קטע
מצמרר מהספר
"בשליחות
הנידונים
למוות''.
נכתב על-ידי
מלכיאל
בתאריך 18.07.03
בשעה 11:31
אני חוקר
את שואת
יהדות הונגריה,
כשהציר
המרכזי של
המחקר הוא
משפטו של
קסטנר.
הגיבור שלי
הוא מלכיאל
גרינוואלד
שהצליח
בגבורת
התמימות
שממעמקי
ליבו
הצליח
להקפיץ
שלטון שלם על
הרגליים.
בסופו נרצח
האיש אותו
האשים מלכיאל
בהובלת
יהדות
הונגריה
לתאי הגזים
להרי
האפר ביער
עצי הליבנה
.
דברתי עם
גברת ראובני
שאחראית על
שואת יהדות
הונגריה,
היא אמרה לי
מפורשות: "הגיע
הזמן
להתייחס
לשואת יהדות
הונגריה שלא
דרך המשקפיים
הפוליים".
היא גם
מסכימה אתי
שיש לטהר
ולהוקיר את
שמו של משה
קראוס.
יהודי
דתי שהציל
עשרות אלפים
יהודים. הוא
למעשה היה
האיש מאחורי
מנגנון
בית הזכוכית
של קרל לונץ
וראול
ולננברג. הוא
מת חסר כל.
נודה והוחרם,
כי כל
חטאו שהעיז
להעיד נגד
קסטנר במשפט.
יש לדעת
שכל
הטרנספורטים
שיצאו
מהונגריה
לאושוויץ
היו "מערי
השדה".
סקירה
ואיבחון
פשוט של ערי
השדה, יביא
להנחה
מתבקשת בערי
השדה התרכזו
רוב החרדים,
בטח לא
הציונים. כי
לא יכולת
להיות ציוני
חילוני בערי
השדה, הייתה
נאלץ להגר
לערי המרכז.
במאמצים
קשים בנוברי
בסיפריות
הצלחתי
לדלות את
ספרו המצמרר
של יואל
ברנדט "בשליחות
הנידונים
למוות". את
"כחש" של
בן הכט,
ועוד כתבות
מבית אריאלה
שלקטתי מ"העולם
הזה"
השבועון
היחידי
שהעז
לצאת אל מול "היד
השחורה" כפי
שכינה את
חונטת
השלטון.
על רקע הזה, יש לקרא ולהבין את הקטע הבא מספרו של יואל ברנדט.
בספרו
של יואל
בראנד "בשליחות
נידונים
למוות", ספר
שנותרו
בודדים ממנו,
ברחבי הספריות.
הספר הוא
עדות
אוטנטית של
יואל בראנד
שהיה שליח
השטן איכמאן,
להוציא
לפועל את
העסקה: דם-סחורה.
אחרי
שהוא נאסר ע"י
הבריטים
ובנוכחות
משה שרתוק,
הוא נחקר
על ידם
והוא מבין
ששליחותו
נכשלה,
ויהודי
הונגריה
צועדים
לאושוויץ,
הוא כותב
מילה במילה
עמוד 135:
" בסוקרי
עכשיו את
העבר, עלי
להודות,
שבאותה שעה
ראיתי
שחורות
יתר על
המידה. לא
הערכתי למדי
את עוז רוחם
וזריזותם
של חברי
בוועדה, וכן
את חילוקי
הדעות
שבחוגי
ההנהגה של הס.ס.
אחרי
מאסרי הלכו
מאות אלפים
אל תאי הגזים,
אבל מאות
אלפים, בייחוד
היהודים
שבבירה
ניצלו.
עבודתנו
וקורבנותיהם
של טובי
אנשינו
לא היה לשווא
כליל".
**
הערה: הוספתי וצירפתי (פ"ש) את המסמכים הרילוונטים לתוכן הכתוב לעיל שהכותב מלכיאל כתב בכלל ומספר לינקים רילוונטים בפרט:
מדינת
ישראל = קסטנר
נ' מלכיאל בן
מנחם
גרינוואלד
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5418&forum=gil&omm=0
49. ''כחש''
מאת בן-הכט:
פרשת קסטנר
מהדורה
חמישית 94
http://rotter.net/forum/gil/5418.shtml#49
ספר ''השתיקה''
מאת:יהושע
בן-עמי
שבחר ותרגם:
בעלי
תאגיד מנפרד
וויס, אחד
התאגידים
הגדולים
בהונגריה,
חתמו
הסכם סודי עם
איש הס"ס
סטנדרטנפירר
"קורט בכר-סוכן
אישי"
של הימלר,
שבא לשם
בהסואה
השטתית של
אחראי
הוועדה
לרישום
סוסים
ממטה הנשק,
אך למעשה
נשלח
להונגריה
כדי להשתלט
על
מפעלים
דומים למען
הס"ס, מאחורי
גבם של
השילטון
ההונגרי. בתמורה
הסכים קורט
בכר שהס"ס
יעניק ל-45
ממשפחת וייס
אפשרות
לצאת
לפורטוגל, הם
הגיעו בסוף
יוני 1944, בריחה
מוצלחת
של
מיליונרים
יהודים,
בשיתוף
פעולה של
הגרמנים
ובתיווכן
של רשויות
יהודיות..."
{סוף
ציטוט}
הבהרה:
רשויות
יהודיות =
הסוכנות
היהודית =
קסטנר/יו"ר
הועד להצלת
יהודי
אירופה = בן
גוריון יו"ר
הסוכנות
היהודית,
משה שרת,
אהוד
אבריאל, טדי
קולק ואחרים...!!!מצ"ב
הקישור לשני
פרקים מספר
"השתיקה"...:-5.
ספר ''השתיקה''
מאת:יהושע בן-עמי
שבחר ותרגם
!!
http://rotter.net/forum/gil/5412.shtml#5
62. ביוגרפיה
- ראול ולנברג:
''פרשת גבורתו
והיעלמותו''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=6408&omm=62&viewmode=
18. ''שיש
לטהר
ולהוקיר את
שמו של משה
קראוס.....''
http://rotter.net/forum/gil/5494.shtml#18
11. הספר:
כרך א - ''בן
הארץ הזאת''
מאת שמואל
תמיר!!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5418&omm=11&viewmode=
הציטוט
המצ"ב
מסיפרו של עו"ד
שמואל תמיר
ז"ל ממחיש
ומאמת את
הציטוט
שמביא הכותב
מלכיאל - לעיל
מסיפרו של
יואל ברנד
"בשליחות
נידונים
למוות"
בעמוד 135 המצ"ב.
12. הספר:
כרך ב - ''בן
הארץ הזאת''
מאת שמואל
תמיר
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5418&omm=12&viewmode=
97. יואל
והאנזי
בראנד
כותבים
בספרם השני/עדות
ממקור ראשון
השטן
והנפש שפורסם
לראשונה
בשנת 1960
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5418&omm=97&viewmode=
17. ''בשליחות
נידונים
למוות'',
מאת: יואל
והנזי בראנד
!!
כותבים
בספרם
הראשון/עדות
ממקור ראשון
שפורסם
לראשונה
בשנת תשי"ז
http://rotter.net/forum/gil/5494.shtml#17
להלן
המסמך שאותו
ציין הכותב
לעיל
בפרוגרף
שמתחיל ב-
"בספרו
של יואל
בראנד "בשליחות
נידונים
למוות, ספר
שנותרו
בודדים
ממנו...."
ומודגש
בקו אדום.
#1,י!!
תיק
משפטה של חנה
סנש הובא
לישראל !!
נכתב על-ידי
פילוביץ שחף
בתאריך 18.07.03
בשעה 13:30
בתגובה
להודעה #0
ערכתי
לאחרונה
בתאריך 19.09.05
בשעה 14:30 בברכה,
פילוביץ שחף
14. מי בגד
בחנה סנש? מה
היתה משימתה?
מי רצח
אותה?
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5391&omm=14&viewmode=
קרוב
לשישים שנה
אחרי שהוצאה
להורג, עומד
בקרוב
להיחשף תיק
החקירה
של חנה
סנש –
הצנחנית
מארץ ישראל,
שיצאה
בשליחות
להונגריה
כדי להציל
יהודים
מהשמדה.
את העתק התיק, שמוחזק בארכיון הצבא ההונגרי, הביא עמו שר המשפטים, יוסף (טומי) לפיד, בשובו מביקור בהונגריה, בעקבות פגישתו עם שר המשפטים ההונגרי. לפיד מתכוון להעביר את התיק ל"יד ושם", לאחר שקרובי משפחתה של סנש יעיינו בו.
מעיון במסמכים עולה כי בתשובה לאישום של השלטונות ההונגרים, על היותה סוכנת בריטית וכי בגדה במולדתה, טענה חנה סנש שאינה הונגריה ושהיא קצינה בצבא הבריטי. במהלך חמשת החודשים שבהם היתה כלואה, הוכתה ועונתה קשות. חרף טענותיה החליט בית הדין הצבאי להרשיע אותה והורה להוציאה להורג. קצין הונגרי חתם על גזר הדין והוסיף לצד חתימתו את ההערה: "לביצוע מיידי". לאחר שקראו בפניה את פסק הדין אמרה סנש שאינה מעוניינת לערער, משום שהיא חפה מפשע! "אמרו לה, שרק מי שמבקש חנינה יש לו סיכוי והיא ענתה – מרוצחים אינני מבקשת חנינה".
מעיון במסמכים מתברר עוד, כי חנה סנש סירבה לכסות את העיניים והסתכלה באומץ בפני המוות. לפי עדות רופא בית הסוהר, כיתת היורים התרשלה במשימתה ורק פצעה אותה. כתוצאה מכך, דיממה חנה סנש למוות משך כמה שעות ומתה בייסורים קשים.
התובע הצבאי הוא שהודיע לאמה של חנה על ההוצאה להורג וכתב: "אני משתחווה בפני התנהגותה ואומץ הלב שגילתה עד הרגע האחרון. היא היתה ממש גאה ביהדותה, היא היתה אישיות יוצאת דופן".
חנה
סנש (1921 – 1944)
נולדה בי"א
בתמוז תרפ"א,
17.7.1921, בבודפסט,
הונגריה. אביה,
בלה סנש, היה
סופר
ועיתונאי
ידוע בארצו,
ואף שנפטר
בגיל צעיר
השפיעה עליה
דמותו כל
חייה. חנה סנש
למדה בבית
ספר הונגרי,
ובו היתה
תמיד בין
התלמידים
המצטיינים.
היא הרבתה
בקריאה
ולמדה לנגן
בפסנתר וגם
עסקה
בפעילות
חברתית,
תרבותית
וספורטיבית.
בגיל צעיר התחילה לחבר שירים ולכתוב יומן אישי, בתחילה בהונגרית ואחר כך בעברית. ב- 7.12.1938 כתבה ביומנה: "אינני יודעת אם סיפרתי כבר שהנני ציונית... הכרה ברורה לי שזהו הפתרון היחיד של הבעיה היהודית ושהמפעל הנהדר בארץ ישראל אינו עורבא פרח. אני יודעת שקשה יהיה, אבל הכל כדאי". היא החלה ללמוד עברית, לקרוא הרבה בנושאי היהדות, הציונות וארץ ישראל והצטרפה לתנועת נוער ציונית. לאחר שסיימה בהצטיינות את בחינות הבגרות בשנת 1939, הגיעה למסקנה שעליה לעלות ארצה.
היא ידעה כי היא תזדקק לאישור מיוחד, שיש להציג בפני השלטונות הבריטיים ששלטו באותן שנים בארץ. היא פנתה לבית הספר החקלאי בנהלל בבקשה להתקבל ללימודים במוסד. ברגע שהגיעה תשובה חיובית, היתה הדרך לקבלת אישור הכניסה המיוחל סלולה. עוד באותה שנה עזבה חנה סנש את ביתה בבודפסט ויצאה לדרך והגיעה לארץ ישראל בספטמבר 1939.
היא החלה ללמוד בבית הספר החקלאי בנהלל, ולאחר שסיימה בו את חוק לימודיה הצטרפה, בדצמבר 1941, לקבוצת צעירים שהקימו את קיבוץ שדות-ים שבחולות קיסריה. חבריה בקבוצה עמדו עד מהרה על אישיותה הייחודית וכשרונותיה, נתנו בה אמון ובחרו בה לתפקידים אחראיים ומרכזיים.
ב- 8.1.1943, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, כתבה ביומנה: "קם בי איזה רעיון פתאומי שאני צריכה לנסוע להונגריה, להיות שם בימים האלה, לתת יד לארגון עליית נוער ולהביא גם את אמא". היא פנתה לארגונים שארגנו פעולות הצלה של יהודים באירופה, כדי להשתתף במאבק למען הצלת יהודים, ועברה מבחנים ובדיקות. כעבור זמן מה הוצע לה להצטרף לקבוצת צנחנים שמשימתם היתה לצנוח על אדמת אירופה במטרה לפעול למען הצלת יהודים. בנובמבר 1943 נשלחה לקורס באלחוט ובינואר 1944 עברה קורס צניחה.
על הפגישה הראשונה עמה באותה תקופה מספר חברה לשליחות יואל פלגי: "... היא היתה גבוהה. בישיבתה, בשלבה את רגליה המוארכות והנאות ובהשעינה את ידיה על השולחן הקטן, היה משהו מלבב וכובש. חיילת היתה בחיל האוויר. הכחול אפור של מדיה הלמו יפה את עיניה התכולות. שערותיה החומות-כהות גלשו בשפעת תלתלים רבים סביב פניה המעודנים, המוארכים. היה בה משהו מאוד הרמוני".
לאחר שבועות של הכנות אינטנסיביות, הגיעה בינואר 1944 לקהיר, ובמארס 1944 הוטסה עם החבורה לבארי שבאיטליה. מטרתם העיקרית של הצנחנים, שיצאו לדרך כקצינים בריטיים, היתה להגיע לארצות מוצאם באירופה, ליצור קשר עם הקהילות היהודיות בהונגריה ובטרנסילבניה ולסייע בהברחת יהודים מעבר לגבול. יומיים לאחר שהגיעה לאיטליה המשיכה חנה את דרכה וצנחה עם חבריה בלב כוחות האויב בקרואטיה, ליד הגבול הההונגרי, אזור שהיה מעין מובלעת של הפארטיזאנים היוגוסלבים בפיקודו של טיטו. במקום זה ניטלטלה כשלושה חדשים, מחכה בקוצר רוח להזדמנות הראשונה לעבור להונגריה. בתקופה זו התעורר ויכוח בקבוצה אם לבטל את המשימה או לדבוק בה ולהיכנס להונגריה ללא התעודות המזויפות, שהפרטיזנים המקומיים היו אמורים לספקן.
פלישת הגרמנים ב- 19.3.1944 הקשתה שבעתיים על התוכנית להסתנן להונגריה, ובכל זאת "כאילו בערה האדמה מתחת רגליה. היא חתרה בלי הרף לשם, אל עבר הגבול..." כותב ראובן דפני. דעתה הנחרצת היתה שעל הצנחנים לפעול בלי להביא בחשבון את הסתכנותם, שכן גם אם לא יצליחו להציל יהודים, יהיה קורבנם האישי לסמל שיתן כוח ואמונה ליהודי אירופה. בהשראת פגישה עם פרטיזנית יהודיה כתבה חנה סנש את השיר "אשרי הגפרור" והפקידה אותו בידי הצנחן ראובן דפני.
ב- 9.6.1944 עברה חנה בחשאי את הגבול ובו ביום נתפסה בכפר שבקירבת הגבול ומכשיר השידור בידה. היא נלקחה לבית סוהר בבודפסט והואשמה בריגול וכאזרחית הונגרית גם בבגידה. בבית הסוהר עונתה קשה בנסיון להציל מפיה מה הצופן הסודי של משדר הרדיו שהביאה. אולם היא לא גילתה דבר. פעם ניסתה להתאבד ומשלא הצליחה עונתה כפליים. חווייתה הקשה ביותר היתה כשהובאה לבית הכלא בבודפסט, הוכנסה לחדר קטן ובו מצאה לתדהמתה את אמה. הפאשיסטים איימו על חנה שאם לא תגלה את סודה, יענו את אמה לעיניה ויוציאוה להורג, אבל היא עמדה בקשי עורפה. האם והבת הוכנסו לאותו כלא שאליו נשלחו בינתיים גם חלק משותפיה של חנה שנתפסו, וחנה היתה מעודדת אותם במתנות מעשה ידיה, שהיתה מגניבה אליהם וב"התכתבויות" דרך חלונה. כשתפסו הגרמנים כליל את השלטון בהונגריה, שוחררה האם ואילו חנה הועברה לבית-סוהר אחר.
ב- 28.10.1944
החל משפטה,
שבו הודתה כי
באה להציל
יהודים
והטיחה
דברים קשים
בשופטים
והביעה
בתוקף
ובאומץ את
אמונתה
כיהודיה. בכ"א
בחשוון תש"ה
(7.11.1944) הועברה
לבית סוהר
אחר והוכנסה
לתא
הנידונים
למוות. קצין
מבית הסוהר,
שנכנס לתאה,
הודיע לה
כי עומדים
להוציאה
להורג, והציע
לה לבקש
חנינה, אך היא
סירבה ודרשה
להגיש ערעור.
בקשתה לא
כובדה. בשעה 10
בבוקר הובלה
לחצר הכלא,
לפינת
הכנסיה
הקטנה שבחצר.
לא נערך
לה טקס הכבוד
האחרון
הניתן
למוצאים
להורג. בשעה
שעמדה מול
החיילים
היורים
סרבה
לכסות את
עיניה.
לאחר
מותה, נקברה
בבית הקברות
היהודי
בבודפסט, לא
הרחק מקבר
אביה. כעבור
זמן מה קיבלה
אמה של חנה
פתק, שכתבה
בתה ימים
אחדים לפני
ההוצאה
להורג: "אמא
אהובה! רק זאת
אוכל להגיד
לך: מיליוני
תודות.
וסליחתך
אבקש אם אפשר.
את לבדך
תביני מדוע
אין כאן צורך
עוד במילים...
באהבה
אין קץ - בתך".
בכ"ז באדר תש"י (16.3.1950), שש שנים לאחר מותה, הובאה למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. בביתה של חנה, בשדות-ים שבקיסריה, צנחו צנחנים והניחו זרי פרחים על ארונה. ראש הממשלה דוד בן-גוריון, חבריה של חנה וראשי האומה, הניחו זרים על קברה.
50 שנה לאחר משימת הצניחה, ביטל בית הדין הצבאי בהונגריה את גזר הדין וזיכה את חנה סנש מאשמת בגידה בהונגריה, וכמו כן ביטל בית הדין אף את פסק הדין שקבע כי היתה סוכנת בריטית.
חנה
השאירה
אחריה יומן
וכתבים
אחרים, בהם
מחברת שירה "ללא
שפה". בין
שיריה הנפוצים
ביותר - "אשרי
הגפרור",
שכתבה
ביוגוסלביה
סמוך לזמן
שעברה
להונגריה,
ונתחבב
על חובבי
שירה בארץ.
הוא גם הולחן,
הושר ומושר
על ידי רבים.
שירה האהוב
ביותר הוא
"הליכה
לקיסריה" ("אלי,
שלא ייגמר
לעולם")
שאותו כתבה
בקיסריה ב- 1942
והוא הולחן
על ידי
דוד זהבי.
חברי
שדות ים
הקימו
בקיבוץ כבר
בשנות
החמישים בית
לזכרה שנקרא
"בית חנה
סנש". בבית
ניתן למצוא
תצוגה צנועה
מעזבונה (שירים,
מחזות,
מכתבים , יומן
אישי) וכן
אולם הנצחה
ובו חזיון
אור קולי
ומרכז למידה
לתלמידים.
קיבוץ יד חנה
בעמק חפר,
שנוסד על ידי
גרעין דרור
הבונים
מהונגריה,
קרוי על שמה
של חנה סנש.
מבחן
התוצאה.
פ"ש
כתב
אישום נ' אדריכלי
אוסלו.
#14,יתיק
משפטה של חנה
סנש הובא
לישראל
נכתב על-ידי
פילוביץ שחף
בתאריך 12.02.05
בשעה 06:03
בתגובה
להודעה #1
ערכתי
לאחרונה
בתאריך 12.02.05
בשעה 06:09 בברכה,
פילוביץ שחף
יש
כוכבים
שאורם מגיע
ארצה
רק כאשר הם עצמם אבדו ואינם,
יש אנשים שזיו זיכרם מאיר
רק כאשר הם אינם יותר בתוכנו,
אורות אלה – המבהיקים בחשכת הלילה
הם
שמראים לאדם
את הדרך.
(מדברי
חנה סנש)
תיק
משפטה של חנה
סנש הובא
לישראל
http://noar.education.gov.il/main/upload/newprogram/hana1.doc.
79. !! תיק
משפטה של חנה
סנש הובא
לישראל !!
http://rotter.net/forum/gil/5418.shtml#79
56. תיק חנה
סנש
מהונגריה
הוכיח שוב
שהבג''ץ
......
http://rotter.net/forum/gil/5418.shtml#56
קרוב לשישים שנה אחרי שהוצאה להורג, עומד בקרוב להיחשף תיק החקירה של חנה סנש – הצנחנית מארץ ישראל, שיצאה בשליחות להונגריה כדי להציל יהודים מהשמדה.
את העתק התיק, שמוחזק בארכיון הצבא ההונגרי, הביא עמו שר המשפטים, יוסף (טומי) לפיד, בשובו מביקור בהונגריה, בעקבות פגישתו עם שר המשפטים ההונגרי. לפיד מתכוון להעביר את התיק ל"יד ושם", לאחר שקרובי משפחתה של סנש יעיינו בו.
מעיון במסמכים עולה כי בתשובה לאישום של השלטונות ההונגרים, על היותה סוכנת בריטית וכי בגדה במולדתה, טענה חנה סנש שאינה הונגריה ושהיא קצינה בצבא הבריטי. במהלך חמשת החודשים שבהם היתה כלואה, הוכתה ועונתה קשות. חרף טענותיה החליט בית הדין הצבאי להרשיע אותה והורה להוציאה להורג. קצין הונגרי חתם על גזר הדין והוסיף לצד חתימתו את ההערה: "לביצוע מיידי". לאחר שקראו בפניה את פסק הדין אמרה סנש שאינה מעוניינת לערער, משום שהיא חפה מפשע! "אמרו לה, שרק מי שמבקש חנינה יש לו סיכוי והיא ענתה – מרוצחים אינני מבקשת חנינה".
מעיון במסמכים מתברר עוד, כי חנה סנש סירבה לכסות את העיניים והסתכלה באומץ בפני המוות. לפי עדות רופא בית הסוהר, כיתת היורים התרשלה במשימתה ורק פצעה אותה. כתוצאה מכך, דיממה חנה סנש למוות משך כמה שעות ומתה בייסורים קשים.
התובע הצבאי הוא שהודיע לאמה של חנה על ההוצאה להורג וכתב: "אני משתחווה בפני התנהגותה ואומץ הלב שגילתה עד הרגע האחרון. היא היתה ממש גאה ביהדותה, היא היתה אישיות יוצאת דופן".
חנה
סנש (1921 – 1944)
http://www.amit.org.il/musagim/zionut/zionut_21/zionut_21.htm
נולדה בי"א בתמוז תרפ"א, 17.7.1921, בבודפסט, הונגריה. אביה, בלה סנש, היה סופר ועיתונאי ידוע בארצו, ואף שנפטר בגיל צעיר השפיעה עליה דמותו כל חייה. חנה סנש למדה בבית ספר הונגרי, ובו היתה תמיד בין התלמידים המצטיינים. היא הרבתה בקריאה ולמדה לנגן בפסנתר וגם עסקה בפעילות חברתית, תרבותית וספורטיבית.
בגיל צעיר התחילה לחבר שירים ולכתוב יומן אישי, בתחילה בהונגרית ואחר כך בעברית. ב- 7.12.1938 כתבה ביומנה: "אינני יודעת אם סיפרתי כבר שהנני ציונית... הכרה ברורה לי שזהו הפתרון היחיד של הבעיה היהודית ושהמפעל הנהדר בארץ ישראל אינו עורבא פרח. אני יודעת שקשה יהיה, אבל הכל כדאי". היא החלה ללמוד עברית, לקרוא הרבה בנושאי היהדות, הציונות וארץ ישראל והצטרפה לתנועת נוער ציונית. לאחר שסיימה בהצטיינות את בחינות הבגרות בשנת 1939, הגיעה למסקנה שעליה לעלות ארצה.
היא ידעה כי היא תזדקק לאישור מיוחד, שיש להציג בפני השלטונות הבריטיים ששלטו באותן שנים בארץ. היא פנתה לבית הספר החקלאי בנהלל בבקשה להתקבל ללימודים במוסד. ברגע שהגיעה תשובה חיובית, היתה הדרך לקבלת אישור הכניסה המיוחל סלולה. עוד באותה שנה עזבה חנה סנש את ביתה בבודפסט ויצאה לדרך והגיעה לארץ ישראל בספטמבר 1939.
היא החלה ללמוד בבית הספר החקלאי בנהלל, ולאחר שסיימה בו את חוק לימודיה הצטרפה, בדצמבר 1941, לקבוצת צעירים שהקימו את קיבוץ שדות-ים שבחולות קיסריה. חבריה בקבוצה עמדו עד מהרה על אישיותה הייחודית וכשרונותיה, נתנו בה אמון ובחרו בה לתפקידים אחראיים ומרכזיים.
ב- 8.1.1943, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, כתבה ביומנה: "קם בי איזה רעיון פתאומי שאני צריכה לנסוע להונגריה, להיות שם בימים האלה, לתת יד לארגון עליית נוער ולהביא גם את אמא". היא פנתה לארגונים שארגנו פעולות הצלה של יהודים באירופה, כדי להשתתף במאבק למען הצלת יהודים, ועברה מבחנים ובדיקות. כעבור זמן מה הוצע לה להצטרף לקבוצת צנחנים שמשימתם היתה לצנוח על אדמת אירופה במטרה לפעול למען הצלת יהודים. בנובמבר 1943 נשלחה לקורס באלחוט ובינואר 1944 עברה קורס צניחה.
על הפגישה הראשונה עמה באותה תקופה מספר חברה לשליחות יואל פלגי: "... היא היתה גבוהה. בישיבתה, בשלבה את רגליה המוארכות והנאות ובהשעינה את ידיה על השולחן הקטן, היה משהו מלבב וכובש. חיילת היתה בחיל האוויר. הכחול אפור של מדיה הלמו יפה את עיניה התכולות. שערותיה החומות-כהות גלשו בשפעת תלתלים רבים סביב פניה המעודנים, המוארכים. היה בה משהו מאוד הרמוני".
לאחר שבועות של הכנות אינטנסיביות, הגיעה בינואר 1944 לקהיר, ובמארס 1944 הוטסה עם החבורה לבארי שבאיטליה. מטרתם העיקרית של הצנחנים, שיצאו לדרך כקצינים בריטיים, היתה להגיע לארצות מוצאם באירופה, ליצור קשר עם הקהילות היהודיות בהונגריה ובטרנסילבניה ולסייע בהברחת יהודים מעבר לגבול. יומיים לאחר שהגיעה לאיטליה המשיכה חנה את דרכה וצנחה עם חבריה בלב כוחות האויב בקרואטיה, ליד הגבול הההונגרי, אזור שהיה מעין מובלעת של הפארטיזאנים היוגוסלבים בפיקודו של טיטו. במקום זה ניטלטלה כשלושה חדשים, מחכה בקוצר רוח להזדמנות הראשונה לעבור להונגריה. בתקופה זו התעורר ויכוח בקבוצה אם לבטל את המשימה או לדבוק בה ולהיכנס להונגריה ללא התעודות המזויפות, שהפרטיזנים המקומיים היו אמורים לספקן.
פלישת הגרמנים ב- 19.3.1944 הקשתה שבעתיים על התוכנית להסתנן להונגריה, ובכל זאת "כאילו בערה האדמה מתחת רגליה. היא חתרה בלי הרף לשם, אל עבר הגבול..." כותב ראובן דפני. דעתה הנחרצת היתה שעל הצנחנים לפעול בלי להביא בחשבון את הסתכנותם, שכן גם אם לא יצליחו להציל יהודים, יהיה קורבנם האישי לסמל שיתן כוח ואמונה ליהודי אירופה. בהשראת פגישה עם פרטיזנית יהודיה כתבה חנה סנש את השיר "אשרי הגפרור" והפקידה אותו בידי הצנחן ראובן דפני.
ב- 9.6.1944 עברה חנה בחשאי את הגבול ובו ביום נתפסה בכפר שבקירבת הגבול ומכשיר השידור בידה. היא נלקחה לבית סוהר בבודפסט והואשמה בריגול וכאזרחית הונגרית גם בבגידה. בבית הסוהר עונתה קשה בנסיון להציל מפיה מה הצופן הסודי של משדר הרדיו שהביאה. אולם היא לא גילתה דבר. פעם ניסתה להתאבד ומשלא הצליחה עונתה כפליים. חווייתה הקשה ביותר היתה כשהובאה לבית הכלא בבודפסט, הוכנסה לחדר קטן ובו מצאה לתדהמתה את אמה. הפאשיסטים איימו על חנה שאם לא תגלה את סודה, יענו את אמה לעיניה ויוציאוה להורג, אבל היא עמדה בקשי עורפה. האם והבת הוכנסו לאותו כלא שאליו נשלחו בינתיים גם חלק משותפיה של חנה שנתפסו, וחנה היתה מעודדת אותם במתנות מעשה ידיה, שהיתה מגניבה אליהם וב"התכתבויות" דרך חלונה. כשתפסו הגרמנים כליל את השלטון בהונגריה, שוחררה האם ואילו חנה הועברה לבית-סוהר אחר.
ב- 28.10.1944 החל משפטה, שבו הודתה כי באה