justice, and Defense Departments, along with the intelligence community, willingly collude to keep the truth about the Pollard case buried. This ensures that the government can continue to exploit the case for other purposes, such as the above. It also explains why the government is so determined to keep Jonathan's own court docket hidden under a veil of secrecy.

 

The best legal minds in the country support Jonathan's right to access the material in his own sentencing docket. The American Civil Liberties Union, The National Association of Criminal Defense Lawyers, The American Association of Jewish Lawyers and Jurists and prominent individuals have filed a "friend of the court" brief in support of access to the documents. Their amicus brief expresses some compelling concerns about this case.

 

Others who have expressed their concerns about this case are: Sen. Hillary Rodham Clinton, D-N.Y., who said that she is troubled by "sentencing issues" in the Pollard case; Sir Rudy Giuliani, the No. 3 man at the Justice Department when the Pollard case broke, has repeatedly said that there is nothing in the Pollard file to justify the sentence he received; Sen. Charles Schumer, D-N.Y., Rep. Anthony Weiner, D-N.Y., and other American legislators have voiced similar concerns. All those who have seen the classified file, including Schumer and Weiner, say that it does not contain any justification for the life sentence Jonathan received.

 

And then there's Dennis Ross, special envoy to the Middle East during the Clinton administration. In his new book, "The Missing Peace," Ross openly acknowledges that Jonathan's sentence is disproportionate and that he should be freed without condition.

 

Nevertheless, says Ross, Jonathan is too valuable as a bargaining chip with Israel to be freed as a matter of simple justice. Instead, Ross explains, Pollard should go free only in return for major concessions from Israel during "final status talks" with the Palestinians. No other American ally is treated with such disdain. Clearly it is politics, not justice that drives the Pollard case.

 

The problem is not with Mr. Pollard

 

No, Judge Sentelle. The problem is not with Jonathan Pollard.

 

It is with those American officials who, through five successive administrations, have used this case as a device to call into question the loyalty of American Jews and Israel's reliability as an ally.

 

The problem is with those officials in the Justice, Defense and intelligence agencies who allow the case to fester because it is such a fine weapon with which to bludgeon Israel and the Jews.

 

And of course, the problem lies with Israel and the American Jewish leadership whose silence and complicity have exacerbated the situation and prolonged Jonathan's agony. By continuously turning their backs on government excesses and judicial inequities in the Pollard case, they have tried to convince themselves that this really has nothing to do with them. Then along comes Judge Sentelle and reminds them that it does.

 

Israel and the American Jewish leaders have sat back for nearly two decades, patiently waiting for the American justice system to prove that it works as well for Jews as it does for every other religious minority. Yet, every time Jonathan Pollard the Jew who spied for the Jewish state encounters the American justice system, the entire Jewish world is slapped in the face all over again.

 

George Washington and Jonathan Pollard

 

Over 200 years ago, President George Washington visited the Truro Synagogue of the Jewish community of Rhode Island. He later penned a letter to the community declaring that Jews are welcome as full citizens of the United States of America and equal in every respect:

 

"It is now no more that toleration is spoken of," Washington wrote, "as if it was by the indulgence of one class of people, that another enjoyed the exercise of their inherent natural rights." He also declared that the government gave "to bigotry no sanction, to persecution no assistance."

 

Denied justice for 20 years, Jonathan's case has become a noxious poison draining the vitality of the American Jewish community and undermining America's relationship with Israel. If the promise that George Washington made to American Jews 200 years ago is to be honored; if the Jewish community in America is to have a future in this country, then justice for Jonathan Pollard, long delayed, must finally be done.

 

The Pollard case is not only about Jonathan Pollard. It is about America's real attitude toward Jews and its relationship with Israel. It is also about whether or not the nation that is so devoted to bringing freedom to other parts of the world is capable of freeing itself. Government lies and judicial collusion are keeping Jonathan Pollard in prison. It is time for them to stop.

 

As long as Jonathan Pollard remains in prison, truth and justice in America are in prison too.

 

 

 

--------------------------------------------------------------------------------

 

Esther Pollard is the wife of imprisoned spy Jonathan Pollard. For further information on the Jonathan Pollard case, visit the J4JP website.