אורי צבי גרינברג

רשמים מהערב החגיגי למשורר אורי צבי גרינברג
נכתב על-ידי  חיים חרמון בתאריך 26.07.04

המשורר הפרולטר המשיחי
לרגל הוצאת הכרך ה-ט"ז בסדרת כל כתבי אורי צבי גרינברג (אצ"ג) בהוצאת מכון ביאליק, נערך אתמול בבית אצ"ג בירושלים, ערב חגיגי למשורר אורי צבי גרינברג (אצ"ג).

תמונות מהערב

אצ"ג, המשורר הלאומי, שמילא גם תפקיד של נביא התקומה ומלכות ישראל,
צפה את השואה באירופה וכאב את חדלון האמונה והמעש של מנהיגי ישראל.
אצ"ג חלם את חזון מלכות ישראל, מלכות בית דוד והשבת עבודת השם אל הר הבית.

ובכן מסתבר כי המשורר המשיחי, התחיל את דרכו בארץ ב-1924 כאיש אחדות העבודה, ממשיכו של יוסף חיים ברנר ושותפם של ברל כצנלסון ודוד בן גוריון, ואף אימץ את הרדיקליזם הציוני בדרכו של לנין במשמעות של הכנת קאדר פעילים שיפעלו בקרב התנועות הציוניות (ויתפסו את הנהגתן) בכדי להביאם לכבוש את הארץ עכשיו ומייד. אצ"ג שלל את ציונות הקופסאות (קופסאות קרן קיימת), של דונם ועוד דונם, שלכאורה היה להם כל הזמן שבעולם, וטען שהשעה דוחקת. לדעתו החידלון גרם גם לנסיגת הבריטים מהבטחתם לבית לאומי לאחר שהתאכזבו מכושר הביצוע של התנועה הציונית.
אצ"ג לא כתב רק שירה, הוא גם עסק בפרוזה ובשנים 1925-27 הוציא מספר קונטרסים וחוברות בהוצאת סדן (כתבי עת אישיים בהוצאה עצמית) בהם השיב למתנגדיו וחלק על דרכם הפוליטית. שנתיים אלו כפי שהתבטאו בפרוזה, ביטאו איפה את תהליך ההתנתקות של אצ"ג מתנועת העבודה שהכזיבה לדעתו. אם כי לדעתו של ד"ר אבי בראלי מאוניברסיטת בן גוריון שנשא דבריו אתמול, הציונות המקסימליסטית והציונות המרקסיסטית, או הרדיקליזם הציוני הימני והרדיקליזם הציוני השמאלי, נבעו שניהם מאותם מקורות שהן הרצון לתת ביטוי אישי למאוויים אידיאולוגיים. גם השמאל, כמו גם הימין, ראו את הציונות כדרך חברתית לאומית, ושניהם היו בעצם גישות חילוניות במהותן. אסופת המאמרים שפרסם אצ"ג בשנתיים אלו יצא עכשיו לאור במסגרת כל כתבי אצ"ג (מוסד ביאליק) בכרכים ט"ו ו-ט"ז.
עליזה גרינברג, אלמנתו של אצ"ג הופיעה באחת הפעמים הנדירות שלה. היא הזכירה את מה שרבים מחוקרי אצ"ג די מתעלמים ממנו, והוא החרמתו של אצ"ג מהקהילה הספרותית בארץ, במיוחד לאחר התנתקותו מתנועת העבודה: הסופר דוד שמעוני ("אל תשמע בני אל מוסר אב"), שערך קונטרס של משוררים, נאלץ להתנצל מול הביקורת מהשמאל על שפרסם גם את אצ"ג וטען שהדבר נעשה בהיעדרו מן העיר.
עליזה הביאה בקצרה פנינים מדברי סופרים כנגד אצ"ג. רבניצקי למשל טען כי דרכי אצ"ג הם דברי האספסוף.
דב קמחי קרא לאצ"ג לעזוב את הארץ "כשם שהוא בא- כן יצא מן הארץ". שלמה צמח כתב: מהיכן נובעת הגסות והחוצפה, מי שחושב בלשון משובשת בשורות ארוכות כאורך הגלות, האם זהו החידוש? אזי הוא טועה.
החרמות הללו מסבירים מדוע נאלץ אצ"ג להוציא לאור את כתביו בהוצאה עצמית, ומדוע היו תקופות בהם לא הוציא דבר לאור.
זה היה גם המניע להוציא את הקונטרס "כלפי תשעים ותשעה" כאשר אצ"ג רואה עצמו כעומד בודד מול כל האחרים בדברי תשובתו למשורר יעקב שטיינברג בספרו "השורה".

פרופ' דן מירון גדול מבקרי אצ"ג כיום, דיבר על הקושי בהוצאת כל כתבי הפרוזה של אצ"ג כאשר יש צורך לעבור על כל העיתונים והפרסומים בכדי להבין את הרלוונטיות של הכתבים ולקשר אותם עם ברי הפלוגתא שלו אז.
שר החינוך לשעבר ויו"ר מוסד ביאליק היום, מר אהרון ידלין, הגיע במיוחד לערב מקיבוצו חצרים שבנגב, אם כי באיחור קל בגלל הפקקים שיצרה השרשרת האנושית מגוש קטיף לירושלים.
ידלין סיפר כי עוד בהיותו שר החינוך ב-1976, פעל למען ישיבת כנסת מיוחדת לציון הגיעו של אצ"ג לגבורות. רבים מחבריו ל"עבודה" תמהו אז בפניו על יוזמתו זאת. באותה ישיבה הוא התבקש אז ע"י גאולה כהן להוציא את כל כתבי אצ"ג לאור כשר חינוך, אולם הדבר התאפשר לו רק בתפקידו כיו"ר מוסד ביאליק, שעושה עבודת קודש, אף על פי שהמוסד עומד בפני קיצוץ קשה של תקציבי הממשלה.
את הערב ארגנו הפרופ' דן מירון וכן גאולה כהן כלת פרס ישראל ויו"ר בית מורשת אצ"ג