אורי צבי גרינברג

אורו של אורי צבי

"אז ישיר ישראל

את השירה הזאת:

עלי באר ענו לה.

באר חפרוה שרים

כרוה נדיבי העם

במחוקק במשענותם" (במדבר כ"א, יז-יח)

השיר כמחולל שינוי – מאת אריה אלדד

 בשנת תש"ד, מעל דפי עיתון מחתרת לוחמי חירות ישראל "החזית" כתב אבי עליו השלום, ישראל אלדד: "אין אנו רשאים ואין אנו יכולים להכחיש. ישנה לעתים הרגשה שאין אנו אלא מילים שהועתקו מתוך שיריו של אורי צבי. שורות שירדו מעל דפי ספריו והיו לבשר ודם".

משוררים רבים קמו לישראל במרוצת אלפי שנותיו. והם נטלו מלים ותיארו בהן גבורות ישראל, מעשי גיבוריו ותהילתם. זכה אורי צבי גרינברג למה שלא זכו לו כל המשוררים שלפניו: המילים שלו הפכו מעשי גבורה. הוא כתב שירה אדירה שנפלה על נשמות צמאות חירות של צעירים יהודים בארץ ובגלות, והוא הצית את הלבבות הללו. בלהט נפשו התיך ברזל ישן ועשה אותו ברזל חדש. הוא שואב גבורות מעורקי גיבורי העם המתים ומזרים אותם בעורקי גיבורי ישראל החיים, מניע אותם לצאת לקרב, לגרש את השליט הנוכרי, לנקום דם ישראל מאדום וערב, לכבוש את הארץ הזאת מן הפרת אל היאור, כמפה היצוקה בחומש.

את מימדי הענק של שירת אורי צבי תומכים עמודי הגבורה של עם ישראל: ענקי הרוח, והעמל, והחרב, והמחרשה. וגיבורי ההיסטוריה היהודית דרוכים כקפיצים בשורות שירתו, ופועלים בה ככח מניע אדיר, בלי מוקדם ומאוחר, זאבי ישראל החיים והמתים שואגים לטרף בשיריו: שאול המלך ודוד המלך, בר גיורא, אלעזר בן יאיר, ראובני ואפילו שבתאי צבי. ואת חרב בר כוכבא הוא מבקש להביא אל תוך להט נפשו, להתיכה מחדש לברזל קר ושקט ולתיתה בידי גיבורי ישראל של הדור הזה.

זו תמצית משמעות הגבורה בשירת אורי צבי והבנת סוג אחד של שינוי ששירי אצ"ג מחוללים בלב יחיד ובלב רבים. לא אפוס לאומי הוא בא לפרוס בפנינו, הוא שר – ומצווה – אותנו לגבורה. הוא אוסף את הברזל. את הגיבורים, את דם חיילי ישראל לדורותיהם: כובשי כנען בסערה, בריונים וסיקריקים ופרטיזנים. וגם את כל החיילים היהודיים שנפלו חלל במלחמות הגויים, ואוגר דם חלוצים ומקדשי השם, אוצר כל אלו ומחיה אותם בעצמו. שירתו לגבורה חדשה, היום וכאן, ומערה אותה לעורקנו, כאשר כאן והיום היא דרושה להצלת העם ולתרומתו. אורי צבי אינו מטריד את עצמות מלכנו דוד בקברו מטעמים ארכיאולוגיים נוסטלגיים או אפיים – הוא מגייס אותו להיות מצביא העם מחדש, הוא מחשל את חרבו ומגייס גם את מזמוריו, את ידיו לקרב, אצבעותיו למלחמה.

כי אורי צבי אינו רק משורר גבורת העבר, לא רק נביא חוזה גבורת העתיד כי אם משורר מחוקק: מתוה דרך, מצווה דרך, מגייס כוחות העם ומצרפם, מצווה אותנו.