מכתב שהגיע שלשום לירושלים מיונתן פולארד
  24.8.04

ראשי השדולה בכנסת למען יונתן פולארד, חברי הכנסת גלעד ארדן (ליכוד) ואורית נוקד (עבודה), מבקשים לקחת לוושינגטון בביקורם שם בחודש הבא את עצומת הכנסת למען פולארד, שנחתמה בידי 112 חברי כנסת. הם מתכננים להפגש עם חברי קונגרס וסנט ולדרוש את שחרורו של פולארד. במשך השנה שחלפה מאז שנחתמה העצומה ההיסטורית, ראש הממשלה שרון ועוזריו השקיעו מאמצים רבים כדי למנוע את הגעתו של מסמך זה לידי הנשיא בוש.

לאחר שגילה כי ראש הממשלה, יו"ר הכנסת, השגריר ואנשי שגרירות ישראל בארה"ב, סרבו כולם לתמוך ביוזמה של חברי הכנסת ארדן ונוקד בגבעת הקפיטול, כתב פולארד לחברי הכנסת והמליץ להם להקפיא את תכניתם להשתדל בעבורו בוושינגטון, וקודם כל לנהל את הקרב על שחרורו בירושלים. להלן הטקסט המלא של מכתבו של יונתן.

--------

אל: חברי הכנסת גלעד ארדן ואורית נוקד
מאת: יונתן פולארד
תאריך: 24.8.04

הנדון: ביקורכם המתוכנן אצלי וניסיונותיכם לארגן שדולה בגבעת הקפיטול

שלום גלעד ואורית,

תודה ששלחתם לי (דרך לארי דאב) העתקים של מכתבכם מתאריך 1.8.04 לשגריר דני איילון, שבו ביקשתם תמיכה ושיתוף פעולה מצדו למאמציכם לארגן שדולה בוושינגטון, ושל תשובתו מתאריך 9.8.04. בלי ספק נדהמתם כמוני למקרא הדברים הסותרים שהשגריר כתב.

איילון, הדיפלומט הישראלי הבכיר ביותר בארה"ב, כותב מצד אחד: "לעניינו של יונתן פולארד יש מקום מכובד בסדר היום של יחסינו עם ארה"ב וכמובן שאנו עושים את מיטב יכולתנו כדי להשיג פתרון מקובל על שני הצדדים."

אך במשפט הבא איילון סותר את עצמו: "לגבי הצעתכם שאתלווה אליכם בביקורכם המתוכנן אצל פולארד, עלי להדגיש שעניין זה איננו בתחום אחריותי ולכן אני דורש שיטופל בידי הגורמים האחראים בישראל."

גלעד ואורית, אם העניין של סוכן ישראלי שבוי, שנעצר בוושינגטון ונמצא במאסר בארה"ב כמעט שני עשורים, אינו בתחום האחריות של הדיפלומט הבכיר ביותר של ישראל - השגריר בוושינגטון - של מי האחריות? כיצד יכול איילון לטעון שאינו אחראי כלפי ואינו מוסמך להתקרב אלי, ובו בזמן לצפות שתאמינו להצהרותיו כי "כמובן שאני עושים כל שביכולתנו "?

דבר זה רק מדגיש את האמת העגומה שנתקלנו בה לכל אורך הדרך: הבעיה לגבי שחרורי אינה בוושינגטון אלא בירושלים. ההערות של השגריר איילון מזכירות את מה שקודמו, דוד עברי, אמר לאשתי לקראת כניסתו לתפקיד בוושינגטון. ערב נסיעתו לארה"ב, עברי הודה לאסתר שאיננו בקי בענייני; שלא קיבל הוראות כלשהן לעזור לי; שלא היתה מדיניות ממשלתית לגבי; ושלא תוכננו שום יוזמות מכל סוג שהוא. המסר היה ברור:

פולארד איננו עניין רלבנטי. עזוב אותו *

דבר לא השתנה מאז.

נקודה זו קיבלה חיזוק בפגישותיה של אסתר עם מחוקקים אמריקנים בכירים. לא מזמן, במפגשים שונים עם שני מחוקקים בכירים הידועים כידידי ישראל, נאמר לאסתר שבכל השנים שהייתי בכלא שום פקיד ישראלי לא הזכיר אי פעם את שמי לסנטורים אלה, ושום מנהיג ישראלי לא רמז להם אי פעם כי מצוקתי מעניינת אותו**.

הבה נסקור את העובדות. באחרונה למדתי מכם כי:

1.  יו"ר הכנסת מסרב לכתוב מכתב הכרות עבורכם אם יו"ר הקונגרס. הוא לא עוזר לכם להגיש את העצומה, החתומה בידי 112 חברי כנסת, לאנשי הקונגרס האמריקני. הוא מסרב לתמוך במאמצים שלכם להשתדל בעבורי.

2. שגריר ישראל בוושינגטון מסרב להתלוות אליכם בביקורכם אצלי ובמפגשים עם מחוקקים אמריקנים. ראש הממשלה טען בתקשורת כי הורה לשגריר לבקר אצלי "מפעם לפעם"***, למרות זאת, השגריר טוען כי זה לא בתחום אחריותו.

3. איש הקשר של השגריר לקונגרס מסרב לעזור לכם. במקום לייעץ לכם ולתכנן עבורכם סדר יום יעיל, ולהמליץ עם מי להפגש ומדוע. הוא משחק בכם, ושואל עם מי אתם רוצים להפגש, כאילו תפקידכם הוא לדעת מי הם אנשי המפתח, ולא תפקידו. ברור שלא תקבלו עזרה ותמיכה מהשגרירות, וללא תמיכה כזו אתם צפויים לכשלון.

דרך אגב, כך התנהגו גם לגבי יולי אדלשטיין לפני שנים, וחיבלו במאמצים שלו לעזור לי. הזהרנו את יולי אז, שאם השגרירות לא מארגנת מפגשים עם פקידים אמריקנים בכירים, עדיף לוותר על הביקור בוושינגטון, אך הוא לא שמע לנו, לצערנו. המפגשים המעטים שנערכו, בדרג נמוך, רק הדגישו את חוסר העניין של ירושלים בנושא, ואף החלישו את העניין והתמיכה בי.

אני מקווה שכאשר הנכם קוראים מכתב זה אתם מתחילים להבין בעצמכם שהעבודה שלכם צריכה להתרכז בירושלים ולא בוושינגטון. כל עוד ראש הממשלה וממשלת ישראל יכולים להמשיך להעמיד פנים כאילו הם פועלים לשחרורי, ובו בזמן לעשות הכל כדי לערער כל תמיכה וכל מאמץ שדולה למעני – חבל על הזמן שלכם לנסוע לוושינגטון. זה יהיה אסון גדול אם שני חברי כנסת צעירים ובלתי ידועים יצטרכו לדאוג לעצמם בגבעת הקפיטול, ללא תמיכה מירושלים ומהשגרירות ובלי פגישות מסודרות.

אולי כעת אתם מתחילים להבין מדוע המאבק שאני מנהל עבור תכניתי בת שלוש הנקודות הוא כל כך קריטי. אני מתייחס לשלוש הדרישות שלי, שאני דורש מזה זמן רב:

1. הצהרה מדינית ברורה של ממשלת ישראל בענייני. אילו היתה מדיניות כזו, הממשלה היתה נאלצת לתמוך במאמצי השדולה של אנשים טובים כמוכם, וכן מסמיכה את אנשי שגרירות ישראל לעזור ולתמוך.

2. הגדרת מעמדי כשבוי. אם רוצים או לא, גלעד ואורית, גם לפי אמנת ז'נבה וגם כהגדרתי כסוכן ישראל, עובדה היא שאני שבוי בידי מדינה ידידותית. מעמד זה מגדיר את זכויותי ואת התחייבויות הממשלה כלפי. כל עוד אתם ועמיתיכם אינכם מצליחים לגרום להגדרת מעמדי כשבוי, הממשלה תמשיך לשחק בכם ולאפשר לכם להנהיג שדולה בכנסת שאיננה מסוגלת לעשות דבר, בוודאי שלא להביא לשחרורי.

3.  פעילות של השגריר, כולל ביקורים סדירים בכלא, עד לשחרורי. אל תטעה: האמריקנים אינם טיפשים. עד שהשגריר יוסמך לטפל בענייני באופן סדיר, ועד לשחרורי, וושינגטון לא תתייחס ברצינות אליכם או אל עמיתיכם. הם יודעים כי ירושלים בסך הכל מאפשרת לכם לשחק "כאילו".

בסופו של דבר, ידידי, אינכם יכולים להלחם למעני בוושינגטון אם לא תלחמו למעני קודם בירושלים.

נותר לי רק לקוות ולהתפלל כי לא תרתעו ממאבק זה וכי תתמודדו אתו, ובעזרת ה' תנצחו בסוף. עד אז, אין טעם בפגישה בינינו. כל עוד לא מנהלים את הקרב למען שחרורי בירושלים תחילה, על מה עוד יש לנו לדבר?

בברכה,

יונתן פולארד

מקור - http://www.manhigut.org/content/view/866/72

*: http://www.jonathanpollard.org/2000/010200.htm

** http://www.jonathanpollard.org/2002/121002.htm

*** http://www.jonathanpollard.org/2004/080104.htm

 תגובתי בפורום רוטר:

ידרוש: עיתונאי אוהב ישראל שיפעל למען פולארד...
נכתב על-ידי Hermon בתאריך 26.08.04 בשעה 16:44

מספיק עם האשליות, השנאה לפולארד היא סובלימציה לרגשות אנטישמיים חבויים...
אין פלא שהתומכים בפולארד באים מקרב הציבור האמוני...
מהיכן זה בא? המקור הוא שנאה. מי אמר שאין שנאת ישראל בתוכנו אנו?
שונאים את הדתיים, שונאים את החרדים, שונאים את המזרחים, שונאים את האשכנזים, שונאים את הרוסים, שונאים את האתיופים, שונאים את הערבים.
כל אחד עם השנאה הפרטית שלו.
עד שהעם הנקרא העם היהודי לא יעשה תשובה, לא נפסיק לשנוא האחד את השני, ומן הסתם אחד הקרבנות הראשונים לשנאה זו הם אנשים כמו יונתן פולארד שהופקר מלכתחילה ע"י ישראל ובזאת נגזר גורלו לשבט.

לדבר כל אחד יודע, אבל מה שקובע זה המעשה. על פי מצבו של פולארד יקום או יפול דבר, במילים אחרות: התייחסותנו לפולארד תקבע את גורל מדינת ישראל.
אם פולארד יופקר- גורלה של מדינת ישראל יהיה לא שונה בהרבה מגורלו של יונתן, ובזאת אנו חורצים את גזר דיננו הלכה למעשה!!!
אם נעשה תשובה ונבקש רחמים על פולארד, השם יסלח גם לנו ויעניק לישראל את מנת הרחמים שהיא עצמה זקוקה לו נואשות. ולהזכירכם הימים ימי תשובה לכל אחד מאיתנו והיושב במרומים שופט אותנו על פי מעשינו כחברה, כגוף אחד.