הרבי מלובביץ

קראתי ואין עונה – אוסף שיחותיו של הרבי על הסכנה שבמסירת שטחי ארץ ישראל לאוייב

   פתח דבר

הננו מגישים בזה אוסף של (כמעט) כל שיחותיו בימות החול של כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש בין השנים ה'תש"ל – ה'תשמ"ו על הסכנה שבמסירת שטחי ארץ ישראל.

משך עשרות שנים, החל מהנצחון הגדול במלחמת ששת הימים, אז החלו להעלות את הרעיון הנורא של מסירת שטחי ארץ ישראל, כמעט ובכל התוועדות זעק הרבי לממשלת ישראל ולנוגעים בדבר לחדול מהדיבורים אודות מסירת שטחים. מעצם הדיבור — אמר הרבי — נגרמת סכנת-נפשות של ממש לתושבי ארץ ישראל. וזאת, משום שהערבים מפרשים את נכונות ארץ ישראל לנסיגה — ככניעה, דבר המתיר להם לפגוע ללא חשש ביהודים.

זעקתו של הרבי הופנתה בעיקר כלפי הנציגים הדתיים, שצריכים להיות אמונים על פסקי תורתנו הקדושה, אך נתנו יד למהלך הנורא של נסיגה מארץ ישראל. מה-גם, שבדרכים שונות, שכנעו את הרבנים וראשי הישיבות, שיתמכו גם הם ב"הסכמי השלום", וכך 'הרויחו' שלכאורה דעת התורה נתנה 'לגיטימציה' למסירת השטחים!

בשנת תשל"ח נפל דבר — נשיא מצרים נחת בארץ ישראל, ואף הופיע בכנסת, שם הביע את 'נכונותו' לבצע שלום עם מדינת ישראל.

בשעה שעם ישראל היה נתון בהתלהבות ובפנטזית השלום, היחיד שזעק והתריע בכאב, ששום שלום לא יצמח מכך — היה הרבי. כמעט בכל התוועדות, ייחד הרבי פרק זמן נכבד לזעקה על מסירת כל השטחים האסטרטגיים ביותר לבטחון ישראל — לידי מצרים.

"כיצד יתכן לומר שישנו 'שלום' בה בשעה שצד אחד נותן ללא הרף, ואילו הצד השני אינו נותן מאומה?!" — זעק הרבי. "כשם שבנוגע לחולה צריך להתייעץ עם רופא — כך בנוגע לבטחון הארץ צריכים להתייעץ עם אנשי-בטחון!".

הרבי זעק בכאב, שמהסכם זה יצאו רק צרות צרורות לעם ישראל. אוטונומיה לערבים — קבע הרבי — תוביל למדינה פלסטינאית. נשק שימסר לערבים — יופנה לעברינו. והמחבלים — לא רק שלא יחדלו מהפיגועים — אלא בראותם את רפיון הרוח, והפחד שיאחז את מדינת ישראל, ירימו ראש ויגבירו את הרציחות. והוסיף הרבי: שאפילו הנשיא סאדאת, שעמו נחתם ההסכם, מי יודע כמה זמן יחזיק בכסאו — נבואה ברורה, שהתקיימה לאחר מכן ברצח סאדאת.

שלש שנים נמשכה הנסיגה בשלבים עד להשלמת "הסכם השלום". בהם ליוה הרבי בכאב נורא כל מהלך ומהלך בנסיגה. אך זעקתו היתה כקול קורא במדבר — "קראתי ואין עונה"!!

שטח נרחב, חיוני ואסטרטגי, פי-שנים משטחה של ארץ ישראל כולה נמסר לידי מצרים: ישובים פורחים נעקרו, וכל שדות הנפט שבסיני, שיכלו לספק את תצרוכת הנפט של ישראל לעשרות שנים, הועברו כלאחר-יד לידי המצרים. אכן, כפי שניבא הרבי, ישראל רק נתנה, ואילו מצרים אינה נתנה מאומה!

רק לאחר הנסיגה המחפירה הבינו קברניטי המדינה את גודל הטעות שעשו, אך היה זה מאוחר מידי ואת הנעשה לא היה ניתן להשיב.

מספר שנים לאחר-מכן, כשהתגבר גל הפיגועים בארץ ישראל ע"י מחבלים, שחדרו מתחום לבנון, החליטה ממשלת ישראל על מבצע "שלום הגליל", במהלכו תטוהר לבנון ממחבלים. אך שוב, התוקף שאחז את מנהיגי המדינה בתחילת המבצע, נעלם כמה ימים לאחר פתיחתו. ה'פחד' ו'רגש הנחיתות' ממדינות העולם אחז אותם, ובמקום להקשיב לדעתם הברורה של אנשי הצבא, לסיים את המבצע במהירות, ולהחזיר את צה"ל מלבנון, התמהמהו בלחימה, וכך גרמו במישרין למאות קרבנות מיותרים.

במהלך כל המבצע זעק הרבי להקשיב לחוות-דעתם של אנשי הבטחון ולא לדעת ה'פוליטיקאים' וה'מדינאים'. הרבי קישר את טעויות המבצע הזה לטעויות, שאירעו במלחמת יום-הכיפורים. גם אז, אף-על-פי שידעו בבירור שמצרים עומדת לפתוח במלחמה נגד ישראל, בכל זאת — בשל הפחד ממדינות העולם, הורו ראשי המדינה לא לגייס את כוחות המילואים. דבר שהביא לאחמ"כ לאלפי הרוגים שיכלו לחסוך את מותם!

וכמו אז — גם עתה — זעק הרבי לבל יקשיבו למדינאים, אלא יסיימו את המלחמה במהירות הכי אפשרית! אבל כמו בכל פעם לא הקשיבו לרבי, והתוצאות היו מרות!

מנהיגי מדינת ישראל לא למדו מטעויות העבר, וכל הזמן המשיכו במאמצים לתת ולמסור שטחים לערבים, עד-כדי הקמת אוטונומיה.

הפעם האחרונה בה זכינו לשמוע מהרבי את דבריו על שלימות הארץ, היתה בחודש שבט תשנ"ב בעת ביקור שר התחבורה דאז מר משה קצב, הרבי החזיק את ידו במשך כעשרים דקות, וזעק בתוקף שבאם ממשלת ישראל תמשיך לדבר אודות נתינת אוטונומיה לערבים — אזי "אני מנחם מענדל אלחם נגד הממשלה, שתתפרק"!!

לצערנו הרב, לא הקשיבו לדברי הרבי. ובשנת תשנ"ד, לבושת וחרפת ארץ ישראל, נחתם "הסכם שלום" עם גדול המרצחים מאז ומקדם, כשחלקים נרחבים מיהודה ושומרון נמסרים לרשותו, וכלי נשק רבים נמסרים לידו, בכדי ש"שוטריו" "ילחמו בטרור"!

מאז ועד היום נרצחו יהודים במספר חסר תקדים. הטרור התגבר למימדים מפלצתיים. המדינה ככלל הפכה לחזית, ותושבי יהודה ושומרון כפרט מהוים את קו-האש, אליו מופנה בעיקר הנשק שקיבל רב-המרצחים ימ"ש, המשרת את "שוטריו" בהתקפתם והשמדתם את העם היהודי היושב בציון.

כיום, כל המתבונן בשיחותיו הרבות של הרבי, ביחידויות ובמכתבים, נוכח לדעת שהרבי ניבא וכיוון לפרטי פרטים את התוצאות אותם אנו נושאים.

כיום, נוכחים כולם לדעת: הרבי צדק!!!

*

לאחרונה, יצא לאור ספר נפלא "קראתי ואין עונה", ובו רוכזו כל השיחות (כ-160 שיחות ומכתבים), תורגמו ונערכו ללשון-הקודש. כמו"כ נוספו מראי-מקומות וציונים לשיחות, וכל החומר הוקלד מחדש בצורה מאירת עיניים, ובתחילת הספר "תוכן ענינים" מורחב, המבאר את נושא השיחה.

אלא, מובן ופשוט, שאינו דומה הקריאה בשיחותיו של הרבי מתוך הספר, לשמיעת קולו של הרבי עצמו צועק וזועק מקירות לבו את הדברים. כאשר שומעים את קולו של הרבי עצמו זועק מקירות לבו, "דברים היוצאים מן הלב", אין ספק שהדברים נכנסים (יותר) אל הלב ופועלים פעולתם.
את הספר "קראתי ואין עונה" עצמו, ובו כל השיחות, כולל את אלו של ימות השבת וחגים, המכתבים, ועוד כנ"ל, בתוספת הערות ומראי-מקומות וכו', ניתן להשיג אצל המערכת:

ת.ד. 5303 ירושלים karati@hotmail.co.il

* * *

הספר נקרא בשם "קראתי ואין עונה" — חלק מן הפסוק הידוע בספר ישעיהו, פסוק המבטא את מאבקו הבלתי-נלאה של הרבי על שלימות הארץ, ואף לעתים הובא על-ידו בדברו על מסירת השטחים: "מדוע באתי ואין איש, קראתי ואין עונה, הקצור קצרה ידי מפדות"?!

זעקה שנותרה ללא מענה!!!