הרבי מלובביץ

 

 

שליחות של אהבה

מאת חגית ריטרמן

                השבוע ימלאו עשר שנים להסתלקותו של רבי מנחם מנדל שניאורסון מלובביץ', האדמו"ר האחרון של חסידות חב"ד ומגדולי המנהיגים היהודיים בעידן המודרני. הרבי מלובביץ' השאיר אחריו מורשת של אהבת ישראל והפצת יהדות מתוך מסירות נפש, שממשיכה לתת פירות גם היום. גול הכותרת של פעילותו הציבורית העניפה הוא מפעל השליחות של תנועת חב"ד, שמונה למעלה מ - 3,000 שליחים בכל רחבי העולם.                                               

 

נהרו אליו מכל העולם. יהודים ושאינם יהודים, פשוטי עם ומנהיגים דגולים. וכולם אמרו: "העיניים, העיניים". היה משהו במבט שלו, משהו מיוחד. אומרים שהעיניים הם ראי הנשמה. זו לא היתה רק חוכמה, או אפילו גאונות, זה היה הרבה יותר מזה. הוא כאילו הרגיש את האנשים, ידע בדיוק. לפעמים, כשעמדו מולו נרגשים בלי יכולת לדבר, קיבלו ממנו תשובות לפי סדר השאלות שעמדו להציג לו. הוא ידע מה נפשם מבקשת, והכל בענווה, באהבה גדולה לכלל ישראל ומתוך אמון באדם.

ההנחיות שנתן תמיד הסתברו כנכונות, העידוד שנסך היה הבטחה לטוב שקוימה. הוא אהב כל אחד, ופעם, כשנשאל כיצד הוא לא מתעייף, בגילו המבוגר, לעמוד על הרגליים במשך שעות ולפגוש את כל אלה שעברו לפניו, השיב: "כשסופרים יהלומים לא מתעייפים, וכל יהודי הוא יהלום". הרבי מליובאוויטש.

הנסיקה של מפעל השליחות

בשבוע הבא, בג' בתמוז, יחול יום השנה העשירי לפטירתו של הרב מנחם מנדל שניאורסון, הרבי מליובאוויטש, שהיה השביעי בשושלת אדמו"רי חב"ד. למרות שהיה נשיאה של תנועת חב"ד, היתה לו השפעה בכל העולם. רבנים, מדינאים, אנשי צבא, אמנים, אנשי עסקים ומומחים מכל התחומים באו להתייעץ איתו וביקשו ברכה. יהודים מכל העולם עמדו בתור ארוך וזכו לעצתו ולברכתו של הרבי.
הוא נהג לכל מבקר דולר, כדי לעודד מתן צדקה, והשטרות האלה נשמרו בידי מקבליהם כסגולה.
רבים שלחו לו מכתבים שבהם תיארו את קשייהם וביקשו פתרון, וכולם נענו. גם שלטונות ארה"ב התחשבו בדעתו, כיבדו אותו ואף קבעו את יום הולדתו כיום החינוך של ארה"ב.

הרבי מליובאוויטש הקים מפעל אדיר, בסדר גודל שאף מנהיג יהודי, ככל הנראה, לא הקים לפניו. הוא פיתח את מה שהחלו בו אדמו"רי חב"ד הקודמים – ששלחו יהודים להקים מקוואות ומוסדות לימוד ליהודים ברוסיה הקומוניסטית – לכדי צבא קטן אך מסור, המונה כיום למעלה מ-3,000 שליחים בקהילות יהודיות בכל רחבי תבל.

השליחים, או ה'שלוחים', כפי שהחב"דניקים מכנים אותם, עוזבים את סביבתם הנוחה והמוכרת והולכים לגור במקומות שבהם יש יהודים "כדי לעזור בכל תחום שאפשר", כפי שאמרו לי השבוע בכפר חב"ד. בדרך-כלל הם אנשים צעירים בשנות העשרים לחייהם שיוצאים לדרך ללא תואר שיסייע להם במציאת תעסוקה וללא הבטחה למשכורת כלשהי, כנהוג בגופים ששולחים אנשים מטעמם. אחוז תחלופת השליחים מזערי – השליחות היא לתמיד. העול המוטל על נשות השליחים לא פחות כבד. הן מארגנות פעילויות לנשות הקהילה שאליה הגיעו, רבות מהן עובדות בנוסף כמורות, וכמובן, הן מטפלות גם בבית.

שליח חב"ד דואג לכל בעצמו: הוא מגייס הכספים, האחראי על יחסי הציבור וגם הפעיל בשטח. אם הוא מגיע למקום שבו אין בית כנסת, מקווה, גן ילדים יהודי או בית ספר – תפקידו להקים אותם. אם הם קיימים, הוא יתנדב ללמד בהם, בין שאר פעילויותיו. הוא יקים 'בית חב"ד', מרכז פעילות יהודית, וייתכן שיצטרפו אליו עוד פעילים. בינתיים הוא עושה הכל לבד. יוזמה ואהבת ישראל הן מילות המפתח.

הרבי יודע

בשבוע שעבר הגיע לארץ הרב משה קוטלרסקי ממרכז חב"ד בניו יורק, האיש שאחראי על שליחי הרבי בעולם. "שליחות היא לא משרה, היא מגמת חיים", הוא אומר. "הרבי עלה על כס הנשיאות בי' שבט תשי"א, ועוד באותו ערב אמר: 'יש שלוש אהבות: אהבת ה', אהבת התורה ואהבת ישראל. מי שאין לו השלישית – גם השתיים הראשונות לא מושלמות אצלו, אך מי שיש לו אהבת ישראל, יכולים לפעול עליו שיהיו לו אהבת ה' ואהבת התורה'. בזה התחיל מפעל השליחות של הרבי".

איך הוא ידע לאן לשלוח שליחים?

"הרבי ידע על כל פינה בעולם שיש בה יהודים, והיו גם קהילות שפנו אליו וביקשו עזרה".

בספרו 'ורבים השיב מעוון' מביא הרב אהרון דב הלפרין סיפור שאולי יענה על השאלה איך הרבי ידע. ואולי לא. הרב הלפרין מספר על איש 'השומר הצעיר' שהיגר לאוסטרליה והתיישב בטסמניה, שבה חיו רק שלושים משפחות יהודיות. הקהילה הקטנה הזאת לא היתה דתית, אבל מתוך רצון לשמור על קשר כלשהו עם היהדות, אנשיה התפללו בשבתות ובחגים במבנה ששימש כבית כנסת. לאחד מביניהם היו יותר ידיעות ביהדות מאשר לאחרים, אז הוא מונה לרב ולחזן.

כשעזב את המקום, באו היהודים אל איש 'השומר הצעיר' ואמרו לו: "מעכשיו אתה הרב, החזן והקורא בתורה". טענותיו שהוא לא יודע דבר בנושא לא הרשימו אותם. "אתה יודע עברית", הם אמרו לו, וסגרו עניין. בזכות הידיעות של אשתו הצליח הישראלי לעמוד במשימה באופן סביר.

עם הזמן החלו בני הזוג החלו בתהליך של תשובה, אבל לא היה יהודי אחד בטווח של אלפי קילומטרים שיוכל ללמד אותם כיצד לקיים את המצוות. עד שעלה בדעתו של הישראלי רעיון: לפי התנ"ך, לעם ישראל תמיד היה מנהיג. אם כן, ודאי יש מנהיג גם עכשיו. הוא החל להתפלל שוב ושוב, וביקש מה' שהמנהיג שתפקידו לעזור לכל יהודי יעזור להם לקיים את המצוות כפי שצריך.

יום אחד, כשיצא מביתו, הבחין ביהודי דתי שמסתובב ברחוב ונראה כאילו איננו יודע מה הוא מחפש. הוא רץ אליו, חיבק אותו והכניס אותו לביתו. לאחר שבני הזוג למדו ממנו ורשמו לעצמם פרטים, הם נפרדו מהאיש. מאוחר יותר נודע להם ששמו הרב חיים גוטניק ממלבורן.

הרב הלפרין מספר שבני הזוג עברו לגור בעיר קנברה, הסמוכה למלבורן, שם הכירו את חסידי חב"ד ושם נודע להם כיצד הגיע הרב גוטניק אליהם. הרעיה נפגשה במקרה עם בתו, וכשאמרה לה שהם באים מטסמניה, הבת הופתעה: "טסמניה?" וסיפרה לה משהו מעניין: לפני כמה שנים קיבל אביה מכתב מהרבי מליובאוויטש, ששלח אותו בדחיפות לטסמניה הקטנה והרחוקה, בלי לומר מה מטרת הנסיעה. האב השתומם, אבל נסע. הוא הסתובב ברחובות, עד שפתאום רץ אליו יהודי, חיבק אותו וביקש: "תלמד אותי איך לקיים תורה ומצוות".

בני הזוג מעולם לא פנו לרבי מליובאוויטש, אז מדוע הוא שלח לשם שליח? איך ידע שהם מייחלים לעזרה? לא ברור. אגב, בחב"ד יש לא מעט עדויות על מקרים דומים לזה. הרבי מליובאוויטש היה שולח שליחים גם בלי שיידעו מה בדיוק הם צריכים לעשות, ולמרות שאין לזה שום הסבר פשוט, הם הגיעו בדיוק לאנשים שהיו במצוקה כלשהי.

אלסקה, שנחאי, טקיג'יסטאן

כיצד התמנו שליחים? הרב מנחם זיגלבוים, סופר ועיתונאי, מספר שבשנים הראשונות הרבי מליובאוויטש היה ממנה שלוחים, ואחר-כך זה השתנה: חסידים היו באים עם הצעות והרבי היה אומר לאן ללכת. מאוחר יותר הם כבר היו בוחרים לעצמם מקום ומבקשים את ברכתו. הרבי הורה לחסידיו לבקש רשות מנשותיהם, והבטיח להם שבחינוך הילדים לא תהיינה בעיות: "על כתפיי", הוא אמר.

בחב"ד לא חוששים שהשליח יושפע מסביבתו במקום שישפיע עליה?

"אצל החסידים יש אמרה: 'חסיד יוצר סביבה'. הרבי אמר שכל יהודי הוא שליח של הקב"ה, כלומר לכל יהודי יש משימה בעולם הזה. ומחסיד בוודאי נדרשת משימה לדאוג לסביבתו, לא רק לעצמו. לקחת אחריות. הרבי אמר שזה כמו שרואים בית של יהודי אחר בוער – אי אפשר להתעלם.

"כל אחד מהשלוחים מועיל בדרכו להפצת היהדות. כל אחד צריך לראות מה הוא יכול לעשות כדי להפיץ תורה ויהדות, לקרב עוד יהודי. עליו למצוא דרך לכך, בין אם הוא בעל מוסך, כותב ספרים או כל עיסוק אחר".

חסידי חב"ד מוכנים להגיע לכל מקום שיש בו יהודים, אפילו לאנטארקטיקה. בחלק מהמקומות יש שליחים קבועים, ובאחרים מתקיימים ביקורים של שליחים מדי כמה זמן, בין השאר במועדי ישראל.
הרב קוטלרסקי: "ב-15 השנים האחרונות החלה השליחות לחבר העמים: סיביר, אזרביג'אן, טקיג'יסטאן ועוד. זה הודות לנדיבות של ר' לוי (לב) לבייב ומר ג'ורג' רוהר, שהם שותפים להצלחה הגדולה. בסיביר למשל בנו בית כנסת ומקווה. בחבר העמים יש כיום 415 קהילות שבהן פועלים שלוחי הרבי, בחלקן באופן תדיר ובאחרות באופן ארעי. דואגים למצב היהודי".

חסידי הרבי פתחו בתי ספר יהודיים גם בשנחאי ובבייג'ין, "כי יש יהודים שעובדים שם". באיטליה, סמוך לאוניברסיטה בבולוניה, פתח חב"דניק אחד מסעדה כשרה. "הרבי שלח אותי", הוא אומר. "יש פה הרבה ישראלים שלומדים רפואה". הרב ישראל הבר מחיספין, בעבר קצין בחיל האוויר האמריקני, הקים בשליחות הרבי מקווה באלסקה עבור משפחות החיילים היהודים.

שליחי הרבי נמצאים גם במרוקו ובתוניס, ואלה הן רק דוגמות. בפסח האחרון הם ערכו סדר פסח אפילו לישראלים שגודשים את סיני. היו שהרימו גבה: פסח בסיני? הרב מנחם ברוד, דובר חב"ד: "בסיני יש ישראלים בפסח, נרצה או לא נרצה. אנחנו אומרים: 'אתה כבר שם? אז אני אבוא אליך ואדאג לך'".

זו בעצם הגישה של חב"ד – לעזור ליהודים באשר הם. הרב ברוד מסביר שאילו שליחי הרבי מליובאוויטש לא היו יוצאים לכל קצוות תבל כדי לסייע ליהודים לשמור על יהדותם, לא ברור מי היה שם סכר להתבוללותם של מיליונים.

ב'סיפורי שליחות: פסח', ספרו של הרב זיגלבוים, מובא סיפורם של חבר'ה ישראלים שהגיעו להודו כדי להתרחק מהאווירה בארץ. הם חיפשו שלווה בעיירה הפרימיטיבית דרמסלה, שנמצאת למרגלות ההימלאיה, ולשם כך השתתפו בקורס שתיקה שנערך במנזר במקום. גלוחי ראש ומוקפים בכל מיני פסלים שלהם סוגדים אנשי הכת, ישבו הישראלים ועשו מדיטציה. אסור היה לדבר; קורס שתיקה, אמרנו.

לא רחוק משם, באוהל גדול, ערכו חסידי חב"ד ליל סדר לישראלים, תרמילאים וכאלה שקבעו בהודו את מושבם. פתאום, באמצע המדיטציה, שמעו החבר'ה היהודים במנזר שירה הולכת וגוברת: "א-חד מי יודע? ...א-חד אלוקינו, אלוקינו, אלוקינו, ש-ב-ש-מ-ים ו-ב-א-רץץץץ!" בלי תיאום ביניהם ולמרות האיסור החמור לצאת משם, הם לקחו את הרגליים ורצו משם אל האוהל של שליחי הרבי. כך נטשו את הכת, ולא רק שהפסיקו לשתוק – הם החלו לשיר.

צמאים למעט יהדות

במשרד של הרב ישראל ברוד, האחראי על השליחים בארץ מטעם 'צעירי אגודת חב"ד', יש קיר שמכוסה במגירות קטנות. כל מגירה מעידה על יישוב בארץ שבו יש שליח. הוא אומר שהרבי מליובאוויטש גידל דור של אנשים שמוכנים לקבל על עצמם אחריות. המוטו הוא: 'זו אחריותי שליהודי אחר יהיה טוב'.

'צעירי אגודת חב"ד' הוא מוסד שהרבי הקים כזרוע מבצעת של הפעילויות, אולם קיימים גם שליחים שפועלים באופן עצמאי. "בעבר, השלוחים למדו בשטח, תוך כדי. היום זה יותר מפותח, יש מנגנון שנותן הדרכה בתחומים מקצועיים כמו ניהול זמן, גיוס כספים ויחסי ציבור. לא מזמן הסתיים קורס לשלוחים מהארץ שנלמדו בו תיאוריות של דייל קארנג'י".

שליחי חב"ד בארץ נראים כמעט בכל מקום: מחלקים נרות שבת, מציעים לגברים להניח תפילין, מחלקים ספרי תהילים או פוקדים את בתי החולים עם מגילת אסתר כדי שגם החולים ישמעו קריאת מגילה בחג. אין לקבוצת יהודים אמצעים או ידע לערוך את ליל הסדר? חב"ד בשטח.

לחבר'ה האלה אין בעיה להגיע לכל בסיס צבאי, בעבר בלבנון וכיום ביש"ע. אז מה אם קר, אז מה אם הערבים יורים. יש חיילים יהודים? אז יש גם חב"דניקים. בסוכות יביאו להם את ארבעת המינים, בחנוכה יחלקו לחיילים סופגניות ויתנו להם להדליק נרות, בפורים יביאו משלוחי מנות לכולם וירקדו איתם במעגל, תוך שירה ו'לחיים'.

יש משהו מדבק בשמחה שלהם, ואולי זה תורם לכך שחב"ד היא תנועה שמושכת אליה חוזרים בתשובה רבים. גם מבין אלה שלא מעוניינים לשנות את אורח חייהם לדתי אך רוצים להתקרב קצת אל היהדות, יש כאלה שקל להם יותר להתקרב דרך חב"ד. השליח בהר חומה, שהגיע למקום לפני כחצי שנה, מארח בביתו חמישים מתפללים מדי שבת. בית כנסת בתוך הסלון הפרטי, עד שיוצב במקום קרוון.

אבל הנתינה של החב"דניקים לא מסתכמת, כאמור, בתחום הדתי. בשדרות התעורר צורך במשפחה שתשמור על תינוק למשך כמה שבועות. שליחת חב"ד במקום, אם לכמה ילדים, צירפה את התינוק לילדיה, מה אכפת לה עוד ילד. ישראל ברוד: "הלב פתוח אז הבית פתוח".

ברוך ליפקין, השליח במושב מרחביה, פעיל גם בקיבוץ מרחביה. השבוע הוא סיפר לי על מאפיית המצות שהקים שם, על הרצאות שהוא נותן במושב מרחביה, שאליהן מגיעים גם אנשי הקיבוץ, ועל קביעת מזוזות בגני הילדים בהזמנת הקיבוץ.

מרחביה? אתה בטוח? זה קיבוץ של 'השומר הצעיר'.

"נכון, אבל היום זה לא מה שהיה פעם, אנשים יותר פתוחים ורוצים שלילדים יהיה ידע לקראת החגים. הם מקבלים אותי בצורה יפה".

אבל לא תמיד זה פשוט. לפעמים נאלצים השליחים לעבור ועדות קבלה שלא ממש אוהדות את המצטרפים הדתיים, ולפעמים גם קורה שברגע שהם מגיעים למקום כלשהו, כבר יש מי שמאיים לגרש אותם.

השבוע, למשל, ביקרו שליחי חב"ד מקריית מלאכי במחסום ארז. הם הניחו לחיילים תפילין, ואלה קיבלו אותם באהדה. אבל אז קצין אחד איים עליהם ברמקול: "אם אתם לא עפים, אני מזמין משטרה". ומחסום ארז הוא לא המחסום היחידי. הרב ישראל ברוד: "לפעמים צריך לעבור הרבה מחסומים עד שאנשים מבינים שהגיע מישהו שהוא לא אינטרסנט, שכל מטרתו לחזק יהדות, להגיש אותה במאור פנים ולעזור".

במה שונה שליחות בארץ משליחות בחו"ל?

"בארץ 'דת' היא מילה גסה כמעט, כי ערבבו אותה עם המילה 'פוליטיקה'. שליח בארץ צריך לא רק להתמודד עם חוסר ידע ואדישות, הוא צריך גם להראות לקהל שיהדות זה דבר טוב. מצד שני", הוא מחייך, "זה יותר קל משליחות בחו"ל, כי כולם יהודים. לא צריך לשאול מישהו אם הוא יהודי כדי להציע לו נרות שבת או תפילין להנחה.

"בשנים האחרונות יש תופעה שהולכת ומתחזקת. יש יותר בתי חב"ד, וזה אומר שני דברים: שיש קהל ויש עזרה – התושבים בונים את בית חב"ד כי הם רוצים בו. זה כמו מתנ"ס דתי, מרכז יהדות".

שליחות ללא תמורה

מה מניע אדם לקום וללכת מסביבתו המוכרת אל מקום אחר, לפעמים רחוק מאוד, ולהיות שליח למרות שלא מובטחים לו שום תנאים, ולתמיד?

"במילה אחת, מה שמניע אותנו הוא הרבי", עונה ברוד. "הוא חינך דור שיבין שמוטלת על כתפיו אחריות. זה אומר אכפתיות בכנות. 'לאהוב יהודי בגלל שהוא יהודי' זו לא סיסמה, זה משהו שרואים בשטח. השליחות היא התמסרות מוחלטת. שבעה ימים בשבוע, אין חופשות בשבתות ובחגים".

הרב קוטלרסקי: "יש רצון פנימי, אנשים מוכנים לקחת את חייהם הרחק ממרכזי יהודים ולגדל שם את משפחותיהם בתור דוגמה חיה. גם אחרי עשר שנים אפשר לראות את ההשפעה של הרבי, שהשריש ערכים ולימד שאדם מגיע לעולם הזה בשביל לעשות משהו למען הזולת".

"הרבי היה עושה 'התוועדות' עם החסידים שעות ארוכות, ויש אוצר אדיר של תורתו", ממשיך ברוד. "הוא שילב דברים עמוקים בתורת הנגלה ובתורת הנסתר. זה פועל על האדם כך שיהיה אכפת לו ממישהו אחר".

"בעצם", מסביר זיגלבוים, "הרבי היה כמו צינור שמושך כוחות של אלוקות ומעביר לשליח. כשלוקחים גרעין ושמים אותו באדמה, הוא נרקב וצומח ממנו משהו חדש. בחסידות מוסבר שהקב"ה משתמש בכוח האינסוף, כוח הצמיחה, ומנביט משהו חדש מרקב, מקים יש מאין.

"אז במקום ששליח ייטמע בסביבתו – והרי לא מדובר במישהו שנוסע לחודש, אלא לכל חייו – הוא מקים מפעלים והופך חיים מקצה לקצה. זה לא רק כוח שיש לבן תמותה, אלא הרבי הוא כעין צינור שמושך כוחות של אלוקות ומעביר לשליח. זה רעיון עמוק בתנועת השליחות, הכוח האינסופי של הקב"ה שעובר דרך הרבי אל האנשים. הרבי מחבר בין הקב"ה לעם".

ישראל ברוד: "הרבי כאילו הוריד מושגים בתורה כך שיהפכו להיות חלק מחיינו".

מנחם זיגלבוים, במה שונה שליחות של חב"ד משליחויות אחרות, למשל של גופים כמו הסוכנות היהודית?

"אין מה להשוות. ראשית, שליח של הרבי זה לנצח, עד היום האחרון, מה שאין כן במסגרות אחרות, שבהן יוצאים לתקופות קצרות. שנית, קיים הפן הכלכלי; כל שליח צריך לגייס מהסביבה שלו. אבל מעל לכל אלה ישנם העוצמות והכוחות שהרבי נותן לשליח כדי שיצמיח קהילה חדשה, לפעמים כנגד כל הסיכויים".

ישראל ברוד: "כשנוצר מצב של מצוקה כלכלית בארץ, כמו בשנים האחרונות, אף אחד לא אמר לחסידים לקום ולעשות, הם קמו ועשו, ויש בתי תמחוי בכל הארץ. בראשון לציון, למשל, חב"ד מחלקת 1300 סלי מזון מדי שבוע. כיוון שיש צורך, עושים.

"כשהתחילה מלחמת אוסלו, פעילי חב"ד הבינו שצריך לעזור לנפגעי הטרור. יש אנשים בארץ שאין להם שום רצון לחיות, והנה למישהו אכפת מהם – באים להדליק איתם נרות חנוכה, לערוך להם סדר פסח. זה נותן למשפחות תחיית המתים ממש".

בשעות הפנאי שלהם עוסקים בחורי הישיבות של חב"ד בפעילויות למען הזולת. הרבי מליובאוויטש נהג לחזור על האמרה שבזכות ההתעסקות במבצעים, יצליחו בלימוד התורה: "נעשים מוחו ולבו זכים אלף פעמים ככה, והצמח צדק אומר שזו לא גוזמה".

נזכור במצוות ובחסד

"השליחות האחרונה שהרבי השאיר ניתנה בכינוס השלוחים בכסלו תשנ"ב", מספר מנחם זיגלבוים. "הרבי אמר שהשליחות של כל שליח היא להכין את הסביבה שלו לקבלת פני משיח צדקנו.
עד עכשיו היתה שליחות אחת: להפיץ יהדות. עכשיו השליחות כוללת גם קבלת פני משיח. זאת אומרת שכשעושים מצווה עם יהודי, למשל הנחת תפילין, צריך להתכוון לכך שזה נועד לזרז את הגאולה. אם קודם הנחת איתו תפילין כי זו מצווה, עכשיו נוספה המטרה של הכנת האדם – או הקהילה אם זו מצווה אחרת – לקבלת פני המשיח.

"כשמגיע אורח חשוב, אנחנו מנקים ומסדרים לקראתו את הבית? כך כשעושים מצווה כלשהי מתכוונים שהיחיד או הרבים יהיו מוכנים יותר לקבלת פני משיח צדקנו. כל הפעילות נועדה להבאת הגאולה".

"בכל התקופה האחרונה הוא דיבר על כך שאנחנו חיים בזמן שבו צריכה לבוא הגאולה", אומר מנחם ברוד. "הוא השאיר הוראות די מפורטות. מבחינת חב"ד, הוא ביסס את מעמד הרבנים והורה שהם יקבעו איך הדברים צריכים להתנהל. הרבי גם נתן הוראות מפורטות כיצד לשאול שאלות. בהלכה, הוא אמר, 'עשה לך רב'. בענייני פרנסה – 'כעצת ידידים מבינים'. בענייני רפואה – 'כעצת רופא ידיד או כעצת שני רופאים מומחים'. עוד לא התעוררה שאלה שאין לה תשובה בכתביו, שכוללים 39 כרכים שנקראים 'ליקוטי שיחות' על פרשיות התורה, ארבעה כרכים בענייני הלכה, סדרה של מאמרי חסידות, 27 כרכים של אגרות הקודש ובסך הכל מאתיים כרכים".

איך צריך לזכור את הרבי?

הרב משה קוטלרסקי: "להוסיף בתורה ובמצוות ובעשיית צדקה וחסד. מהיום הראשון של נשיאותו, הרבי אמר שצריך לגמור את הגלות ולהגיע לימות המשיח, ימים שבהם הכל יהיה טוב. הוא תמיד ציטט את הרמב"ם: 'צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו חציו זכאי וחציו חייב, וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב. חטא חטְא אחד, הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה, וגרם לו השחתה. עשה מצווה אחת, הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה'".

הרב מנחם ברוד: "הרבי לא היה רק מנהיג של חסידי חב"ד, הוא היה מנהיג הדור הזה. הוא סלל את הדרך בתחומים מרכזיים בהוויה שלנו: תפיסת חיי יהודי דתי בעולם שבו יש חילון, היחס לאלה שאינם שומרי תורה ומצוות, שאלות של תורה ומדע וגם שאלות שקשורות בחיים בארץ. בכל התחומים האלה הרבי התווה קו מאוד ברור, ובמשך השנים התברר שהיהדות הדתית והחרדית אימצה את דרכו".

"הרבי אהב את כל היהודים ודאג להם", אומר הרב קוטלרסקי. "אצלו כל יהודי היה עולם ומלואו, וכך הוא התייחס לכל אחד ואחד, קטן כגדול. אנשים שהגיעו אליו לקבל ברכה או דולר לצדקה היו מספרים שברגע שהעיניים שלו הביטו בעיניים שלהם, הם ראו שבעולמו לא היה שום דבר מלבדם. כך יכולים לזכור את הרבי. הוא דאג לכל יהודי, וזה גם מה שהשריש בשלוחים – לדאוג לכל אחד ואחד".

באוניברסיטה ובקודש

הרבי מליובאוויטש נולד לפני 102 שנה באוקראינה, לר' לוי יצחק שניאורסון ורעייתו חנה, שניהם ממשפחות רבנים מיוחסות. ביום הולדתו קיבלו הוריו שישה מברקים מהרב שלום דב בער, האדמו"ר החמישי של חסידות חב"ד, ובהם הוראות מיוחדות לטיפול בתינוק. בחב"ד אומרים שהרש"ב "הרגיש שנשמה גדולה ירדה לעולם". כבר בגיל רך התגלה כבעל חריפות שכלית ואישיות מיוחדת. הוא למד תורה והעמיק בה, ונחשב לגאון מילדות.

הרבי נשא את בתו של הרבי הקודם של חב"ד, הרב יוסף יצחק שניאורסון, למד מתמטיקה ומדעים באוניברסיטה של ברלין, ובשל עליית הנאצים עבר לפריס והמשיך את לימודיו באוניברסיטת סורבון היוקרתית. במקביל, המשיך בלימודי התורה. כשהנאצים כבשו את פריס ברחו בני הזוג לניו יורק, ומשנפטר רבה הקודם של חב"ד הוא נתבקש להנהיג. רק כעבור שנה הסכים, והנהיג את תנועת חב"ד במשך למעלה מארבעים שנה.

תשובותיו ליהודים מרחבי העולם שביקשו את עצתו במגוון תחומים כונסו לקבצים הקרויים 'אגרות הקודש' בהשמטת פרטיהם האישיים של הנמענים. החסידים נוהגים כיום לכתוב לרבי מכתב, להכניס אותו אל בין דפי כרך של 'אגרות הקודש' באופן אקראי, ולקבל כך את תשובת הרבי לשאלתם