"הוראות מלמעלה" - להתעלל בפולארד
01:31, 16 נובמבר 2003 / כ"א בחשון תשס"ד

 

פרסום ראשון: אסתר פולארד חושפת כי יהונתן הוחזק במהלך השבועיים שלפני הדיון המשפטי לפני כחודשיים וחצי בתת תנאים כמו בידוד מוחלט, כבילה באזיקים במשך 24 שעות ביממה ומניעת רחצה. ביום המשפט בעצמו הרעיבו אותו ולא נתנו לו לשתות.

 

במכתב שפרסמה אסתר פולארד ביום שישי היא חושפת כי יהונתן הוחזק במהלך השבועיים שלפני הדיון המשפטי שנערך לו לפני כחודשיים וחצי בתת תנאים שכללו, בין היתר, בידוד מוחלט, כבילה באזיקים במשך 24 שעות ביממה ומניעת רחצה. ביום המשפט בעצמו הרעיבו אותו ולא נתנו לו לשתות.

הדברים שלהלן תורגמו ממכתבה של אסתר ע"י עדי גינזבורג, דובר מטה הפעולה למען יהונתן פולארד, וע"י צוות
INN (אינטרנט ערוץ 7):

"החלטת בית המשפט לדחות את העתירות של יהונתן לא הפתיעה אותנו. למה לא? בשבילנו הכתובת היתה על הקיר מאז שובו של יהונתן מוושינגטון לאחר הטיעונים בעל פה שהיו ב-2 בספטמבר. בפעם הראשונה שביקרתי אותו בבית הסוהר בבטנר, כמה ימים לאחר מכן, היתה ההזדמנות הראשונה שהיתה לו לספר על הקיפוח, ההתעללות, והעינויים שעוללו לו בתקופה שהוחזק בוושינגטון לפני המשפט.

הן בית המעצר ארלינגטון, בו הוחזק, והן השוטרים הפדרלים שהיו ממונים על מעצרו לא היו אחראים לכך, הם הרגישו רע מאוד עם הדברים שנאלצו לעשות, אך פעלו על פי "הוראות מגבוהה".

ההוראות שקיבלו בדבר הדרך שבה יש לנהוג ביהונתן היו מפורטות וברורות נוהל חריג שנועד לשבור אותו. ההוראות כללו כל פרט בחיי היום היום של יהונתן, ונעשו בצורה שנועדה לגרום לו מקסימום של אי נוחות, בדידות והשפלה.

אין ספק שמטרת הדברים הייתה לגרום לו להגיע שבור ככל האפשר למשפטו ב2 בספטמבר כדי להביאו לעשות מעשה או לומר דבר שיפגע בתדמית שלו בבית המשפט. הם לא העריכו דיו את כוחות הנפש שלו. אף אחד מאלו שראו את יהונתן בביהמ"ש לא היה יכול לדמיין את ההתעללות שעבר במשך השבועיים שקדמו למשפט.

כאשר הגיע יהונתן לבית המעצר בארלינגטון הוא קיבל רק סט אחד של בגדי-כלא ולא 2 סטים כפי שמחייב הנוהל. במשך אותם שבועיים הוא חזר וביקש בגדים להחלפה, אך לא קיבל אפילו תחתונים נקיים. כאשר לאחר שבוע הגיעה אחת העובדות לבקש את בגדיו על מנת להחליף אותם לא יכול היה יהונתן לתת לה את בגדיו ולהישאר עירום עד שיוחזרו הבגדים מהניקיון. הפקידה הייתה המומה לגלות שיהונתן לא קיבל בגדים להחלפה והלכה להביא לו סט נקי. היא חזרה והודיעה לו כי ע"פ "הוראות מגבוהה" אין אישור להעביר לו סט נקי.

יהונתן ביקש לדבר עם הממונה על בית המעצר, כאשר הגיע הרב-סרן ((
major הממונה על בית המעצר ביקש ממנו יהונתן בגדים להחלפה. הממונה היה נבוך מאוד, ולא היה מסוגל להסתכל בעיניו של יהונתן. לאחר מכן הסביר הממונה כי מדובר ב"הוראות מגבוהה" שאינן מאפשרות להביא לו בגדים נקיים. יהונתן לא קיבל זוג נוסף להחלפה. כאשר חזר יהונתן לFCI-Butner אחרי השבועיים שבהם שהה בוושינגטון נלקחו ממנו הבגדים שלבש בארלינגטון, נארזו ותויגו להשמדה.

בקשותיו של יהונתן לאפשר לו להתרחץ נענו בסירוב. במשך השבועיים שבהם שהה בוושינגטון הוא הורשה להתקלח פעם אחת בלבד, לכבוד הופעתו בביהמ"ש. קשה להסביר איזה צער יוצרים תנאים כאלה אצל אדם המקפיד על היגיינה כיהונתן.

ביום הראשון להגעתו לארלינגטון קיבל יהונתן ערכת כלי רחצה חד פעמיים שכללה דאורדורנט ומברשת שיניים מיניאטוריים ושפורפרת משחת שיניים קטנה. כל אלה הספיקו למעשה לשימוש חד פעמי בלבד. זו הייתה הערכה היחידה שסופקה לו בכל זמן שהייתו בבית המעצר בארלינגטון במשך אותם שבועיים. ע"פ "הוראות מיוחדות" לא אושרה לו אספקה נוספת, אפילו חלקית. כמו כן לא ניתן לו סבון כלל.

יהונתן הוחזק בבידוד מוחלט. הוא שהה 24 שעות ביממה בבידוד. בלי טלוויזיה, בלי רדיו, בלי ספרים, בלי מגאזינים, בלי עיתונים שום דבר שיאפשר לו להעסיק את עצמו. התא שלו היה באזור האגף הרפואי, מול ספריית-כלא קטנה. הוא היה יכול לראות את הספרים מתאו. בכל יום, הוא התחנן לקבל ספר כל ספר. בקשתו נענתה בצורה בסימפטית, אך שוב עם התגובה הרגילה: "הוראות מגבוה" אינן מאפשרות זאת.

שוב, בשל "הוראות מיוחדות" לא אושר ליהונתן לקבל עט, עפרון או נייר. הדבר היחיד שיהונתן הורשה לקבל וללא הגבלה היה נייר טואלט. בשלב מסוים, מרוב שעמום, התחיל יהונתן ליצור קיפולי נייר מנייר הטואלט. בשלב מסוים נלקחו קיפולי הנייר ממנו, והוא צווה להפסיק ליצור אותם.

מיהונתן גם נמנעו כל תשמישי קדושה. הוא לא הורשה לקבל טלית, תפילין, תהילים או אפילו סידור. הרב פסח לרנר היה בקשר עם הרב הממונה האחראי על הנושאים הדתיים-היהודיים בבית המעצר ונענה כי "כמו כל אסיר אחר, יהונתן זכאי לביקור רבני ולקבל כל אביזר דתי שיש לו צורך בו". זו הייתה התשובה עד שאותו רב ברר את העניין עם הממונים עליו וחזר גם הוא עם "הוראות מגבוהה": אין ביקורים רבניים, למעשה, אין ביקורים בכלל; אין שיחות טלפון, אין שום קשר עם העולם החיצון בידוד מוחלט.

במשך שהותו של יהונתן בוושינגטון ה"הוראות מגבוהה" היו להחזיק אותו כאילו היה פושע אלים ומסוכן ביותר, להיות כבול וקשור באזיקים בכל עת. למעשה, הוא הוחזק בארלינגטון בתנאים קשים יותר מאלה שהיה בהם בשנים הקשות ביותר שעברו עליו בבידוד. אפילו בכלא מריון הוא לא הוחזק כאילו היה רוצח סידרתי אלים.

שוב, "ההוראות מגבוה" לא התקבלו מארלינגטון, מבית הסוהר בבטנר או מהשוטרים כל אלה ניסו להיות הוגנים בתגובותיהם ההוראות התקבלו מלמעלה.

המקלחת הייתה ממוקמת במרחק כמה מטרים מתאו. כשיהונתן קיבל את האישור היחיד למקלחת במשך שבועיים השומרים הוכרחו ע"י "הוראות מיוחדות" לשים אזיקים על ידיו ורגליו ולהשתמש בשרשרת-בטן על מנת להעביר אותו את המרחק הקטן הזה. הוא הוכרח ללבוש שוב את בגדיו המלוכלכים היחידים שהיו לו. שוב הוא ביקש לקבל תחתונים נקיים, שוב ניסה הפקיד להשיג לו כאלה ושוב "הוראות" ניתנו שאין להעביר לו שום דבר.

למרות החוק, שעל פיו יש לאפשר לכל אסיר לפחות שעה אחת מחוץ לתא-יחיד שלו לצורך פעילות גופנית מינימאלית, יהונתן לא קיבל זמן כזה במשך כל אותם שבועיים. לבית המעצר לא היו מספיק שומרים כדי לאפשר לו לצאת לצעידה בחצר. נאמר לו שהוא יכול לצעוד במשך שעה במסדרן שליד תאו אך על ידיו ורגליו להיות באותו זמן באזיקים. כמובן שהדבר לא היה אפשרי. לא רק שהאזיקים מנעו ממנו כמעט לגמרי את התנועה אלא שהם גם חתכו את עורו בפרק כף היד ובקרסול. כתוצאה מכך לא קיבל יהונתן זמן לשהייה מחוץ לתאו. הוא היה נעול בו במשך 24 שעות ביממה לכל אורך התקופה.

בשלב מוקדם, גייס הרב פסח לרנר את עזרתם של כמה אנשי קונגרס לנסות לסדר ביקור אצל יהונתן. אחד אחרי השני טלפנו, הרב לרנר ואנוכי, ואנשי הקונגרס הגיעו עד לדרגים העליונים של רשות בתי הסוהר. שוב ושוב נאמר להם שאף אחד אינו מתנגד לכך שגב' פולארד או הרב לרנר יבקרו את יהונתן. מספר פעמים ניתנה הבטחה כי הגברת פולארד זכאית לבקר את יהונתן באותו פורצדורה בה הורשתה לעשות זאת כשהיה כלוא בכלא בטנר. לאחר כל שיחה כזו התקשרו הרב לרנר ואסתר פולארד לארלינגטון וביקשו לקבל אישור לביקור אצל יהונתן. בכל פעם הם נענו כי ההוראות המיוחדות עדיין בתוקפן: אין ביקורים, אין שיחות טלפון ואין דואר. יש אישור ליעוץ משפטי בלבד. הפקידים בארלינגטון התנצלו בכנות אך לא הסכימו לומר מי העביר את "ההוראות המיוחדות".

עורכי הדין של יהונתן הורשו לפגוש אותו פעם אחת וגם לפגישה זו הוא הגיע באזיקים. עורכי הדין מחו על כך ונענו באותה תשובה "הוראות מיוחדות".

יהונתן חזר שוב ושוב על בקשתו לממש את זכותו החוקית לטלפן לעורכי דינו אך ללא הועיל. הוא חזר על בקשתו מדי יום והממונה על בית המעצר היה נבוך מהמצב החריג ועשה הכל על מנת להתחמק מיהונתן.

ביום הדיון המשפטי נלקח יהונתן מארלינגטון ב4:30 לפנות בוקר. הוא הועבר לתא בבית המשפט בסביבות 5:00 להמתין עד תחילת הדיון בשעה 14:00. בתא לא היה דבר מלבד ספסל קטן וגליל נייר טואלט. ליהונתן לא ניתן שום מזון או שתייה. כשהתלונן על כך הוא נענה בצורה סימפטית אך שוב בכך שיש "הוראות" שלא לתת לא מזון כלל, כל היום עד הדיון המשפטי ב14:00 ועד בכלל. הסיבה לכך על פי טענות השומרים "ההוראות" נבעו מסיבות של "בטחון לאומי"!

ב14:00 השומרים הביאו את יהונתן לחדר בית המשפט. לפני שהרשו לו להיכנס הזהירו אותו כי הם קיבלו הוראה להוציא אותו מיידית ובכח אם הוא יחייך או ייצור קשר עין עם מישהו באולם. הוא קיבל את דברים בנימוס. גם השומרים דברו בנועם אך הסבירו לו כי מדובר ב"הוראות מגבוה" ובמידה והוא יפר את הנאמר בם יבצעו את המוטל עליהם. יהונתן השיב שהדבר יהיו לו בלתי אפשרי שכן ישנם אנשים חשובים מאוד כמו רבו, הרב מרדכי אליהו, ואשתו שהגיעו במיוחד ממרחק רב בשבילו. השומרים האזינו ללא תגובה זו הייתה הסיבה לכך שיהונתן היה כה זהיר במהלך הדיון מלהניד בראשו או לחייך למישהו באולם. לאחר שנגמר הדיון המשפטי יהונתן התחנן בפני השומרים לאפשר לו לפנות אל אשתו ששהתה במרחק קצר ממנו ולו לשנייה. שוב ציטטו לו השומרים את "ההוראות": לא!

זו גם הייתה התשובה כשעורך דינו של יהונתן ביקש לאפשר לו לשוחח זמן קצר עם הרב מרדכי אליהו שהגיע למשפט במיוחד מישראל. "ההוראות" התירו ליהונתן להיפגש עם עורכי דינו בלבד.

רבים תהו מדוע יהונתן פולארד הובא לוושינגטון. התמיהה גברה משהתברר כי בבית המשפט לא הותר לו לדבר כלל ואיש לא הפנה אליו שאלות.
האמת המתבררת קשה לעיכול. הסיבה היחידה שבשלה יהונתן פולארד הובא לוושינגטון הוא כדי להציגו בציבור לאחר "טיפול" מיוחד לו זכה בשבועיים שלפני המשפט.
אך איש מאותם אלו שנתנו "הוראות מלמעלה" לא לקח בחשבון כי יהונתן פולארד קורץ מחומר מיוחד, ששמר על שליטתו העצמית גם לאחר מסע עינויים מיוחד שנמשך כאמור כשבועיים. באותם שבועיים שלפני משפטו הוא הושם בבידוד מוחלט, עבר התעללות כמו מניעת גרייה חושית ומניעת זכויות אלמנטריות.

רגעים ספורים לפני תחילת המשפט אמר הרב מרדכי אליהו לשני פרקליטיו של יהונתן: "אני רוצה שתדעו שאתם עושים את זה למען עם ישראל, לא למען יהונתן פולארד, אלא למען עם ישראל".

למראה התמיהה שעל פניהם אמר הרב כי "בוודאי זה למען יהונתן גם כן, אבל מה שבאמת עומד על הפרק כאן זה עם ישראל".

חיזרו על כל מה שתיארתי למעלה, ובכל מקום שכתוב "יהונתן פולארד" המירו אותו ב"עם ישראל".

היחס ליהונתן אינו אל "יהונתן" הפרטי בלבד. יחס זה משקף את הרגשתם של אלו ש"למעלה" כלפי מדינת ישראל וכלפי הקהילה היהודית. יהונתן הוא רק סמל שבאמצעותו הם מנסים להשפיל את כבוד ישראל ו"להעמיד" את יהדות ארה"ב "במקומה".

ברשלנותם ...ובשתיקתם בוגדים המנהיגים היהודיים בישראל ובארה"ב לא רק ביהונתן פולארד אלא בכולנו. שתיקתם והעדר היוזמה שלהם אפשרה 18 שנים לעוול הזה להמשך וגם את סופו אין רואים.

העדרו הבולט של ייצוג ישראלי כלשהו בבית המשפט וחוסר הענין שמפגינה ההנהגה היהודית האמריקנית אינם מתפרשים ע"י הממשל האמריקני כנקיטת עמדה נייטרלית או כחוסר איכפתיות, אלא כשתיקה של הסכמה. כמתן גושפנקא ליחס החמור המופגן כלפי יהונתן וכהסכמה שבשתיקה לחומרת העונש שנגזרה עליו.

חוסר המחאה וסירובה של ישראל להזדקף על רגליה ולדרוש את שחרורו של יהונתן פולארד (דבר שהובטח מספר פעמים ולא מומש), וסירובם של המנהיגים היהודים באמריקה לתמוך בפעילות משפטית למענו, ולנקוט עמדה ברורה בפני נשיא ארה"ב, מזמינים את ניצול המקרה לרעתם של יהודים בכל רחבי העולם.

הגיע הזמן שבישראל יתעוררו ויתחילו לפעול.

הגיעה העת שההנהגה היהודית בארה"ב תחדל מ"הפוזות" שלה ותתחיל לפעול ברצינות משום שהגיע הזמן לשים סוף לפארודיה הזו.

שתיקה זו בישראל כמו בארה"ב תוביל לאובדננו."

דובר ועד הפעולה עדי גינזבורג אומר כי "דברים אלו מחדדים את הצורך להשתתף בעצרת תפילה שתתקיים מחר בכותל בשעה 16:00. בשעה 17:45 נצעד מהכותל עד בנייני האומה. שם תיערך עצרת ענק שתקרא אל יהדות ארה"ב לפעול לשחרורו של אחינו יהונתן פולארד".

http://www.a7.org/news.php?id=64944