לראשונה: אירוע הוקרה ממלכתי לפולארד
09:15, 9 פברואר 2004 / י"ז בשבט תשס"ד

לראשונה, מאז מאסרו של יהונתן פולארד לפני כ- 18 שנה, קיימה מדינת ישראל טקס ממלכתי לכבודו של יהונתן פולארד, ע"פ החלטת ועדת טקסים וסמלים. אלפי אנשים מרחבי הארץ הגיעו היום לנגב להשתתף בטקס נטיעת יער למען שחרורו.

בנטיעת "יער יהונתן פולארד" השתתפו שרים, חברי כנסת ואלפי בני נוער.

לראשונה מאז מאסרו של יהונתן פולארד לפני כ- 18 שנה קיימה מדינת ישראל טקס ממלכתי לכבודו של יהונתן פולארד, ע"פ החלטת ועדת טקסים וסמלים. במהלך הטקס נשאו דברים שר החקלאות ישראל כץ, שר הבריאות דני נווה וראשי השדולה למען פולארד בכנסת אורית נוקד (עבודה) וגלעד ארדן (ליכוד).

כתבנו משה פריאל מדווח כי אלפי אנשים מרחבי הארץ, רובם בני נוער הגיעו היום במזג אויר אביבי לנגב, סמוך ליישוב החדש "גבעות בר" שעלה לקרקע לפני כמה שבועות, להשתתף בטקס הנטיעות הממלכתי שעמד בסימן נטיעת יער למען שחרורו של המרגל יונתן פולארד.

נשאו דברים השרים ישראל כץ ודני נווה והחכ"ים אורית נוקד מהעבודה גלעד ארדן מהליכוד ואורי אריאל מהאיחוד הלאומי. האחרון גם דיבר קצר ולעניין, ובניגוד לכל שאר הנואמים חסך מעצמו את הפנייה לראש הממשלה, פשוט חבל על הזמן, במקום זה קרא לכל אחד לפעול בעצמו למען פולארד בין השאר ע"י שליחת מכתבים ופנייה לתקשורת.
את הזמן בין הנאומים הנעימו אריאל זילבר, רזאל ועוד.

רגע השיא היה עם הקראת מכתבו של יונתן פולארד ע"י אלי יוסף ראש המטה למען שחרור פולארד.
מהמכתב עולה כי פולארד לא נוטר טינה לישראל למרות שבגדה בו, אולם מה שפגע בו בעיקר זה חוסר ההתחשבות הגס של שר הביטחון מופז בטקס קבלת השבויים. הרתיח אותו במיוחד הפגיעה ברון ארד תחת המטריה של "פדיון שבויים" וכן הקראת שמות השבויים והנעדרים ע"י מופז מהם נעדר רק שם אחד, שמו של הונתן פולארד.


הודעת מטה הפעולה למען יהונתן פולארד

לראשונה מאז מאסרו של יהונתן פולארד לפני כ18 שנה קיימה מדינת ישראל טקס ממלכתי לכבודו של יהונתן פולארד ע"פ החלטת ועדת טקסים וסמלים. במהלך הטקס נשאו דברים שר החקלאות ישראל כץ, שר הבריאות דני נווה וראשי השדולה למען פולארד בכנסת אורית נוקד (עבודה) וגלעד ארדן (ליכוד)
השר כץ אמר בנאומו "לאחר שישראל שיחררה מחבלים שפשעו פשעים חמורים בהרבה משל פולארד גם מנקודת מבט אמריקאית, לכבוד ט"ו בשבט, יש לשחררו".

אלי יוסף, ראש מטה הפעולה למען יהונתן פולארד הקריא נאום שכתב יהונתן עצמו לכבוד האירוע. בנאום התייחס יהונתן בין השאר לעובדה שבטקס החזרת השבויים לפני כשבועיים הוזכרו שמותם של כל השבויים והנעדרים כולל עזאם עזאם, אך שמו שלו לא הוזכר.

במטה הפעולה למען יהונתן פולארד אומרים כי לקראת נסיעתו המתוכננת של רה"מ לשיחות עם הנשיא בוש הם מתכוונים לפתוח בקמפיין תחת הכותרת שרון, אל תחזור בלי פולארד"


אלפי אנשים מכל רחבי הארץ באו לטעת עץ למען יהונתן (צילום: אסתר אליהו)

השרים כץ ונוה יחד נוטעים עץ

זמן קצר לפני תחילת הטקס מסר לכתבנו עורך דינו של יונתן: "בשיחה שקיימתי איתו הוא שמח מאד שסוף סוף הממשלה עושה את הצעד הראשון למען שחרורו וזה בנטיעת היער".

השר כץ אמר בנאומו "לאחר שישראל שיחררה מחבלים שפשעו פשעים חמורים בהרבה משל פולארד גם מנקודת מבט אמריקאית, לכבוד ט"ו בשבט, יש לשחררו". אלי יוסף, ראש מטה הפעולה למען יהונתן פולארד הקריא נאום שכתב יהונתן עצמו לכבוד האירוע. בנאום התייחס יהונתן בין השאר לעובדה שבטקס החזרת השבויים לפני כשבועיים הוזכרו שמותם של כל השבויים והנעדרים כולל עזאם עזאם, אך שמו שלו לא הוזכר.

שר הבריאות דני נוה מסר לתקשורת "אני שמח שאנו מקיימים אירוע זה ואני תקווה שלא ירחק היום ופולארד עצמו יוכל להגיע לכאן ולהשתתף בטקס הנטיעות".

ח"כ אורית נוקד מהשדולה למען פולארד מסרה לכתבנו "לפני כמה חודשים בקרתי את יונתן. דומני ש-18 שנים בכלא הם מספיק. אם רה"מ נוסע לוושינגטון לדון בתוכנית ההפרדות, אז הגיע זמן שגם לפולארד תהיה הפרדות מבית הכלא".

דברי ברכה מפולארד 

יו"ר מטה הפעולה למען יהונתן פולארד אלי יוסף הקריא דברי ברכה ששלח יהונתן פולארד עצמו:

"אחינו היקרים כל בית ישראל שלום וברכה! אני מקווה ומתפלל בכל כוחי ובכל לבי לעמוד בפניכם באופן אישי ולשאת את המילים הללו. לא משנה מה צופן לנו העתיד, אסתר ואני נמצאים אתכם היום במחשבתנו וברוחנו. אירוע רשמי זה של ממשלת ישראל המציין את נטיעתו של היער למען שחרורו של יהונתן פולארד הוא אירוע מיוחד, ואירוע חשוב בהיסטוריה היהודית. מדוע אירוע זה הוא כה חשוב? מפני שזהו קידוש השם גדול המתרחש בתקופה מאוד קודרת וסוערת בהיסטוריה שלנו. זהו גן עדן של טוהר וקדושה בתוך סביבה פראית של שחיתות חסרת בושה".

"....העצים שאנו נוטעים היום יאריכו ימים ויתקיימו אחרינו, ממש כשם שאהבתנו לה', לתורה ולארץ ישראל תאריך ימים ותתקיים גם אחרי כל השנאה שאויבינו חשים כלפינו. העצים שלנו לא יעקרו מהאדמה, וכך גם אנחנו. העצים שלנו יִשאו פרי ויתרבו, וכך גם אנו. למרות הניסיונות והסבל העומדים בפנינו, ממש כמו העצים, אנחנו וילדינו וילדי ילדינו נתגבר בעזרת ה' על מצוקות העיתים, נצליח ונשגשג.

 

 
הנוטעים שתלו עצים על פני 40 דונם


אסתר מצטרפת אלי בהבעת תודה לשר החקלאות, מר ישראל כץ. עבודתו הקשה ומסירותו הם שהפכו את האירוע היום למציאות. תודתנו נתונה גם לחבר הכנסת, מר גלעד ארדן, ולחברת הכנסת, גב' אורית נוקד, שעבדו יד ביד עם השר ישראל כץ.

תודה מקרב לב לאלי יוסף, יוזם הרעיון והכח הדוחף מאחוריו ומאחורי אירועים אחרים רבים למען פולארד- גיבור יהודי אמיתי בפני עצמו. אנו מכבדים מאוד את אלי ואת כל הפעילים היקרים העובדים עִמו ללא לאות. אנו אסירי תודה לכל הפעילים שלנו - הוותיקים והחדשים, המבוגרים והצעירים - אנו מצדיעים לכולכם. בלעדיכם איש מאתנו לא היה כאן היום.

...אחרון אחרון חביב. אסתר ואני מעוניינים להביע את הערכתנו ותודתנו לכל מי שהשתתף באירוע היום. אנו גאים בכם עד מאוד. אתם גורמים לנו להרגיש ברי מזל על ששפר חלקנו להיות חלק מאומה כל כך נפלאה. כל הערכתנו נתונה לכם! וכן גם כל אהבתנו. מי ייתן ותלכו מחיל אל חיל ותגדלו כמו העצים שאנו שותלים היום, להיות מודל מזהיר לכל עם ישראל". קראו את דברי יהונתן במלואם

ממטה הפעולה למען יהונתן פולארד נמסר כי "העובדה שמדינת ישראל מקיימת אירוע ממלכתי בהוקרה ליהונתן פולארד על מעשיו למען בטחון ישראל היא משמחת מאד". במטה הפעולה הוסיפו כי לקראת פגישתו הצפויה של ראש הממשלה עם נשיא ארה"ב ג'ורג' בוש הם מתכוונים לפתוח בקמפיין תחת הכותרת "שרון, אל תחזור בלי פולארד".

 

הנוסח המלא של מכתבו של פולארד שהוקרא בטקס

:
http://www.jewsite.org/forum/viewtopic.php?t=2430
דברי ברכה של יהונתן פולארד בטקס ט"ו בשבט לרגל נטיעת ה"יער למען שחרורו של יהונתן פולארד"
הוקראו על ידי אלי יוסף, יו"ר מטה הפעולה למען יהונתן פולארד
ט"ז בשבט תשס"ד (8 בפבר')

אחינו היקרים כל בית ישראל שלום וברכה!
אני מקווה ומתפלל בכל כוחי ובכל לבי לעמוד בפניכם באופן אישי ולשאת את המילים הללו. לא משנה מה צופן לנו העתיד אסתר ואני נמצאים אתכם היום במחשבתנו וברוחנו.
אירוע רשמי זה של ממשלת ישראל המציין את נטיעתו של היער למען שחרורו של יהונתן פולארד הוא אירוע מיוחד, ואירוע חשוב בהיסטוריה היהודית.

מדוע אירוע זה הוא כה חשוב? מפני שזהו קידוש השם גדול המתרחש בתקופה מאוד קודרת וסוערת בהיסטוריה שלנו. זהו גן עדן של טוהר וקדושה בתוך סביבה פראית של שחיתות חסרת בושה.

אלו הם זמנים בהם מדינת ישראל עמוסה בבעיות, מדינת ישראל נלחמת לא רק על חייה, כי אם גם על נשמתה.

אלו הם זמנים של עוני אדיר. אחוז גדול, בלתי נסבל, מילדי ישראל הולכים לישון בלילה כשהם רעבים. ילדים אלו מתעוררים רעבים, הולכים לבית הספר רעבים, והולכים שוב לישון כשהם רעבים. מדוע? האבטלה משתוללת. אין מקומות עבודה, ואפילו אלו שיש להם מקומות עבודה אינם מרוויחים די כסף כדי לסיים את החודש. ולמה זה קורה?

כישלונם הגדול של מנהיגינו להבטיח את ביטחונה של המדינה, כשלכך מצטרפים רדיפת בצע אישית ורדיפת כוח, הרסו את הכלכלה הישראלית והכריחו אותנו להתמכר בצורה משפילה לסיוע הזר של ארה"ב. כתנאי לסיוע האמריקני, נאלצנו שוב ושוב להרוס את התעשיות הביטחוניות והאזרחיות שלנו לטובת סחורות אמריקניות. ועכשיו, אומה תעשייתית שאוהבת לעבוד ולייצר אינה מסוגלת למצוא מקומות עבודה לידיים המובטלות שלה, וילדינו הולכים לישון כשהם רעבים.

בהסכמתנו לקבל את השליטה האמריקנית על האינטרסים שלנו הפסדנו הרבה מעבר לחירות שלנו, הפסדנו את כבודנו הלאומי. ללא כבוד לאומי אנו חסרים את המוטיבציה לעמוד על האינטרסים הלאומיים שלנו. הפכנו פחדנים, המפחדים להגן על האינטרסים שלנו, והמפחדים אפילו להגן על החיים שלנו.

הפחד עוטף את מדינתו. רחובותינו, מרכזי הקניות שלנו, הפיצריות, בתי הכנסת, אוטובוסים ובתי קפה הפכו לשדות קטל. אנשינו נאלצים לנסוע באוטובוסים ובמכוניות ממוגני ירי. ואילו האויב לא צריך לנסוע ברכבים ממוגנים. האויב חי חיים נוחים בקרבנו. האויב שלנו מתהלך חופשי ומלגלג עלינו.

מנהיגינו מדברים הרבה בכדי לתת לנו הרגשת ביטחון. הם אומרים לנו שאנו עושים "שלום". אך הם מתעלמים מכל זוועה הנעשית לעמינו. בנינו ובנותינו, אבותינו ואמותינו, ילדינו ודמינו מוקרבים מדי יום ביומו על מזבח ה"שלום".

מנהיגינו מצדיקים בצורה מעוותת את החרבתם של יישובים יהודיים ובתי כנסיות. הם כל כך מפחדים מדעת העולם עד שאפילו לא שקלו להשמיד אויב אכזרי הנמצא בתוכנו. הם אפילו לא חשבו על הריסת המסגדים והכנסיות אשר מהווים קִני טרור ומארחים טרוריסטים וטומנים בחובם ערימות של חומרי נפץ ונשק.

השחיתות, הרמאות והשקר הפכו כה שכיחים ונפוצים עד שהם נחשבים כבר למצב הנורמלי. פוליטיקאים בכירים משקרים לעם באופן שיגרתי, ללא בושה. והעם שלנו, שכה עייף ושבור הוא מהצרות והטרגדיות המכות בו כל הזמן, ומהאבל הבלתי נגמר בו הוא שרוי, מגיב באדישות לשקרים ולשחיתות של הפוליטיקאים שלנו הממשיכים לשים את האינטרסים הפרטיים שלהם לפני האינטרסים של העם.

רק לפני מספר ימים, עמד ראש ממשלתנו בישיבת קבינט והכריז כי שחרורם של 463 רוצחים וטרוריסטים כדי להבטיח את שחרורו של ישראלי אחד והחזרתם של שלוש גופות, הוא "הבחירה המוסרית" ו"הדבר הנכון וההגון לעשות". הוא הצדיק את חילול השם הגדול הזה ב"מצוות פדיון שבויים" ואיש לא קם והתנגד לדבריו.

אף לא לשר אחד היה האומץ וחוט השדרה לקום ולומר לראש הממשלה: עצור! זו לא המצווה של פדיון שבויים! זהו חילול השם! זהו לעג לרש כלפי רון ארד, כלפי זכריה באומל, צבי פלדמן ויהודה כץ, וכלפי האומה כולה. זהו חטא חמור כלפי המתים ומעשה המבטא בוז כלפי החיים.

אך אין זה הכל. בטקס הלוויה של שלושת החיילים החטופים, שאול מופז, שר הביטחון, בגד בפומבי בכל החיילים שלנו. הוא חזר על התחייבותה של ישראל להחזיר הביתה את כל בניה הנעדרים והשבויים, והזכיר אותם בשמותם. הוא אפילו הזכיר את שמו של האזרח עזאם עזאם. רק השם שלי הושמט! שר הביטחון, האדם האחראי בצורה ישירה על התיק שלי כשבוי ישראלי, ועל גורלי כסוכן ישראלי בסכנה, אפילו לא הזכיר את שמי. ואף לא מילה אחת של מחאה נאמרה נגדו.

בהשמטת שמי, שר הביטחון של מדינת ישראל הראה את פחדו מפני האמריקנים ואת התרפסותו בפניהם. הוא שלח מסר ברור לכל חיילינו: לא כל מי שמשרת את המדינה שווה, וכי מדינת ישראל לא עמדה ולא תעמוד מאחורי כל בניה בצורה שווה, אלא תחליט את מי להציל ואת מי לנטוש על פי שיקולים פוליטיים פחדניים, ולא על פי שיקולים הגונים ומוסריים. ושוב אף אחד לא מחה.

בבית הסוהר "באטנר", בחדר הטלוויזיה של הכלא, ראיתי בסי.אן.אן. את ראשי הטרור, שייח' עובייד ומוסטאפה דיראני יוצאים מהמטוס שהובילם אל החופש. הם הוקפו בקהל ששמח בחזרתם ושר שירי ניצחון. כשראיתי אותם דמיינתי את משפחתו של רון ארד ואיך הם וודאי מרגישים בראותם את המחזה הזה. משפחתו של רון יודעת, וכך גם אנחנו, שרון עדיין בין החיים ועדיין מחכה שנבוא לחלץ אותו. דיראני ועובייד היו אמורים להוות קלפי מיקוח לשחרורו של רון... אין לי ספק שאלו המחזיקים ברון הכריחו אותו לצפות בשחרורם המשודר בטלוויזיה.

כשראיתי את המחזה הזה הרגשתי בושה גדולה. הרגשתי מושפל. הרגשתי חולה. רציתי להקיא. רציתי לצעוק. אך כאסיר לתת ביטוי לרגשות שלך זה מעשה מסוכן, שעלולים להיות לו תוצאות חמורות. נשארתי פשוט לשבת בכיסא, כיסיתי את פניי בידיים שלי, ונותרתי שם בייאוש מוחלט. אז ניגש אלי השומר של חדר הטלוויזיה. הוא התחיל ללגלג עלי. "הֵי פולארד", הוא אמר, "נראה שהעם שלך עשה עסקה גרועה". הסרתי את ידיי מהפנים והסתכלתי עליו. הוא המשיך, "תגיד לי פולארד, אם לממשלה שלך איכפת ממך בכלל, איך זה שהחבר'ה האלה (דיראני ועובייד) חופשיים ואתה עדיין פה?" לא הגבתי. כל מה שחשבתי עליו זה עד כמה מצבו של רון ארד הרבה יותר גרוע עכשיו, ועד כמה הוא מעונה על ידי שוביו. השומר התיישב לידי. בניסיון לפתח איתי שיחה הוא אמר "תגיד לי פולארד, זה באמת היה שווה? נתת את לִבך ונשמתך למדינה הזו, ישבת בגלל זה בכלא כמעט 20 שנה ולהם לא איכפת ממך. זה היה שווה?". לא השבתי לו. אבל לכם אני אענה:

השירות שלי למדינת ישראל לא היה בשם ממשלה מסויימת או מפלגה מסויימת. מעולם לא נידבתי את שירותיי כדי לקדם מטרות פוליטיות. הרצון היחיד שלי, והכוונה היחידה שלי היו להגן ולשמור על האנשים של מדינת ישראל. כל בן אדם שנמצא כאן היום כדי לנטוע עץ ביער למען שחרורו של פולארד הוא הסיבה שבגללה סיכנתי את חירותי ושלמתי על כך מחיר כה גבוה. ואם תשאלו אותי האם זה היה שווה, אענה לכם ללא היסוס של שנייה. התשובה שלי, הניתנת מעומק לִבי, היא: כן! כן, אתם שווים את זה! כן, ללא שום צל של ספק אתם שווים את זה!

הטקס הנוכחי של היום שונה לחלוטין מטקס ממשלתי נוסף שנערך לפני כעשרה ימים, טקס שבו התקבלו חזרה הביתה האזרח הישראלי ושלושת החיילים המתים. הטקס ההוא חלק כבוד אשר הגיע לשלושת החיילים המתים ולמשפחותיהם. כמו האומה כולה גם אסתר ואני הערכנו זאת. אך המסלול הלא מוסרי שבו בחרו מנהיגינו, כדי להבטיח את הבאתם לקבר ישראל של שלושת הגופות הללו הוריד את עמנו על הברכיים, הרס את המורל שלנו ופצע את נשמתנו. מנהיגינו הוסיפו דרגה חדשה ונמוכה יותר להשפלה הלאומית שלנו. הם הראו לנו עד כמה עמוק אנו יכולים לשקוע. כמה מכוערים אנו יכולים להיות. הם הראו לנו כיצד אנו יכולים לחתור תחת ערכים מקודשים, כמו פדיון שבויים, בצורה כל כך חסרת בסיס וסוטה, וכי כל ניצחון שנשיג הוא רדוד ומשאיר טעם מר בפינו.

הטקס היום הוא ההפך הגמור מכך. היום בהביעכם סולידריות עם סוכן ישראלי בסכנה, אתם מכבדים את כל מי שמשרת את המדינה ואתם מזכירים להם שכשם שאינכם שוכחים את יהונתן פולארד, כך לא תשכחו אף חייל בשדה הקרב. בכך אתם מקיימים את המצווה האמיתית של פדיון שבויים, כפי שהיא הייתה אמורה להתקיים. אתם מראים את כל התכונות הייחודיות ליהודים המאפיינות אותנו כאומה. היום בטוהר הלב שלכם אתם מהווים מודל נפלא לאומה הישראלית: ביישנים, רחמנים וגומלי חסדים.

ביטויי טוב הלב, הניחום וההערכה שלכם אלי היום נוגעים מאוד ללִבי. אני אסיר תודה על העידוד אותו אתם מציעים לי. השתתפותכם היום וחיזוק הערך של "כל ישראל ערבים זה לזה" הם נקודות זכות לאומתנו המביאות כבוד לאלוקי ישראל. אסתר ואני מתכבדים מאוד להיות חלק מאירוע כל כך חשוב המכבד את מצוות פדיון שבויים, שהיא קידוש השם באמת.

במידה רבה חשובה גם המצווה של נטיעת עץ באדמת ארץ ישראל, שגם אותה אנו מקיימים היום. לא יכולה להיות דרך טובה יותר לאשר מחדש את התחייבויותינו לארץ ישראל מאשר לנטוע עצים. בנטיעת כל עץ אנו מאשרים את אהבתנו לארץ ואת החיבור הפנימי שלנו אליה. בנטיעת כל עץ השורשים שלנו חודרים עמוק יותר לתוך האדמה. בנטיעת כל עץ אנו מבטיחים את עתידה של ארץ ישראל. אין אנו נוטעים למען עצמנו, אלא למען ילדינו ולמען כל הדורות שיבואו אחריהם בעזרת ה'.

העצים שאנו נוטעים היום יאריכו ימים ויתקיימו אחרינו, ממש כשם שאהבתנו לה', לתורה ולארץ ישראל תאריך ימים ותתקיים גם אחרי כל השנאה שאויבינו חשים כלפינו. העצים שלנו לא יעקרו מהאדמה, וכך גם אנחנו. העצים שלנו יִשאו פרי ויתרבו, וכך גם אנו. למרות הניסיונות והסבל העומדים בפנינו, ממש כמו העצים, אנחנו וילדינו וילדי ילדינו נתגבר בעזרת ה' על מצוקות העיתים, נצליח ונשגשג.

אסתר מצטרפת אלי בהבעת תודה לשר החקלאות, מר ישראל כץ. עבודתו הקשה ומסירותו הם שהפכו את האירוע היום למציאות. תודתנו נתונה גם לחבר הכנסת, מר גלעד ארדן, ולחברת הכנסת, גב' אורית נוקד, שעבדו יד ביד עם השר ישראל כץ.

תודה מקרב לב לאלי יוסף, יוזם הרעיון והכח הדוחף מאחוריו ומאחורי אירועים אחרים רבים למען פולארד- גיבור יהודי אמיתי בפני עצמו. אנו מכבדים מאוד את אלי ואת כל הפעילים היקרים העובדים עִמו ללא לאות. אנו אסירי תודה לכל הפעילים שלנו - הוותיקים והחדשים, המבוגרים והצעירים - אנו מצדיעים לכולכם. בלעדיכם איש מאתנו לא היה כאן היום.

תודה מיוחדת לעורך דיני בירושלים, מר לארי דאב, על תמיכתו האיתנה, והשתתפותו הפעילה באירוע היום.

למשרד החינוך, אשר סירב ליטול חלק באירוע זה או בכל אירוע אחר למען פולארד בעבר ובהווה - לא נאמר תודה! הכישלון שלכם בחינוך התלמידים לכל הערכים היהודיים החשובים, עליהם דיברנו כאן היום, רק מראה עד כמה חייבים הדברים להשתנות בתחום החינוך בישראל, אם חפצים אנו לשרוד כאומה.

אחרון אחרון חביב. אסתר ואני מעוניינים להביע את הערכתנו ותודתנו לכל מי שהשתתף באירוע היום. אנו גאים בכם עד מאוד. אתם גורמים לנו להרגיש ברי מזל על ששפר חלקנו להיות חלק מאומה כל כך נפלאה. כל הערכתנו נתונה לכם! וכן גם כל אהבתנו. מי ייתן ותלכו מחיל אל חיל ותגדלו כמו העצים שאנו שותלים היום, להיות מודל מזהיר לכל עם ישראל.

מי ייתן והפנים הצעירות שבקהל היום - וברוך ה' יש הרבה פנים צעירות בכל אירוע למען פולארד - יהיו פני המנהיגים והגיבורים של עם ישראל של המחר. אתם הדור של התקווה. אני מסתכל עליכם ובפעם הראשונה אני יכול לראות עתיד לעם שלנו. אתם אלו שיש להם את החזון והמוסר, כדי לטהר את האומה שלנו מחטאיה ולהחזיר את עם ישראל למעמד הראוי לו כאור לגויים, וכמקור הנאה לבוראנו. מי יתן וה' יברך אתכם! יוסיף ה' לכם דעת ובינה, ויישר כוחכם! מי יתן ותובילו אותנו לזמן בו נוכל להיות יהודים גאים בארצנו. מי יתן ויהיה דורכם, הדור שיפרוק את עול הגויים מעלינו, וישיב את כוחו, עוצמתו וזהרו של הקב"ה לארץ ישראל ולעם ישראל.

מי יתן וה' יברך את כולנו. אמן כן יהי רצון!


האומנים אהרן רזאל ואריאל זילבר ליוו את האירוע (צילום: אסתר אליהו)

http://www.a7.org/news.php?id=71253 

-----------------------------------------------------------------

דיווח נוסף מובא גם מהפורום למען יונתן 

 

טקס נטיעת היער לשחרור פולארד + תמונות
נכתב על-ידי Hermon בתאריך 08.02.04 


הסתיים בהצלחה הטקס הממלכתי לנטיעת היער לשחרור יהונתן פולארד. לנטיעות הגיעו אלפים רבים של בני נוער ומבוגרים, וכן נציגים של תנועת הנוער העובד והלומד. הטכס התאפשר בזכות הפעולה של שר החקלאות ישראל כץ שאלמלא עזרתו לא היה ניתן לקיימו.

נשאו דברים השרים ישראל כץ ודני נווה והחכ"ים אורית נוקד מהעבודה גלעד ארדן מהליכוד ואורי אריאל מהאיחוד הלאומי. האחרון גם דיבר קצר ולעניין, ובניגוד לכל שאר הנואמים חסך מעצמו את הפנייה לראש הממשלה, פשוט חבל על הזמן, במקום זה קרא לכל אחד לפעול בעצמו למען פולארד בין השאר ע"י שליחת מכתבים ופנייה לתקשורת.
את הזמן בין הנאומים הנעימו אריאל זילבר, רזאל ועוד.

רגע השיא היה עם הקראת מכתבו של יונתן פולארד ע"י אלי יוסף ראש המטה למען שחרור פולארד.
מהמכתב עולה כי פולארד לא נוטר טינה לישראל למרות שבגדה בו, אולם מה שפגע בו בעיקר זה חוסר ההתחשבות הגס של שר הביטחון מופז בטקס קבלת השבויים. הרתיח אותו במיוחד הפגיעה ברון ארד תחת המטריה של "פדיון שבויים" וכן הקראת שמות השבויים והנעדרים ע"י מופז מהם נעדר רק שם אחד, שמו של הונתן פולארד.  

קישור לידיעה המורחבת http://www.jewsite.org/forum/viewtopic.php?t=2434&start=0&postdays=0&postorder=asc&highlight=

להלן מספר תמונות
 


הח"כים גלעד ארדן, אורית נוקד, אורי אריאל והעו"ד לארי דאב


דני נווה שר הבריאות  

עוד תמונות: