|
מכתב
מאסתר
פולארד
ליהונתן, 6
באוגוסט, 2003
יהונתן
אהוב שלי!
אני
כ"כ שמחה
שהתקשרת אמש
ויכולת
לשמוע את
ההתרגשות
שבקולי
והשמחה
כשחזרתי
הביתה מצעדת
המחאה
וההפגנה
לכבוד יום
הולדתך!
המאורע הזה
היה הצלחה
עצומה כפי
שמעולם לא
היה!
זרם
של יותר מ 10,000
אנשים נהר
דרך רחובות
ירושלים
היום, שרים,
מוחאים
כפיים,
מפזמים
וקוראים
בשמך!
האנרגיה
היתה מחשמלת!
אלי
יוסף ואני
הובלנו את
הצעדה
וההמון צעד
מאחורינו .
החזקתי את
קמיע הדובי
של פולארד-
בובת דוב
לבנה וגדולה,
לא מותאם כמו
פטריוט עם
כיפה לבנה
וכחולה
וסוודר
מקושט
במנורה,
מחזיק דגל
ישראל גדול.
החזקתי את
הדובי גבוה
ונפנפתי את
הדגל בגאווה
בעודנו
צועדים.
נפגשנו
בגן העצמאות
וצעדנו עד
הכנסת, שרים
שירים,
מניפים
שלטים
וקוראים
בקול
סיסמאות
לשובך הביתה.
בקהל היו שוב
ושוב
התפרצויות
ספונטניות
נוסח "יום
הולדת שמח
יהונתן!"
והשירים
עברו כמו גל
בין הקהל עד
שכולם שרו
"היום יום
הולדת! היום
יום הולדת
ליהונתן!"
ובעברית שרו
"HAPPY BIRTHDAY TO YOU! HAPPY BIRTHDAY DEAR JONATHAN!". בעודנו
צועדים,
מוחאים
כפיים ושרים,
אנשים שגרים
לאורך הדרך
לכנסת יצאו
מבתיהם
ועמדו לאורך
המדרכה
ומחאו כפיים
ושרו אתנו
כאשר צעדנו
לידם. השירים
היו ישנים
וחדשים
וכולם היו
עליך.
הקהל
היה כל כך
גדול עד
שהציף את
רחובות
ירושלים
והמשטרה
נאלצה לחסום
את הכבישים
למעננו. מדי
פעם
הסתובבתי
לראות את
ההמון מאחור
ופשוט
התמלאתי
בשמחה
ובחוסר אמון.
גל אחר גל של
אנשים המשיך
לזרום קדימה.
לא יכולתי
לראות את
הסוף של כמות
הצועדים. הם
פשוט מלאו
רחובות
שלמים והיה
נראה כאילו
אין לזה סוף.
כשירדנו
מהגבעה
לכוון
ולפסון,
בפניה לכנסת,
הבטתי אחורה
וראיתי
שהקהל נמתח
לאורך מעלה
הגבעה ועד
לתוך מרכז
העיר! כל העת
חשבתי, 'אילו
יהונתן היה
יכול לראות
זאת!'. יש
תמונות
נפלאות של כל
המצעדים
שעדי ישלח לך
בקרוב. גם
שלחנו אותם
לאתר כדי
שייהנו מהם.
בעוד
ההערכה
הרשמית של
כמות ההמון
נעה בין 10 ל-15
אלף אנשים,
אני יודעת
בודאות שהיו
יותר מ 10,000
מפגינים. איך?
לארי הביא
לכנסת 10,000
כרטיסים של
תפילה לשלום
פולארד/
תפילת כל חי,
ופשוט לא היה
מספיק לכולם!
הדבר
שהכי קשה
לתאר שהיה
באירוע זה
הרוח,
האווירה,
האנרגיה. זה
היה כל כך חזק,
כל כך אמיתי,
כל כך חי, כה
מלא במסירות
כאילו
השכינה שרתה
עלינו. למרות
שזו היתה
הליכה ארוכה
מגן העצמאות
לכנסת, מעולם
לא חשתי את
המרחק. ההמון
הצליח בהכרה
קולקטיבית
וזה סחף
אותנו לאורך
הדרך, מלאים
ברגש
קולקטיבי של
אהבת ישראל.
בהתחלה
הלכתי עם אלי
ואנשים
אחרים שאני
מכירה אישית.
לאחר שעה קלה
מצאתי את
עצמי הולכת
עם אנשים
שמעולם לא
פגשתי, אך הם
הרגישו כמו
משפחה אחת.
היתה תחושה
עצומה של
אחדות שחדרה
לכלל
הצועדים
והמפגינים.
אני אסירת
תודה על כך
משום שאני
יודעת שסוג
כזה של איחוד
הוא ברמה
קוסמית: זה
החומר ממנו
עשויים
ניסים!
כשהגענו
לכנסת, הקהל
נשפך לתוך גן
הורדים גל
אחר גל. נס
נוסף: קהילות
מכל רחבי
ישראל ארגנו
לעצמם הסעות!
אוטובוסים
זרמו פנימה
מכל חלקי
המדינה כדי
להצטרף
אלינו. כל כך
הרבה אנשים
הגיעו לגן
הורדים (גינת
הורדים
הנמצאת ממול
לכנסת) שלקח
זמן עד שמסות
האנשים
התאספו
והתיישבו.
שלטים
ענקיים,
פוסטרים
ודיוקנים
ענקיים שלך
כאילו היית
בכל מקום!
האוויר
היו חדור
באנרגיה
והתלהבות
שהתפשטו
בקהל כמו אש
משתוללת! אלי
ניסה להתחיל
את תוכנית
הנאומים, אך
בכל פעם שפתח
את פיו או
הזכיר את שמך,
העידוד,
צעקות,
מחיאות
כפיים,
שריקות
ושירים החלו
שוב וגברו על
קולו! קבוצות
של אנשים
התפרצו
בספונטניות,
שרים
סיסמאות כמו
"אריק! אריק!
התעורר! את
פולארד
לשחרר!". בכל
פעם שחלק אחד
של הקהל החל
לשיר ולמחוא
כפיים, השירה
עברה כמו גל
בין הקהל על
שכולם שרו
יחד. התוצאה
היה רועמת!
הלכתי
לעבר אלי עם
המיקרופון
ואמרתי לו
שאולי כדאי
שהוא ימתין
עם הנואמים
ויתחיל
בנשמת כל חי
ובתפילה
לשלום
פולארד.
הנחתי שזה
בודאי ירגיע
מעט את הקהל
ויקל על
הנואמים. אלי
הסכים
והעביר לי את
המיקרופון
כדי שאכריז
על התפילה.
ברגע
שלקחתי לידי
את
המיקרופון,
הקהל הריע
בעידוד סוער
והחל לשיר
"העם! העם! העם
רוצה את
יהונתן!" חזק
יותר ויותר.
השירה
התחלפה
ב"אחים! אחים!
אחים לא
מפקירים!"
ולאחר מכן
בביצועים
אחדים של
"פולארד
הביתה!"
ו"לשחרר את
פולארד!"- הכל
מלווה
במחיאות
כפיים לפי
המקצב ואז
חזרה על
הסיסמה שוב
ושוב.
היה
מדהים
להקשיב לכך!
שוב ושוב
חשתי צורך
לשפשף את
עיני לראות
אם איני
חולמת. במשך
כל האירוע
אמרתי לעצמי,
"אני לא
מאמינה שאני
רואה את זה!
אילו רק
יהונתן היה
יכול לראות
זאת! אילו רק
יכל לשמוע
זאת! אילו רק
היה כאן!"
לבסוף
נאלצתי
להרים את ידי
בבקשה לשקט
ודממה נחה על
הקהל. הודיתי
לכולם על
בואם ועל
ההתלהבות
שנגעה
עמוקות
בלבבות כולם.
במחווה
לבנין הכנסת
מאחור, אמרתי
שלא אכפת לי
איזה רושם
עושה
ההתאספות של
העם על
הפוליטיקאים,
בגלל
שהישועה לא
תצמח מהם.
המקום היחיד
בו הקול שלנו
באמת חשוב זה
בשמים. אמרתי
להם שהצעקות
והשירה למען
יהונתן
נשמעים
בשמים כמו
תפילה,
והקב"ה
בעצמו מברך
ומקבל את
הזעקה. הם
החלו להריע
שוב והצעקות
והשירים שוב
גברו על קולי.
המתנתי
מספר רגעים
ושוב הרמתי
ידי לבקשת
שקט. העידוד
נפסק. שוב
הודיתי לקהל
על האהבה
הרבה שלבם
נותן ועל
התמיכה
ביהונתן
ובקשתי מהם
להצטרף עתה
לתפילה
רשמית יותר.
הסברתי
שהתפילה
לשלום
פולארד/ נשמת
כל חי, חוברה
בשיתוף עם
הרב מרדכי
אליהו כך
שניתן
להתפלל בה גם
לאחר
שיהונתן
ישוחרר.
אמרתי לקהל,
"היום אנו
אומרים את
נשמת קול חי
לסגולה
ובקשה
שיהונתן
ישוחרר.
בעזרת ה', מחר
נתאסף יחד
לומר זאת שוב
והפעם בשבח
והודיה
לקב"ה על
שליחתך
הביתה אלינו!
אמן!"
התרועות היו
מחרישות
אוזניים.
כשהתרועות
החלו להיגמר,
קראתי לרב
יוסף
מנדלוביץ'
(לשעבר אסיר
ציון מפורסם)
כדי לומר את
התפילה. בעוד
הרב ניגש
למיקרופון,
הקהל נעמד
כאחד לומר
נשמת כל חי. מה
שהדהים אותי
מכל היה
האחדות של
הקהל! יהונתן,
בבית הכנסת
בתפילה
רשמית הקהל
עומד לומר
נשמת כל חי,
אבל בתנאים
רגילים זה
נאמר בכל זמן,
בכל מקום,
ולאו דווקא
בעמידה. לכן
היה כל כך
מדהים שכולם
עמדו! אף אחד
לא בקש מהם
לעשות זאת! אף
אחד לא נתן
הוראות! וזה
לא היה חלק
אחד שנעמד
ואחריו השאר-
כולם נעמדו
כאחד!
למרות
שהבאנו 10,000
כרטיסי
תפילה
לאירוע, לא
היו מספיק
לכולם. הרבה
אנשים
התחלקו
בכרטיסים.
הרב
מנדלוביץ' שר
בקול את נשמת
כל חי וכל
הקהל שר איתו.
לארי היה חסר
נשימה לגמרי
מרוב
התרגשות.
לרוחב
הקמפוס
הגדול של גן
הורדים, מקיר
לקיר עמדו
יהודים
ואמרו נשמת
כל חי
ליהונתן! הוא
אמר לי לאחר
מכן שאם
ההפגנה היתה
נגמרת בזאת,
זה היה מספיק!
זה היה כל כך
מושלם!
לאחר
מכן אמר הרב
מנדלוביץ'
"תפילה
לשלום
יהונתן
פולארד" בגב
הכרטיס
שנכתבה ע"י
הרב אליהו.
מנדלוביץ'
התפלל
לפתיחת שערי
שמים שיברכו
אותך. אחרי כל
ברכה- למרות
שכל בכרה
היתה חלק
ממשפט- הקהל
קרא "אמן!"
שוב ושוב.
לאחר
נשמת כל חי,
הרוחות
נרגעו מעט
והקהל
התיישב. הדבר
הפלאי היה
שלרגע אחד
ההתלהבות,
המחיאות
כפיים,
העידוד
והשירה לא
פסקו לגמרי.
בשעתיים
שלאחר מכן,
הקהל הריע
בקול בכל פעם
ששמך הוזכר
וכפי שאתה
יכול לדמיין,
בגלל שזה היה
עליך, שמך
הוזכר הרבה.
אלי
יוסף, גיבור
בפני עצמו
ומי שעומד
מאחורי
האירוע הזה,
היה הנואם
הראשון. הוא
סיפר את
הסיפור של
ראול ולנברג
כסיפור
מקביל
לסיפורך. הוא
החזיק את
הקהל מרותק
עם המילים
הכואבות על
הלקח שאנשים
עם לב טוב
חייבים לקחת
ולחוש כלפי
אחרים. הוא
דיבר על מי
אתה, מה עשית
ומה אתה מסמל
לעם שלנו.
מילותיו
נגעו במיתר
הפנימי
ביותר של
השומעים,
כשהוא דיבר
על כך שאנו
צריכים
להחזיר את
המוסר
המצפוני
הלאומי שלנו,
כי בלעדיו
אנו אבודים.
"רק ממשלה
ללא מוסר
וטוהר מידות
יכולה לשחרר
רוצחים
ומחבלים שרק
רוצים לצאת
ולהרוג עוד
יהודים". הוא
גרם לכולם
להבין
ש"יהונתן
פולארד הוא
לא- כי
שהממשלה
טוענת- נושא
לא קרוב
שיכול
להיפתר רק
כשנושאים
דחופים יותר
יצאו מהדרך."
"להפך!", אמר
אלי, "יהונתן
פולארד הוא
השורש של כל
הבעיות
הדחופות
שאתן
מתמודדת
ישראל. עד שלא
נציל את
יהונתן, כל
נושא אחר
יישאר מחוץ
להישג ידינו.
הצעד הראשון
להילחם במפת
הדרכים הוא
להילחם עבור
יהונתן
פולארד. כל
השר יבוא אחר
כך."
היתה
כזאת
התלהבות
בשבילך שזה
פשוט הציף
אותי. במשך
השעתיים של
הנאומים, אלי
הכריז שאני
אדבר. הרגע
שהגעתי
למיקרופון
הקהל החל
למחוא כפיים ,
לצעוק, להריע
ולשיר את שמי.
"אס-תר
פו-לארד! אס-תר
פו-לארד!" זה
מעולם לא קרה
לפני כן!
האהבה שלהם
אליך נשלחה
דרכי... וזה
היה מדהים!
עוד
משהו שחזק
אותי, יהונתן,
היה איך
שהקהל הזדהה
אתך באופן
פיזי כמו
הרוחני. הרוח
התבטאה
בשירים,
בסיסמאות
ובתפילות.
הפיזיות
התבטאה
במספר דרכים.
בכל מקום שם
היו אלפי
אנשים שלבשו
חולצות
לבנות
וכחולות עם
הסיסמא
"להשיב את
יהונתן
פולארד
הביתה!".
אלפים
הדביקו
סטיקרים על
חולצותיהם.
בנוסף, אתמול
הופיעה
מדבקה חדשה
בצורת עיגול
עם אותה
סיסמה ופניך
מאחורי
סורגים,
ואלפי אנשים
הדביקו אותה
על בגדיהם.
ויהונתן,
אינני מדברת
רק על הנוער
שהדביקו
מדבקות על
עצמם, כולם
הדביקו!
סבתות,
חיילים,
זקנים
וצעירים.
אנשי עסקים,
עקרות בית,
כולם לבשו
מדבקות
וחולצות!
אפילו
ה"דובי
פולארד" לבש
מדבקה עגולה
וגדולה
בחזית הסודר
שלו, וסטיקר
מאחור!
כמה
מילים על
החולצות:
היצרנים הם
קבוצה של
נערים
נפלאים
שלמרבה הצער
איני יודעת
את שמם, למרות
שאני פוגשת
אותם בכל
אירוע למענך.
הצעירים
הללו לקחו
הלוואה כדי
לייצר את
המנה
הראשונה של
חולצות
פולארד. ברגע
שמכרו את
כולן, הם
החזירו את
ההלוואה
ועשו כך
מהתחלה. הם
מוכרים את
החולצות
במחיר
הייצור בכל
אירוע למענך.
הם בקושי
מצליחים
לאסוף מספיק
כסף כדי
לכסות את
ההוצאות,
וכמובן שאין
שום רווח. זו
המצווה שלהם,
לדחוף את ההכרה
הציבורית
ע"י האפשרות
של כל אחד
לקנות
וללבוש
חולצת
פולארד. כל
עבודתם
ומאמצם לשם
שמים. אני
יודעת שתהיה
מאוד גאה בהם
ובעזרת ה'
קרוב היום בו
תפגוש בהם
ותגיד להם
זאת בעצמך.
|