פגישה עם האזרח פולארד / אריה אלדד

סיכום ביקור משלחת הח"כים בראשות אריה אלדד כפי שמתפרסם ב כ"ז אלול תשס"ג במוסף 24 שעות
של ידיעות אחרונות
 

 

פגישה עם האזרח פולארד / אריה אלדד

 

"מוסד פדראלי לתיקון" כתוב בשלטים המכוונים את הנוסע בכביש הראשי, לא הרחק מהעיירה באטנר שבצפון קרוליינה. כך מגדירה מכבסת המלים האמריקאית המקובלת מה שפעם, לפני הרבה שנים, היה נקרא בית סוהר.

פעם, לפני הרבה שנים, שמונה עשרה שנים ליתר דיוק, לפני ששת אלפים וחמש מאות ימים לערך הכניסו לכלא את יונתן פולארד בעוון ריגול חמור למען ישראל. השופטים ששלחו אותו לכלא לכל ימי חייו והממשל האמריקאי הנוהג כאילו בכוונתו לבצע עונש זה ככתבו וכלשונו ומצפה כי פולארד ימות בכלאו לא התייחסו ברצינות למשמעות השם : "מוסד לתיקון" . לא היה בכוונתם לתקן את האזרח פולארד כדי להחזירו לחברה כשהוא מתוקן.

09185-016, האסיר י' פולארד נכנס לחדר הפגישות בכלא באטנר כשהוא חובש כפה סרוגה. דגל ישראל רקום עליה , ובצהוב על גבי שחור כתוב בעברית: "אזרח פולארד"

היינו חמישה חברי כנסת שבאו להיפגש איתו: מיכאל איתן העומד בראש השדולה למען פולארד בכנסת שארגן את הנסיעה, סגן שר התעשיה המסחר והעבודה מיכאל רצון, גלעד ארדן, אורית נוקד ואנוכי.גם אסתר, אשתו של פולארד השתתפה בפגישה. קונסול ישראל באטלנטה, שמואל בן שמואל, המתין לנו בשדה התעופה בראלי, וסייע לנו רבות. למרות שוושינגטון קרובה לכלא באטנר הרבה יותר מאטלנטה החליטה מדינת ישראל להפקיד את הטיפול בפולארד בידי הקונסוליה באטלנטה. הקונסול מצידו גם הוא לא ביקר את פולארד עד שהצטרף לביקורנו. לפגישות קודמות נשלח סגנו. האזרח הישראלי פולארד גם לא זכה לביקור שגריר ישראל בוושינגטון.אולי יש הרבה אזרחים ישראלים הנמקים בכלא האמריקאי שמונה עשרה שנה, והשגריר בכבודו ובעצמו לא יכול להיפנות ולבקר את כולם, ואולי מדינת ישראל סבורה שהאזרח פולארד אינו חשוב דיו כדי להצדיק ביקור שגריר ישראל. פולארד יודע לספר על אחד, רוברט קים, אזרח אמריקאי ממוצא קוריאני שהורשע בריגול לטובת דרום קוריאה, מדינה ידידותית לארצות הברית, ונידון לאחת עשרה שנות מאסר. קים זוכה לביקור השגריר הקוריאני מידי חודש. ייתכן שכך מביעה דרום קוריאה את יחסה לסוכן שלה. הוא גם ישוחרר בקרוב, לאחר מספר שנות מאסר, יודע פולארד לספר, משום שכך דרשה דרום קוריאה, לא ביקשה.

ערב צאתו של ראש ממשלת ישראל אריאל שרון לביקורו האחרון בוושינגטון חתמו 112 חברי כנסת על מכתב המופנה לנשיא ארצות הברית, בבקשה לשחרר את פולארד. שרון אפילו לא מסר את המכתב לבוש. כשאחד משרי הממשלה שאל את שרון מדוע לא הועלה עניינו של פולארד בפני נשיא ארצות הברית השיב ראש הממשלה: קבצנים אינם יכולים להרשות עצמם להרעיש.

פגשנו יונתן פולארד נחוש בדעתו, צלול, מרוכז, כזה שאינו מבזבז מלה על שיחות בטלות לתיאור קשייו במאסר הממושך,פולארד שאינו רוצה רחמים ומשוכנע כי אין שום סיכוי להשיג את שחרורו מטעמים הומניטאריים ממש כשם שאי אפשר לצפות שהחיזבאללה ישחרר שבוי המוחזק בידיהם מסיבות הומניטאריות. פגשנו פולארד האומר שהוא, כאזרח ישראלי, מתבייש בממשלה המתייחסת לעם ישראל כאל עם של מקבצי נדבות. פולארד גאה במלחמתם של הישראלים בטרור, בכוח העמידה של עם ישראל הנוסע באוטובוסים, מבקר בבתי קפה, מאבטח מרכזי קניות ונלחם ימים ולילות ברוצחים הערבים, הם אינם מקבצי נדבות, אומר פולארד. עשרים אלף המפגינים שמילאו את ככר ספרא בירושלים בהפגנת הזדהות עבורו גרמו לו התרגשות עצומה דווקא כי היו מוכנים לצאת להפגנה בכיכר העיר בימים שכל התקהלות יכולה להפוך מטרה לטרור רצחני. הם לא פחדו, אומר פולארד. ראוי שגם ממשלת ישראל תפסיק לפחד. תפסיק להתייחס לעם ישראל כעם של מקבצי נדבות.

זכרתי לרגע כי ראש הממשלה מתכוון להעלות בפני שרי הממשלה את הברירה בין גדר סביב אריאל וערבויות אמריקאיות. וחשבתי אכן, זו ברירת הקבצנים, או הברירה של מי שמתייחס לעצמו כנטול כל נכסים ומוכן להקריב שטחי מולדת תמורת חופן דולרים. רק לרגע. פולארד לא הניח לנו לסטות מהנושא המרכזי.

פולארד נידון למאסר עולם באשמת ריגול. הוא הזכיר לנו את סיפור המרגלים שהלכו לתור את הארץ בשליחות משה. עשרה חזרו והוציאו דיבת הארץ רעה. ארץ אוכלת יושביה, אמרו עשרת המרגלים. ותושביה ענקים. והיינו בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם. אבל, מזכיר פולארד, היו שם שנים, בין המרגלים, יהושע בן נון וכלב בן יפונה. והם מחו. הם יצאו נגד הרוב, ואמרו לא. כי טובה הארץ. ויכול נוכל לנצח את בני הענק. בממשלת ישראל, אמר פולארד, לא היה אפילו אחד. איש לא מחה על כך שראש הממשלה התייחס לעם ישראל כאל עם של קבצנים.

לכאורה, חשבתי, מה פשע יש בהערכת מצב מפוכחת של ראש ממשלה היודע עד כמה זקוקה ישראל לדולרים האמריקאיים? אבל אז זכרתי איך פירש הרבי מקוצק, לפני מאות שנים, את חטא המרגלים: זה שהיינו בעינינו כחגבים אולי משקף מצב אמיתי : הם גדולים ואנחנו קטנים. החטא הוא בסיפא, אמר הרבי מקוצק, במלים "וכן היינו בעיניהם", אסור לקבל החלטות לאומיות כשהשיקול הוא איך אנחנו נראים בעיני אחרים. מה יאמרו הגויים. מי שמתייחס לעצמו כקבצן סופו שכל העולם יתייחס אליו כקבצן. ראש ממשלה שאינו מתייחס אפילו לעצומה של מאה ושנים עשר חברי כנסת, ואינו טורח אפילו להגיש אותה לנשיא ארצות הברית מביא מייד לכך שגם נשיא ארצות הברית לא מתייחס ברצינות למדינת ישראל ולמוסד המחוקק שלה. קבצן אינו מי שאין לו כסף. קבצן הוא מי שמבקש נדבות.

פולארד אינו רוצה שממשלת ישראל תבקש נדבות הוא רוצה שממשלת ישראל תתבע בקול רם וצלול מה שנשיאים קודמים של ארצות הברית הבטיחו לראשי ממשלה קודמים בישראל, אשר שילמו עבור הבטחות אלו במטבעות קשים של שחרור מחבלים, גם במחיר הסגרת שטחי מולדת לערבים, כפי שהיה בהסכם וואי. הרוצחים שוחררו. חבלי מולדת ניתנו לאויבי ישראל ופולארד נשאר בכלא, אך ממשלת ישראל לא עצרה, לא עמדה על קיום ההתחייבויות האמריקאיות. קבצנים אינם יכולים להרשות לעצמם לעשות רעש, אומר ראש הממשלה.

פולארד אינו רוצה שמדינת ישראל תקבץ נדבות עבורו. הוא רוצה שהמדינה תתייחס אליו כאל סוכן שנשלח מטעמה למשימת ריגול ונתפס, ועתה על המדינה לתבוע את שחרורו. כפי שידעה לתבוע את שחרורם של חברי רשת הריגול במצריים מימי "עסק הביש", כפי שידעה לשחרר מיד כל סוכן מוסד שנתפס ונכלא בארץ אויב או בארץ ידידותית. פולארד אינו רוצה גם בשתדלנות מטעם יהודי ארצות הברית.

בשבוע שקדם לפגישתנו עם פולארד השתתפנו, מספר חברי כנסת ובהם גם רוב משתתפי הפגישה עם פולארד בסיור בקהילות יהודיות בארצות הברית. נפגשנו עם ראשי הפדרציות היהודיות, ראשי הקהילות. למדנו על עוצמתם הפוליטית, על איסוף התרומות למען ישראל (מקצת התרומות) ולמען המוסדות היהודיים בגולה ( רוב התרומות). למדנו על נישואי התערובת המתרבים והולכים, למדנו כי רק שליש מכל יהודי ארצות הברית ביקרו אי פעם בישראל. למדנו כי רק מקצת היהודים מעניקים חינוך יהודי לילדיהם. למדנו כי מרבית בני הדור השני של בני נישואי התערובת אובדים לעם היהודי, כי ילדי המשפחות הרפורמיות והקונסרבטיביות אובדים לעם היהודי בשיעור גבוה הרבה יותר מילדי המשפחות הדתיות-אורטודוכסיות. ובכל מקום שהעלינו את עניינו של פולארד נתקלנו בחרדה וחשש, שמא עצם המאבק על שחרורו של פולארד עלול שוב להטיל צל על מעמדם של היהודים באמריקה, להעלות שוב את שאלת הנאמנות הכפולה שלהם, לסכן את מפעלם העצום שכל כוונתו להנציח את הגלות ולרפד אותה בכל מנעמי החיים והחינוך ועבודת האלוהים לגווניה. פולארד, מכלאו חותם בפנינו את התחזית : יהדות ארצות הברית היא דינוזאור שנידון לכלייה. עתיד העם היהודי אינו בגלות אלא בארץ ישראל. אסור למדינת ישראל לבקש שתדלנות של יהודים עשירים. דורות אחרי שיהדות ארצות הברית תרד ממפת ההשפעה באמריקה ותעלם בהדרגה בביצת התבוללות וטמיעה עוד ישגשג עם ישראל ויפרח בארצו. העתיד שייך לנו, הישראלים, אומר אסיר מספר 09185-016 אזרח ישראל יונתן פולארד, במוסד הפדראלי לתיקון, בסמוך לעיר באטנר. מדינת צפון קרוליינה.בארצות הברית של אמריקה.

ולי היה ברור שלא פולארד זקוק לתיקון אלא מדינת ישראל וממשלתה.תיקון שיביא לכך שנפסיק להתייחס לעצמנו כאל קבצנים, כאל מסכנים. שניישם הלכה למעשה את עצמאותנו. את זכותנו לארץ ישראל. את זכותנו להגן על אזרחנו בכל מקום שהם נמצאים.תיקון שיגרום לנו למלא את חובתנו לשחרר את הסוכן הישראלי יונתן פולארד הכלוא זה שמונה עשרה שנים.