מקור: פורום גילוי מסמכים - רוטר

קטע מצמרר מהספר "בשליחות הנידונים למוות''.
נכתב על-ידי מלכיאל בתאריך 18.07.03 בשעה 11:31

 
אני חוקר את שואת יהדות הונגריה, כשהציר המרכזי של המחקר הוא משפטו של קסטנר. הגיבור שלי הוא מלכיאל גרינוואלד שהצליח בגבורת התמימות שממעמקי ליבו הצליח להקפיץ שלטון שלם על הרגליים. בסופו נרצח האיש אותו האשים מלכיאל בהובלת יהדות הונגריה לתאי הגזים להרי האפר ביער עצי הליבנה .
דברתי עם גברת ראובני שאחראית על שואת יהדות הונגריה, היא אמרה לי מפורשות: "הגיע הזמן להתייחס לשואת יהדות הונגריה שלא דרך המשקפיים הפוליים". היא גם מסכימה אתי שיש לטהר ולהוקיר את שמו של משה קראוס.
יהודי דתי שהציל עשרות אלפים יהודים. הוא למעשה היה האיש מאחורי מנגנון בית הזכוכית של קרל לונץ וראול ולננברג. הוא מת חסר כל. נודה והוחרם, כי כל חטאו שהעיז להעיד נגד קסטנר במשפט.
יש לדעת שכל הטרנספורטים שיצאו מהונגריה לאושוויץ היו "מערי השדה".
סקירה ואיבחון פשוט של ערי השדה, יביא להנחה מתבקשת בערי השדה התרכזו רוב החרדים, בטח לא הציונים. כי לא יכולת להיות ציוני חילוני בערי השדה, הייתה נאלץ להגר לערי המרכז. במאמצים קשים בנוברי בסיפריות הצלחתי לדלות את ספרו המצמרר של יואל ברנדט "בשליחות הנידונים למוות". את "כחש" של בן הכט, ועוד כתבות מבית אריאלה שלקטתי מ"העולם הזה" השבועון היחידי
שהעז לצאת אל מול "היד השחורה" כפי שכינה את חונטת השלטון.

על רקע הזה, יש לקרא ולהבין את הקטע הבא מספרו של יואל ברנדט.

בספרו של יואל בראנד "בשליחות נידונים למוות", ספר שנותרו בודדים ממנו, ברחבי הספריות. הספר הוא עדות אוטנטית של יואל בראנד שהיה שליח השטן איכמאן, להוציא לפועל את העסקה: דם-סחורה.
אחרי שהוא נאסר ע"י הבריטים ובנוכחות משה שרתוק, הוא נחקר על ידם והוא מבין ששליחותו נכשלה, ויהודי הונגריה צועדים לאושוויץ, הוא כותב מילה במילה עמוד 135:
"
בסוקרי עכשיו את העבר, עלי להודות, שבאותה שעה ראיתי שחורות יתר על המידה. לא הערכתי למדי את עוז רוחם וזריזותם
של חברי בוועדה, וכן את חילוקי הדעות שבחוגי ההנהגה של הס.ס.
אחרי מאסרי הלכו מאות אלפים אל תאי הגזים, אבל מאות אלפים, בייחוד היהודים שבבירה ניצלו. עבודתנו וקורבנותיהם של טובי אנשינו לא היה לשווא כליל".

**

הערה: הוספתי וצירפתי (פ"ש) את המסמכים הרילוונטים לתוכן הכתוב לעיל שהכותב מלכיאל כתב בכלל ומספר לינקים רילוונטים בפרט:

מדינת ישראל = קסטנר נ' מלכיאל בן מנחם גרינוואלד
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5418&forum=gil&omm=0

49. ''כחש'' מאת בן-הכט: פרשת קסטנר מהדורה חמישית 94
http://rotter.net/forum/gil/5418.shtml#49

ספר ''השתיקה'' מאת:יהושע בן-עמי שבחר ותרגם:
בעלי תאגיד מנפרד וויס, אחד התאגידים הגדולים בהונגריה, חתמו הסכם סודי עם איש הס"ס סטנדרטנפירר "קורט בכר-סוכן אישי"
של הימלר, שבא לשם בהסואה השטתית של אחראי הוועדה לרישום סוסים ממטה הנשק, אך למעשה נשלח להונגריה כדי להשתלט על
מפעלים דומים למען הס"ס, מאחורי גבם של השילטון ההונגרי. בתמורה הסכים קורט בכר שהס"ס יעניק ל-45 ממשפחת וייס
אפשרות לצאת לפורטוגל, הם הגיעו בסוף יוני 1944, בריחה מוצלחת של מיליונרים יהודים, בשיתוף פעולה של הגרמנים
ובתיווכן של רשויות יהודיות..." {סוף ציטוט}
הבהרה: רשויות יהודיות = הסוכנות היהודית = קסטנר/יו"ר הועד להצלת יהודי אירופה = בן גוריון יו"ר הסוכנות היהודית, משה שרת,
אהוד אבריאל, טדי קולק ואחרים...!!!מצ"ב הקישור לשני פרקים מספר "השתיקה"...:-5. ספר ''השתיקה'' מאת:יהושע בן-עמי שבחר ותרגם !!
http://rotter.net/forum/gil/5412.shtml#5

62. ביוגרפיה - ראול ולנברג: ''פרשת גבורתו והיעלמותו''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=6408&omm=62&viewmode=

18. ''שיש לטהר ולהוקיר את שמו של משה קראוס.....''
http://rotter.net/forum/gil/5494.shtml#18

11. הספר: כרך א - ''בן הארץ הזאת'' מאת שמואל תמיר!!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5418&omm=11&viewmode=
הציטוט המצ"ב מסיפרו של עו"ד שמואל תמיר ז"ל ממחיש ומאמת את הציטוט שמביא הכותב מלכיאל - לעיל מסיפרו של יואל ברנד "בשליחות נידונים למוות" בעמוד 135 המצ"ב.

12.
הספר: כרך ב - ''בן הארץ הזאת'' מאת שמואל תמיר
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5418&omm=12&viewmode=

97. יואל והאנזי בראנד כותבים בספרם השני/עדות ממקור ראשון
השטן והנפש שפורסם לראשונה בשנת 1960
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5418&omm=97&viewmode=

17. ''בשליחות נידונים למוות'', מאת: יואל והנזי בראנד !!
כותבים בספרם הראשון/עדות ממקור ראשון שפורסם לראשונה בשנת תשי"ז
http://rotter.net/forum/gil/5494.shtml#17

להלן המסמך שאותו ציין הכותב לעיל בפרוגרף שמתחיל ב-
"
בספרו של יואל בראנד "בשליחות נידונים למוות, ספר שנותרו בודדים ממנו...." ומודגש בקו אדום.





#1,י!! תיק משפטה של חנה סנש הובא לישראל !!
נכתב על-ידי פילוביץ שחף בתאריך 18.07.03 בשעה 13:30
בתגובה להודעה #0

ערכתי לאחרונה בתאריך 19.09.05 בשעה 14:30 בברכה, פילוביץ שחף
 
14.
מי בגד בחנה סנש? מה היתה משימתה? מי רצח אותה?
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5391&omm=14&viewmode=


קרוב לשישים שנה אחרי שהוצאה להורג, עומד בקרוב להיחשף תיק החקירה
של חנה סנש – הצנחנית מארץ ישראל, שיצאה בשליחות להונגריה כדי להציל יהודים מהשמדה.

את העתק התיק, שמוחזק בארכיון הצבא ההונגרי, הביא עמו שר המשפטים, יוסף (טומי) לפיד, בשובו מביקור בהונגריה, בעקבות פגישתו עם שר המשפטים ההונגרי. לפיד מתכוון להעביר את התיק ל"יד ושם", לאחר שקרובי משפחתה של סנש יעיינו בו.

מעיון במסמכים עולה כי בתשובה לאישום של השלטונות ההונגרים, על היותה סוכנת בריטית וכי בגדה במולדתה, טענה חנה סנש שאינה הונגריה ושהיא קצינה בצבא הבריטי. במהלך חמשת החודשים שבהם היתה כלואה, הוכתה ועונתה קשות. חרף טענותיה החליט בית הדין הצבאי להרשיע אותה והורה להוציאה להורג. קצין הונגרי חתם על גזר הדין והוסיף לצד חתימתו את ההערה: "לביצוע מיידי". לאחר שקראו בפניה את פסק הדין אמרה סנש שאינה מעוניינת לערער, משום שהיא חפה מפשע! "אמרו לה, שרק מי שמבקש חנינה יש לו סיכוי והיא ענתה – מרוצחים אינני מבקשת חנינה".

מעיון במסמכים מתברר עוד, כי חנה סנש סירבה לכסות את העיניים והסתכלה באומץ בפני המוות. לפי עדות רופא בית הסוהר, כיתת היורים התרשלה במשימתה ורק פצעה אותה. כתוצאה מכך, דיממה חנה סנש למוות משך כמה שעות ומתה בייסורים קשים.

התובע הצבאי הוא שהודיע לאמה של חנה על ההוצאה להורג וכתב: "אני משתחווה בפני התנהגותה ואומץ הלב שגילתה עד הרגע האחרון. היא היתה ממש גאה ביהדותה, היא היתה אישיות יוצאת דופן".

חנה סנש (1921 – 1944)
נולדה בי"א בתמוז תרפ"א, 17.7.1921, בבודפסט, הונגריה. אביה, בלה סנש, היה סופר ועיתונאי ידוע בארצו, ואף שנפטר בגיל צעיר השפיעה עליה דמותו כל חייה. חנה סנש למדה בבית ספר הונגרי, ובו היתה תמיד בין התלמידים המצטיינים. היא הרבתה בקריאה ולמדה לנגן בפסנתר וגם עסקה בפעילות חברתית, תרבותית וספורטיבית.

בגיל צעיר התחילה לחבר שירים ולכתוב יומן אישי, בתחילה בהונגרית ואחר כך בעברית. ב- 7.12.1938 כתבה ביומנה: "אינני יודעת אם סיפרתי כבר שהנני ציונית... הכרה ברורה לי שזהו הפתרון היחיד של הבעיה היהודית ושהמפעל הנהדר בארץ ישראל אינו עורבא פרח. אני יודעת שקשה יהיה, אבל הכל כדאי". היא החלה ללמוד עברית, לקרוא הרבה בנושאי היהדות, הציונות וארץ ישראל והצטרפה לתנועת נוער ציונית. לאחר שסיימה בהצטיינות את בחינות הבגרות בשנת 1939, הגיעה למסקנה שעליה לעלות ארצה.

היא ידעה כי היא תזדקק לאישור מיוחד, שיש להציג בפני השלטונות הבריטיים ששלטו באותן שנים בארץ. היא פנתה לבית הספר החקלאי בנהלל בבקשה להתקבל ללימודים במוסד. ברגע שהגיעה תשובה חיובית, היתה הדרך לקבלת אישור הכניסה המיוחל סלולה. עוד באותה שנה עזבה חנה סנש את ביתה בבודפסט ויצאה לדרך והגיעה לארץ ישראל בספטמבר 1939.

היא החלה ללמוד בבית הספר החקלאי בנהלל, ולאחר שסיימה בו את חוק לימודיה הצטרפה, בדצמבר 1941, לקבוצת צעירים שהקימו את קיבוץ שדות-ים שבחולות קיסריה. חבריה בקבוצה עמדו עד מהרה על אישיותה הייחודית וכשרונותיה, נתנו בה אמון ובחרו בה לתפקידים אחראיים ומרכזיים.

ב- 8.1.1943, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, כתבה ביומנה: "קם בי איזה רעיון פתאומי שאני צריכה לנסוע להונגריה, להיות שם בימים האלה, לתת יד לארגון עליית נוער ולהביא גם את אמא". היא פנתה לארגונים שארגנו פעולות הצלה של יהודים באירופה, כדי להשתתף במאבק למען הצלת יהודים, ועברה מבחנים ובדיקות. כעבור זמן מה הוצע לה להצטרף לקבוצת צנחנים שמשימתם היתה לצנוח על אדמת אירופה במטרה לפעול למען הצלת יהודים. בנובמבר 1943 נשלחה לקורס באלחוט ובינואר 1944 עברה קורס צניחה.

על הפגישה הראשונה עמה באותה תקופה מספר חברה לשליחות יואל פלגי: "... היא היתה גבוהה. בישיבתה, בשלבה את רגליה המוארכות והנאות ובהשעינה את ידיה על השולחן הקטן, היה משהו מלבב וכובש. חיילת היתה בחיל האוויר. הכחול אפור של מדיה הלמו יפה את עיניה התכולות. שערותיה החומות-כהות גלשו בשפעת תלתלים רבים סביב פניה המעודנים, המוארכים. היה בה משהו מאוד הרמוני".

לאחר שבועות של הכנות אינטנסיביות, הגיעה בינואר 1944 לקהיר, ובמארס 1944 הוטסה עם החבורה לבארי שבאיטליה. מטרתם העיקרית של הצנחנים, שיצאו לדרך כקצינים בריטיים, היתה להגיע לארצות מוצאם באירופה, ליצור קשר עם הקהילות היהודיות בהונגריה ובטרנסילבניה ולסייע בהברחת יהודים מעבר לגבול. יומיים לאחר שהגיעה לאיטליה המשיכה חנה את דרכה וצנחה עם חבריה בלב כוחות האויב בקרואטיה, ליד הגבול הההונגרי, אזור שהיה מעין מובלעת של הפארטיזאנים היוגוסלבים בפיקודו של טיטו. במקום זה ניטלטלה כשלושה חדשים, מחכה בקוצר רוח להזדמנות הראשונה לעבור להונגריה. בתקופה זו התעורר ויכוח בקבוצה אם לבטל את המשימה או לדבוק בה ולהיכנס להונגריה ללא התעודות המזויפות, שהפרטיזנים המקומיים היו אמורים לספקן.

פלישת הגרמנים ב- 19.3.1944 הקשתה שבעתיים על התוכנית להסתנן להונגריה, ובכל זאת "כאילו בערה האדמה מתחת רגליה. היא חתרה בלי הרף לשם, אל עבר הגבול..." כותב ראובן דפני. דעתה הנחרצת היתה שעל הצנחנים לפעול בלי להביא בחשבון את הסתכנותם, שכן גם אם לא יצליחו להציל יהודים, יהיה קורבנם האישי לסמל שיתן כוח ואמונה ליהודי אירופה. בהשראת פגישה עם פרטיזנית יהודיה כתבה חנה סנש את השיר "אשרי הגפרור" והפקידה אותו בידי הצנחן ראובן דפני.

ב- 9.6.1944 עברה חנה בחשאי את הגבול ובו ביום נתפסה בכפר שבקירבת הגבול ומכשיר השידור בידה. היא נלקחה לבית סוהר בבודפסט והואשמה בריגול וכאזרחית הונגרית גם בבגידה. בבית הסוהר עונתה קשה בנסיון להציל מפיה מה הצופן הסודי של משדר הרדיו שהביאה. אולם היא לא גילתה דבר. פעם ניסתה להתאבד ומשלא הצליחה עונתה כפליים. חווייתה הקשה ביותר היתה כשהובאה לבית הכלא בבודפסט, הוכנסה לחדר קטן ובו מצאה לתדהמתה את אמה. הפאשיסטים איימו על חנה שאם לא תגלה את סודה, יענו את אמה לעיניה ויוציאוה להורג, אבל היא עמדה בקשי עורפה. האם והבת הוכנסו לאותו כלא שאליו נשלחו בינתיים גם חלק משותפיה של חנה שנתפסו, וחנה היתה מעודדת אותם במתנות מעשה ידיה, שהיתה מגניבה אליהם וב"התכתבויות" דרך חלונה. כשתפסו הגרמנים כליל את השלטון בהונגריה, שוחררה האם ואילו חנה הועברה לבית-סוהר אחר.

ב- 28.10.1944 החל משפטה, שבו הודתה כי באה להציל יהודים והטיחה דברים קשים בשופטים והביעה בתוקף ובאומץ את אמונתה כיהודיה. בכ"א בחשוון תש"ה (7.11.1944) הועברה לבית סוהר אחר והוכנסה לתא הנידונים למוות. קצין מבית הסוהר, שנכנס לתאה, הודיע לה כי עומדים להוציאה להורג, והציע לה לבקש חנינה, אך היא סירבה ודרשה להגיש ערעור. בקשתה לא כובדה. בשעה 10 בבוקר הובלה לחצר הכלא, לפינת הכנסיה הקטנה שבחצר. לא נערך לה טקס הכבוד האחרון הניתן למוצאים להורג. בשעה שעמדה מול החיילים היורים סרבה לכסות את עיניה.
לאחר מותה, נקברה בבית הקברות היהודי בבודפסט, לא הרחק מקבר אביה. כעבור זמן מה קיבלה אמה של חנה פתק, שכתבה בתה ימים אחדים לפני ההוצאה להורג: "אמא אהובה! רק זאת אוכל להגיד לך: מיליוני תודות. וסליחתך אבקש אם אפשר. את לבדך תביני מדוע אין כאן צורך עוד במילים...
באהבה אין קץ - בתך".

בכ"ז באדר תש"י (16.3.1950), שש שנים לאחר מותה, הובאה למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. בביתה של חנה, בשדות-ים שבקיסריה, צנחו צנחנים והניחו זרי פרחים על ארונה. ראש הממשלה דוד בן-גוריון, חבריה של חנה וראשי האומה, הניחו זרים על קברה.

50 שנה לאחר משימת הצניחה, ביטל בית הדין הצבאי בהונגריה את גזר הדין וזיכה את חנה סנש מאשמת בגידה בהונגריה, וכמו כן ביטל בית הדין אף את פסק הדין שקבע כי היתה סוכנת בריטית.

חנה השאירה אחריה יומן וכתבים אחרים, בהם מחברת שירה "ללא שפה". בין שיריה הנפוצים ביותר - "אשרי הגפרור", שכתבה ביוגוסלביה סמוך לזמן שעברה להונגריה, ונתחבב על חובבי שירה בארץ. הוא גם הולחן, הושר ומושר על ידי רבים. שירה האהוב ביותר הוא "הליכה לקיסריה" ("אלי, שלא ייגמר לעולם") שאותו כתבה בקיסריה ב- 1942 והוא הולחן על ידי דוד זהבי.
חברי שדות ים הקימו בקיבוץ כבר בשנות החמישים בית לזכרה שנקרא "בית חנה סנש". בבית ניתן למצוא תצוגה צנועה מעזבונה (שירים, מחזות, מכתבים , יומן אישי) וכן אולם הנצחה ובו חזיון אור קולי ומרכז למידה לתלמידים. קיבוץ יד חנה בעמק חפר, שנוסד על ידי גרעין דרור הבונים מהונגריה, קרוי על שמה של חנה סנש.

מבחן התוצאה.
פ"ש

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.


#14,יתיק משפטה של חנה סנש הובא לישראל
נכתב על-ידי פילוביץ שחף בתאריך 12.02.05 בשעה 06:03
בתגובה להודעה #1

ערכתי לאחרונה בתאריך 12.02.05 בשעה 06:09 בברכה, פילוביץ שחף
 
יש כוכבים שאורם מגיע ארצה

רק כאשר הם עצמם אבדו ואינם,

יש אנשים שזיו זיכרם מאיר

רק כאשר הם אינם יותר בתוכנו,

אורות אלה – המבהיקים בחשכת הלילה

הם שמראים לאדם את הדרך.

(
מדברי חנה סנש)


תיק משפטה של חנה סנש הובא לישראל
http://noar.education.gov.il/main/upload/newprogram/hana1.doc.
79. !!
תיק משפטה של חנה סנש הובא לישראל !!
http://rotter.net/forum/gil/5418.shtml#79
56.
תיק חנה סנש מהונגריה הוכיח שוב שהבג''ץ ......
http://rotter.net/forum/gil/5418.shtml#56

קרוב לשישים שנה אחרי שהוצאה להורג, עומד בקרוב להיחשף תיק החקירה של חנה סנש – הצנחנית מארץ ישראל, שיצאה בשליחות להונגריה כדי להציל יהודים מהשמדה.

את העתק התיק, שמוחזק בארכיון הצבא ההונגרי, הביא עמו שר המשפטים, יוסף (טומי) לפיד, בשובו מביקור בהונגריה, בעקבות פגישתו עם שר המשפטים ההונגרי. לפיד מתכוון להעביר את התיק ל"יד ושם", לאחר שקרובי משפחתה של סנש יעיינו בו.

מעיון במסמכים עולה כי בתשובה לאישום של השלטונות ההונגרים, על היותה סוכנת בריטית וכי בגדה במולדתה, טענה חנה סנש שאינה הונגריה ושהיא קצינה בצבא הבריטי. במהלך חמשת החודשים שבהם היתה כלואה, הוכתה ועונתה קשות. חרף טענותיה החליט בית הדין הצבאי להרשיע אותה והורה להוציאה להורג. קצין הונגרי חתם על גזר הדין והוסיף לצד חתימתו את ההערה: "לביצוע מיידי". לאחר שקראו בפניה את פסק הדין אמרה סנש שאינה מעוניינת לערער, משום שהיא חפה מפשע! "אמרו לה, שרק מי שמבקש חנינה יש לו סיכוי והיא ענתה – מרוצחים אינני מבקשת חנינה".

מעיון במסמכים מתברר עוד, כי חנה סנש סירבה לכסות את העיניים והסתכלה באומץ בפני המוות. לפי עדות רופא בית הסוהר, כיתת היורים התרשלה במשימתה ורק פצעה אותה. כתוצאה מכך, דיממה חנה סנש למוות משך כמה שעות ומתה בייסורים קשים.

התובע הצבאי הוא שהודיע לאמה של חנה על ההוצאה להורג וכתב: "אני משתחווה בפני התנהגותה ואומץ הלב שגילתה עד הרגע האחרון. היא היתה ממש גאה ביהדותה, היא היתה אישיות יוצאת דופן".

חנה סנש (1921 – 1944)
http://www.amit.org.il/musagim/zionut/zionut_21/zionut_21.htm

נולדה בי"א בתמוז תרפ"א, 17.7.1921, בבודפסט, הונגריה. אביה, בלה סנש, היה סופר ועיתונאי ידוע בארצו, ואף שנפטר בגיל צעיר השפיעה עליה דמותו כל חייה. חנה סנש למדה בבית ספר הונגרי, ובו היתה תמיד בין התלמידים המצטיינים. היא הרבתה בקריאה ולמדה לנגן בפסנתר וגם עסקה בפעילות חברתית, תרבותית וספורטיבית.

בגיל צעיר התחילה לחבר שירים ולכתוב יומן אישי, בתחילה בהונגרית ואחר כך בעברית. ב- 7.12.1938 כתבה ביומנה: "אינני יודעת אם סיפרתי כבר שהנני ציונית... הכרה ברורה לי שזהו הפתרון היחיד של הבעיה היהודית ושהמפעל הנהדר בארץ ישראל אינו עורבא פרח. אני יודעת שקשה יהיה, אבל הכל כדאי". היא החלה ללמוד עברית, לקרוא הרבה בנושאי היהדות, הציונות וארץ ישראל והצטרפה לתנועת נוער ציונית. לאחר שסיימה בהצטיינות את בחינות הבגרות בשנת 1939, הגיעה למסקנה שעליה לעלות ארצה.

היא ידעה כי היא תזדקק לאישור מיוחד, שיש להציג בפני השלטונות הבריטיים ששלטו באותן שנים בארץ. היא פנתה לבית הספר החקלאי בנהלל בבקשה להתקבל ללימודים במוסד. ברגע שהגיעה תשובה חיובית, היתה הדרך לקבלת אישור הכניסה המיוחל סלולה. עוד באותה שנה עזבה חנה סנש את ביתה בבודפסט ויצאה לדרך והגיעה לארץ ישראל בספטמבר 1939.

היא החלה ללמוד בבית הספר החקלאי בנהלל, ולאחר שסיימה בו את חוק לימודיה הצטרפה, בדצמבר 1941, לקבוצת צעירים שהקימו את קיבוץ שדות-ים שבחולות קיסריה. חבריה בקבוצה עמדו עד מהרה על אישיותה הייחודית וכשרונותיה, נתנו בה אמון ובחרו בה לתפקידים אחראיים ומרכזיים.

ב- 8.1.1943, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, כתבה ביומנה: "קם בי איזה רעיון פתאומי שאני צריכה לנסוע להונגריה, להיות שם בימים האלה, לתת יד לארגון עליית נוער ולהביא גם את אמא". היא פנתה לארגונים שארגנו פעולות הצלה של יהודים באירופה, כדי להשתתף במאבק למען הצלת יהודים, ועברה מבחנים ובדיקות. כעבור זמן מה הוצע לה להצטרף לקבוצת צנחנים שמשימתם היתה לצנוח על אדמת אירופה במטרה לפעול למען הצלת יהודים. בנובמבר 1943 נשלחה לקורס באלחוט ובינואר 1944 עברה קורס צניחה.

על הפגישה הראשונה עמה באותה תקופה מספר חברה לשליחות יואל פלגי: "... היא היתה גבוהה. בישיבתה, בשלבה את רגליה המוארכות והנאות ובהשעינה את ידיה על השולחן הקטן, היה משהו מלבב וכובש. חיילת היתה בחיל האוויר. הכחול אפור של מדיה הלמו יפה את עיניה התכולות. שערותיה החומות-כהות גלשו בשפעת תלתלים רבים סביב פניה המעודנים, המוארכים. היה בה משהו מאוד הרמוני".

לאחר שבועות של הכנות אינטנסיביות, הגיעה בינואר 1944 לקהיר, ובמארס 1944 הוטסה עם החבורה לבארי שבאיטליה. מטרתם העיקרית של הצנחנים, שיצאו לדרך כקצינים בריטיים, היתה להגיע לארצות מוצאם באירופה, ליצור קשר עם הקהילות היהודיות בהונגריה ובטרנסילבניה ולסייע בהברחת יהודים מעבר לגבול. יומיים לאחר שהגיעה לאיטליה המשיכה חנה את דרכה וצנחה עם חבריה בלב כוחות האויב בקרואטיה, ליד הגבול הההונגרי, אזור שהיה מעין מובלעת של הפארטיזאנים היוגוסלבים בפיקודו של טיטו. במקום זה ניטלטלה כשלושה חדשים, מחכה בקוצר רוח להזדמנות הראשונה לעבור להונגריה. בתקופה זו התעורר ויכוח בקבוצה אם לבטל את המשימה או לדבוק בה ולהיכנס להונגריה ללא התעודות המזויפות, שהפרטיזנים המקומיים היו אמורים לספקן.

פלישת הגרמנים ב- 19.3.1944 הקשתה שבעתיים על התוכנית להסתנן להונגריה, ובכל זאת "כאילו בערה האדמה מתחת רגליה. היא חתרה בלי הרף לשם, אל עבר הגבול..." כותב ראובן דפני. דעתה הנחרצת היתה שעל הצנחנים לפעול בלי להביא בחשבון את הסתכנותם, שכן גם אם לא יצליחו להציל יהודים, יהיה קורבנם האישי לסמל שיתן כוח ואמונה ליהודי אירופה. בהשראת פגישה עם פרטיזנית יהודיה כתבה חנה סנש את השיר "אשרי הגפרור" והפקידה אותו בידי הצנחן ראובן דפני.

ב- 9.6.1944 עברה חנה בחשאי את הגבול ובו ביום נתפסה בכפר שבקירבת הגבול ומכשיר השידור בידה. היא נלקחה לבית סוהר בבודפסט והואשמה בריגול וכאזרחית הונגרית גם בבגידה. בבית הסוהר עונתה קשה בנסיון להציל מפיה מה הצופן הסודי של משדר הרדיו שהביאה. אולם היא לא גילתה דבר. פעם ניסתה להתאבד ומשלא הצליחה עונתה כפליים. חווייתה הקשה ביותר היתה כשהובאה לבית הכלא בבודפסט, הוכנסה לחדר קטן ובו מצאה לתדהמתה את אמה. הפאשיסטים איימו על חנה שאם לא תגלה את סודה, יענו את אמה לעיניה ויוציאוה להורג, אבל היא עמדה בקשי עורפה. האם והבת הוכנסו לאותו כלא שאליו נשלחו בינתיים גם חלק משותפיה של חנה שנתפסו, וחנה היתה מעודדת אותם במתנות מעשה ידיה, שהיתה מגניבה אליהם וב"התכתבויות" דרך חלונה. כשתפסו הגרמנים כליל את השלטון בהונגריה, שוחררה האם ואילו חנה הועברה לבית-סוהר אחר.

ב- 28.10.1944 החל משפטה, שבו הודתה כי באה להציל יהודים והטיחה דברים קשים בשופטים והביעה בתוקף ובאומץ את אמונתה כיהודיה. בכ"א בחשוון תש"ה (7.11.1944) הועברה לבית סוהר אחר והוכנסה לתא הנידונים למוות. קצין מבית הסוהר, שנכנס לתאה, הודיע לה כי עומדים להוציאה להורג, והציע לה לבקש חנינה, אך היא סירבה ודרשה להגיש ערעור. בקשתה לא כובדה. בשעה 10 בבוקר הובלה לחצר הכלא, לפינת הכנסיה הקטנה שבחצר. לא נערך לה טקס הכבוד האחרון הניתן למוצאים להורג. בשעה שעמדה מול החיילים היורים סרבה לכסות את עיניה.

לאחר מותה, נקברה בבית הקברות היהודי בבודפסט, לא הרחק מקבר אביה. כעבור זמן מה קיבלה אמה של חנה פתק, שכתבה בתה ימים אחדים לפני ההוצאה להורג: "אמא אהובה! רק זאת אוכל להגיד לך: מיליוני תודות. וסליחתך אבקש אם אפשר. את לבדך תביני מדוע אין כאן צורך עוד במילים... באהבה אין קץ - בתך".

בכ"ז באדר תש"י (16.3.1950), שש שנים לאחר מותה, הובאה למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. בביתה של חנה, בשדות-ים שבקיסריה, צנחו צנחנים והניחו זרי פרחים על ארונה. ראש הממשלה דוד בן-גוריון, חבריה של חנה וראשי האומה, הניחו זרים על קברה.

50 שנה לאחר משימת הצניחה, ביטל בית הדין הצבאי בהונגריה את גזר הדין וזיכה את חנה סנש מאשמת בגידה בהונגריה, וכמו כן ביטל בית הדין אף את פסק הדין שקבע כי היתה סוכנת בריטית.

חנה השאירה אחריה יומן וכתבים אחרים, בהם מחברת שירה "ללא שפה". בין שיריה הנפוצים ביותר - "אשרי הגפרור", שכתבה ביוגוסלביה סמוך לזמן שעברה להונגריה, ונתחבב על חובבי שירה בארץ. הוא גם הולחן, הושר ומושר על ידי רבים. שירה האהוב ביותר הוא "הליכה לקיסריה" ("אלי, שלא ייגמר לעולם") שאותו כתבה בקיסריה ב- 1942 והוא הולחן על ידי דוד זהבי.

חברי שדות ים הקימו בקיבוץ כבר בשנות החמישים בית לזכרה שנקרא "בית חנה סנש". בבית ניתן למצוא תצוגה צנועה מעזבונה (שירים, מחזות, מכתבים , יומן אישי) וכן אולם הנצחה ובו חזיון אור קולי ומרכז למידה לתלמידים. קיבוץ יד חנה בעמק חפר, שנוסד על ידי גרעין דרור הבונים מהונגריה, קרוי על שמה של חנה סנש.


למנחה,

מומלץ להביא בפני בני הנוער לפחות שניים מהשירים הידועים ביותר שלה:

הליכה לקיסריה" (אלי, אלי, שלא יגמר לעולם…)
"
אשרי הגפרור שנשרף והצית להבות". השיר נכתב ב – 2 במאי 1944, כמה ימים לפני שנתפסה, לאחר שחצתה את הגבול ההונגרי. ניתן אולי למצוא בו רמזים לכך שידעה את סופה הטרגי.

שאלות לדיון:

איזו דמות מצטיירת בעיניכם מקורות חייה ומהשירים שכתבה?
(
מומלץ לעיין גם במקורות המצויים באתר העמותה להנצחת חנה סנש)

מה מוצא חן בעיניכם בדמותה ובדבריה?
אילו ערכים מניעים אותה בשלבים שונים בחייה?
אילו יכולתם לפגוש בה מה הייתם שואלים אותה או מה הייתם רוצים לומר לה?
מדוע , לדעתכם, נחרת שמה בזיכרון הלאומי?

להעשרה:

העמותה להנצחת חנה סנש
http://www.hannahsenesh.org.il/

כולל את סיפור חייה בשילוב קטעים מיומנה, מידע על בית חנה סנש בקיבוץ שדות ים ועל פעולותיו.


מומלץ לעיין גם בחומרים הבאים:

התוכנית "ההתנגדות היהודית בשואה – 60 שנה למרד גטו וורשה",
http://noar.education.gov.il/main/upload/newprogram/geto.doc

ובמיוחד הפרקים:
"
הפרטיזנים היהודים"
"
נשים לוחמות"


http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5484&forum=gil&omm=56&vi


#21,יעדותו של יואל בראנד בסיפרו/פרוגרף: 'צנחנים מארץ ישראל'
נכתב על-ידי פילוביץ שחף בתאריך 28.03.05 בשעה 02:02
בתגובה להודעה #1


17. ''
בשליחות נידונים למוות'', מאת: יואל והנזי בראנד !!
http://rotter.net/forum/gil/5494.shtml#17

102. היום לפני 56 שנה עצמותיה של חנה סנש מובאות לישראל
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5418&omm=102&viewmode=

עדותו של יואל בראנד בסיפרו/פרוגרף: 'צנחנים מארץ ישראל'



http://tinyurl.com/5a2yl
לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה


#2,יממשלת פולניה מבקשת את הסגרתו של ניצול שואה...
נכתב על-ידי פילוביץ שחף בתאריך 24.10.03 בשעה 14:03
בתגובה להודעה #0

ממשלת ישראל, שלטענת הוא התעלל בשבויים- חיילים גרמנים שנכלאו
במחנות מעצר אחרי מלחמת העולם השניה.

התקשורת היחידה שפירסמה זאת בעברית זהו אתר תיק דבקה, ואם מי
שהוא/היא לא מאמינים לדבקה, מצ"ב קישור לאתר חדשות
מחו"ל לנוחיותכם/ן...:-

@ השאלה הנישאלת היא...:-
למה התקשורת שלנו בארץ מצניעים ידיעה זו ??

@ להלן: הכתבה בתיק דבקה.

הגרסה הפולנית החדשה של ג'ינוסייד, רצח עם. ניצול שואה מואשם בהשמדת העם הגרמני.

שלטונות פולין ממשיכים בלחץ שלהם על ישראל שתסגיר לידה את ניצול השואה ומחנה ההשמדה אושוויץ, סולמון מורל, בן 83, המואשם עתה על ידם בג'ינוסייד, רצח עם, בעת שהיה מפקד מחנה שבויים גרמנים לאחר מלחמת העולם השנייה בחודשים פברואר-מאי 1945. המדובר במחנה שהוקם על ידי הרוסים בדרום פולין, ליד העיר קטוביץ.

ב-1998 פנתה פולין לישראל וביקשה את הסגרתו של סולמון מורל באשמה שהוא עינה שבויים גרמנים. ישראל סירבה והודיעה לפולנים כי העבירה שעליה מתבססת בקשת ההסגרה התיישנה. השבוע, התובע הפולני, שינה את האשמה וקבע כי המדובר בג'ינוסייד, האשמה שהתיישנות לא חלה עליה. כמו כן העבירה התביעה הפולנית לפרקליטות בישראל עדויות חדשות שהיא אספה משבויים גרמנים לשעבר.
http://www2.debka.co.il/

@ הידיעה שפורסמה בכתב העת...:-

23/10/2003 - 7:07:10 PM

Poland wants Aushwitz survivor tried for genocide

Poland is seeking the extradition from Israel of an 83-year-old Polish-born Jew on charges of genocide for the deaths of German prisoners in a communist camp he commanded after World War II.

Israel previously refused Poland ’s request to extradite Auschwitz survivor Solomon Morel, who was the commander of a camp for German prisoners from February-November 1945, to face charges of torture in 1998, saying the statute of limitations had run out.

Polish special prosecutors have upgraded the charges to genocide, for which there is no statute of limitation, based on new testimony from former German inmates at the defunct Swietochlowice camp, near the southern city of Katowice .

Andrzej Arseniuk, a spokesman for prosecutors at the Institute of National Remembrance , which investigates World War II and communist-era crimes, said: “The testimony from former inmates living now in Germany significantly enriched the evidence. It documented Morel’s torture of at least 13 inmates known by name,”

Leon Kieres, the head of the institute, said: “Now the charges say his intention was to exterminate for national and political reasons.”

Mr Kieres said the extradition request, which will be made by a regional court in Katowice in coming weeks, will be Poland ’s last attempt to bring Morel to justice.

The new charges accuse Morel of seeking to exterminate German prisoners by starving them to death and depriving them of basic medical care as well as carrying out and sanctioning torture by his subordinates – including imprisoning prisoners in small cells filled with water, trampling them or making them stand for long hours, singing Nazi songs.

Mr Kieres said Morel is believed to be responsible for at least 1,538 deaths at the camp.

The investigation against Morel, begun in 1992, is the only one in Poland against a Jew accused of retaliating against the Germans after their defeat.

Morel was an inmate of the Auschwitz Nazi death camp where he lost his parents and two brothers.

He moved to Israel in 1994 to flee Poland ’s justice.

Polish historians generally agree that the communist government imprisoned 100,000 Germans, mostly civilians, deemed threats to the state after World War II.

At least 15,000 died due to ill treatment, and the rest were freed by 1950.
http://www.examiner.ie/breaking/2003/10/23/story118593.html



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.


#22,יפולניה דורשת מישראל להסגיר לידיה את שלמה מורל
נכתב על-ידי פילוביץ שחף בתאריך 23.04.05 בשעה 17:42
בתגובה להודעה #2

ערכתי לאחרונה בתאריך 24.04.05 בשעה 12:43 בברכה, פילוביץ שחף
 
Yac
חבר מתאריך 31.3.02
23840
הודעות 07:27 23.04.05

פולניה דורשת מישראל להסגיר לידיה את שלמה מורל

הפולנים טוענים שהאיש היה מפקד מחנה "אסירים" רוסי בפולניה
וביצע פשעים ועינויים נגד הקרבנות שנפלו בידיו.
http://texemarrs.com/poland_hunts_jewish_commandant.htm

הוא לדברי הפולנים מסתתר בישראל, שהעניקה לו מקלט.

Poland is demanding that Israel extradite for trial a Jewish man accused of brutal tortures and mass killings in a Soviet concentration camp.

Solomon Morel, 86, was commandant of a death camp at Swietochlowice , Poland after World War II. The camp's population included many innocent Polish men, women, and children of German descent whose homes, businesses and belongings had been seized by Jewish communist authorities. The victims were then herded into numerous concentration camps, one at Swietochlowice.

Morel was indicted in 1994 by a Polish court and ordered to face charges of "crimes against humanity." Among the crimes the Jewish commandant allegedly committed: murders by bashing the heads of babies against stone walls; bludgeoning inmates to death with stools and clubs; inflicting extreme pain by forcing objects up inmates' anus; forcing women and children to parade around nude in subfreezing temperatures; making inmates eat human feces; and starving people to death.

Upon his indictment, Solomon Morel, assisted by the Israeli government, fled to Tel Aviv, Israel where he has been hiding out. American television's 60 Minutes program tracked him down and located Morel in that city. His whereabouts are known to the Israeli authorities.

Up to 80,000 people are believed to have died as a result of torture, deprivation, and starvation in post-World War II concentration camps, all of which were headed by Jewish commandants.

According to a report in London 's The Telegraph, newspaper (January 2, 2005) and in John Sack's investigative book, An Eye for An Eye, "Stalin deliberately picked Jews as camp commandants in the knowledge they would show little mercy to the inmates."

The Polish public prosecutor leading the Morel case, Eva Kok, insisted that the claims could not be "swept under the carpet." She added: "The Israelis are extremely efficient in pursuing people they have accused of such crimes—and they must accept that other nations want to do the same."

(Note: For additional information on Solomon Morel and the Jews who committed barbaric acts in Soviet concentration camps, Power of Prophecy offers John Sack's eye-opening exposי book, An Eye For An Eye, $15 plus S&H. Order by phone 1-800-234-9673, or write to Power of Prophecy, 1708 Patterson Road , Austin , Texas 78733 )


monarch
חבר מתאריך 6.1.03
281
הודעות 12:36 24.04.05

10.
ניצול אושוויץ מפקד מחנה ונוקם בנאצים!

הנה לכם מבט קצת יותר מאוזן על הנושא. שביוטוחלוביצה היה חלק ממחנה אושוויץ וב1945 התהפכו התפקידים האסירים היו גרמנים, חלקם נאצים לשעבר, והמפקד - יהודי.והמפקד ניצל את מעמדו כדי לנקום את נקמת דם בני משפחתו הרבים שניספו בשואה. מגיע לו צל"ש ולא הסגרה

It's the stuff of fiction: a Polish Jew who loses his entire family to the Nazis during the Holocaust finds himself, at the end of World War II, running a prison camp for Germans and Nazi collaborators, and with an opportunity to exact a terrible and very personal revenge.

While it may sound like a novel or a made-for-TV movie, in fact that much of the story is true. But did Solomon Morel actually exact that revenge, brutalizing German prisoners under his command? Or did he and others fantasize it? That's the subject of an emotional historical debate and an ongoing investigation by the Polish government.

Solomon Morel is an old man now and in poor health, living in Israel alongside thousands of Holocaust survivors. As a young man, he saw his parents arrested and led off to be executed. He lost brothers, aunts and uncles, and more than thirty cousins to the Nazis. During the war, he fought the Germans alongside the Russians on the eastern front.

http://www.fpp.co.uk/Auschwitz/docs/KillerMorel.html

 


http://tinyurl.com/5a2yl
לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה


#41,יישראל סירבה להסגיר את אחד הגיבורים היהודים מתקופת השואה
נכתב על-ידי פילוביץ שחף בתאריך 06.07.05 בשעה 21:31
בתגובה להודעה #2

חבר מתאריך 8.7.04
184
הודעות 19:47 06.07.05

ישראל סירבה להסגיר את אחד הגיבורים היהודים מתקופת השואה פולין מאשימה את שלמה מורל, ניצול שואה בן 86,
ברצח עם של 1,538 אסירים במחנה שעליו פיקד בתום מלחמת העולם השניה ישראל סירבה בפעם השנייה להסגיר לפולין ניצול שואה,
המואשם בפשעי מלחמה נגד אסירים גרמנים בתום מלחמת העולם השנייה - כך נמסר היום מהפרקליטות הפולנית.
במכתב ששלח משרד המשפטים הישראלי לפרקליטות הפולנית נאמר  כי "אין כל בסיס להסגרה" של שלמה (סולומון) מורל, בן ה-86,
וכי על המקרה חלה התיישנות. ב-1998 דחתה ישראל בקשה להסגירו
כדי להעמידו לדין על עינויים.

לכתבה המלאה:
http://news.walla.co.il/?w=//742662

יהודי גדול שנקם בנאצים ימח שמם.
לא רק שאסור להסגיר אותו, חייבים לפרסם אותו כגיבור לאומי.


ישראל סרבה להסגיר חשוד ברצח אסירים נאצים
יום רביעי, 6 ביולי 2005, 18:17 מאת: הארץ

חיילים גרמנים בגטו ורשה.פולין מאשימה את שלמה מורל, ניצול שואה בן 86, ברצח עם של 1,538 אסירים במחנה שעליו פיקד בתום מלחמת העולם השניה

ישראל סירבה בפעם השנייה להסגיר לפולין ניצול שואה, המואשם בפשעי מלחמה נגד אסירים גרמנים בתום מלחמת העולם השנייה - כך נמסר היום מהפרקליטות הפולנית. במכתב ששלח משרד המשפטים הישראלי לפרקליטות הפולנית נאמר, כי "אין כל בסיס להסגרה" של שלמה (סולומון) מורל, בן ה-86, וכי על המקרה חלה התיישנות. ב-1998 דחתה ישראל בקשה להסגירו כדי להעמידו לדין על עינויים.

כעת הרחיבה פולין את הבקשה, והיא כוללת בה גם האשמה בהשמדת עם, שלפי החוק הפולני לא חלה עליה התיישנות. ואולם ישראל דחתה גם בקשה זו: החוק הישראלי נגד השמדת עם נחקק רק ב-1950, ואינו חל רטרואקטיבית. על עבירות שבוצעו לפני מועד זה אפשר להעמיד לדין רק מתוקף חוק עשיית דין בנאצים ובעוזריהם, שאינו קשור למקרה זה.

מורל לחם בעת המלחמה בארגון הפרטיזנים היהודים. לאחר שהכוחות הסובייטים שיחררו את פולין, פיקד מורל על מחנה קומוניסטי לאסירי מלחמה גרמנים במחנה סוויטוכלוביצה בדרום פולין. הוא היה מפקד המחנה בין פברואר 1945 לנובמבר אוהת שנה. השלטונות הפולניים מאשימים אותו ברצח עם. לטענתם, מורל הביא למותם של 1,538 אסירים גרמנים באמצעות הרעבתם למוות, מניעת טיפול רפואי, ועינויים. רוב האסירים מתו ממחלות שונות, בהן טיפוס, וכן מרעב ומקור. הפולנים מאשימים את מורל שלא פעל לשיפור התנאים במחנה כדי למנוע את מותם. במחנה הוחזקו לא רק חיילים גרמנים, אלא גם אזרחים פולנים, בהם נשים וילדים ממשפחות ממוצא גרמני.

לאחר המלחמה נותר מורל בפולין, היה חבר במפלגה הקומוניסטית ועבד כמפקד בית המעצר המחוזי בעיר קטוביצה עד לפרישתו לגמלאות ב-1968. ב-1993 ברח לישראל, בעקבות החקירה שנפתחה נגדו שנה קודם לכן, והוא חי כיום בתל אביב.

את הסגרתו של מורל תובע המכון לזיכרון לאומי, מוסד פולני המופקד על חקר פשעי מלחמה בתקופת הכיבוש הנאצי ובעידן הקומוניסטי. התובעת אווה קוי אמרה לסוכנות איי.פי, כי במכתב הישראלי נאמר שלא זו בלבד ש"אין כל בסיס להאשמת מר מורל בפשעים חמורים, לא כל שכן בהשמדת עם או פשעים נגד העם הפולני", אלא ש"מר מורל ומשפחתו היו באורח ברור קורבנות של פשעי השמדת עם שבוצעו בידי הנאצים ומשתפי הפעולה הפולנים". קוי תקפה את החלטת ישראל, באומרה: "איך יכולה לחול התיישנות על פשעים נגד האנושות?" לדבריה יש לשפוט פושעי מלחמה לפי כללים אחידים, "בלא תלות בהיותם גרמנים, ישראלים, או בני כל לאום אחר".



******************************


4.
האם מפא''י/אירגון בר גיורא יעשו זאת שוב = רצח פולטי ?!
http://rotter.net/forum/gil/5651.shtml#4


#3,יתשובה לחוקר השואה מלכיאל
נכתב על-ידי ציבי בתאריך 26.10.03 בשעה 20:03
בתגובה להודעה #0

מלכיאל ידידי, קריאת שני ספרים, האחד ספר זכרונות של יואל ברנד והשני ספר מגמתי של בן הכט אינם עושים אותך חוקר, לכל היותר אתה בגדר של "מתעניין", אם ברצונך לתקוף את הציונות החילונית כדאי שתלך למקור, ספרו של הרב ויסמנדל, שמאשים את הציונים באשר לקרה ליהודי אירופה. אם ברצונך באמת ללמוד כדאי שתקרא גם את ספריו של חוקר השואה יהודה באואר. הוא באמת חוקר שבדק מסמכים ולא רק ניתח ספרים של אחרים.
באשר לטענה המגוחכת בדבר תחילת ההשמדה של יהודי ערי השדה, משום שהיו חרדים והנסיון להדביק זאת לקסטנר, הציוני, מצוי גם בעבודת הדוקטורט של ראש הממשלה הפלשתיני הקודם, אבו-מאזן.
באותה ההזדמנות שאתה מזדהה עם התפיסה האנטי ציונית והיודו-אנטישמית כדאי שתענה על עוד מספר שאלות שקשורות בסדרי העדיפות של הגרמנים בדבר השמדת יהודי אירופה. מדוע ברומניה רק יהודי בסרביה, בוקובינה ודורוהי נשלחו לטרנסניסטריה ואילו יהודי הריגט ניצלו ברובם.מדוע נפסקו המשלוחים לאושויץ בסלובקיה למשך כשנתיים?. מדוע במספר גיטאות בפולין החלה ההשמדה כבר ב 1942 ואילו באחרים היא החלה ב 1943.
אנא בדוק אם הטענה בדבר חרדיותם של הנרצחים ראשונה תואמת את התיאוריה בדבר ראשוניותם של חרדי הונגריה.
לידיעתך, קסטנר לא היה מנהיגם של יהודי הונגריה. מנהיגם הותיק של יהודי בודפשט והונגריה היה יהודי חרדי דווקא. בשעות מצוקה הוא נאלם דום ואיבד את עשתונותיו. קסטנר, ציוני שלא מן השורה הראשונה, נבחר על ידי הנאצים כנציג יהודי הונגריה. זאת, משום שנציגם האמיתי, יהודי חרדי, רעד מפחד ופחד לצאת ממחבואו.


#4,ישאלה לציבי חברנו החדש: מה דעתך על הקישור הזה?
נכתב על-ידי פילוביץ שחף בתאריך 27.10.03 בשעה 02:12
בתגובה להודעה #3

מדינת ישראל=קסטנר נ' מלכיאל בן מנחם גרינוואלד
http://rotter.net/forum/gil/5418.shtml




#5,ימשפט קסטנר
נכתב על-ידי ציבי בתאריך 01.11.03 בשעה 00:08
בתגובה להודעה #4

החומר בקישורית מוכר לכל חוקר שואה ותולדות ארץ ישראל. הבעייה היא לא עם החוקרים אלא עם 'המתעניינים', הללו לא התעמקו בנושא ההשמדה באירופה אלא יותר בעניין 'הגבורה היהודית'. נושא שהיה מקובל מאוד בשנותיה הראשונות של המדינה. קסטנר היה פעיל ציוני, מדרג די נמוך, שהגיע לבודפסט לאחר שרומניה נאלצה להעביר את השטחים דוברי ההונגרית להונגריה. מוצאו מן העיר קלוז, ועד המלחמה הוא היה אזרח רומני והיה מזכיר הסיעה היהודית ציונית בבית הנבחרים הרומני. הוא לא היה, בשום צורה ואופן, מנהיג יהודי הונגריה. הנהגת יהודי הונגריה המסורתית ירדה למחתרת באביב 1944 או שותקה מפחד. קסטנר וחברו קרומי שניהם ציונים נאלצו, בעל כורחם, לעבוד עם הנאצים, בדומה לחברי היודנרטים. בפניהם עמדו שתי ברירות: לעבוד מול הנאצים או למות. לנאצים הייתה תוכנית למכור יהודים תמורת נכסים. וכולם מכירים את העיסקה שהיעו הנאצים תמורת יהודי הונגריה, "יהודים תמורת סחורה", בעיקרו של דבר דרשו הנאצים עשרת אלפים משאיות (טרילרים) עמוסות סחורות תמורות כ שמונה מאות אלף יהודי הונגריה. אולם, באותה תקופה כבר החלה השמדת יהודי הספר. כחלק מהפגנת 'הרצון הטוב' התירו הנאצים ל'נציג היהודים' להעביר לחופש כ 1600 יהודים. על קסטנר הוטל לבחור את הנוסעים ולאסוף את הכספים שהיה על הנוסעים להעביר לגרמנים, מספר מזוודות עם זהב ותכשיטים. אגב, בין המיוחסים שיצאו לחופש היו גם חלק ממנהיגי היהדות החרדית של הונגריה והבולט ביניהם היה הרב מסטמר, אנטי ציוני ידוע.
כל הרואה בקסטנר שותף שווה במו"מ עם אייכמן, אינו מבין את השואה ואת מה שקרה שם.
יש נטיה בקרב היהדות החרדית, שלצערי אין בה חוקרי שואה, לראות בציונים ובלא חרדים אשמים במעשים רבים. כך, הואשמו חברי היודנרטים בפולין בשיתוף פעולה עם הגרמנים, למרות שלא היה כך. כיוון שהגרמנים העדיפו לפעול עם יהודים ממונים דוברי גרמנית הם בחרו משכילים לא חרדים, והחרדים הרגישו שהם סובלים יותר מן האחרים.
האתוס הציוני של הגבורה היהודית עצם, לתקופה ארוכה, עיניהם של רבים וטובים מלראות את האמת שהתחוללה באירופה. רק באמצע שנות החמישים החלו להבין את שקרה ואני מפנה אתכם לשירו של נתן אלתרמן: "שתי דרכים", בו הוא תוהה איזה דרך הייתה עדיפה בהתמודדות עם הנאצים וההשמדה, הגבורה היהודית האקטיבית או גבורת היודנרטים שעמדו בפרץ, ככל שיכלו.
עניין זה הוא רחב יותר ובעייתי, אולם להזכיר לכל הקוראים. השופט הלוי במשפט הראשון אמר כי בעצם שיחותיו של קסטנר עם הנאצים "הוא מכר את נשמתו לשטן", אולם מי אם לא תמיר, הוא האיש אשר לימים רבים ניהל מו"מ עם הפלשתינים שחטפו את שבעת חיילי הנח"ל והגיע לסיכום של שחרור אלפי מחבלים תמורת מספר חיילים.


#8,יקסטנר היה משת''פ של הנאצים !
נכתב על-ידי שכל ישר בתאריך 27.10.04 בשעה 18:18
בתגובה להודעה #5

קסטנר התייחס אל בני עמו כאל סחורה שבאמצעותה השיג טובות הנאה מהנאצים. היחס המלוקק של הנאצים אל קסטנר נובע מלקח שהנאצים למדו במרד גטו ורשה. הם הבינו שכדי לשלוח כמויות אדירות של יהודים לאושוויץ בזמן קצר יש צורך להרדים את ערנותם. ולמטרה זאת שימש קסטנר רודף הכבוד וטובות ההנאה.

במקום לחסל את "כחש" כדאי שתטענ\י לגופן של טענות. הספר כחש מגובה במובאות מתוך המשפט. ספר מאוחר יותר שמעלה את אותן הטענות ואף מרחיב אותן מאד הוא ספר האוטוביאוגרפיה של שמואל תמיר.

הטענה החזקה ביותר ששמואל תמיר מעלה כנגד קסטנר ושתרומתה לזיכוי גרינוולד היתה גדולה (קסטנר מעולם לא הואשם על ידי איש) היא שקסטנר נסע לנירנברג כדי להעיד לטובת הארכי-פושעים קרוכמייל (ימ"ש) ועוד שניים שאיני זוכר את שמם, במשפטי בעלות הברית כנגד ראשי הנאצים. הוא עשה זאת ** ש נ ת י י ם ** אחרי המלחמה כשאף אחד לא רודף אותו. הודות לו הם יצאו לחופשי.

הכי חמור בפרשה, תמיר הוכיח שקסטנר זייף מסמכים והציג עצמו כנציג ההסתדרות הציונית העולמית ללא רשות איש !

תמיר שאל אותו במשפט על כך, אבל קסטנר הכחיש זאת מכל וכל. רק לאחר שתמיר הציג בפניו את המסמכים עליהם חתם קסטנר, הוא נשבר והודה בכך.

זאת ועוד, הטיעונים שהעלה תמיר לאורך כל המשפט היו כל כך משכנעים שבבחירות שנערכו לאחר תקופה קצרה מפאי שקסטנר היה מועמד שלה לשר המסחר נפלה בכעשרה מנדטים וחרות עלו בהתאם.

הציבור לא טיפש.


#29,ימקורות..........
נכתב על-ידי פילוביץ שחף בתאריך 05.05.05 בשעה 02:36
בתגובה להודעה #3

ערכתי לאחרונה בתאריך 05.05.05 בשעה 02:57 בברכה, פילוביץ שחף
 

קטע מצמרר מהספר '' בשליחות הנידונים למוות''.
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5494&forum=gil&omm=0
מדינת ישראל = קסטנר נ' מלכיאל בן מנחם גרינוואלד
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5418&forum=gil&omm=0



17. ''
בשליחות נידונים למוות'', מאת: יואל והנזי בראנד !!
כותבים בספרם הראשון/עדות ממקור ראשון שפורסם לראשונה בשנת תשי"ז
http://rotter.net/forum/gil/5494.shtml#17


97.
יואל והאנזי בראנד כותבים בספרם השני/עדות ממקור ראשון
השטן והנפש שפורסם לראשונה בשנת 1960
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5418&omm=97&viewmode=


49. ''
כחש'' מאת בן-הכט: פרשת קסטנר מהדורה חמישית 94
http://rotter.net/forum/gil/5418.shtml#49


62.
ביוגרפיה - ראול ולנברג: ''פרשת גבורתו והיעלמותו''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=6408&omm=62&viewmode=



11.
הספר: כרך א - ''בן הארץ הזאת'' מאת שמואל תמיר!!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5418&omm=11&viewmode=
12.
הספר: כרך ב - ''בן הארץ הזאת'' מאת שמואל תמיר
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5418&omm=12&viewmode=


16.
הבאנליות של האדישות - יחס הישוב והתנו' הציונית לרצח העם
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5494&omm=16&viewmode=


12.
ניל''י - 'תולדותיה של העזה מדינית'
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=6288&omm=12&viewmode=threaded

 

27. ספר: 'מכתבים מן הגיטאות': הודפס ופורסם בשנת תש''ג/1943
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5494&forum=gil&omm=27&viewmode=threaded


http://tinyurl.com/5a2yl
לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה


#33,יתגובת סרק.
נכתב על-ידי מלכיאל בתאריך 12.05.05 בשעה 10:45
בתגובה להודעה #3

כל העובדות שהעלת אין בהם לקעקע את התיאוריה שלי:
לא בכל מקום נהגו אותו דבר. ואין דין רומניה כדין הונגריה. ובכלל אנו רואים דפוסי התנהגות שונים ממקום למקום. הנאצים ידעו היטב לרקוח את הרקיחה המתאימה למקום.
*
לא טענתי שאני חוקר עם דפלומה וקראתי יותר משני ספרים. * יהודה באואר נחשב בקרב יודעי דבר האמיתיים "כפוליטיקל קורקט"
בכל מה שנוגע לזרמים הגועשים שגעשו כסמבטיון בזמן השואה.לא הייתי נתלה באילן כל כך גבוה כיהודה באואר כשמדובר בזרמים.
*
מה זה משנה או מוריד מי היה המנהיג של יהדות הונגריה האמיתי. אין חולק על כך שבנקודת הזמן הזאת הקריטית קסטנר היה המוציא והמביא והיה הכל.  לסכום. לטענתי בדבר המאפיינים של רוב המושמדים בהונגריה היו סמוכים מרומזים ברמז עבה, בתוכנית שנעשתה ברשת ב' לפני מספר חודשים על שואת יהדות הונגריה. שגם היא היייתה עדינה.


#6,יחומר לימודי מצויין ליום השואה.
נכתב על-ידי בול טרייר בתאריך 25.04.04 בשעה 21:11
בתגובה להודעה #0


#7,יהרב ויסמנדל על שליחות ברנד = פרשת קסטנר !!!
נכתב על-ידי פילוביץ שחף בתאריך 24.10.04 בשעה 17:03
בתגובה להודעה #0

ואלה עיקרי הדברים שכתב. (מתוך: מן המצר, עמוד רי"ד ואילך, בשינויי לשון).
http://www.yadvashem.org.il/odot_pdf/Microsoft%20Word%20-%203502.pdf

...אל תתייחסו למצב המלחמה ולמצב הפוליטי. עכשיו יש צורך לתת לגרמנים את מבוקשם,
ולא לדחות אותם. הם אמנם חלשים, אבל כלפינו הם חזקים מספיק. הם אומרים: "אי, יהודי
נתעב, אתה חושב שמחר יהיה סופי, ותצחק לי, ותשמור לעצמך את חייך ואת כספך. אני
אראהלך שטעית".
ב-10 ביולי הפסיקו הגירושים, בגלל הוראה של הוראטי, ראש ממשלת הונגריה. אבל עלינו
לזכור כי ההונגרים אינם יכולים לגרש בלי עזרת הגרמנים, אבל הגרמנים יכולים לגרש בלי
עזרת ההונגרים, ובפרט עכשיו, שהקיצוניים שבהם גוברים.


הם שלחו את ברנד כדי לקבל כסף וסחורות. ברנד נסע, וכסף אין, וסחורות אין. ובמקום
שמירת סוד, קרה ההפך: אוהבינו קוראים בראש חוצות בכל העולם: ראו כמה נחלשו
הגרמנים. שלחו אלינו שני יהודים להחליף דם בסחורות. אמת, אנחנו אוהבים את היהודים,
אבל סחורה - לא.


ועכשיו הגרמנים, ובמיוחד אייכמן, עושים חשבון זה: כסף לא קבלנו. סחורה לא קיבלנו. ובזיון
בכל העולם ומצד ראש ממשלת הונגריה - יש ויש.

הרכבת שיצאה לספרד ]רכבת קסטנר "מרחפת עלינו אימה ופחד, כאשר אנו רואים כעת בשעה שאני כותב טורים הללו שכל האדמו"רים של מדינתו עושים השתדלות לברוח מכאן לארץ ישראל מפחד הסכנה מחמת המציק ואינם מביטים על מה שמפילין בזה לבן של ישראל, כאשר שומעין מההמון שמרננים ואומרים: הרבי'ס בורחין, ומה יהיה עמנו?! ועיין מדרש רות שמה"ט נענש אלימלך מפני שהפיל את לבן של ישראל בברחו מהצרה, עיי"ש ".
וכי מה צורך בדרמטיזציה של פתקים קבורים - אם הדברים נאמרו בקול ברור, בבודפסט עצמה, על ידי מנהיגים מן השורה הראשונה.
האם הרבי נביא?
אבל מה הטענה נגד הרבי מבלז? שלא קיים את הבטחתו? שלא הזהיר את היהודים כי עומדים הם להישלח לאושוויץ? הורטי, עוצר הונגריה ומושלה באותם ימים, לא העלה על דעתו כי הנאצים יכבשו מדינה שהיא בת ברית להם. הוא גם לא העלה על דעתו כי כאשר ינסה לעזוב את הברית עם הנאצים, יעשו אלה מהפכה בן יום - ויעבירו את השלטון לאנשי צלב החץ - הגרועים שבאנטישמים ההונגרים. אבל היה מישהו שידע לאן נוסעות הרכבות, ושתק, והשתיק. עליו נדבר בהמשך דברינו.
דברי העידוד של הרבי מבלז דומים לדברים שאמרו רבנים במצבים דומים. רבי קלונימוס קלמיש, שהיה בוורשה ונספה בשואה, דרש בגטו ורשה דרשות רבות. הן נדפסו בספר "אש קודש" (ירושלים תש"ך). למרות שבנו וכלתו נהרגו בתחילת המלחמה, המשיך הוא לדרוש ולעודד. הוא אומר בשנת תש"ב: "גם בראשית זמן נעשה לנו שיעורים כפי מצבנו בדחקות ויסורים.. וה' ירחם ויושיענו תיכף ומיד" (עמוד קלב). בשנת תש"ג הוא כותב "צרות משונות ומיתות רעות ומשונות שחידשו הרשעים הרוצחים עלינו בית ישראל, משלהי תש"ב, לא היה כמותם. וה' ירחם עלינו ויצילנו מידם כהרף עין" (עמוד קלט). האם ניתן לטעון נגדו כי "הבטיח" ישועה כהרף עין, ומשלא באה - הסגיר את שומעיו למוות?
הסרטיפיקט על פיו עלה הרבי מבלז לארץ:
אחת הטענות החוזרת ונשנית היא טענתו של משה שטרנברג מבית וגן ירושלים, בנו של זבולון יונתן שטרנברג, שהיה ממנהיגי המזרחי בהונגריה. וכך הוא כותב: "אבי ז"ל היה ממייסדי המזרחי בהונגריה ומראשיה... אבי לא קיבל את הסרטיפיקט הראשון המגיע לותיקי תנועת המזרחי, למרות המלצת התנועה ולמרות שהמזרחי הייתה באותה עת התנועה הגדולה ביותר בהונגריה, אבל הרבי מבלז ומלוויו כן קיבלו את הסרטיפיקטים שהיו מיועדים לותיקי הציונות".
כל המעיין בספרות ההצלה מכיר את הויכוחים האין סופיים האלה. החלוצים בפולין טענו נגד מתן סרטיפיקטים לעסקנים ציוניים. יצחק גרינבויים טען שאין לתת סרטיפיקטים למזרחיים, לחרדים ולאנשי המעמד הבינוני. מניסטר, שהיה נציג הבלתי ציונים בהסתדרות הציונית כתב לבן גוריון כי מוכרים סרטיפיקטים ובכסף קונים שקלים כדי להגדיל את כוחם של המפלגות הסוציאליסטיות (זה קרה לפני המלחמה). ההסתדרות הציונית קבלה מן הבריטים את המנדט לחלק סרטיפיקטים, ועשתה בהם כראות עיניה. אנשי אגודת ישראל, שהיו כ- 40% מיהודי פולין, קבלו 8% מהסרטיפיקטים. קסטנר וחבורתו טענו נגד משה קראוס, מנהל המשרד היהודי בבודפסט, כי חילק סרטיפיקטים לאנשי המזרחי ולא לאנשיהם. לשלוף טענה זו נגד הרבי מבלז כאילו היא טענה היסטורית מבוססת - זו התעלמות מן ההיסטוריה של ההצלה.
גרסה ראשונה מול גרסה שניה בספרו של פייקאז':
חלקו הראשון של ספרו של פייקאז עוסק בהשוואת ספרי עדות: גרסה ראשונה, מול גרסה שניה, שנדפסה מאוחר יותר ועובדה כדי לרצות את המדיניות ששלטה.
אף אנו נעשה זאת, ונשווה את הכתוב בספרו של פיקאז למאמרים על פיהם כתב את ספרו. במאמר "גזרות פולין" מצטט פייקאז' את העתונאי הרצל רוזנבלום ב"הבקר" מיום 13.4.44: "אילו קראו האדמו"רים לעלייה.. הדרכים היו משחירים מהמון אדם העולה. אלא שהם לא קראו, להפך, הם מנעו את מיליוניהם מלעלות ארצה".
משפט דמגוגי זה נחסך מן הקורא את הספר. אבל כדי להתמודד אתו, כדאי לערוך סיכום קצר אל העלייה מהונגריה. היהדות האורתודוקסית בהונגריה מנתה כשליש מן היהודים. מספר החסידים שבהם, היה קטן, ועיקרו מן השטחים שנוספו להונגריה בחוזה טריינין. עדיין למעלה משלושה רבעים מיהודי הונגריה לא היו כפופים לרבנים שאסרו עלייה לארץ. הרבנים לא יכלו למנוע את "המיליונים מלעלות ארצה", כי בהונגריה היו מליון יהודים מכל הזרמים גם יחד.
מה היה מספר העולים לארץ? משנת 1939 ועד שנת 1944 עלו לארץ 1571 יהודים. (המקור: תולדות השואה, הונגריה", יד ושם תשנ"ב, 112-113.).
יש לשבח, איפוא, את פייקאז', שחסך מקוראי הספר את דברי ההבל האלה של הרצל רוזנבלום.
אבל פסקה אחרת השמיט פייקאז' מן המאמר בעיבודו לספר. הנה הוא: "אמת, כיום אנו יודעים בבירור, כי טענתה, בפתח כבשני אושוויץ, מופרזת, שהרי רבים מאדמו"רי הונגריה ניספו בגזירות הפתרון הסופי". מדוע הוצרך פייקאז' להשמיט משפט קצר זה, בו הוציא מתחת ידו לימוד זכות זעיר על רבני הונגריה - לקורא הנבון פתרונים.
קסטנר - האיש שידע ושתק:
וכאן אנו מגיעים לפעלו של קסטנר, האיש שידע ושתק. שתיקתו נדונה בבית המשפט המחוזי והעליון, והוסברה במחזה ובמאמרים אין קץ שרצו לספר בזכותו. אנו נעסוק כאן בפרט אחד בלבד מתוך המכלול, פרט שיראה כיצד הרצון לטהר את קסטנר עושה זאת בכל מחיר ובכל דרך.
קסטנר ניהל משא ומתן עם אייכמן, קבל ממנו רשות להוציא רכבת ובה 1682 אנשים, אבל לא סיפר לשאר יהודי הונגריה לאן הם מובלים.
בפסק הדין של בית המשפט העליון, שזיכה את קסטנר, הופיע נימוק זה: מנהיג חייב להנהיג. יתכן שאין הוא מצליח בתפקידו, אבל אין זה עושה אותו בוגד.
השופט חשין כותב בפסק הדין: "אני צועד צעד אחד נוסף ואומר, שאף אם ידע קסטנר את כל האמת המרה ... ואף אם הסתיר אותה... עדיין אין ראיה מכאן שהוא עשה כן מפני התחייבויותיו המדומות ומפני רצונו לעזור לגרמנים במעשי ההשמדה שלהם. הוא לא העמיד את יהדות הונגריה על הסכנה הנשקפת לה מפני שלא ראה תועלת בדבר, ומפני שסבר כי המעשים העלולים להיעשות בעקבות הידיעה יזיקו יותר משיועילו... ובכן, מה טעם היה לספק לעולי הקרונות בקלוז', אנשים רדופים ומוכי גורל, ידיעות על מה שצפוי להם בקצה מסעם?... לבסוף אני צועד צעד אחרון - ובכך אני מרחיק מאוד לכת - ואומר, שאף אם גזר קסטנר שתיקה על עצמו ביודעין, אך מתוך כניעה אילמת לרצונם התקיף של הנאצים, וכדי להציל מגיא ההריגה קומץ של יהודים, עדיין אין מכאן ראיה שהוא הכתים את ידיו בשיתוף פעולה עם אויבי עמו לבצע את תכניתם להשמיד את רוב-רובו של הקיבוץ היהודי בהונגריה, אף אם על ידי מעשיו - ביתר דיוק: אפס מעשיו - הוקלה מלאכת ההשמדה".
השופט אגרנט כותב: "הנני מסכם את מסקנותיי הסופיות לגבי התנהגות ד"ר קסטנר בתקופת השואה של ערי השדה, כדלקמן:
(
א) בתקופה זו הודרך הלה ע"י המניע היחיד של הצלת יהודי הונגריה בכללם, הווה אומר, הצלתם במספר המקסימלי אשר, בהתחשב בתנאי הזמן והמקום, כפי שהעריכם, אפשר היה להצילם;
(
ב) מניע זה עלה בקנה אחד עם חובת ההצלה המוסרית, שהייתה מוטלת עליו בתוקף תפקידו כמנהל ועדת העזרה וההצלה בבודפסט".
ההצדקה של מעשי קסטנר לפי בית המשפט העליון היא זו: קסטנר היה מנהיג, וחייב היה להנהיג. אם חשב שאפשר להציל מעטים בכך שלא יספר לרבים על הצפוי להם, אין הוא משתף פעולה עם הנאצים.
האמנם היה קסטנר מנהיג נבחר?
לטיהורו של קסטנר יש צורך בהוכחה כי הוא היה המנהיג, ובתור שכזה נאלץ לעשות את מה שחשב שאפשר לעשות.
כיצד הופכים את קסטנר למנהיג יהודי הונגריה?
באואר עושה זאת באופן הבא: המשא ומתן עם הנאצים נעשה על פי מכתב שכתב הרב ויסמנדל למנהיגי הונגריה. הרב ויסמנדל ששיחד את ויסליצני בסלובקיה, שלח מכתב למנהיגי הונגריה להיכנס למשא ומתן. וכך כותב באואר: "ויסליצני היה מסופח ליחידתו של איכמן, והוא בא מסלובקיה מצויד במכתבים מאת וייסמנדל אל שלושה אישים בבודפסט שנחשבו אמיצים ומסורים דיים לשאת ולתת עם הס"ס. השלושה היו פרוידיגר.. הברונית אדית ויס... ורודולף קסטנר, שהיה אמור לייצג את הקבוצה הציונית הקטנה, ככל הנראה על פי עצת הציונים בסלובקיה. אך אדית וייס הסתתרה, והתברר שפרוידיגר הוא אדם מפוחד שכל רצונו היה להציל את עורו.. רק קסטנר נשאר" (עמודים 202-203).
הנה, שר ההיסטוריה הטיל על קסטנר להנהיג את יהודי הונגריה, ואין להאשימו אם לא הצליח להצילם. וכי מי הצליח במלחמה הנוראה ההיא.
אבל לסיפור זה יש מקור אחר, והוא ספרו של וייסמנדל עצמו. והוא מספר על המכתבים ששלח, והוא מספר כי המכתבים נשלחו לשלושה אנשים: לפרוידיגר, לאדית ויס, ו... לניסן כהן (ויסמנדל, "מן המיצר", עמוד קיג). קסטנר לא היה ממוען במכתבים אלה! יתירה מזו: בפסק דין קסטנר של בית המשפט המחוזי מופיעה עדותו של פרוידיגר (עמוד 26), גם הוא מספר על השלשה שקבלו את המכתבים, וקסטנר אינו ביניהם. השופט הלוי מוסר כי פרוידיגר אכן נפגש עם ויסליצני, אבל החליט כי הנושא חמור מכדי שיחליט עליו לבדו, והוא דיווח על כך לנציגי הציבור. קסטנר ובראנד ששמעו על הדיווח - נקטו יוזמה ויצרו את הקשר עם הנאצים - בלי לדווח למנהיגי הקהילה על המשא ומתן שהם מנהלים.
הנה כי כן, פרוידיגר הפחדן בפי באואר הוא אדם אחראי שאינו מקבל על עצמו את גורל הקהילה בלי להתייעץ עם מנהיגיה, וקסטנר, שלדעת באואר היה היחיד שנותר להנהיג - קפץ על העגלה בלי שהוסמך לכך.
הנה כי כן הושמט הבסיס לזיכויו של קסטנר. לא מנהיג שנאלץ לפעול כי שר ההיסטוריה גזר עליו לעשות כן, אלא אדם רדוף שררה, המקבל עליו אחריות שהיא למעלה מכוחו של בן אנוש.
קסטנר ידע ושתק, וההיסטוריה הרשמית טורחת להצדיקו ולשפר את מעמדו. הרבי מבלז לא ידע, המשיך בדרכו לארץ ישראל והשמיע מסר של תקווה באזני שומעיו, והוא נדון בשבט מוסר מפי אדוני ההיסטוריה. נוסעי הרכבות לאושוויץ לא ידעו לאן הם נוסעים, כי קסטנר לא סיפר להם על הצפוי להם, אבל הם כעסו על הרבי מבלז, ששלח אותם לגורלם המר...
הרבנים בורחים:
בריחתם של רבנים היא מיתוס חוזר ונשנה. הרבנים בורחים - והמון העם נשלחים אל מותם. יאנוש קורצ'ק מוזכר בלי הרף כמנהיג שלא עזב את עדתו. אבל ספרות השואה מדווחת כי רוב המנהלים בגטו ורשה עשו כמוהו: הלכו עם חוליהם, עם יתומיהם, עם תלמידיהם. שלשה רבנים נותרו בגטו ורשה לקראת סופו: הרב מנחם זמבה, הרב שמעון שטוקהמר והרב דוד שפירא. שליח הרשות העליונה של הכנסייה הקתולית הודיע להם כי אנשי הכנסייה מוכנים להצילם. הם סרבו. (אליעזר ברקוביץ, עמו אנוכי בצרה, עמוד 90-91). סיפור זה אינו מפורסם כסיפורו של קורצ'ק.
גם התנהלותם של מנהיגי הונגריה מתוארת באותה דרך בדיוק: שלשה מנהיגים היו לה ליהדות הונגריה: פרוידיגר, אדית ויס וקסטנר. גם שאמו שטרן היה ראש הקהילה.
הנאצים כבשו את הונגריה ב- 19.3.44.
בני משפחת ויס - שהיו עשירים ובעלי הון ובעלי השפעה אדירה על הכלכלה ההונגרית - קנו את חירותם בכסף, וברחו ב- 18.5.44 - בספרות לא תמצא מילת גנאי אחת נגדם: מנהיגי הקהילה הניאולוגית, שמנתה כמחצית יהודי הונגריה ברחו.
ביום 9.8.44 ברח פרוידיגר לרומניה. ספרות השואה אינה סולחת לו על בריחתו זו.
ביום 6.12.44 "עזב" קסטנר את שטח הרייך. כחודש וחצי לפני שחרור בודפסט בידי הרוסים, שעה שיהודי בודפסט נתונים בגטו, וסכנת חיים לראשם. איש לא השמיע מילת ביקורת על עזיבתו, ויש אפילו מנכסים לו את הצלתם של יהודי פעשט.
שאמו שטרן ירד למחתרת באותה תקופת דמדומים. גם על בריחתו לא נשמעה ביקורת.
האמנם הביקורת על הרבי מבלז מטרתה לטהר את קסטנר? האמנם הביקורת על בריחתו של פרוידיגר ועצימת עיניים מבריחתם של מנהיגים אחרים מטרתה לומר: כולם לא היו בסדר, אל תבואו אלינו בטענות?

http://www.hazofe.co.il/web/katava6.asp?Modul=24&id=23065&Word=&gilayon=1963&mador=
הקורא ישפוט מה טעם לכל זה.



מכיר
15:4 16/4/2004 -
נשלח ב
----------------
נשמט שם הכותב.
פרופ'רוזנברג.
לפי דעתי מרתק.
הייתי רוצה לשמוע התייחסיות על הכתבה.
אפילו מידידי סמי.
מכיר
15:23 16/4/2004 -
נשלח ב
----------------
לא רוזנברג. פרופ' יהודה איזנברג. כמעט, אבל יש הבדל.
עפר_ואפר
15:58 16/4/2004 -
נשלח ב
----------------
לא יעזור לשמאל.

הנסיונות המצחיקים שלהם לטהר את קסטנר, בשר מבשרם, לא יועילו. הם יכולים לכתוב ספרים, להעלות מחזות, להקרין סרטים.

האמת לא תשתנה.

קסטנר שיתף פעולה עם השטן.

בעוד שבנושאים שונים הם מנסים ללהטט בהתנסחויות מפותלות או בהצגת מחזה מרושע (ואין דבר יותר מרושע מלהציג את חנה סנש כמי שהסגירה את הצנחנים, בה בשעה שהיה זה מעשה ידיו של קסטנר), הרי שהם מתעלמים לגמרי מהעובדה שקסטנר הוריד מחבל התלייה (שנתיים אחרי המלחמה!) ארכי-נאצים, תוך שהוא מציג מצג-שווא ושקרי כאילו הוא ממליץ זאת על דעת ההסתדרות הציונית (ועל מעשים אלה גם בערעור בעליון הוא לא זוכה).

שמאלנים אלה גם מתעלמים לגמרי מהדיון בשאלה: אם קסטנר היה כזה צדיק כפי שהם מנסים להציג כעת, מדוע עשתה הנהגת מפא"י כל מה שיכלה - וזה היה המון - כדי שעדים לא יעידו ומסמכים לא יגיעו במהלך 'משפט קסטנר'?!

התשובה מיותרת.
דוד10
16:2 16/4/2004 -
נשלח ב
----------------

דוד,

רק להוסיף על דבריך: כל המשפט, גם אחרי המסמכים שחשף שמואל תמיר, התנהל בתקופה בה המידע הממשי על השואה לא היה רב מדי.

לאחר המשפט התגלו "טיהורים" נוספים של קסטנר ומסמכים נוספים על מעשיו.

למרות זאת, הייתי מציע להזהר בדיון כזה, שהוא דיון היסטורי מסובך, וההיסטוריונים בכלל חלוקים ביניהם בקשר להמון פרשנויות במעשה הונגריה (הקשור במידה מסוימת עם מעשה סלובקיה).


פראזניק
19:20 17/4/2004 -
נשלח ב
----------------

רוזנברג כתב יפה וכנראה בידע רב. אבל
מה שכל המגיבים פה לא מבינים זה שהוא כותב הדברים לשיטתו, לפי מה שהוא מאין שהרבי מבעלז והאדמורי"ם זה סתם אנשים מהשוק שאין להם שום כוחות מיוחדים.

אבל אנחנו החרדים מאמינים שיש לרבנים סייעתא דשמיא והחסידים מאמינים שיש לאדמורי"ם שלהם רוה"ק וכאן הבעייה העיקרית כי הרבי מבעלז "הקדוש והמפורסם במופתים" הוכיח שהוא לא יודע מימינו ומשמאלו.


אתם לא שמים לב בכלל שכל מה שרוזנברג מוכיח זה שקסטנר היה רשע גדול יותר. אז מה? אותי לא מעניין מי היה רשע גדול יותר. אותי מעניין האם הרבי מבעלז התנהג כמו שצריך ואיך אפשר להגיד אולי הרבי מבעלז לא רשע גדול כמו קסטנר, אז מה?
האם אדם שברח, השאיר את החסידים שלו למות והבטיח להם שהכל יהיה בסדר ובסוף הם כולם נרצחו.

עוד דבר זה שמבחינתנו, מה מעניין אותנו קסטנר? מה מעניין אותנו שאר היהודים ההונגרים כרגע?

אותנו צריך לעניין הדברים הבאים:
א. עד כמה היהודים החרדים בהונגריה ניצלו?
תשובה הרוב נרצח.
ב. האם חלק יכלו לברוח לפני המלחמה לארץ ישראל
תשובה, שחלק ודאי יכלו. ולמה הם לא עשו את זה כי האדמורי"ם מנעו את זה.
ג. בזמן המלחמה, עד כמה המנהיגים של החרדים עזרו להציל יהודים?
התשובה שהיו חרדים דווקא לא המנהיגים הבכירים כמו הרב וויסמענדל שעסקו בזה אבל לא אלה הבכירים. אלה עסקו בלברוח ועוד סיפרו סיפורים לחסידים שלהם להישאר בהונגריה.

ככה שבלי קשר להשוואות. הרבי מבעלז זה בושה לחרדים ואין מה לנפנף בו.


בריסקער
20:1 17/4/2004 -
נשלח ב
----------------
בריסקער ללא קשר לטענותך (אולי יש בהן איזה שהיא טענה) אבל חביבי חיללת שבת, השבת יצאה ב 19.47
sambt_85
20:5 17/4/2004 -
נשלח ב
----------------


משום מה עוד שתי נקודות שכולם מתעלמים מהם

לא ראיתי ולו ספר רציני אחד ולו איזה ספר מטעם

שיקיף את הנושא דווקא מכיוונם של אדמורי פולין הרבים


הלא גלוי וידוע שהרבי מאלכסנדר מנע מחסידיו לברוח מפוילין לארץ והרבי מגור האיץ בהם אפילו ללכת לחוות הכשרה אומנם נכון שהרבי מגור ' נמלט ' והרבי מאלכסנדר הלך אל תוך הכבשנים על אף שגם אותו עסקנים נאותו ויזמו להציל, נכון הוא גם שההימנעות מעלייה לא"י אצל חסידי הרבי מאלכסנדר לא הגיע מתוך נאיביות או חוסר ראייה ! , מעולם לא הובא ולא בשמועה משמו , של הרבי מאלכסנדר ש'לא יקרה כלום ' כמו שמביאים בשם הרבי מבעלז , מצד שני מה שהעוילם כן אומר שכל הסיבה שבאלכסנדר התנגדו לעלייה לארץ הקודש , זהו רק בגלל שנאתם לגור

מי יודע
תחתית_הבאר
21:9 17/4/2004 -
נשלח ב
----------------
מן הראוי לציין את הנאום של הרבנית מסטרופקוב, בו האשימה את הרבי מבלז, בחילול ה' הגדול שגרם.

http://www.daat.ac.il/daat/hungary/document/48.htm
באבא_זוטא
21:14 17/4/2004 -
נשלח ב
----------------
בבא זוטא,

אני רואה שלא קראת את המאמר...
דוד10
7:26 18/4/2004 -
נשלח ב
----------------
חומר חדש ומעניין

תמצאו בספרה של נכדת האמרי אמת

אסתר פרבשטין ''בסתר רעם''
בעצם
16:18 18/4/2004 -
נשלח ב
----------------
יש מאמר של פורקי עול שמדבר עך בריחת האדמור מבעלזא שם המאמר הוא מיץ פטל אבל אני לא יודע אם אפשר להביא לכאן מאמר מאתר של פורקי עול
קלף
16:32 18/4/2004 -
נשלח ב
----------------
קלף,

המאמר של ב. מיכאל כבר נלעס כאן בפורום כמה וכמה פעמים.

גם תשובתה המפורטת של אסתר פרבשטיין הובאה כאן.
דוד10
17:1 18/4/2004 -
נשלח ב
----------------
דוד10
אתה אומר דברים חמורים על קסטנר אחרי המלחמה על מה אתה מתבסס בציטוט הבא שלך ?

"שקסטנר הוריד מחבל התלייה (שנתיים אחרי המלחמה!) ארכי-נאצים, תוך שהוא מציג מצג-שווא ושקרי כאילו הוא ממליץ זאת על דעת ההסתדרות הציונית (ועל מעשים אלה גם בערעור בעליון הוא לא זוכה)"

מממהההההה ???

zivonit - תמיד באמת !
zivonit
17:15 18/4/2004 -
נשלח ב
----------------

קלף.
אפילו שכוונתך לטובה, אינך צריך להתאמץ ולהביא את המאמר "מיץ פטל" שהתפרסם בידיעות בזמן החתונה הגדולה בחצר בלז,ושהשמיץ את הקדוש עליון רבי אהרן ואחיו רבי מרדכי זי"ע, כי פשוט יש פה ברנשים שפלים שעושים את זה יותר טוב וביותר ארס ורעל.
sammy
17:40 18/4/2004 -
נשלח ב
----------------
ציבעונית,

לכי ללמוד על 'משפט קסטנר' וספיחיו. במהלך הלימוד תשאלי הרבה 'מההההההה???'. בסוף הלימוד כבר תדעי באיזו מדינה מושחתת את מתגוררת...
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topicarc.asp?topic_id=897105

http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5198&forum=gil&omm=0


#17,י''בשליחות נידונים למוות'', מאת: יואל והנזי בראנד !!
נכתב על-ידי פילוביץ שחף בתאריך 19.03.05 בשעה 17:03
בתגובה להודעה #7



לחץ כאן » חשיפה: מה שרון והתקשורת לא מגלים לנו?


#18,י''שיש לטהר ולהוקיר את שמו של משה קראוס.....''
נכתב על-ידי פילוביץ שחף בתאריך 19.03.05 בשעה 18:35
בתגובה להודעה #7

ערכתי לאחרונה בתאריך 19.03.05 בשעה 18:38 בברכה, פילוביץ שחף
 
כותרת זו מהציטוט של ההודעה שפותחת את האשכול הזה:
קטע מצמרר מהספר '' בשליחות הנידונים למוות''.
http://rotter.net/forum/gil/5494.shtml


מצ"ב מידע על ובהקשר למשה קראוס:

מדור סופרים וספרים
שני מנהיגים, שתי אמות מידה

האם יש קשר בין המגמה לטהר את קסטנר, לבין המגמה להשחיר את דמותו של הרבי מבלז? האין אלה שני צדדיו של מטבע אחד? עיון מחודש בספרו של מנדל פייקאז'

יאנוש קורצ'ק מוזכר בלי הרף כמנהיג שלא עזב את עדתו. אבל ספרות השואה מדווחת כי רוב המנהלים בגטו ורשה עשו כמוהו: הלכו עם חוליהם, עם יתומיהם, עם תלמידיהם. שלשה רבנים נותרו בגטו ורשה לקראת סופו: הרב מנחם זמבה, הרב שמעון שטוקהמר והרב דוד שפירא. שליח הרשות העליונה של הכנסייה הקתולית הודיע להם כי אנשי הכנסייה מוכנים להצילם. הם סרבו. סיפור זה אינו מפורסם כסיפורו של קורצ'ק.
היהדות האורתודוקסית בהונגריה מנתה כשליש מן היהודים. מספר החסידים שבהם, היה קטן, ועיקרו מן השטחים שנוספו להונגריה בחוזה טריינין. עדיין למעלה משלושה רבעים מיהודי הונגריה לא היו כפופים לרבנים שאסרו עלייה לארץ. הרבנים לא יכלו למנוע את "המיליונים מלעלות ארצה", כי בהונגריה היו מליון יהודים מכל הזרמים גם יחד.

ספר חדש על השואה:
ספר חדש של מנדל פייקאז' על השואה שיצא לאור לאחרונה, אף זכה לביקורת במדור הספרות של "הצופה", עורר תקווה כי יהיו בו חידושים שלא שמענו, ואשר נתגלו לאחרונה. (מנדל פייקאז', ספרות העדות על השואה כמקור היסטורי, ושלוש תגובות חסידיות בארצות השואה", מוסד ביאליק תשס"ג).
לאמיתו של דבר לפנינו חומר ממוחזר, שפורסם כולו בכתבי עת ובספרים. לשבחו של המחבר יש לציין כי הוא מציין בעמוד האחרון של ספרו את המקומות בהם פורסמו המאמרים שבספר, אבל הוא כותב בהקדמה כי "פרקי הספר הזה, שרובם נדפסו לראשונה בשנים 1979-1990, מוגשים כאן בהוספות חשובות ובעריכה חדשה" (עמוד 13).
במאמר זה נבחן את פרקו הרביעי של הספר, "הרבנית מסטרופקוב באושוויץ על הבטחות הרבי מבלז" – נושא שמנדל פייקאז' חוזר עליו ומעמידו כאחד המוקדים של שואת יהודי הונגריה.
לבחינה נצרף דברים מתוך ספר שיצא שנה לפני ספרו של פייקאז': ספרו של יהודה באואר, "יהודים למכירה?", בהוצאת יד ושם תשס"ב.
שני ספרים אלה עוסקים, בין השאר, בשני מנהיגים שהיו בבודפסט בשנת 1943-1944: הרבי מבלז ורודולף קסטנר. השוואת ההערכות על שני אישים אלה מרתקת.
תולדות יהודי הונגריה:
כדי להבין את הדברים, יש להקדים הקדמה היסטורית קצרה באשר למעמדה של הונגריה במלחמת העולם השניה.
הונגריה הייתה בת ברית של הנאצים, הכריזה מלחמה על רוסיה בתאריך 27.6.41, וצבאה השתתף בקרבות נגד הרוסים באוקראינה. בקרבות אלה השתתפו פלוגות עבודה יהודיות, שרק 10% מהם שרדו את המלחמה. הם שמשו בשר תותחים, לא קיבלו ציוד ובגדים, והיחס אליהם היה כזה שרובם נהרגו או מתו בזמן השרות. הונגריה הייתה מדינה אנטישמית, וחוקים נגד יהודים חוקקו בה מאז שנת 1938. חלק נכבד מהחוקים הנאצים נגד היהודים נהגו בהונגריה: איסור שחיטה, 'נומרוס קלאוזוס' במוסדות השכלה, הגבלות בקניית רכוש, אנטישמיות פרועה. ולמרות כל זאת - רצח שיטתי של יהודים כפי שהיה בפולין לא היה, ובממשלה ההונגרית היו גם כאלה שהתנגדו לרצח יהודים.
שעה שהנאצים החלו לכבוש את אירופה, החלה בריחת יהודים לארצות בטוחות יותר. לאן יכלו לברוח?
ארצות הברית וקנדה סגרו את שעריהם, ואפילו מכסת הפליטים הקבועה בחוקיהם לא הותרה להיכנס. הספר הלבן הבריטי משנת 1939 אסר כניסת יהודים לארץ ישראל, באופן כמעט הרמטי. חוק נוסף אסר כניסת אנשים מהארצות הכבושות בידי הנאצים, מחשש שיחדירו ביניהם סוכנים נאציים. (היהודים שעלו באוניות מעפילים נחשבו גם הם לחשודים כסוכנים נאציים). מקומות המקלט היו דווקא ארצות שהיו בנות ברית עם הנאצים, אבל לא הפעילו את מנגנון הרצח כמותם. מסיבה זו ברחו לליטא כל מנהיגי יהדות פולין, כי ליטא הייתה תחת השפעה רוסית, והרוסים אותה שעה היו בני ברית של הנאצים. (בין הבורחים: מנחם בגין, משה סנה, ישראל אלדד, מנהיג הבונד, זרח ורהפטיג, רבנים ומנהיגים נוספים). זרח ורהפטיג הצליח לארגן מערכת הצלה ליפאן, שהייתה גם היא בת ברית עם הנאצים. (דבריו של ראש ישיבת מיר בליטא לשגריר היפני היו לסמל: כאשר שאל אותו היפאני יליד אסיה, שלא הכיר יהודים ולא ידע אנטישמיות מהי, "מדוע הם כל כך שונאים אתכם?" ענה ראש הישיבה מליטא: "כי אנחנו אסייתים!"). גם הונגריה, שהייתה בת ברית של הנאצים נחשבה לארץ יעד לפליטים יהודיים, ואלפים הגיעו לבודפסט למצוא בה מקלט. בשנת 1942 הגיעו להונגריה 7000-9000 יהודים מסלובקיה, ועוד יהודים פולנים שחצו את ההרים לשטח רוסיה הקרפאטית, וממנה להונגריה. (באואר, 197). יש לציין כי רק היהדות האורתודוקסית בהונגריה התגייסה להצלת יהודים אלה.
מי יכול לנחש את הלך מחשבתם המטורף של הנאצים: הם הפרו את בריתם עם הרוסים, וליטא הפכה להיות מלכודת מוות לבורחים אליה. הם התקיפו וכבשו את הונגריה, וזו הפכה להיות מלכודת לבורחים אליה. (כיבוש הונגריה היה בשלבים האחרונים של המלחמה, ויהודי בודפסט ניצלו). רק יפאן לא נכבשה על ידי בת בריתה גרמניה הנאצית, והקבוצות שברחו ליפאן ניצלו.
שני מנהיגים בשנת 1943:
וכך שרדה הונגריה את רוב שנות מלחמת העולם. הנאצים לחצו על ההונגרים, דחפו אותם לחוקק חוקים אנטישמיים, לשלוח יהודים לעבודות ברייך, אבל לא הכניסו צבא להונגריה, והיחסים, על פני השטח לפחות, היו כיחסים שבין בנות ברית.
וכאן אנו מגיעים לשנת 1943. יהדות פולין הושמדה. הרבי מבלז, מצליח להמלט מפולין בעזרת שוחד שניתן לקצין הונגרי, והרבי שאיבד את משפחתו, ואחיו, הרבי מביליגורה, מגיעים להונגריה ב- 4.43. הם נמצאים בבודפסט עד ל- 17.1.44. אותה שעה הם מקבלים סרטיפיקט לעלות לארץ. כתשעה חודשים שוהים הרבי ואחיו בהונגריה, כפליטים מפולין בדרכם לארץ ישראל.
באותם שנים ממש שוהה בבודפסט יהודי נוסף, גם הוא איננו מקומי. יליד רומניה, עסקן ציוני, ומראשי תנועת הנוער הציוני בטרנסילבניה. עם סיפוח טרנסילבניה להונגריה בשנת 1940 עבר לבודפסט. שם קיבל תפקיד בקרן היסוד, ונבחר לאחד משלושת נשיאי המשנה של ההסתדרות הציונית בהונגריה. בשנים 1942 עד 1945 ישב בבודפסט, ולמעשה היה ראש ועד ההצלה של הפליטים היהודים שהגיעו להונגריה. שמו: רודולף קסטנר. הוא היה ממונה על פעולות ההצלה, וניהל משא ומתן עם המודיעין הצבאי ההונגרי וסוכני הריגול של הצבא הגרמני בהונגריה. לאחר הכיבוש הגרמני בשנת 1944 קיים קשר עם קציני הביטחון של הרייך, ובהם אייכמן.
לקסטנר היו קשרים ישירים עם אייכמן. הוא היה פטרון העסקה "סחורה תחת דם", והוא שלח את יואל ברנד לתורכיה כדי להציע את העסקה לבנות הברית. קסטנר היה היהודי היחיד בהונגריה שלא ענד את הטלאי הצהוב, שהטלפון שלו פעל, והייתה לו יכולת לנוע בחופש יחסי.
הרבי מבלז, לעומתו, היה פליט. היה מנותק ממקורות אינפורמציה, שהה בהונגריה בתקופה בה הייתה בת ברית לנאצים, ולא מדינה כבושה על ידם. הוא עזב את הונגריה חודשיים לפני שהגרמנים הפרו את בריתם וכבשו את הונגריה, וארבעה חודשים לפני שרכבות המוות החלו לדהור לאושוויץ. לפני צאתו לארץ נשא אחיו דרשה בבית הכנסת בבודפסט, ובדרשה עודד את שומעיו. דרשה זו היא בלב העיסוק האובססיבי של פייקאז' בכתיבתו על הרבי מבלז.
ההיסטוריה "הרשמית" שופטת וחוזרת ושופטת את השניים: הרבי מבלז עומד לדין מידי שנה בשנה: סרט טלוויזיה הוצג עליו ועל הדרשה שדרש אחיו טרם צאתם מבודפסט לארץ. מנדל פייקאז' חוזר וכותב על הדרשה ועל השמטת 22 שורות מן הדרשה כאשר פורסמה בארץ לאחר זמן. "בריחתו" של הרבי מבלז אינה שוקטת. פייקאז' עסק בנושא במאמרים בשנת תשמ"א ותשמ"ד ובספרו האחרון בשנת תשס"ג. נתן אורטנר ניסה להשיב לפייקאז' בשנת תשמ"ב. בשנת תשנ"ז כתבו נתן אורטנר ובצלאל לנדאו את סיפור הצלתו של הרבי מבלז, והשמיטו את הפיסקה "המפלילה" את הרבי. גם תכנית טלוויזיה הוקדשה ל- 22 השורות שהושמטו מן הדרשה שנדפסה בספרים של ארטנר ולנדאו, ובתכנית, ואני מצטט לפי הזיכרון, דובר על היהודים שנסעו ברכבת לאושוויץ, ובדרכם חשבו על הרבי מבלז שהבטיח להם כל טוב, וברח לארץ.
גם קסטנר עומד לדין ההיסטוריה. תחילה עמד לדין בני אדם, ומשפט קסטנר בערכאה ראשונה קבע כי "מכר את נפשו לשטן" בעסקה שרקח עם אייכמן. בערעור בבית המשפט העליון זוכה על ידי שנים מחמישה שופטים. טרם הוגש ערעור - נרצח קסטנר בידי יהודים בתל אביב. מחזה שנכתב עליו הציגו כמי שהציל את יהודי הונגריה, והטיל את האשמה של הסגרת הצנחנים היהודים לנאצים על חנה סנש. בג"ץ שהוגש נגד השמצה זו קבע כי חופש הדיבור כולל גם את החופש לשקר, והתיר למחזאי, לרנר, להציג את המחזה כפי שהוא. מעט מעט יורדת האשמה של שיתוף פעולה עם הנאצים מכתפי קסטנר. יחיעם ויץ, בספרו "האיש שנרצח פעמיים" (1955) כותב כי "במו ידיו הציל קסטנר יותר יהודים מכל יהודי שקדם לו או שבא אחריו(!)". באואר בספרו האחרון מטהרו מכל אשמה. אי אפשר היה לעשות דברים אחרת ממה שעשה. ואם בשיתוף פעולה עסקינן, גם הרב ווייסמנדל, שניהל משא ומתן עם ויסליצני על הפסקת השמדת יהודי סלובקיה, גם הוא שיתף פעולה, כי ניסה לשחד נאצי ולהציל יהודים... ולבסוף, בתו, סוזי שואלת: מדוע אין רחוב על שם אבי, ואילו על שם ולנברג, שמסר נפשו להצלת יהודים יש רחוב. אבי לבש טלאי צהוב והציל יהודים, ואילו ולנברג לא.
האם יש קשר בין המגמה לטהר את קסטנר, לבין המגמה להשחיר את דמותו של הרבי מבלז? האם אין אלה שני צדדים של מטבע אחד?
הטענות נגד הרבי מבלז:
נבדוק לראשונה את הטענות נגד הרבי מבלז. בשבת שלפני צאתו של הרבי מבודפסט דרש אחיו בבית הכנסת בפני יהודי בודפסט. בין השאר אמר דברים אלה:
"
ע"כ מוטל עלי החוב להודיע לכם, ידידים יקרים חכמי אונגארן, את קושט דבר אמת, כי מי שהוא קרוב ועומד בסביבת אחי הגדול מרבן שמו שליט"א, יודע בודאי שלא במנוסה הולך ולא בחיפזון רץ ונמהר, כאלו רוצה לנוס ולנסוע מכאן, רק שאיפתו ותשוקתו לעלות לאה"ק המקודשת בעשר קדושות... לעורר רחמים ורצון על הכלל כלו, שלא יוסיף לדאבה עוד... שהצדיק רואה שתשרה פה לתושבי מדינה זאת מנוחה ושלוה, 'כי טוב', שהצדיק רואה כי טוב וכל טוב ואך טוב וחסד ירדוף וישיג את אחב"י בני מדינה זו."
הדרשה נדפסה בבודפסט חודש לאחר שנאמרה בבית הכנסת, וזמן קצר לאחר מכן במהדורה שנייה. למרות נסיונותיו של פייקאז' להעמידה כדרשה הנמצאת במחתרת, היא מצויה בספריה הלאומית, וכל הרוצה יכול לקבלה ולקרוא בה.
דרשה זו נתפסת אצל פייקאז' כ"הבטחה מפורשת" (עמוד 151) שלא יאונה רע ליהודי הונגריה. והנה- הרבי לא קיים את "הבטחתו"! אכזבה נוראה זו מן הרבי שלא עמד בדיבורו מצויה בעדות של "הרבנית מסטרופקוב", על פי דפים שנמצאו באזור המשרפות, ונכתבו על ידי איש הזונדר-קומנדו. פייקאז' חוזר ומדגיש כי העדות מהימנה, והאיש כתב דברי אמת, וכי "תעודה זו היא אחת משלוש התעודות החשובות שנתפרסמו בדפוס המעידות על ויכוח נוקב בקהל החרדים" (עמוד 147), וכי תעודה זו נדפסה בשנת 1954 בשינויים מגמתיים. אמנם נכון, כותב פייקאז', כי הרבנית מסטרופקוב הייתה בת 42 ולא בת 82 כדברי המסמך, וגם נכון כי כותב המסמך כנראה לא היה במעמד דבריה, אבל אין "שום צל מעיב על מהימנותם". ומה כתוב במסמך? מה אמרה הרבנית מסטרופקוב?
"
את נפשם הצילו ואת העם עזבו כצאן לטבח. ריבונו של עולם, ברגעי חיי האחרונים אני מתחננת לפניך, מחל להם על חילול השם הגדול".
דברי הרבנית מסטרופקוב נאמרו כבר בבודפסט:
לא מובן מדוע צריך להתאמץ כל כך כדי להביא דברי ביקורת זו על הרבי. מדוע צריך לזהות את האשה שאמרה אותם דווקא כרבנית מסטרופקוב? ולשם מה העיסוק הנקדני הזה בזיהוי כותב הפתק, וגיל האישה. ואם לא רבנית אמרה את הדברים, אלא אשת סנדלר, היה משקלם פחות? ובכלל, מדוע צריך לחפש את הדברים בפתקים קבורים באושוויץ, שעה שהם נאמרים במפורש במקום הברור ביותר והנשמע ביותר: באותה דרשה עצמה של אחיו של הרבי, בפני עם ועדה, בבודפסט, ערב צאתם לארץ ישראל. בדרשה נאמרים דברים אלה: "והרבה אנשים, החלושים בביטחונם ובאמונתם. מפקפקים בדבר, ומהרהרים וחוקרים ושואלים: מדוע לא הביטו חוזינו אל העתיד, כאשר ניבאו אחרים, ועלתה בידם להציל מקצת נפשות בישראל. ואלמלי הי' למנהיגינו, גדולי ישראל וצדיקי הדור, שיטה אחרת והיו מסתכלים על השעות הרעות המתרגשות לבא בעולם והיו דואגים בעבור עתידת האומה וקיומה, כאשר דאגו אחרים, והיו עוסקים בהצלתם, אזי בודאי היו קיבוצים רבים ושלמים נמלטים מכיליון ומחרב המשחית".
החשש כי הרבי בורח ומשאיר את עדתו ללא רועה היה קיים, ואין צורך לחפש את הדברים בפתקים באושוויץ. יתירה מזו: הדברים נאמרו במפורש גם על ידי הרב טייכטל, בבודפסט, באותם ימים: "שנת אשדת פה עיר הבירה בודפסט", "מרחפת עלינו אימה ופחד, כאשר אנו רואים כעת בשעה שאני כותב טורים הללו שכל האדמו"רים של מדינתו עושים השתדלות לברוח מכאן לארץ ישראל מפחד הסכנה מחמת המציק ואינם מביטים על מה שמפילין בזה לבן של ישראל, כאשר שומעין מההמון שמרננים ואומרים: הרבי'ס בורחין, ומה יהיה עמנו?! ועיין מדרש רות שמה"ט נענש אלימלך מפני שהפיל את לבן של ישראל בברחו מהצרה, עיי"ש ".
וכי מה צורך בדרמטיזציה של פתקים קבורים - אם הדברים נאמרו בקול ברור, בבודפסט עצמה, על ידי מנהיגים מן השורה הראשונה.
האם הרבי נביא?
אבל מה הטענה נגד הרבי מבלז? שלא קיים את הבטחתו? שלא הזהיר את היהודים כי עומדים הם להישלח לאושוויץ? הורטי, עוצר הונגריה ומושלה באותם ימים, לא העלה על דעתו כי הנאצים יכבשו מדינה שהיא בת ברית להם. הוא גם לא העלה על דעתו כי כאשר ינסה לעזוב את הברית עם הנאצים, יעשו אלה מהפכה בן יום - ויעבירו את השלטון לאנשי צלב החץ - הגרועים שבאנטישמים ההונגרים. אבל היה מישהו שידע לאן נוסעות הרכבות, ושתק, והשתיק. עליו נדבר בהמשך דברינו.
דברי העידוד של הרבי מבלז דומים לדברים שאמרו רבנים במצבים דומים. רבי קלונימוס קלמיש, שהיה בוורשה ונספה בשואה, דרש בגטו ורשה דרשות רבות. הן נדפסו בספר "אש קודש" (ירושלים תש"ך). למרות שבנו וכלתו נהרגו בתחילת המלחמה, המשיך הוא לדרוש ולעודד. הוא אומר בשנת תש"ב: "גם בראשית זמן נעשה לנו שיעורים כפי מצבנו בדחקות ויסורים.. וה' ירחם ויושיענו תיכף ומיד" (עמוד קלב). בשנת תש"ג הוא כותב "צרות משונות ומיתות רעות ומשונות שחידשו הרשעים הרוצחים עלינו בית ישראל, משלהי תש"ב, לא היה כמותם. וה' ירחם עלינו ויצילנו מידם כהרף עין" (עמוד קלט). האם ניתן לטעון נגדו כי "הבטיח" ישועה כהרף עין, ומשלא באה - הסגיר את שומעיו למוות?
הסרטיפיקט על פיו עלה הרבי מבלז לארץ:
אחת הטענות החוזרת ונשנית היא טענתו של משה שטרנברג מבית וגן ירושלים, בנו של זבולון יונתן שטרנברג, שהיה ממנהיגי המזרחי בהונגריה. וכך הוא כותב: "אבי ז"ל היה ממייסדי המזרחי בהונגריה ומראשיה... אבי לא קיבל את הסרטיפיקט הראשון המגיע לותיקי תנועת המזרחי, למרות המלצת התנועה ולמרות שהמזרחי הייתה באותה עת התנועה הגדולה ביותר בהונגריה, אבל הרבי מבלז ומלוויו כן קיבלו את הסרטיפיקטים שהיו מיועדים לותיקי הציונות".
כל המעיין בספרות ההצלה מכיר את הויכוחים האין סופיים האלה. החלוצים בפולין טענו נגד מתן סרטיפיקטים לעסקנים ציוניים. יצחק גרינבויים טען שאין לתת סרטיפיקטים למזרחיים, לחרדים ולאנשי המעמד הבינוני. מניסטר, שהיה נציג הבלתי ציונים בהסתדרות הציונית כתב לבן גוריון כי מוכרים סרטיפיקטים ובכסף קונים שקלים כדי להגדיל את כוחם של המפלגות הסוציאליסטיות (זה קרה לפני המלחמה). ההסתדרות הציונית קבלה מן הבריטים את המנדט לחלק סרטיפיקטים, ועשתה בהם כראות עיניה. אנשי אגודת ישראל, שהיו כ- 40% מיהודי פולין, קבלו 8% מהסרטיפיקטים. קסטנר וחבורתו טענו נגד משה קראוס, מנהל המשרד היהודי בבודפסט, כי חילק סרטיפיקטים לאנשי המזרחי ולא לאנשיהם. לשלוף טענה זו נגד הרבי מבלז כאילו היא טענה היסטורית מבוססת - זו התעלמות מן ההיסטוריה של ההצלה.
גרסה ראשונה מול גרסה שניה בספרו של פייקאז':
חלקו הראשון של ספרו של פייקאז עוסק בהשוואת ספרי עדות: גרסה ראשונה, מול גרסה שניה, שנדפסה מאוחר יותר ועובדה כדי לרצות את המדיניות ששלטה.
אף אנו נעשה זאת, ונשווה את הכתוב בספרו של פיקאז למאמרים על פיהם כתב את ספרו. במאמר "גזרות פולין" מצטט פייקאז' את העתונאי הרצל רוזנבלום ב"הבקר" מיום 13.4.44: "אילו קראו האדמו"רים לעלייה.. הדרכים היו משחירים מהמון אדם העולה. אלא שהם לא קראו, להפך, הם מנעו את מיליוניהם מלעלות ארצה".
משפט דמגוגי זה נחסך מן הקורא את הספר. אבל כדי להתמודד אתו, כדאי לערוך סיכום קצר אל העלייה מהונגריה. היהדות האורתודוקסית בהונגריה מנתה כשליש מן היהודים. מספר החסידים שבהם, היה קטן, ועיקרו מן השטחים שנוספו להונגריה בחוזה טריינין. עדיין למעלה משלושה רבעים מיהודי הונגריה לא היו כפופים לרבנים שאסרו עלייה לארץ. הרבנים לא יכלו למנוע את "המיליונים מלעלות ארצה", כי בהונגריה היו מליון יהודים מכל הזרמים גם יחד.
מה היה מספר העולים לארץ? משנת 1939 ועד שנת 1944 עלו לארץ 1571 יהודים. (המקור: תולדות השואה, הונגריה", יד ושם תשנ"ב, 112-113.).
יש לשבח, איפוא, את פייקאז', שחסך מקוראי הספר את דברי ההבל האלה של הרצל רוזנבלום.
אבל פסקה אחרת השמיט פייקאז' מן המאמר בעיבודו לספר. הנה הוא: "אמת, כיום אנו יודעים בבירור, כי טענתה, בפתח כבשני אושוויץ, מופרזת, שהרי רבים מאדמו"רי הונגריה ניספו בגזירות הפתרון הסופי". מדוע הוצרך פייקאז' להשמיט משפט קצר זה, בו הוציא מתחת ידו לימוד זכות זעיר על רבני הונגריה - לקורא הנבון פתרונים.
קסטנר - האיש שידע ושתק:
וכאן אנו מגיעים לפעלו של קסטנר, האיש שידע ושתק. שתיקתו נדונה בבית המשפט המחוזי והעליון, והוסברה במחזה ובמאמרים אין קץ שרצו לספר בזכותו. אנו נעסוק כאן בפרט אחד בלבד מתוך המכלול, פרט שיראה כיצד הרצון לטהר את קסטנר עושה זאת בכל מחיר ובכל דרך.
קסטנר ניהל משא ומתן עם אייכמן, קבל ממנו רשות להוציא רכבת ובה 1682 אנשים, אבל לא סיפר לשאר יהודי הונגריה לאן הם מובלים.
בפסק הדין של בית המשפט העליון, שזיכה את קסטנר, הופיע נימוק זה: מנהיג חייב להנהיג. יתכן שאין הוא מצליח בתפקידו, אבל אין זה עושה אותו בוגד.
השופט חשין כותב בפסק הדין: "אני צועד צעד אחד נוסף ואומר, שאף אם ידע קסטנר את כל האמת המרה ... ואף אם הסתיר אותה... עדיין אין ראיה מכאן שהוא עשה כן מפני התחייבויותיו המדומות ומפני רצונו לעזור לגרמנים במעשי ההשמדה שלהם. הוא לא העמיד את יהדות הונגריה על הסכנה הנשקפת לה מפני שלא ראה תועלת בדבר, ומפני שסבר כי המעשים העלולים להיעשות בעקבות הידיעה יזיקו יותר משיועילו... ובכן, מה טעם היה לספק לעולי הקרונות בקלוז', אנשים רדופים ומוכי גורל, ידיעות על מה שצפוי להם בקצה מסעם?... לבסוף אני צועד צעד אחרון - ובכך אני מרחיק מאוד לכת - ואומר, שאף אם גזר קסטנר שתיקה על עצמו ביודעין, אך מתוך כניעה אילמת לרצונם התקיף של הנאצים, וכדי להציל מגיא ההריגה קומץ של יהודים, עדיין אין מכאן ראיה שהוא הכתים את ידיו בשיתוף פעולה עם אויבי עמו לבצע את תכניתם להשמיד את רוב-רובו של הקיבוץ היהודי בהונגריה, אף אם על ידי מעשיו - ביתר דיוק: אפס מעשיו - הוקלה מלאכת ההשמדה".
השופט אגרנט כותב: "הנני מסכם את מסקנותיי הסופיות לגבי התנהגות ד"ר קסטנר בתקופת השואה של ערי השדה, כדלקמן:
(
א) בתקופה זו הודרך הלה ע"י המניע היחיד של הצלת יהודי הונגריה בכללם, הווה אומר, הצלתם במספר המקסימלי אשר, בהתחשב בתנאי הזמן והמקום, כפי שהעריכם, אפשר היה להצילם;
(
ב) מניע זה עלה בקנה אחד עם חובת ההצלה המוסרית, שהייתה מוטלת עליו בתוקף תפקידו כמנהל ועדת העזרה וההצלה בבודפסט".
ההצדקה של מעשי קסטנר לפי בית המשפט העליון היא זו: קסטנר היה מנהיג, וחייב היה להנהיג. אם חשב שאפשר להציל מעטים בכך שלא יספר לרבים על הצפוי להם, אין הוא משתף פעולה עם הנאצים.
האמנם היה קסטנר מנהיג נבחר?
לטיהורו של קסטנר יש צורך בהוכחה כי הוא היה המנהיג, ובתור שכזה נאלץ לעשות את מה שחשב שאפשר לעשות.
כיצד הופכים את קסטנר למנהיג יהודי הונגריה?
באואר עושה זאת באופן הבא: המשא ומתן עם הנאצים נעשה על פי מכתב שכתב הרב ויסמנדל למנהיגי הונגריה. הרב ויסמנדל ששיחד את ויסליצני בסלובקיה, שלח מכתב למנהיגי הונגריה להיכנס למשא ומתן. וכך כותב באואר: "ויסליצני היה מסופח ליחידתו של איכמן, והוא בא מסלובקיה מצויד במכתבים מאת וייסמנדל אל שלושה אישים בבודפסט שנחשבו אמיצים ומסורים דיים לשאת ולתת עם הס"ס. השלושה היו פרוידיגר.. הברונית אדית ויס... ורודולף קסטנר, שהיה אמור לייצג את הקבוצה הציונית הקטנה, ככל הנראה על פי עצת הציונים בסלובקיה. אך אדית וייס הסתתרה, והתברר שפרוידיגר הוא אדם מפוחד שכל רצונו היה להציל את עורו.. רק קסטנר נשאר" (עמודים 202-203).
הנה, שר ההיסטוריה הטיל על קסטנר להנהיג את יהודי הונגריה, ואין להאשימו אם לא הצליח להצילם. וכי מי הצליח במלחמה הנוראה ההיא.
אבל לסיפור זה יש מקור אחר, והוא ספרו של וייסמנדל עצמו. והוא מספר על המכתבים ששלח, והוא מספר כי המכתבים נשלחו לשלושה אנשים: לפרוידיגר, לאדית ויס, ו... לניסן כהן (ויסמנדל, "מן המיצר", עמוד קיג). קסטנר לא היה ממוען במכתבים אלה! יתירה מזו: בפסק דין קסטנר של בית המשפט המחוזי מופיעה עדותו של פרוידיגר (עמוד 26), גם הוא מספר על השלשה שקבלו את המכתבים, וקסטנר אינו ביניהם. השופט הלוי מוסר כי פרוידיגר אכן נפגש עם ויסליצני, אבל החליט כי הנושא חמור מכדי שיחליט עליו לבדו, והוא דיווח על כך לנציגי הציבור. קסטנר ובראנד ששמעו על הדיווח - נקטו יוזמה ויצרו את הקשר עם הנאצים - בלי לדווח למנהיגי הקהילה על המשא ומתן שהם מנהלים.
הנה כי כן, פרוידיגר הפחדן בפי באואר הוא אדם אחראי שאינו מקבל על עצמו את גורל הקהילה בלי להתייעץ עם מנהיגיה, וקסטנר, שלדעת באואר היה היחיד שנותר להנהיג - קפץ על העגלה בלי שהוסמך לכך.
הנה כי כן הושמט הבסיס לזיכויו של קסטנר. לא מנהיג שנאלץ לפעול כי שר ההיסטוריה גזר עליו לעשות כן, אלא אדם רדוף שררה, המקבל עליו אחריות שהיא למעלה מכוחו של בן אנוש.
קסטנר ידע ושתק, וההיסטוריה הרשמית טורחת להצדיקו ולשפר את מעמדו. הרבי מבלז לא ידע, המשיך בדרכו לארץ ישראל והשמיע מסר של תקווה באזני שומעיו, והוא נדון בשבט מוסר מפי אדוני ההיסטוריה. נוסעי הרכבות לאושוויץ לא ידעו לאן הם נוסעים, כי קסטנר לא סיפר להם על הצפוי להם, אבל הם כעסו על הרבי מבלז, ששלח אותם לגורלם המר...
הרבנים בורחים:
בריחתם של רבנים היא מיתוס חוזר ונשנה. הרבנים בורחים - והמון העם נשלחים אל מותם. יאנוש קורצ'ק מוזכר בלי הרף כמנהיג שלא עזב את עדתו. אבל ספרות השואה מדווחת כי רוב המנהלים בגטו ורשה עשו כמוהו: הלכו עם חוליהם, עם יתומיהם, עם תלמידיהם. שלשה רבנים נותרו בגטו ורשה לקראת סופו: הרב מנחם זמבה, הרב שמעון שטוקהמר והרב דוד שפירא. שליח הרשות העליונה של הכנסייה הקתולית הודיע להם כי אנשי הכנסייה מוכנים להצילם. הם סרבו. (אליעזר ברקוביץ, עמו אנוכי בצרה, עמוד 90-91). סיפור זה אינו מפורסם כסיפורו של קורצ'ק.
גם התנהלותם של מנהיגי הונגריה מתוארת באותה דרך בדיוק: שלשה מנהיגים היו לה ליהדות הונגריה: פרוידיגר, אדית ויס וקסטנר. גם שאמו שטרן היה ראש הקהילה.
הנאצים כבשו את הונגריה ב- 19.3.44.
בני משפחת ויס - שהיו עשירים ובעלי הון ובעלי השפעה אדירה על הכלכלה ההונגרית - קנו את חירותם בכסף, וברחו ב- 18.5.44 - בספרות לא תמצא מילת גנאי אחת נגדם: מנהיגי הקהילה הניאולוגית, שמנתה כמחצית יהודי הונגריה ברחו.
ביום 9.8.44 ברח פרוידיגר לרומניה. ספרות השואה אינה סולחת לו על בריחתו זו.
ביום 6.12.44 "עזב" קסטנר את שטח הרייך. כחודש וחצי לפני שחרור בודפסט בידי הרוסים, שעה שיהודי בודפסט נתונים בגטו, וסכנת חיים לראשם. איש לא השמיע מילת ביקורת על עזיבתו, ויש אפילו מנכסים לו את הצלתם של יהודי פעשט.
שאמו שטרן ירד למחתרת באותה תקופת דמדומים. גם על בריחתו לא נשמעה ביקורת.
האמנם הביקורת על הרבי מבלז מטרתה לטהר את קסטנר? האמנם הביקורת על בריחתו של פרוידיגר ועצימת עיניים מבריחתם של מנהיגים אחרים מטרתה לומר: כולם לא היו בסדר, אל תבואו אלינו בטענות?
הקורא ישפוט מה טעם לכל זה.

פרופ' יהודה איזנברג



רשימת התגובות לכתבה שלעיל:


תוכן התגובה
19/04/2004
עו``ד יוסף תמיר
קסטנר פעל להצלת נאצים בכירים לאחר קום המדינה.
פרופ` אייזנברג צודק לחלוטין. הניסיון לטהר את קסטנר שהיה משתף פעולה עם הנאצים הינו תעודת עניות לחברה שלנו. באוטוביוגרפיה של אבי, שמואל תמיר ז``ל שייצג את גרינוולד ב``משפט קסטנר`` הוא מספר כיצד פעל קסטנר לאחר מלחמת העולם השניה לטובתם של נאצים בכירים שהיו מעורבים ישירות בהשמדה, כגון הרמן קרומיי וגנרל הנס יוטנר. מדובר בתצהירי שקר שקסטנר נתן לטובתם במשפטי נירנברג,בו טען שהם עזרו לו להציל יהודים. זאת, למרות שבמהלך המשפט עצמו, אישר קסטנר שמדובר בקציני ס.ס. שהיו מעורבים בהשמדה באופן ישיר.גם אייכמן, לאחר לכידתו הודה שקסטנר ``נתן לנו שירות גדול`` בכך שהשתיק את ידיעות השואה והרדים את הקורבנות מפני הצפוי להם.




18/04/2004
קובי
מרתק
מאמר פשוט מרתק , תודה !


16/04/2004
עזריאל וינשטיין
באשר לדרשת הרבי מבלז – עובדות ופרשנות
על רקע המהלך המפותל שהכותב בונה וקושר בין קסטנר לרבי מבלז, כדאי לחזור ולסכם את העובדות והשאלות שבבסיס הדיון לגבי בלז, שנחשפו לראשונה אצל פייקאז` עשרות שנים לאחר השואה, וגם המגיבים מודים בהן. עובדות אלה ניתנות לפרשנויות שונות – אך חשוב להציגן ולדעתן כבסיס לדיון.

א. הרבי מבלז ואחיו `הרב מבילגוראי` עזבו את חסידיהם ממש `ברגע האחרון` לפני תחילת ההשמדה באיזורם וכן עשו לאחר שהותם בהונגריה.
ב. לפני עזיבת הונגריה, אחי הרבי אמר בנוכחותו ובשמו לפני קהל גדול שנאסף בביהכ``נ בבודפשט, כי בניגוד לקולות הנשמעים בציבור - הרבי אינו `בורח` ולנשארים אין מה לחשוש וכי ברוח קודשו הוא רואה כי לא יאונה רע ליהודים במדינה ממנה הוא יוצא, כמצוטט להלן.
ג. כשפורסמה הדרשה הארוכה פעם נוספת בארץ ישראל על ידי אנשי החסידות, הושמט ממנה קטע קצר זה–

``שמעתי דבבת רבים אשר פחדו פחד , חיל ורעדה יאחזון ...ביותר דואגים על העתיד, באמרם שאולי ח``ו איזו סכנה מרחפת על מדינה זו, ואחי הצדיק הדור שליט``א רואה את הנולד הולך הלוך ונסוע לא``י ...והוא הולך למקום שלווה ומנוחה ואותנו ח``ו עזב לאנחה... (עד כאן תיאור ה`דיבה`). על כן מוטל עלי החוב להודיע לכם....שלא במנוסה הולך ולא בחיפזון רץ ונמהר כאילו רוצה לנוס ולנסוע מכאן, רק שאיפתו ותשוקתו לעלות לארץ הקודש המקודשת בעשר קדושות, ויודע אני שזה זמן כביר הוא משתוקק לארץ ישראל... ``וירא מנוחה`` - שהצדיק רואה שתשרה פה לתושבי מדינה זאת מנוחה ושלווה. `כי טוב` – שהצדיק רואה כי טוב וכל טוב ואך טוב וחסד ירדוף וישיג את אחינו בית ישראל בני מדינה זו!``

עד כאן הציטוט מההוצאה לאור בשבט תש``ד, זמן קצר לאחר הדרשה, שהושמט בפירסום בשנות השישים. (תשכ``ז)

עד כאן העובדות המוסכמות ומכאן הפרשנות (שלי)
א. הביטויים הנזכרים כמו ``הצדיק רואה``, יש להם משמעות ברורה בטרמינולוגיה החסידית – הם מבטאים ידיעה ברוח הקודש ולא סתם הערכה ובטח לא `תקווה` כמו שפרופ` אייזנברג מנסה לפרשם. זאת בפרט, בהקשר הכללי בו נאמרו במנוגד לחששות שהרבי `בורח` ומשמעותם היא שהרבי לא בורח כי אין לו ממה לברוח, שהרי הוא יודע ברוח קודשו שהעתיד צופן טוב ליהודים בהונגריה. על פי אייזנברג משמעותם היא הפוכה! כביכול הרבי אומר: ``דעו לכם המצב קשה, סיכוייכם לשרוד קלושים, אבל ישועת ה` כהרף עין ואל תאבדו תקווה....`` - זו פרשנות מופרכת, שהדבר היחיד שיכול להביא מישהו לקבלה היא הרצון לסנגר על הרבי בכל מחיר. מעבר לשאלות כוונתו שלו, על רקע מעמדו ומשקלו של הרבי, כצדיק ומנהיג חסידי ידוע, דבריו גם נתקבלו ונתפרשו אצל ציבור השומעים כחיזוי העתיד ולכן הם הודפסו שוב ושוב בתקופה שלאחר אמירתם.

ב. השמטת הקטעים בפירסום החוזר אינה אקראית. הקטעים הושמטו בתשכ``ז, בדיוק מאותה סיבה שפורסמו שוב ושוב קודם לכניסת הגרמנים לבודפשט. קוראיהם הבינו אותם כידיעה והבטחה של הרבי ועורכי הפירסום המחודש חששו שגם קוראיהם העכשוויים יבינו אותם כך ומעמדו של הרבי ייחלש בעיניהם. לכן הם השמיטו אותם מהדרשה הארוכה בתירוץ שמדובר בקטע חסר חשיבות. כבר התירוץ עצמו מלמד על אמינות המפרסמים. טענת אייזנברג שאין כאן כל הסתרה, שהרי החוברת המקורית מונחת לה בספרייה הלאומית וכל הרוצה יבוא וייטול, היא זריית חול בעיניים. הקורא המצוי, ובוודאי אם הוא חרדי וחסיד בלז, אינו רץ לגינזכי הספריה הלאומית להשוות את הנוסח המתפרסם עם המקור העלום .
המפרסמים רצו לעצב באופן מסויים את הזיכרון ההיסטורי של האירועים
ג. מסקנה בסיסית שקשה לחלוק עליה היא כי הרבי - גם אם היה צדיק שאין לחשוד בו בכוונת זדון -
טעה בהערכתו וביומרות הידיעה שלו. הדבר אולי אינו מטיל עליו אשמה כלשהיא, אך בהחלט מחזיר אותו למימדים של בשר ודם שאין לייחס לו ידיעה `נבואית` ולהיתלות בסמכותו.
ד. מסקנה נוספת היא כי בניגוד לגישה האקדמית, גורמים שונים בחסידות בלז אינם רואים בפומביות המידע לגבי העובדות – ערך בסיסי ומקדים לדיון בסוגיות שונות. בעיני זו תופעה מוטעית ומצערת.
http://www.hazofe.co.il/web/katava6.asp?Modul=24&id=23065&Word=&gilayon=1963&mador=
קסטנר והרבי מבעלז
http://moreshet.co.il/forum/reply.asp?id=137878&kod=16&P=1
שם המאמר: משפט קסטנר ודימויה של השואה בתודעה הישראלית.
http://www.snunit.k12.il/heb_journals/katedra/69152.html


----





בעבודתי בקשתי לחקור את עבודת המשרד הארצישראלי בבודאפשט בשנים 1943 -1944, על רקע הסכסוך הפנים ציוני, בואם של הפליטים להונגריה והקמת ועדות ההצלה בקושטא ובבודאפשט. עקבתי אחר פועלו של מנהל המשרד הארצישראלי, משה קראוס, אשר בפעולותיו חרג הרבה מעבר להגדרת תפקידיו. בזכות קשריו עם אנשי שלטון הונגרי היה שותף בעצוב המדיניות החיובית, יחסית, כלפי הפליטים היהודים באותה תקופה. בכל אותה עת התנהל מאבק פוליטי קשה על שני מוקדי הכח החשובים בבודאפשט: ועדת ההצלה והמשרד האצישראלי. בחנתי את מאבקי הכח שהתנהלו בשני הגופים הללו ובתוכם, תוך שהם שלובים ואחוזים זה בזה. בין השאר עמדתי על הנסיונות לעקוף את המשרד הארצישראלי ולפגוע במעמדו של מנהלה משה קראוס, באמצעות ועדת ההצלה בקושטא, כדי להבטיח שליטה פוליטית של השמאל על שני מוקדי הכח אלו בבודאפשט באותה עת.

בראשית מלחמת עולם השניה הפך המשרד הארצישראלי בבודאפשט להיות משרד מרכזי לעליה עבור יהודים מצ'כסלובקיה, אוסטריה, גרמניה, פולין ויוגוסלביה, אשר כארצות הכבושות בידי הגרמנים- נחשבו לשטח אוייב ועל כן הוצאו מכלל אפשרות לחלוקת רשיונות עליה.

המנהל בפועל של המשרד, מאז 1935 היה משה קראוס, איש ה"מזרחי", ולידו פעלה ועדה ונשיאות. תפקידה המרכזי של הוועדה, במשרד הארצישראלי, היה לחלק את רשיונות העליה שהגיעו מן הארץ על פי כוחה הפוליטי של כל תנועה ותנועה. יחסי הכוחות בין ארבע המפלגות, החברות בהסתדרות הציונית, נקבעו ערב הקונגרס הציוני ב- 1939, ולפיו זכתה ה"מזרחי" ב- 42%, ה"שומר הצעיר" ב- 27%, ה"ציונים הכללים" ב- 19%, וה"איחוד" ב- 12%. הרכב הוועדה הארצישראלית נקבע גם הוא, בהתאם לכח הפוליטי היחסי. הוועדה מנתה בדרך כלל אחד- עשר חברים.

מוקד הכח האחר, ועדת העזרה וההצלה, הוקם בראשית 1943, עם יצירת הקשר עם לשכת הקשר בקושטא. חברי ועדת ההצלה בבודאפשט היו: שמואל שפרינגמן, ישראל קסטנר ויואל בראנד, כולם חברי ה"איחוד". תפקיד הוועדה היה, בין השאר, לחלק את האמצעים שהגיעו אליה מקושטא לתנועות הציוניות של הפליטים והמקומיים בהונגריה.

הפליטים שהגיעו מסלובקיה ומפולין השתלבו בתנועות האם המקומיות והשתלבו בפוליטיקה הציונית המקומית שעיקרה: קואליציה בין ה"מזרחי" וה"שומר הצעיר", ומנגד אופוזיציה שכללה את ה"איחוד" וה"כלל ציוניים".

חברי ה"אחוד" ההונגרי ומי שהיו חברי ועדת ההצלה, ביקשו לשנות את הרכב המשרד הארצישראלי. הם פנו לאנשיהם בקושטא, זאב הדרי (וניה פומרנץ) ומנחם באדר, לשנות את הרכב

המשרד, בטענה שההרכב אינו משקף את יחסי הכוחות הפוליטיים הציוניים, עם ספוח השטחים להונגריה. אליעזר קפלן ואליהו דובקין הורו, מן הארץ, לשנות את ההרכב החוקי של המשרד. אנשי ה"מזרחי " וה"שומר הצעיר" נאבקו וסרבו לבצע את השנוי.

במקביל למערכה לשנוי הרכב המשרד הארצישראלי, התנהל מאבק לשנוי ההרכב המונוליטי של "ועדת העזרה וההצלה", מצד מנהיגי הפליטים וה"מקומיים" בתנועה החלוצית ההונגרית. וניה הדרי ומנחם באדר כתבו בו זמנית שני סוגי מכתבים. מכתב גלוי להנהגה החלוצית לשתף פעולה בין כל הכוחות הפוליטים ולחלק את כספי הישוב בארץ לפי הצרכים ולא לפי הכח הפוליטי. מכתב אחר שלחו לחבריהם שפרינמן, קסטנר ובראנד להמנע מהכנסת כוחות נוספים לגרעין ועדת ההצלה וזאת על ידי יצירת ועדה חדשה - הוועדה המרכזית, בתוך ועדת ההצלה. בכך קיוו לנטרל את לחצי התנועות הפוליטיות בארץ ישראל, קושטא והונגריה, שלא חדלו לבקר את אי שיתופם המלא בועדה. ראשי תנועות הפליטים והחלוצים, כולל ה"כלל ציונים" שהיו בעבר בני בריתם של ה"איחוד", סרבו לקבל סידור זה. קסטנר הודיע לקושטא על שינוי הרכב ועדת העזרה וההצלה פעמים מספר, אך ההודעות היו שקריות. הרכבה לא שונה לכל אורך התקופה, עד ההכנות ליציאת רכבת ברגן בלזן, בשל סרובם של קסטנר, שפרינגמן ובראנד לשתף את מנהיגי התנועות במידע ובזכות לחלק את הכסף. עם עלית שפרינגמן בינואר 1944, מנתה ועדת ההצלה ההונגרית רק את שני החברים הנותרים.

מאבק נוסף שנהלו חברי ועדת העזרה וההצלה היה להגדיל את מספר רשיונות העליה של תנועתם, ה"אחוד", בשל הטענה כי תנועתם היא הגדולה בתנועות. משום כך סרב שפרינגמן לחלק את הכסף שהגיע מקושטא ואשר נועד לתנועות הפליטים. מנהיגי הפליטים דרשו לחלק את הכסף שווה בשווה, שכן לא ידעו למי תנועת פליטים גדולה יותר, ומפני שכל תנועה טענה כי צרכיה הם המרובים ביותר. שפריגמן קשר את חלוקת הכסף, שהגיע לידו מקושטא, בשנוי אחוז רשיונות העליה שנועדו לאנשי תנועתו על ידי ועדת המשרד הארצישראלי, ואשר נקבע על פי המפקד האחרון ערב מלחמת העולם השניה. בתגובה נערך מפקד פליטים אשר תוצאותיו שבו והוכיחו כי ה"מזרחי" היתה הגדולה בתנועות וה"אחוד" היתה הקטנה בתנועות. תנועת ה"איחוד" סרבה לקבל את תוצאות המפקד.

קראוס הגיע להסכם עם מינסטריון הפנים שלא להחזיר את הפליטים מסלובקיה אלא להשאירם בהונגריה, במחנות עצורים תוך התחייבות לתת לפליטים אלו זכות בכורה לעליה לארץ ישראל. ההסכם הביא להגברת בריחת יהודי פולין וסלובקיה להונגריה. כן הגיע להסכם עם הרשויות שלא להסגיר את הפליטים במעבר הגבולות לפולנים או לגרמנים.

בינתיים ניטלה מן המשרד הארצישראלי הזכות החוקית לחלק את רשיונות העליה. אלו הגיעו מן הארץ ומקושטא ברשימה שמית מוכנה. הרשימות הללו גרמו כעס ותסכול רב, אשר הופנו בעיקר כלפי משה קראוס, על ידי אנשים שלא ידעו ולא הבינו כיצד פעלה המערכת. רבים מן השמות שזכאים היו לקבל רישיון היו שמות של אנשים מתים, אנטי ציונים ושל אנשים שלא חפצו לעלות, ואילו אנשים וחלוצים שחיכו שנים רבות לעליה לא זכו ברשיונות.

וניה הדרי ובאדר שלחו לאנשיהם בהונגריה הוראות כיצד לעקוף את המשרד הארצישראלי ומשה קראוס, לאחר שהתברר כי יארך זמן רב עד שאנשיהם יקבלו רישיונות עליה.

בידי המשרד הארצישראלי נותר מרווח צר לפעולה. כאשר שמות מקבלי הרשיונות הגיעו מן הארץ לבודאפשט, והאנשים מתוכם לא היו כבר בחיים או לא ניתן היה לאתרם, העלה קראוס תחתם פליטים חלוצים, אשר לא היתה להם קטגוריה של עליה, מסיבות מורכבות. הם עלו בשמות בדויים על פי השמות שהגיעו מן הארץ. את הסידור לעליתם באופן בדוי סידר קראוס בידיעת השלטונות ההונגרים ובסיועם.

המשרד הארצישראלי היה המקום היחיד בבודאפשט שהיה מקום רשמי שאליו יכלו להגיע פליטים מבלי להתפס על ידי משטרת הזרים. היה לקראוס הסכם עם השלטונות להעלים עין ולא לחפש במשרדו פליטים שחיו תחת שמות בדויים ומועמדים לעליה. השלטונות סייעו בידו לשחרר אנשים ממחנות עבודה, פליטים שנעצרו, חברים שחיו במחתרת, אם הוכיח שהם בעלי רשיונות עליה. על פי בקשתו הורו השלטונות לא לאסור מעברם של פליטים סלובקים ופולנים להונגריה ולא להסגירם, בתנאי שהם יהיו הראשונים לעליה. הם סייעו בידו לזייף דרכונים של פליטים. באופן זה הניח את הבסיס למפעל ההצלה הגדול שהחל ביולי 1944. קראוס היה האדם שידע לעבוד בהרמוניה עם אותם יסודות בממשל ההונגרי שביקשו להכין את האליבי להיות ארצם ארץ שקלטה פליטים יהודים ואפשרה את עליתם, וזאת בשעה שארצם שיתפה פעולה עם השלטון הנאצי, חלקם מתוך הכרח חלקם מתוך רצון.

הפגיעה בועדה הארצישראלית ובמשה קראוס התאפשרה כתוצאה משתי סיבות עיקריות:

א. מנחם באדר, איש ה"שומר הצעיר", והאחד משני חברי ועדת ההצלה בפועל בקושטא, בחר שלא להענות למחאות אנשי תנועתו, ה"שומר הצעיר", בבודאפשט, כנגד אנשי ה"איחוד" שביקשו להשתלט על מרכזי הכח החשובים באותה עת. אפשר שלוא היה קשוב לאנשיו היה הסכסוך הקשה מתגמד. איש ה"שומר הצעיר" מארץ ישראל לא היה יכול לשאת קואליציה של ה"שומר הצעיר" עם ה"מזרחי" וזו היתה המכריעה לדידו ביחסיו עם חבריו בהונגריה. באדר כפה את המציאות הפוליטית של ארץ ישראל על התנועה הציונית בהונגריה. למעשה בקשו, אנשי ה"איחוד" ההונגרי, להגביר את שליטתם במוקד כח זה באמצעות העורף הפוליטי החזק שהיה להם בארץ ישראל ובקושטא.

ב. תנועת ה"מזרחי" בארץ ישראל אשר לא שלחה נציג לקושטא. בשל כך לא ידעה מה שידעו נציגי "אגודת ישראל" והרביזיונסטים ששהו בה, ולא נאבקה למען אנשי תנועתה בבודאפשט.

מעבר לקשיים שנבעו מהתערבות הנציגים בקושטא והישוב בארץ לשינוי הרכב הוועדה הארצישראלית, וצמצום סמכויותיו של משה קראוס, פעל קראוס בתנאי לחץ קשים של קבוצות רבות בהונגריה גופא ובארצות השכנות (סלובקיה, זאגרב) שבקשו חיים באמצעות עליה לארץ ישראל. קראוס גילה יוזמות רבות לפרוץ את המצור, בשתוף ובידיעת חיים ברלס, אך לא צלח. בכל שנת 1943 התקיימה עליה בחודשים ינואר ופברואר בהם עלו 120 איש ומאוקטובר 1943 ועד מרס 1944 עלו כ- 50 עד 60 איש מידי שבוע. רב העולים היו פליטים שהיו נתונים בסכנה בהונגריה.
http://www.daat.ac.il/daat/hungary/document/nedivi/taktsir-2.htm



המשרד הארצישראלי בבודאפשט היה עד מלחמת העולם השניה משרד קטן ונעדר חשיבות, בעל היקפי עליה קטנים, ביטוי ליהדות ציונית קטנה ומפולגת. בשנת 1939 היתה תנועת ה"מזרחי" - התנועה הציונית הגדולה, בקואליציה עם ה"שומר הצעיר" במשרד הארצישראלי, ומולם אופוזיציה של ה"איחוד", הקטנה בתנועות, ו"הכלל ציונים".

עם פרוץ המלחמה שונה מעמדו, בהופכו למשרד מרכזי לעליה ליהודי ארצות אירופה המרכזית הכבושות. המשרד נעשה תחליף לורשה, ברלין, פראג, זאגרב ועוד, וחלש על גורלם של רבים באירופה הכבושה, שחיכו לעליה. חשיבותו חרגה, איפוא, מתחומי הונגריה והורגשה גם במוסדות התנועה הציונית בארצות הנייטרליות.

המפנה בתולדות המשרד החל בשנת 1943 משני טעמים עיקריים:

1. זרם פליטים גדול החל לזרום מסלובקיה ומעט יותר מפולין. בין הנמלטים מסלובקיה נמצאו ראשי התנועה החלוצית ציונית, בעלת תודעה ציונית עמוקה, כושר פעולה וארגון, אשר הכניסו דם חדש לפעילות התנועה הציונית ההונגרית.

2. הקשר שהוקם עם נציגי לישכת הקשר בקושטא, דרך ועדת ההצלה בבודאפשט.

העבודה הרבה שהוטלה על המשרד הארצישראלי הביאה אותו, תוך זמן קצר, להתמודדות עם שתי בעיות מורכבות:

א. בעיות אדמינסטרטיביות, חוקיות, אירגוניות וטכניות רבות, בהעלאת עולים וחברי מחתרת באופן לגאלי.

ב. ניגודים עמוקים בין קבוצות השתייכות שונות, משטחי הונגריה הרחבה ושכנותיה, על רקע מוצא והשתייכות פוליטית, שמצאה את ביטויה העז במאבק לזכות לעליה.

מנהיגות הפליטים -הסלובקית -חלוצית התקשתה לפעול כקבוצה מגובשת ואחידה, כפי שהיו הדברים בסלובקיה, קודם בואם להונגריה. כל תנועת פליטים נזקקה לבטחון הכלכלי, החברתי והפוליטי, היחסי, שיכלה להעניק התנועה ההונגרית המקומית, וכך יצא שמערכת היחסים הקודמת התפרקה וכל אחת מן התנועות קיבלה את הקו הפוליטי של התנועה המקומית, שמשמעותה: פילוג בתוך "ארץ ישראל העובדת" (בין ה"איחוד" וה"שומר הצעיר"), קואליציה בין ה"מזרחי" וה"שומר הצעיר" ואופוזיציה, המורכבת מה"איחוד" וה"כלל ציונים".

אלפים ועשרות אלפים רצו להגר אך לא היו די סרטיפיקטים ובעיקר היתרי מעבר לרומניה, בולגריה וטורקיה. יחידים עדיין יכלו לצאת מהונגריה בשעה שברומניה ובבולגריה, מדינות הציר האחרות, הדבר היה בילתי אפשרי. הגרמנים התערבו אצל כל שלוש הארצות, שהיו חלק מברית מדינות הציר, למנוע יציאת יהודים. בולגריה ורומניה נענו ואסרו את ההגירה, הונגריה לא קיבלה זאת ולא אסרה את ההגירה. יתר על כן, השלטונות ההונגריים תמכו באמצעים שונים בעליה, ומכיוון שכך, תמכו בפעולות המשרד הארצישראלי. משטרת הזרים, הכפופה למשרד הפנים, עשתה יד אחת עם המשרד הארצישראלי לזייף דרכונים, כאילו הגיעו הפליטים להונגריה עוד לפני נתוק היחסים עם בריטניה. כן סייעו לזייף שמות מועמדים לעליה, לשחרר פליטים ממעצר או ממחנות עבודה בטענת היותם מועמדים לעליה, לקצר הליכים פרוצדורלים ועוד. כל אלו נענו רק על פי פנייתו ובקשתו של קראוס. משה קראוס הגיע להסכם עם מינסטריון הפנים, שלא להחזיר את הפליטים מסלובקיה אלא להשאירם בהונגריה במחנות עצורים, תוך התחייבות לתת לפליטים אלו זכות בכורה לעליה לארץ ישראל. בהמשך לאותו הסכם ניתנה הוראה על ידי השלטונות לשומרי הגבול שלא להסגיר פליטים לפולנים או לגרמנים. המשרד הארצישראלי היה המוסד היהודי היחיד שלא היתה בו סכנה לפליטים לשהות בו, שכן בלשים לא נשלחו אליו, כמדיניות מכוונת. במוסדות יהודיים אחרים היה הדבר אסור. קראוס היה שותף מרכזי בעצוב המדיניות ההונגרית החיובית, יחסית, כלפי הפליטים - היהודים באותה תקופה.

על הקשיים החיצוניים נוספו הקשיים הפנים - יהודיים. המשרד הועמד בפני תנאים קשים וניגודי אינטרסים עמוקים בין קבוצות שונות, כאשר מטרת כולם לבקש הצלה באמצעות עליה. הניגודים התמקדו בעיקר בין הקבוצות הבאות:

א. בין הפליטים ובין היהדות ההונגרית.
ב. בין החלוצים ובין השכבות הבוגרות בתנועה הציונית. (ותיקים)
ג. בין החלוצים הפליטים ובין הפליטים.
ד. בין הסלובקים שנותרו בסלובקיה ובין הפליטים - הסלובקים שמצאו מקלט בהונגריה.
ה. בין חלוצים ובין ילדים.
ו. בין יהודי החבלים שסופחו להונגריה ובין יהודי הונגריה.
ז. בין זאגרב להונגריה.
ח. בין חברי ה"איחוד" ובין חברי ה"מזרחי" וה"שומר הצעיר".
ט. בין ארץ ישראל על תנועותיה ומוסדותיה ובין התנועות השונות בהונגריה.
י. בין ציונים ובין אנטי ציונים.
יא. בין חברי ועדות ההצלה בקושטא (וניה הדרי ומנחם באדר) ובודאפשט (שפרינגמן, קאסטנר ובראנד) לבין ועדת המשרד הארצישראלי ומשה קראוס.

הניגוד האחרון היה בעל השפעה שלילית ביותר על עבודת המשרד. חברי ועדת ההצלה בקושטא השליטו בהונגריה את הקו בו נקטו בעבודתם בקושטא. הם בקשו להבטיח הרכב מונוליטי של ועדת העזרה וההצלה, תוך הדיפת ניסיונות להביא להרכב ייצוגי יותר של הכוחות הפוליטים שפעלו בשטח. בשלב שבו גברו הלחצים והביקורת בארץ ישראל ובבודאפשט, ביקשו אנשי קושטא, מאנשיהם בבודאפשט, חזור ובקש, לשנות את ההרכב של ועדת העזרה וההצלה, כך שתיתן ייצוג לכל הכוחות הפוליטים, אך בד בבד תמשיך לשמור על בלעדיות השליטה של אנשי ה"איחוד" בועדת ההצלה. זאת עשו על ידי דרישה להקים גוף חדש בשם "הועדה המרכזית", אליו ייצטרפו נציגי ועדת החלוצים שנבחרו זה עתה, ועליהם יהיה לפעול במקביל לועדת ההצלה. בקשתם לא נענתה בסופו של דבר, בשל התנגדות ועדת החלוצים ואנשי ועדת ההצלה, כל אחד מטעמיו.

עד סיפוח השטחים להונגריה התרכזו טענות אנשי ה"איחוד" כלפי המשרד הארצישראלי באישיותו של קראוס ובקנוניות שבין ה"מזרחי" ו"השומר הצעיר". מן הסיפוחים החלו לטעון אנשי ה"איחוד", כי הפכו להיות התנועה המרכזית בקרב החלוצים הציונים, ועל כן אין הרכב המשרד הארצישראלי משקף את הרכב הכוחות האמיתיים. הויכוח מנע חלוקה של כספים שהגיעו מקושטא לחלוצים- הפליטים והמקומיים, בטענה שאין יודעים תנועתו של מי גדולה יותר. אנשי ה"איחוד" ביקשו ליצור זיקה בין חלוקת רישיונות שיויונית לחלוקת הכסף מקושטא באופן שווה. אנשי ה"מזרחי" וה"שומר הצעיר" הסכימו רק לחלוקה שווה של הכסף שהגיע מקושטא אך לא של רשיונות העליה. יצירת זיקה זו היתה פסולה מעיקרה, שכן חלוקת רישיונות עליה היתה פוליטית, מעצם מבנהו ומהותו של המשרד הארצישראלי, ואילו הזכות לדעת כמה וכיצד מחולק הכסף שהגיע מן הישוב בארץ היתה נראית זכות טבעית, בעיני מנהיגי התנועות. כדי לפתור את הבעיה נאלצו לקיים מפקד פליטים. מפקד הפליטים שב והוכיח כי יחסי הכוחות לא השתנו באופן משמעותי, גם לאחר הסיפוחים ובא הפליטים. תנועת ה"מזרחי" נותרה הגדולה בתנועות ואלו ה"איחוד" - הקטנה בתנועות, ובתוכה פיצול בין תנועות נוער אחדות.

עוד קודם המפקד פעלו אנשי ה"איחוד" לשנות את הרכב הועדה הארצישראלית, באמצעות פניה ישירה למנהיגם בארץ, אליעזר קפלן, והוא אכן, כפה שינוי לא - חוקי על המשרד, על ידי דרישה למנות עוד שני ראשים לועדה הארצישראלית, השווים בסמכויותיהם לקראוס.

יותר מאוחר העניקו אנשי ועדת ההצלה בקושטא את מלא הזכות לאנשי ה"איחוד" בהונגריה לשליטה בלעדית בועדת ההצלה על ידי יצירת ה"ועדה מרכזית", על מנת למנוע את האפשרות שנציגי הועדה החלוצית, ישבו בועדת ההצלה כשווים. יחד עם הדאגה להבטחת הרכב חד מפלגתי של ועדת העזרה וההצלה, נענו אנשי קושטא לתביעות אנשיהם בהונגריה לפעול לשינוי הרכב המשרד הארצישראלי. כאשר הדרישות לשינוי הרכב המשרד הארצישראלי לא נענו על יד משה קראוס, "המזרחי" וה"שומר הצעיר", סייעו אנשי ועדת ההצלה בקושטא, שליחי הישוב, בידי חבריהם, אנשי ה"איחוד", לעקוף את המשרד הארצישראלי, להעלים מידע ועל ידי כך לרמות את משה קראוס. בכך ליבו את אש הויכוחים בקרב הפליטים, בתוך התנועה הציונית המקומית, בתוך המשרד הארצישראלי ובתוך הועדה החלוצית. אפשר שאילו מנחם באדר היה שליח נאמן של אנשי תנועתו בהונגריה, הוא היה מאלץ את אנשי ה"איחוד" להגיע לפשרות בנושאי השליטה בועדת ההצלה, בחלוקת הכסף והרכב המשרד הארצישראלי. אך מנחם באדר העדיף לא להאזין לחברי תנועתו בהונגריה, שמחו על מגמת ההשתלטות של אנשי ה"אחוד", והעדיף להזדהות עם ההשקפה, שאין נותנים כח ועליונות בידי מי שאינם אנשי שמאל, ובודאי שלא בידי הימין הקלריקלי.

התנועה הציונית הקטנה ביותר בהונגריה, ה"איחוד", היתה בעלת ההשפעה הגדולה ביותר בזכות הכסף שקיבלה מועדת ההצלה בקושטא, ומכח עוצמתה הביאה לקיצוץ בכוחו של המוקד האחר, המשרד הארצישראלי, שבראשו עמד איש התנועה הגדולה ביותר. העורף הפוליטי החזק של "ארץ - ישראל העובדת" בארץ, לנוכח עורפה הפוליטי החלש של ה"מזרחי" בארץ, ניכרו היטב בבודאפשט. אפשר, שנציג "מזרחי" חזק אלו ישב בקושטא, היה עומד על זכותה של תנועתו בהונגריה וממתן את הפרטיקולריזם התנועתי, אשר כה איפיין את אנשי ועדת ההצלה בקושטא, לפחות ביחסה להונגריה.

הניגודים הרבים מול חוסר היכולת לממש את רצון העליה, ציפיה דרוכה ועצבים חשופים של הקבוצות שנימנו, יצרו קרקע נוחה לתחושות קיפוח והאשמות ביצירת אפליה וקבלת טובות הנאה, כלפי ועדת המשרד ומשה קראוס. אופי העבודה בתנאי מלחמה הצריכו עיסוק רב בתחום האפור כמו: ריפוד אישורים בשוחד - למעבר גבולות, שחרור ממאסר וקיצורי דרכים בירוקרטים.

גם הצורך לממן עליה, ביגוד ומזון, למחוסרי האמצעים, יצר חוסר שיויון בכספים שנדרשו לשלם אנשים שונים בעבור כרטיס עליה, והיוו מקור לחשדות. הצורך לעסוק באזור הדימדומים העניק לקראוס יכולת לפעול באופן עצמאי ללא מתן דין וחשבון לפורום רישמי, ומכאן ועד הטלת האשמות על ניצול לרעה של יכולת זו, המרחק היה קצר. בעבודתי לא הצלחתי להוכיח מעילה או טובת הנאה, גלויה ומוצקה, מצד משה קראוס, כפי שהואשם. רב התלונות במכתבים הם תלונות מפי השמועה. זאת, כנראה, האשמה שאין לה בסיס.

בחינת העליות שהתקיימו (בחודשים ינואר, פברואר ואוקטובר 1943 עד מרס 1944) מורים כי רוב העולים היו פליטים שגורמים רבים ושונים הכתיבו את עליתם: קבוצות לחץ בארץ ישראל, פקידי הסוכנות כדובקין, ברלס ועוד, שוחד לפקידים טורקים, "אגודת ישראל" וועד ההצלה בקושטא.

עם תחילת עלית תשע משפחות לשבוע, באוקטובר 1943, נשלחו הסרטיפיקטים מארץ ישראל על שמות אנשים, וכך ניטל מן ה"משרד" תפקידו המרכזי - חלוקת סרטיפיקטים על ידי ועדת המשרד הארצישראלי. התחום שבו ניתן לקראוס כח רב היה ברישיונות עליה שהגיעו שמית מארץ ישראל ואלו לא נמצאו (מתו, גורשו, קשה למוצאם). במקרים אלו החליט על דעתו למי לתת את הרישיון, ללא אישור הועדה הארצישראלית. תלונות רבות נשמעו כלפי קראוס שלא התאמץ למצוא את האנשים שלהם יועדו הרישיונות. מול תלונות אלו יש להביא בחשבון כי כל שינוי שם, לצורך החלפת בעל רישיון העליה, היה כרוך בהליך פרוצדורלי של זיוף אצל משרד הפנים, ומן הסתם, חשש שעיכוב ברישום היה מביא לאי ניצול הרשיון, דבר שהוא בילתי נסבל באותם ימי לחץ לעליה. מריבות רבות מאד נסבו על הרכב הרשימות לעליה, רשימות שנותרו על הדף בלבד.

משה קראוס היה צנטרליסט, שמיעט לשתף את חבריו ברחשי ליבו, בהתפתחויות ובהערכותיו את המצב. עובדה זו היתה בעוכריו, אך יחד עם זה הוא פעל עם ועדת המשרד באופן חוקי, וזו התכנסה באופן קבוע. דברי קומוי מאשרים כי קראוס פעל על פי המינימום ההכרחי.

נשאלת, אפוא, השאלה האם אופיו של קראוס, המתואר גם כמי שהחזיק את הקלפים צמוד לחזהו, מופנם, קשוח, בירוקרט, אשר לא שיתף את כל נציגי התנועות במידע, הוא שהיה לרועץ ותרם לאוירה הקשה ששררה בקרב אנשי התנועה הציונית והעולים? לאור האוירה של אותם ימים אני סבורה שאישיות יותר קואופרטיבית לא היתה בהכרח, משנה את המצב. באותה עת נדרשו גמישות פעולה, תגובה מהירה למצבים משתנים וסודיות. במצבים דומים מטילים הנתונים בסכנה, את הפעולה בידי איש אמין עליהם, ומותירים לו חופש פעולה. כך חשו אנשי ה"מזרחי" וה"שומר הצעיר", ואילו האופוזיציה (בעיקר ה"איחוד") התנגדה למנויו ולא העריכה את מהימנותו, מימים ימימה, ועל כן הביקורת היתה מתקיימת ממילא, כאשר כל מידע חדש היה יכול לשמש סלע מחלוקת נוסף. אולם כאשר מדובר היה בגורמים המרוחקים ממנו באופן פיזי ומן הקלחת הפנים - הונגרית, כדוגמת זאגרב וסלובקיה, ניתן היה לצפות להשקעה רבה יותר ביצירת קשר והסברה. מיעוט הסבריו יצרו קצרים בתקשורת ועמם כאב ותסכול רב, אך לא היה בהם כדי לשנות את המצב האובייקטיבי של חוסר יכולת להציל יותר.

הנימוקים של סכנה בקיום גוף רחב, צורך בסודיות, גמישות ומהירות פעולה, שימשו את משה קראוס ואת חברי ועדות ההצלה בקושטא ובבודאפשט להצדקת פעולתם הריכוזית ואי שיתוף מעגל רחב יותר של אנשים / תנועות. כך גם המוטיב של דאגה ל"אנשי תנועתנו" או ל"קרובים לנו" היא טבעית ואנושית, בודאי באותם ימים של מחסור ומצוקה מחד, ונאמנויות אידאולוגית חזקות מאידך. אך יש להבחין בשוני המהותי בין שני גופי פעולה אלו, אשר מעצם מטרת הקמתן - היו שונות בתכלית. השוואת המצב מלמדת כי ועדת המשרד הארצישראלי, ועדה פוליטית במהותה, היתה בנויה כחוק, וכגוף פוליטי ייצגה את הכוחות הפוליטים משנת 1939, כפי שהיה הדבר בכל שאר המוסדות הציונים בהונגריה באותה תקופה. קראוס פעל על פי המינימום החוקי ההכרחי, גם בשעה שניצל היטב את הקרע ב"ארץ ישראל העובדת", בהתחברותו אל ה"שומר הצעיר", ואילו אנשי קושטא וועד ההצלה בהונגריה פעלו בניגוד להגדרת שליחותם והיא: הצלה ללא קשר לגוון התנועתי, באמצעות כספי הישוב היהודי בארץ והעם היהודי. הם פעלו תוך העדפה פוליטית ברורה של אנשיהם באמצעות שימוש בכספי כלל ישראל, וכוחם כאנשי ארץ ישראל. בפניותיהם הגלויות לכל התנועות הירבו להשתמש ברטוריקה של "כלל ישראל", אך לא כך בפעולתם מאחורי הקלעים, בביצור תנועתם, תוך חידוד היריבויות והקשיים, תחת מיתונם.

ה"כלל ציונים", אשר באופן רישמי היו בני ברית של ה"איחוד", היו שותפים לאי האמון העמוק שרחשו ה"מזרחי" וה"שומר הצעיר" לראשי ועדת ההצלה בבודאפשט - מנהיגי ה"איחוד", בשנת 1943.

תמוה הוא מדוע לא נתנו וניה הדרי, מנחם באדר וחיים ברלס בספריהם כל הסבר או רמז למאבק האיתנים שהתרחש בהונגריה, בינם ובין אנשי התנועה הציונית, על הרכב ועד ההצלה והמשרד הארצישראלי, וזאת לאור העובדה כי בשנת 1943 היתה הונגריה ארץ מרכזית עמם באו בדברים ובמעשים1. כך גם מתעלמים ישראל קסטנר ויואל בראנד בספריהם, מן המאבק הקשה הזה שהתנהל בקרב התנועות הפוליטיות הציוניות (הפליטים והמקומיים), במשך כשנה.2 לעניות דעתי, ביקשו בכך למחוק פרק המטיל צל על התנהגותם והעדיפו לתאר את מעשיהם, שאכן ראויים להערכה, אך הם חייבים להיות מוערכים גם לאור פן זה שביקשתי לחשוף בעבודתי.

ניתן לקבוע שעל אף האוירה הקשה, העליה כמעט ולא ניפגעה בשל כך. בדרך כלל, עלו המכסימום האפשרי אך תמיד עם הרבה תלונות על קיפוח וטיב הרכב העולים. (לטענת רפי בנשלום כ- 70 איש לא זכו לסרטיפיקטים, לפני כניסת הגרמנים, בשל עצלנותו של קראוס, טענה שנשמעה בכתב האישום משנת 1946. יש לציין, בזהירות, כי טענות נוספות של בנשלום לא הוכחו, ביחס למשרד הארצישראלי. את חלקן רק שמע מן האחרים, שכן היה חבר בועדת המשרד הארצישראלי, רק חודש ימים, עד הפלישה הגרמנית, והם תערובת של אי ידיעה ויריבות פוליטית. מן הפלישה שונה מעמד המשרד לחלוטין וכך גם דרך העבודה בו)

מעלתו הגדולה של קראוס שהשכיל לבנות מערכת יחסים עם חוגים מסויימים בשלטון ההונגרי, במסגרת מדיניותם האמביולנטית כלפי הפליטים היהודים, ובעיקר עם אנשי משרד הפנים, על בסיס של אמון אישי. מערכת יחסים זו הניבה שורה של הקלות בכניסת פליטים להונגריה ושהייה בה- תוך העלמת עין ומתן לגאליזציה. הישג גדול אחר היה יכולתו להפוך את תשע הויזות למשפחות, לעלית כ- 50 איש בכל שבוע, החל מאוקטובר 1943, אשר מבחינה חוקית היו משפחות פיקטיביות, בידיעת השלטונות. בדרך זאת קיים את עליתם של פליטים חלוצים, שלא היתה להם קטגוריה של עליה בשנת 1943. העליה עד לכיבוש הגרמני במרס 1944, נמשכה באורח סדיר דרך רומניה ובולגריה לאחר שהעליה מארצות אלה, גופן, חדלה להתקיים, בלחץ הגרמנים.

למערכת היחסים הטובה שנרקמה בין קראוס והשלטונות יש לייחס חשיבות רבה שכן הביאה להצלתם של רבים בזכות קשרים אלו. הוא הצליח להטות את הביקורת הפנימית ההונגרית ואת המחאות הגרמניות נגד העליה. יש לזכור כי הונגריה באותה עת, מלאה בפקידות זוטרא שהיתה שמחה לחבל בכל אפשרות של הצלת יהודים.

למרות המאבקים הרבים על השליטה והמדיניות בתוך המשרד הארצישראלי, מאבקים שהיו חלק והמשך למאבקים בועדת העזרה וההצלה, ניתן להעריך כי קראוס פעל היטב ומעמדו לא נפגע בסופו של דבר כלפי חוץ. יש לראות במשרד הארצישראלי ובמיוחד בראשו, משה קראוס, כמי שחרגו הרבה מעבר להגדרת תפקידם הרשמי ובכך היו שותפים מרכזיים בפעולות ההצלה בהונגריה בשנת 1943, יחד עם ועדת ההצלה ותנועות הנוער החלוציות בבודאפשט. למרות השקעת כוחות עצומים, התקוה לעליה מאסיבית נתבדתה בשל גורמים שונים שהכשילו את ההצלה.

הערות:

1.
ברלס, הצלה בימי שואה. באדר מנחם, בשליחויות עצובות, ספרית הפועלים, מדע לכל, הוצאת הקיבוץ הארצי. זאב הדרי, צומת קושטא,
2.
קסטנר, דו"ח של ועדת ההצלה היהודית בבודאפשט 1942 - 1945, תרגום בנימין גת רימון, בהוצאת האגודה להנצחת זכרו של ד"ר קסטנר, ללא תאריך, עמ' 55 - 67, וכן בראנד יואל, בשליחות נידונים למוות.עיינות ת"א תשי"ז עמ' 7 - 56, פרקים העוסקים בד"כ, עד הכיבוש הגרמני.
http://www.daat.ac.il/daat/hungary/document/nedivi/sikum-2.htm



לחץ כאן » חשיפה: מה שרון והתקשורת לא מגלים לנו?


#20,ימשה קראוס - גיבור יהודי הונגריה.
נכתב על-ידי שכל ישר בתאריך 19.03.05 בשעה 23:50

שמואל תמיר הביא את משה קראוס כעד מרכזי במשפט כנגד קסטנר. בספרו של תמיר יש פרקים שלמים מעדותו.
קראוס, שלא היה בקשר בכלל עם הנאצים, היה אחראי להעלאת יהודים לישראל פי כמה וכמה יותר
מכל מה שעשה קסטנר, עם הקשרים שלו עם הנאצים. למרבה הצער לא זכה משה קראוס בחייו להכרה ממסדית
על פעילותו הבלתי נלאית להצלת יהודים מהונגריה בשואה, כנראה משום שהוא לא היה במפלגה הנכונה.


#36,ירכבת הזהב: 400$ למשפחה שנבזזה - יהדות הונגריה
נכתב על-ידי פילוביץ שחף בתאריך

רכבת הזהב: 400$ למשפחה שנבזזה
14:39, 24
מאי 2005 / ט"ו באייר תשס"ה

קטע מצמרר מהספר '' בשליחות הנידונים למוות''.
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5494&forum=gil&omm=0

פרשת רכבת הזהב, בה נבזז רכושם של יהודי הונגריה ע"י קצינים אמריקאיים בתום מלחמת העולם השניה, נדמה היה שהסתיימה עם הכרעת ביהמ"ש האמריקאי. כעת מתברר כי ע"פ ההחלטה תזכה כל משפחה ב-400 $ בלבד.

עורכת הדין והעיתונאית שרה ליבויבץ דר קוראת ליהודים יוצאי הונגריה לתבוע את רכושם בחזרה. זאת בעקבות הזכיה בתביעה ייצוגית לרכוש יהודי הונגריה, במשפט שהתקיים לאחרונה בארה"ב. ליבוביץ דר תוקפת בחריפות את התובעים היצוגיים, וטוענת כי פגעו בכל יהדות הונגריה.

הסיפור ההיסטורי שמאחורי התביעה, מוכר כסיפורה של רכבת הזהב: בסוף 1944 הסתיימה השמדתם של יהודי הונגריה. הממשלה ההונגרית החרימה את כל הרכוש היהודי במדינה, והעמיסה אותו על רכבת בת 24 קרונות. הרכבת נשלחה לגרמניה אך נעצרה על ידי קציני הצבא האמריקאי, שבזזו את הרכוש היהודי. את חלקו לקחו לעצמם, וחלקו נמכר במכירות פומביות בארה"ב.

בשנת 2001 התקיימה תביעה ייצוגית לרכושם של יהודי הונגריה. תביעה ייצוגית היא תביעה שמגישים מספר מצומצם של תובעים בשם ציבור גדול יותר של תובעים. תביעות מסוג זה מוגשות כאשר אין לתובעים די כסף לתבוע. אם התביעה זוכה, עורכי הדין הייצוגיים מקבלים אחוזים נכבדים מהסכום, וכן גם התובעים הייצוגיים, אולם הציבור שהם מייצגים כמעט ולא מרוויח מכך.

במשפט על רכוש יהודי הונגריה תבעו כ-15 משפחות יהודיות את הרכוש בשם כל יהודי הונגריה בשנים 1939-1945, ובשם הניצולים הפזורים כיום בישראל, קנדה והונגריה. המשפחות התובעות תבעו סכום גדול מממשלת ארה"ב, כיוון שהממשל האמריקאי העריך את רכושן בהרבה פחות, 10 אלפים דולר בלבד.

כאמור, זכו המשפחות בתביעה. עורכי הדין יקבלו 4 מיליון דולר, והמשפחות שתבעו תזכינה כל אחת בכ-150 אלף דולר. שאר יהודי הונגריה הכלולים בתביעה הייצוגית לא זכו למעשה בדבר, מלבד קרן רווחה שתוקם עבורם. הקרן עומדת על סך 21 מיליון דולר.

כאן מגיעה עיקר טענתה של ליבוביץ'-דר: יהודי יוצא הונגריה שיזדקק לתמיכה כספית, יצטרך להוכיח זאת, ולעבור וועדות ופרוצדורות כדי שהקרן תאשר את התמיכה בו, וגם אז יוגבל הסכום רק ל-400(!) דולר לאדם.

ליבוביץ דר, שאביה הוא יהודי אמיד יוצא הונגריה, זועמת: "אבא שלי לא צריך טובות, אבל מגיע לו הרכוש שלו בחזרה. למה שרק אותן 15 משפחוות יקבלו את רכושן חזרה, והוא לא? למה הם גררו את כל יהדות הונגריה לתביעה שלהם? זה לא הוגן. הם הציגו את התביעה כהישג ענק, אך זהו הישג רק לעורכי הדין ולמשפחות התובעות".

כעת קוראת ליבוביץ-דר לכל המשפחות יוצאות הונגריה להחזיר את רכושן לעצמן. לשם כך, היא מבהירה בשיחה עם כתבתנו חגית רוטנברג, חובה עליהן להודיע לעורכי הדין האמריקאיים עד 1 לאוגוסט כי הם מבקשים לצאת מהתביעה הייצוגית, ולאחר מכן תוכל כל משפחה שיש בידה הוכחות על הרכוש לתבוע את רכושה במלואו בחזרה. כל זמן שמשפחה תהיה כלולה בתביעה הייצוגית היא לא תוכל לתבוע את רכושה שוב, אומרת ליבוביץ דר.
http://www.a7.org/news.php?id=112779

 


#72,י60 שנה אחרי, ארה''ב מתנצלת על החרמת רכוש ניצולי שואה
נכתב על-ידי פילוביץ שחף בתאריך 11.10.05 בשעה 23:48
בתגובה להודעה #36

60 שנה אחרי, ארה''ב מתנצלת על החרמת רכוש ניצולי שואה

התנצלות מאוחרת

60 שנה אחרי וארה"ב מתנצלת על התנהגות חייליה שהשתלטו על "רכבת הזהב" והחרימו רכוש של ניצולי שואה ממוצא הונגרי, שהנאצים ניסו להבריח לגרמניה

אי-פי (NRG מעריב)
11/10/2005 18:57

עדיף מאוחר מאשר לעולם לא? ארה"ב פרסמה היום התנצלות רשמית על מעשיהם של חיילים אמריקנים במלחמת העולם השנייה שהחרימו פריטים יקרי ערך מרכבת שהובילה שלל נאצי שנלקח מקורבנות יהודים, ולא החזירו אותם מעולם.

"רכבת הזהב" נתפסה על-ידי חיילים אמריקנים במאי 1945, והכילה חפצים יקרי ערך שנבזזו* מיהודי הונגריה. חקירה שערכו האמריקנים ב-1999 העלתה כי חלק מהחפצים הוחרמו לשם שימוש צבאי של ארצות הברית, ולא הוחזרו מעולם לבעליהם החוקיים.

* שנבזזו
http://www.nrg.co.il/online/1/ART/859/790.html

ממצאי החקירה הצביעו גם על מקרה בו בזזו חיילים אמריקנים רכוש שאוכסן במחסן בהונגריה. למרות שחלק מאותם חיילים נתפסו ועמדו למשפט, רוב הרכוש שנגנב לא הושב מעולם.

ההצהרה, שפורסמה על-ידי מחלקת המשפטים האמריקנית, מביעה חרטה בשמה של ממשלת ארה"ב על מה שהיא מכנה "התנהלות לא הולמת של אנשי צבא מסוימים" בפרשת הרכבת, שתכולתה כללה בין השאר תכשיטים, זהב, עבודות אמנות, חרסינות וחפצי ערך נוספים.

"ארה"ב הגיעה למסקנה שלמרות שחייליה התנהגו כראוי ברוב ההיבטים, התנהלותם סתרה את מדיניות צבא ארה"ב ואת הסטנדרטים המצופים מחייליו", נאמר בהצהרה.

25.5 מיליון דולר לניצולי שואה
ההתנצלות לא הגיעה כפרץ פתאומי של רצון טוב מצד הממשלה האמריקנית, אלא כחלק מהסדר שהושג בבית משפט במיאמי בין הממשלה לקבוצה של כ-62,000 ניצולי שואה הונגרים.

בהסכם נקבע כי בנוסף להתנצלות רשמית, ארה"ב תחלק סכום של כ-25.5 מיליון דולר ליהודים נזקקים ברחבי העולם באמצעות ארגונים סוציאליים. מרבית הסכום מיועד להגיע ליהודים בישראל, הונגריה, ארה"ב וקנדה.

"ממשלת ארה"ב מביעה את הזדהותה עם הקורבנות ומקווה כי ההסדר יאפשר סיוע משמעותי לניצולים", נכתב עוד בהצהרה, שספק כמה מהקורבנות שרכושם היה על הרכבת יזכו לקרוא אותה.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART/995/593.html


גיוס סוכנים יהודים ל-אס.אס'' _______________________


121.
חשיפה/מסמך: ''גיוס סוכנים יהודים ל-אס.אס''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5418&omm=121&viewmode=


#60,ימסמכים/שני מכתבים מהרב וויסמאנדל ששלח לנתן ולסאלי מאייר
נכתב על-ידי פילוביץ שחף בתאריך 01.09.05 בשעה 07:03
בתגובה להודעה #7

ערכתי לאחרונה בתאריך 01.09.05 בשעה 10:50 בברכה, פילוביץ שחף
 
שני מכתבי וויסמאנדל 1/09/05
שולח: ****
אל: shahaf pilovich <pilovich2006@walla.com> ,
weismndl-dvarim-3.jpg , lvov-letter1.jpg , lvov-letter2.jpg , lvov-letter3.jpg , weismndl-dvarim-1.jpg , weismndl-dvarim-2.jpg ,

ידידי

מצ"ב שני מכתבים קורעי לב ששלח הרב הגאון מיכאל בר ווייסמנדל לשווייץ. מכתבים אלו הם מ-1944 ומתייחסים להשמדת יהודי הונגריה (הונגריה נקראה בשם הצופן "הגר"). המכתבים המקוריים נמצאו בעזבונו של נתן דרור-שוואלב בארכיון העבודה. נתן ישב אז בשווייץ והוא וסאלי מאייר היו למעשה הנמענים העיקריים של מכתבים אלו וקודמיהם מברטיסלבה. המכתבים המקוריים הגיעו כאמור בזמן אמת אל נתן (אותו ראיינתי מספר פעמים. הוא דיבר הרבה ואמר מעט מאוד. בין הדברים הבודדים שהוא אמר מעבר לשיתוף הפעולה של המוסד לעליה ב' עם אייכמן ב-ווינה ב-1938 היתה התייחסות מעניינת שלו לאוסקר שינדלר. זה היה ב-1994 אחרי שהסרט הקיטשי והשקרי של שפילברג פרץ לאיקרנים. נתן אמר לי בזו הלשון: "שינדלר היה בנדיט נאצי (בלשונו) ונשאר בנדיט, אך אמרו לי לסתום את פי", הוא לא ציין מי אמר לו. שינדלר לא היה רק במגע עם קסטנר אלא גם הדרך שהוא התנהג בסוף המלחמה תואמת לחלוטין את התנהגות בכר. גם בית החרושת שלו תואם לחלוטין את מה שהנאצים עשו בהונגריה. האס.אס. הקים שם מה שהם קראו סדנאות הגנה. יהודים שילמו עבור זכותם לעבוד שם וכך ניצלו. זה היה חלק מהמנגנון של הנאצים לשדוד את רכושם של יהודים באמצעות סחיטה. על כך יותר בהזדמנות אחרת.....

וויסמנדל ציטט חלק ממכתביו מזכרונו הפנומנלי בספרו "מן המיצר".

מכיוון שנתן שוואלב השמיד הרבה חומר קשה לדעת מה הוא בדיוק עשה כדי להיענות לתחינותיו של ווייסמנדל. ידוע שהוא בכל מקרה לא השתתף במשא ומתן שניהל קורט בכר עם סאלי מאייר בשווייץ (בתיווך קסטנר). קסטנר וחבריו העריכו מאוד את איש הקשר שלהם נתן שוואלב והיו בדיעה שהוא יותר גמיש ופחות פורמליסטי מסאלי מאייר, שלדעתם הכשיל את המו"מ. הם היו בברור בדיעה שעם שוואלב הדברים היו מתפתחים אחרת.

לא ידוע למה שוואלב לא השתתף בדיונים או שסאלי מאייר שהיה בעל המאה לא הסכים או שהנהגת הסוכנות לא הסכימה.

לצערי הרב לא הצגתי לשוואלב שאלה מכרעת זו.

כך או כך ניתן לטעון בבירור שלא במו"מ זה ולא זה שקדם לו ב-1942/43 מברטיסלבה (על כך בהמשך) נעשה הרבה כדי להציל יהדות אירופה.

קריאותיו המזעזעות של ווייסמנדל המשתקפות מהמכתבים הרבים
שבידי נשארו למעשה ללא מענה רציני.


מכתב ראשון:



מכתב שני:



מצ"ב קישורים רילוונטים:

51. ''אני מצהיר שסאלי מאייר (יו''ר הג'וינט בשוויץ) לא הציל יהודים
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5494&omm=51&viewmode=

7. הרב ויסמנדל על שליחות ברנד = פרשת קסטנר !!!
ואלה עיקרי הדברים שכתב. (מתוך: מן המצר, עמוד רי"ד ואילך, בשינויי לשון).
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5494&omm=7&viewmode=
עדות, המקום: סלובקיה, רקע: במרץ 1939 נכנס הצבא הגרמני לצ'כוסלובקיה וביטל את הישות הצ'כוסלובקית.
לאחר שנודע מפי פליטים, על רצח המוני של יהודי פולין, התארגנה בסלובקיה "קבוצת העבודה", בראשה עמדו הרב מיכאל ויסמנדל וגיזי פליישמן, שפעלו ללא לאות להצלת יהודי סלובקיה. הרב ויסמנדל קיווה להרחיב את הפעילות ובתשלום כופר להציל גם את שאר יהודי אירופה. תכנית זו שנודעה כ"תכנית אירופה" לא יצאה לפועל מטעמים שונים.
באוגוסט 1944 הייתה בסלובקיה התקוממות צבאית נגד הממשל הפרו נאצי, יהודים הצטרפו לשורות המורדים. לאחר דיכוי המרד המשיכו הסלובקים בשילוחים. כמאה אלף יהודי סלובקיה נספו בשואה.
http://www.zachor.org.il/inquiry/arch.asp?num=14&mesT=2&month=5&sortT=1
בדלנותו של ועד ההצלה
אחת מדמויות המפתח בסיפור ההצלה היה הרב מיכאל דב ויסמנדל מסלובקיה. "באמצעות כל
מיני בלדרים ושליחים הוא הצליח להעביר מסרים ליהודי ניו יורק שאפשר להציל
יהודים", אומר ד"ר זורוף. "המסרים עברו דרך הצירות הפולנית בשווייץ ועקפו כך את
הצנזורה של האמריקנים ויתר המדינות. הרב ויסמנדל הודיע ליהודי אמריקה שיש לו דרך
להעביר יהודים מהונגריה לרומניה ועל ידי כך הוא מציל אותם, אבל הוא צריך כסף
למימון ההברחה שלהם. ואכן, ועד ההצלה שלח לו כסף, והעסק עבד.
"
הטענה שלי פשוטה: אם היו שולחים את כל הכסף שנאסף לשם ההצלה לוויסמנדל ולא
לתלמידי ישיבה בסין, היה ניתן להציל בכסף הזה עוד מאות יהודים. הצלה של יהודי אחד
עלתה לוויסמנדל בסביבות 50 דולר, והוא שיווע לכל פרוטה".
http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topicarc.asp?topic_id=907038
62.
הצלת הרבבה - על קשריו של הקדוש הרב וייסמנדל זצ''ל עם הצורר אייכמן יש"ו ועל נסיונותיו בהצלת יהדות הונגריה, כבר נכתב רבות. מחדלי מנהיגי הציונות דאז היו בעוכריו.
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5494&forum=gil&omm=62&viewmode=threaded
בספרו "מן המיצר" שנכתב ב-1958 חושף הרב ווייסמאנדל את הנוסח המקורי של מכתב אחד שנתקבל מאותם ...
http://www.yoel-ab.com/katava.asp?a_id=75
את ''מן המיצר'' מאת הרב מיכאל דב וייסמנדל קראתי בהחבא בשנות ה-60 הספר הודפס בארה"ב והוברח ...
70.
מי לא רצו להציל את יהודי אירופה בתקופת השואה?
http://rotter.net/forum/gil/5412.shtml#70


__

 


כותרת: בנושא השואה לא צריך ללכת רחוק היו פרסומים בעתונות העברית
נשלח ביום: 1.9.2005 שעה: 09:38:16

במסגרת עבודה סמינריונית שעשיתי לפני 26 שנים הייתי צריך לנבור בעיתונים משנת 1939 . (העבודה היתה ראשיתה של תוספת היוקר). בבית לסין היה (מקווה שעדיין יש היום) ארכיון של עתונים מתקופה זו. נדהמתי לקרוא שהכתובת היתה על הקיר. אולי אז היה קשה לחבר את הידיעות למעשים שיבואו אחר כך אבל בפרוש היו ידיעות כבר משנת 39-41
הרושם הזה מקריאת העיתונים לא עוזב אותי מאז והוא אחד המניעים העיקריים שלי לפעילות נגד ההתנתקות. אז ידעו ולא עשו כלום!

___


גרינוואלד

כל הארכיונים בעולם גלויים ורק הדסק ההונגרי ביד ושם חתום

הכנוי הקודם שלי בפורום היה מלכיאל.בחרתי את השמות הללו, מתוך הערצה וסגידה לאיש הפשוט העלק תמהוני שהצליח להפיל ממשלה ולזעז ושיזעזע רבות
את החברה בישראל. מדינת ישראל לא תשקוט עד שיתקנו את כל העוולות ושישיבו לכל אחד את כבודו ואת אות הקללון שלו.

עסקתי רבות בעניין קסטנר, וכתבתי על כך. וגם כתבתי מחזה דמיוני לפני 10 שנים וקראתי לו "בודפשט רמת אביב ג'".

בזמנו שלחתי את המחזה לשופט חיים כהן וגם לאחרים וכתבתי לו:
שאם יש לו משהו לגלות לאומה בקשר לפרשת קסטנר שיגלה עכשיו....

שלחתי גם לעוד מכובדים כמובן שלא זכיתי לשום מענה וייחס ולא נעלבתי,כי לא ציפיתי: הרי אנחנו תמהוניים... איזו מילת קסם זו?!

ניסיתי להשיב את כבודו של משה קראוס האיש מהמזרחי שהציל אלפי יהודים
וגמר את חייו באומללות בגלל שהעיד נגד קסטנר.

טלפנתי ליד ושם הגעתי לגברת ראובני שעובדת בדסק ההונגרי ביד ושם, היא אמרה לי מפורשות שהגיעה הזמן לנתק את הפוליטיקה ממה שקרה בהונגריה.
והיא בעד גילויים, אבל היא מוגבלת. דברתי עם דר' בורג לפני מותו רק הזכרתי לו את קאוס הוא טרק לי את הטלפון, כתבתי לבנו בהיותו יו"ר הכנסת, כתבתי לרובי רבלין בהיותו יו"ר הכנסת: אביו היה בפורום לגילוי האמת על השואה ההונגרית. כולם השיבו פנים חתומות, אף אחד לא מעיז ליגוע בדבר ההונגרי. לכן לדעתי רק בג"צ יוכל לצוות על פתיחת הארכיונים ההונגרים.

למרות שאין לי תקווה גם בבג"צ בהרכבו הנוכחי.