יונתן פולארד: אני מסרב להיות קלף מיקוח. ההפגנה + תמונות 21.11.04
כפי שדווח בפורום רוטר ע"י חיים חרמון

הסתיימה ההפגנה למען פולארד בירושלים.
אלפי מפגינים תומכי פולארד יצרו שרשרת אנושית מהקונסוליה האמריקנית ברחוב אגרון בירושלים עד לביתו של ראש הממשלה ברחביה.
יהונתן שלח מכתב, שהוקרא בהפגנה ובה קרא שלא לשחרר את הרוצח ברגותי תמורת שחרורו מהכלא.
פולארד קובל על כך כי המשך מאסרו נעשה כדי שישמש כקלף מיקוח לטובת האמריקנים תמורת כל הסדר עתידי עם הפלסטינים, ובמיוחד תמורת שחרור מחבלים ערבים, אולם תמיד מסתבר כי היחידים שמשתחררים הם המחבלים ואילו נושא שחרורו לא מובא כלל לדיון.
הרב אבינר קרא לשחרורו של פולארד ואמר כי פולארד הוא המתאים ביותר לשמש ראש הממשלה.
פולארד הזכיר כי לפני 19 שנה כשנזרק מהשגרירות לידיהם של סוכני ה FBI זה היה בפרשת ויצא וכולנו תקווה כי השחרור היה היום גם כן בסימן פרשת ויצא.

#1,יהייתי שם בהמשך הערב אני יעלה גלריה רחבה..
נכתב על-ידי י בלינקו בתאריך 21.11.04 בשעה 21:21
בתגובה להודעה #0

#2,יהיה מדהים!!!! מי שלא היה הפסיד! יהונתן, לא ננוח עד לשחרורך!
נכתב על-ידי hvc בתאריך 21.11.04 בשעה 21:37
בתגובה להודעה #0

#3,יתמונה מAP - נקווה לראותה מחר בעיתון
נכתב על-ידי hvc בתאריך 21.11.04 בשעה 21:40
בתגובה להודעה #0

#5,ימדברי פולארד בעצרת
נכתב על-ידי להב-אש בתאריך 21.11.04 בשעה 22:00

כאלפיים איש אחזו אחד בשני בשרשרת האזיקים האנושית למען שחרור יהונתן פולארד. כך נמסר לכתבת INN רותי אברהם במפגן הובא נאומו של פולארד ובו הוא אומר:

"מה המכנה המשותף למרואן ברגותי, לדניס רוס, ולי? מרואן ברגותי כלוא לכמה מאסרי עולם בכלא ישראל באשמת רצח יהודים. דניס רוס, שהוא יהודי, היה השליח המיוחד של ארה"ב למזרח התיכון בשנים 1988-2000. אני, יהונתן פולארד, נושא עונש של מאסר עולם באמריקה בגלל פעילותי למען מדינת ישראל. החוט המקשר את כולנו הוא חוסר המוסר של ממשלת ישראל, ומוכנותה המתמדת להקריב את אנשיה על מזבח תועלת פוליטית.

ברצוני לדון היום ברעיון זה, לכבוד אירוע הסטורי... ביום זה לפני עשרים שנה קרה מאורע היסטורי. בפעם הראשונה בהיסטוריה המודרנית סוכן גורש מהשגרירות של המדינה ששירת, ונזרק לרחוב כדי שייעצר בידי שירותי הבטחון המקומיים. המדינה ששירת הפכה הראשונה והיחידה בהיסטוריה של הריגול המודרני לשתף פעולה בהרשעת סוכנה. ואמנם, נעשתה עבודה כל כך יסודית, שהסוכן קיבל עונש ללא תקדים: מאסר עולם! וזאת עבור עבירה שבדרך כלל נענשים בעבורה במאסר של 2-4 שנים. אני הסוכן, ישראל היא המדינה אותה שירתתי.
עתה, בשנה העשרים למאסר העולם שלי, כאשר הסוף אינו נראה באופק, אין טעם להתפלמס בשאלה האם הופקרתי ונבגדתי בידי המדינה שעבדתי עבורה. העובדות מדברות בעד עצמן.
לאחרונה נשמעו בתקשורת הישראלית השערות לגבי הצעה חדשה להשיג את שחרורי. העיסקה המדוברת היא שאני, יחד עם עזאם עזאם (הדרוזי הישראלי הכלוא במצרים), נשתחרר תמורת שחרורו של מרואן ברגותי, רוצח יהודים והמוח שמאחורי האינתיפדה. ברצוני להבהיר שתמיד התנגדתי כי שחרורי יותנה בשחרור רוצחים ומחבלים. עמדתי זו לא השתנתה. מגיע לי להשתחרר משום שעונשי אינו מוצדק ומשום שארה"ב הבטיחה לשחרר אותי בהזדמנויות שונות, כולל התחייבות של נשיא ארה"ב בוועידת וואי ב-1998.
מי שמסכים עקרונית כי יש לשחרר אותי משום שעונשי אינו מוצדק, ולא בתמורה לוויתורים חד-צדדיים של ישראל, הוא השליח האמריקני המיוחד לשעבר למזרח התיכון – דניס רוס. בספרו החדש "השלום החסר" (פארר שטראוס גירו, ניו יורק, 2004) רוס כותב כי בוועידת וואי, שאל אותו הנשיא האם שחרורי יהיה דבר חשוב לישראל? "כן", ענה רוס, "כי הוא נחשב חייל ובישראל מקובל כי אין מפקירים חיילים בשדה הקרב". (עמ' 438).
בהערת שוליים באותו עומד רוס מוסיף: "אמרתי גם שאני תומך בשחרורו של פולארד כיוון שהאמנתי שקיבל עונש חמור יותר מאחרים שביצעו עבירות דומות. העדפתי לא לקשור את שחרורו בהסכם כלשהו..."
אבל מיד אחרי שרוס הודה באי-הצדק של עונשי והביע דעתו כי מגיע לי להשתחרר ללא תנאים, הוא יעץ לנשיא לא לשחרר אותי. מדוע? בגלל ערכי הגדול כנכס פוליטי וכקלף מיקוח. רוס כותב שהזהיר את הנשיא שלא לשחרר אותי עד שיושגו הסדרים סופיים בין ישראל לפלשתינים. "זה יהיה רווח גדול לישראל; אין לך הרבה כאלה בכיס... תצטרך אותו יותר מאוחר, אל תשתמש בו כעת." כך אמר רוס לנשיא. (עמוד 439)"

פולארד מוסיף כי רוס התייחס אליו כנכס ולא כאדם וכך גם רה"מ שרון. "בכוונה ובאופן מחושב, התעלם רה"מ מכל הזדמנות להשיג את שחרורי מאז שנכנס לתפקיד. מדוע? משום שגם הוא רואה אותי כנכס ולא כאדם. שרון שומר אותי להזדמנות שיוכל לנצל את שחרורי כעלה תאנה לאיזו יוזמה נתעבת. כפי שמסתבר... על מנת לאפשר לעוד צורר יהודים להיות ראש ממשלתה של הרשות הפלשתינית, כפי שישראל עשתה פעם לצורר יאסר ערפאת. בינתיים, ממשלת ישראל מבינה שהאמריקנים רואים אותי כקלף מיקוח יקר-ערך. במקום ללחוץ לשחרורי, ישראל למדה כיצד לנצל את קלף המיקוח מבלי לשלם את המחיר. ישראל למדה כיצד לשחק בשמי ובגורלי בתקשורת כדי למכור לציבור בישראל את מעשיה הבלתי מוסריים.
במשך השנים, כאשר הממשלה קראה לוותר על רמת הגולן, כאשר היתה נחושה בדעתה לחלק את ירושלים, כאשר הפקירה את חברון, כאשר רצתה לוותר על הר הבית – העלתה בפרהסיה את התקווה שישחררו אותי בתמורה לויתורים נוראים אלה. בכל פעם העם התנחם בכך שלפחות השיג את שחרור פולארד. אבל הכל היה שקר. אפילו בוועידת וואי, הדרישה לשחרורי היתה עלה התאנה לעיסקה רעה לציבור הישראלי. כפי שדניס רוס כותב (עמ' 455): "ראש הממשלה אמר שלא יוכל לבצע את העיסקה בלי זה. הוא אמר שהסכים לוויתורים בנושא העצירים הבטחוניים בהנחה שבתמורה יקבל את פולארד, ועל בסיס זה יוכל "למכור" את שחרור העצירים ואפילו את כל העיסקה". אך כמו כל דבר שאפשר לוותר עליו, הורידו אותי מסדר היום כשהאמריקנים לא כיבדו את התחייבותם לשחרר אותי. ישראל, לעומת זאת, שחררה את הרוצחים והמחבלים הערבים.
מאוחר יותר, כאשר היה דיון בתקשורת לגבי המוסריות של החלפת ראשי המחבלים עובייד ודוראני, יחד עם מאות מחבלים נוספים, תמורת גופותיהם של שלושה חיילים ישראלים ואלחנן טננבאום, שמי הושחל שוב לעיסקה, כדי לרכך את המכה. אחרי שהציבור בישראל התרגל לרעיון של עיסקה מתועבת זו, מחקו את שמי וביצעו את העיסקה. האמת היא שלא היתה שום כוונה לכלול אותי בעיסקה, אלא רק לעורר בציבור תקוות לגבי שחרורי.
כעת נראה כי ישראל מתכוונת לחזור על התרגיל כדי להצדיק את שחרורו של מרואן ברגותי צורר היהודים. הפעם התמורה גדולה הרבה יותר, ואולי ישראל תצטרך לבצעה. כאשר נושא העיסקה המשולשת עלה באחרונה בתקשורת, החלו מקורבי לחקור את העניין. להלן העובדות שלמדנו ממקורות מהימנים בארה"ב ובישראל:
ישראל, ולא הערבים, לוחצת לשחרורו של ברגותי: באופן רשמי, ישראל טוענת שלעולם לא תשחרר את ברגותי מאחר והוא רוצח שנשפט לכמה מאסרי עולם ושחרורו יערער את שלטון החוק. באופן לא רשמי, המקורות (כולל אחד קרוב ביותר לרה"מ) מודים כי ישראל מטפחת את ברגותי בכלא כדי שיהיה המנהיג הבא של העם הפלשתיני. סוד גלוי הוא בישראל כי גורמים בכירים נפגשו בחשאי עם ברגותי מאז כניסתו לכלא. הוא נלקח מתאו ומובא למקומות חשאיים לפגישות אלה, כדי לגייס את תמיכתו בקידום יוזמות שונות עם הפלשתינים, כגון הפסקות אש. מפגשים חשאיים אלה הם חלק מהטיפוח של ברגותי.
ישראל, ולא התנזים של ברגותי, הדליפה את הסיפור על שיחות המתנהלות במטרה להגיע להסכם תלת-צדדי לשחרורו של ברגותי. באופן רשמי, ישראל דוחה כל אפשרות לשחרר את ברגותי. באופן לא-רשמי, ממשלת שרון והמקורבים לו מאמינים כי ברגותי הוא אדם שניתן לעבוד איתו, המסוגל להשתלט על הרחוב הפלשתיני. הם רואים בו אדם המסוגל לאחד את הפלגים בתוך המיליציות הפלשתיניות ולרסן אותן.
ישראל, ולא הערבים, מספקת לתקשורת בחשאי חומר חיובי אודות ברגותי.
נוסף לניסיון לטהר את ברגותי, ישראל מנסה גם ליצור רושם שהתמיכה העממית בברגותי בתוך העם הפלשתיני היא כל כך גדולה שאי אפשר להתנגד לה או להתכחש לה. זהו ניסיון ליצור אוירה כזו שארה"ב תרגיש מחויבת להתערב ולנהל את העניינים, ואז האמריקנים יוכלו "להכריח" את ישראל לשחרר את ברגותי, וישראל תעשה זאת "בידיים נקיות".
ישראל, ולא הערבים, מנסה להציג את ברגותי כגרסה פלשתינית של נלסון מנדלה.
בשבוע שעבר ישראל פעלה מאחורי הקלעים בתקשורת כדי לקדם את שחרורו של ברגותי ואת בחירתו לתפקיד ראש ממשלה של הרשות הפלשתינית באופן הרבה יותר נמרץ מאשר פעלה במשך עשרים השנה האחרונות למען שחרורי.
למעשה, בשני העשורים האחרונים ישראל לא עשתה דבר בתקשורת כדי להסביר את המקרה שלי לציבור האמריקני או הישראלי, למרות בקשותי החוזרות לסיוע מסוג זה. נודע לי מגורמים ישראליים כי הם עובדים שעות נוספות למען ברגותי.
הפעולות הדיפלומטיות של ישראל ותמיכתה בברגותי מאחורי הקלעים משקפות את חוסר המוסר של הממשלה. כאן מדובר לא במוסר אלא בתועלת פוליטית. מוסר אינו נכנס לתמונה, ולכן כל העניין ראוי לבוז.
דעת הקהל הערבית, ולא דעת הקהל הישראלית, היא המונעת מישראל לשחרר את ברגותי באופן ישיר. ישראל חייבת ליצור רושם כי מכריחים אותה לשחרר את ברגותי, וכי קיבלה תשלום גבוה תמורת שחרורו. אם ישראל לא תקבל משהו יקר-ערך בתמורה לברגותי, הרחוב הפלשתיני יתייחס אליו כאל בוגד ומשתף פעולה, העושה את דברה של ישראל. אמינותו תשאף לאפס וחייו יהיו בסכנה. לא נשארו הרבה קלפי מיקוח יקרי ערך, ועוד פחות כאלה שלא יעלו לפלשתינים דבר.
לצערי, דבר לא ישתנה, למרות הסתייגותי המוחלטת מליטול כל חלק בתכנית בלתי מוסרית כזו – זה לא עושה שום רושם על הממשלה. הממשלה תעשה כל שביכולתה להשיג את מבוקשה, בלי להתחשב ברצוני, בדעתי, או בדעת מישהו אחר.
ואם יצליחו?
אם יצליחו, יש לזכור שרק ה' יודע איך הסיפור המלא יסתיים. כתוב בתהלים (צב,ז): "בפרוח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי און, להשמדם עדי עד". אנשים מאמינים שהם שולטים בעולם, אך גורלנו כיחידים וכעם תמיד היה, הווה ויהיה בידי ה'. כיהודים יראי שמים אנו נשענים על ה', ככתוב (תהלים סב,ז): "על אלוקים ישעי וכבודי צור עוזי מחסי באלוקים".

לפני עשרים שנה, ב-21 בנובמבר 1985, כאשר נזרקתי החוצה משגרירות ישראל, פרשת השבוע היתה "ויצא". ויצאתי מהשגרירות... השבוע, בפעם הראשונה בעשרים שנה, פרשת השבוע של ה-21 בנובמבר היתה שוב "ויצא". נקווה שהפעם הפירוש יהיה "ויצא מהכלא". יהי רצון שאלוקי ישראל יברך את כולנו וישמור אותנו מכל רע. שיגאל אותנו במהרה, כיחידים וכעם, לעשות את רצונו. שיחזיר אותי ואת אשתי האהובה אסתר במהרה לארץ, כדי שהפעם הבאה שנפגש בכנס למען פולארד יהיה כדי להודות לה'. אמן כן יהי רצון".

כתבתנו מציינת כי השרשרת התפרשה מגן העצמאות, מול הקונסוליה האמריקאית, ועד בית ראש הממשלה, ונטלו בה חלק אסירי ציון בהם הרב יוסף מנדלביץ וכן נציגות מעמותת "ערים בלילה" המייצגת כ 250 חיילי צה"ל שנפלו בשבי האויב.

השבוע שיגרו אסירי מחתרות, פדויי שבי, אסירי ציון, עמותת אסירי לח"י ועמותת ערים בלילה מכתב אל רה"מ ובו כתבו כי הם מזדהים עם פולארד וכי על מדינת ישראל לפעול להשבתו "באותה צורה בה פעלה עבור סוכנינו שנתפסו בשוויץ, ירדן, קפריסין, וממש לאחרונה בניו זילנד. לצערנו ממשלת ישראל בחרה שלא להפעיל למען יהונתן פואלרד את אותם מאמצים".

חותמי המכתב כותבים לראש הממשלה כי חלה עליו חובה להשקיע מאמצים בהשבתו של פולארד כפי שעשה זאת למען אלחנן טננבאום.

#6,יגם אני הייתי שם, אמנם הגעתי מאד מאוחר
נכתב על-ידי rafi_k בתאריך 21.11.04 בשעה 22:16

אבל הספקתי בכל זאת לצלם כמה תמונות.

נ.ב. למארגני ההפגנות והעצרות למיניהם, תתחשבו קצת באילו שעובדים, א"א להגיע להפגנה כ"כ מוקדמת

#8,ימאמר מעניין על פולארד, בעיתונות ארה''ב
נכתב על-ידי Yac בתאריך 22.11.04 בשעה 10:03

----------------
TROUBLE IN THE HOLY LAND
Pollard: Israel groomed
jailed terrorist to head PA
'They want to trade me for a murderer,' says Israeli spy of Sharon government

----------------
Posted: November 20, 2004
10:54 p.m. Eastern

By Aaron Klein
© 2004 WorldNetDaily.com

Israel has been grooming convicted killer Marwan Barghouti to become the next Palestinian Authority leader, holding a series of clandestine meetings with him, incarcerated Israeli spy Jonathan Pollard, who media reports claim may be part of a prisoner exchange involving Barghouti, told WorldNetDaily.

Israeli officials said last week they may release several jailed Palestinians as a "goodwill gesture" toward the future PA leadership. There have been a few reports that Barghouti, who was recently sentenced in Israel to five life terms for planning gun ambushes and a suicide bombing, may be considered for release, but Israeli Prime Minister Ariel Sharon is said to have rejected the idea. Reports list Barghouti as the widely favored candidate for PA president.

Even with Jerusalem officially dismissing the possibility of releasing Barghouti, Israeli Interior Minister Avraham Poraz speculated last week, "We are looking for a partner for the Gaza withdrawal. It seems that this will have to include releasing prisoners ... including Barghouti."

Israel's Army Radio also quoted unnamed Israeli officials speculating Barghouti could be released.

Barghouti is serving multiple life terms for his role in the killings of four Israelis and a Greek monk. Israeli security sources also tell WorldNetDaily Barghouti was one of the architects of the current intifada, the terrorist war waged on Israel after Arafat, at Camp David in 2000, turned down an offer of a Palestinian State in the West Bank, Gaza and East Jerusalem.

Pollard's name has been publicly mentioned as a possible "American gesture" in a three-way prisoner exchange that would release Barghouti, allowing him to run in PA elections, and could also involve Egypt releasing imprisoned Israeli textile engineer Azzam Azzam.

But in an explosive development, Pollard, who today begins his 20th year of incarceration at the U.S. federal prison in Butner, N.C., for spying for Israel, has composed a speech to be delivered on his behalf in Jerusalem at a demonstration rally planned for later today. It states Israel has held clandestine meetings with Barghouti throughout the Palestinian leader's imprisonment, and has been grooming Barghouti as a candidate to succeed the late PLO leader Yasser Arafat.

In the speech, obtained in advance exclusively by WorldNetDaily, Pollard claims, "Officially Israel insists it will never free Marwan Bargouhti. He is a murderer sentenced to multiple life sentences. Freeing him, they claim, would undermine the rule of law. Unofficially, sources, including one very close to the prime minister, admit that Israel has been grooming Barghouti in prison to be the next leader of the Palestinian people."

Pollard says that "when news of the proposed three-way deal broke, my close contacts began to investigate, and learned important things from reliable sources in the U.S. and Israel."

"It is an open secret in Israel that top officials have been secretly meeting with Barghouti throughout his incarceration. He is taken out of his prison cell and brought to clandestine locations for these meetings, to enlist his help in promoting various initiatives with the Palestinians, such as cease fires. These secret sessions are part of the 'grooming' process," says Pollard.

Pollard says sources told his contacts that Israel, not the PA or Barghouti's military Tanzim, leaked the story last week about Pollard and the talks aimed at putting together the three-way swap for Barghouti's release.

"Officially, Israel reviles Barghouti and dismisses any possibility of releasing him. Unofficially, Sharon’s Government and his closest people believe Barghouti is someone that they can work with, someone who can control the Palestinian street. They see him as someone who can unite the warring factions among the Palestinian militias and hold them in check."

Pollard says sources told him Israel has been supplying positive material to the media about Barghouti.

"More than just whitewashing Barghouti, Israel is seeking to create the impression that there is such popular support amongst the Palestinian people for Barghouti that it cannot be resisted or denied. This is an attempt to create an atmosphere where the U.S. feels it must step in and direct events. The Americans can then 'force' Israel to release Barghouti, and Israel can do so with 'clean hands,'" says Pollard.

Pollard says Arab public opinion prevents Israel from releasing Barghouti outright, and has resulted in Israeli officials seeking Pollard's release.

"Israel must make it appear that it is being forced to free Barghouti, and that a high price has been paid for his release. Unless Israel gains something very valuable in return for Barghouti, the Palestinian 'street' will consider him a traitor, a collaborator, an Israeli stooge; his credibility will be zero and his life in danger," says Pollard.

"There are not many high-priced bargaining chips left, and fewer yet, of great value that won’t cost the Palestinians anything. They want to use my release as that chip."

Pollard says he is "completely opposed" to the possibility of being released from prison in a deal that would also release Barghouti, whom he refers to as "a mass murderer of Jews."

"I have always been opposed to gaining my freedom in exchange for the release of murderers and terrorists. My position has not changed. I deserve to be released because my sentence is unjust and because the U.S. has promised my release on more than one occasion, including a commitment by the president of the United States at the Wye Summit in 1998."

"Unfortunately, nothing I say about my own unwillingness to have any part in such a morally degenerate scheme will make any difference. The government will do whatever it must, to get what it wants, regardless of what I or anyone else may say or do."

Barghouti has been arrested several times, including a four-year stint that began in 1978 for planning terror attacks against Israelis. He was arrested again in 1985 before being deported to Jordan in 1987, where Israel says he played a key role in starting the first Palestinian intifada.

Barghouti was among hundreds of Palestinian deportees allowed to return to the West Bank upon the signature of the Palestinian-Israeli interim Oslo peace accords in 1993. But Israel says he continued to plot several Palestinian attacks, and was instrumental in the founding and supporting of Fatah's al-Aqsa Martyrs Brigades, a terrorist group that carried out several suicide bombings against Israeli civilians.

Denying his involvement with the Aqsa Brigades after his arrest, Barghouti nevertheless praised some of the group's operations that involved attacks on Israeli military targets, but claimed from his prison cell that he opposed suicide bombings against civilians.

In the speech, Pollard quotes a book recently released by former U.S. envoy to the Middle East Dennis Ross, who played a key role in Israeli-Palestinian negotiations in which Pollard's release was reportedly pledged, as evidence of "the way the U.S. has made me into a high-priced political pawn."

In the book, "The Missing Peace," Ross writes that at the 1998 Wye River Summit President Clinton asked him if freeing Pollard would be important to Israel. "Yes," Ross writes he replied, "because he is considered a soldier for Israel and there is an ethos in Israel that you never leave a soldier behind in the field."

Ross added: "I also said I was in favor of release, believing that he had received a harsher sentence than others who had committed comparable crimes. I preferred not tying his release to any agreement ..."

But, Pollard says, "no sooner does Ross acknowledge the injustice of my sentence and that I deserve to be freed unconditionally, than he advises the president not to free me. Why? Because of my great value as a political asset and a bargaining chip."

Ross writes he cautioned the president against releasing Pollard until greater concessions from Israel could be secured during final status talks. " would be a huge payoff ; you don't have many like it in your pocket ... You will need it later, don't use it now," writes Ross.

"By understanding Ross’ attitude towards me as an asset, not a person," says Pollard, "it becomes possible for the first time to understand Prime Minister Sharon's indifference towards me ... He too sees me as a political asset, and not as a human being."

"Sharon is apparently reserving me for a time that my release will be the fig leaf for some very, very dastardly initiative. Perhaps something as dastardly as enabling another mass murderer of Jews to become president of the PA, just as Israel once did for Yasser Arafat," says Pollard.

Pollard, a former U.S. Navy intelligence analyst, was convicted in 1985 of one count of passing classified information to an ally, Israel, and sentenced to life imprisonment in spite of a plea agreement that was to spare Pollard a life sentence.

Pollard's sentence is considered by many to be disproportionate to the crime for which he was convicted – he is the only person in the history of the United States to receive a life sentence for spying for an ally. The median sentence for this particular offense is two to four years.

----------------

Aaron Klein is WorldNetDaily's special Middle East correspondent, whose past interview subjects have included Yasser Arafat, Ehud Barak, Shlomo Ben Ami and leaders of the Taliban.

#10,יבלעדי: נאומו המלא של יהונתן פולארד אמש
נכתב על-ידי hvc בתאריך 22.11.04 בשעה 12:28

נאומו של יהונתן פולארד לרגל כניסתו לשנה ה-20 למאסרו
הוקרא בכנס השרשרת האנושית באזיקים, ירושלים 21 בנובמבר 2004

מה המכנה המשותף למרואן ברגותי, לדניס רוס, ולי?

* מרואן ברגותי מרצה כמה מאסרי עולם בכלא ישראל באשמת רצח יהודים.
* דניס רוס, שהוא יהודי, היה השליח המיוחד של ארה"ב למזרח התיכון בשנים 1988-2000.
* אני, יהונתן פולארד, מרצה מאסר עולם באמריקה בגלל פעילותי למען מדינת ישראל.

החוט המקשר את כולנו הוא חוסר המוסר של ממשלת ישראל, ומוכנותה המתמדת להקריב את אנשיה על מזבח תועלת פוליטית.

ברצוני לדון היום ברעיון זה, לכבוד אירוע הסטורי...

ביום זה לפני עשרים שנה קרה מאורע היסטורי. בפעם הראשונה בהיסטוריה המודרנית סוכן גורש מהשגרירות של המדינה ששירת, ונזרק לרחוב כדי שייעצר בידי שירותי הבטחון המקומיים. המדינה ששירת הפכה הראשונה והיחידה בהיסטוריה של הריגול המודרני לשתף פעולה בהרשעת סוכנה. ואמנם, נעשתה עבודה כל כך יסודית, שהסוכן קיבל עונש ללא תקדים: מאסר עולם! וזאת עבור עבירה שבדרך כלל נענשים בעבורה במאסר של 2-4 שנים.

אני הסוכן, ישראל היא המדינה אותה שירתתי.

עתה, בשנה העשרים למאסר העולם שלי, כאשר הסוף אינו נראה באופק, אין טעם להתפלמס בשאלה האם הופקרתי ונבגדתי בידי המדינה שעבדתי עבורה. העובדות מדברות בעד עצמן.

באחרונה נשמעו בתקשורת הישראלית השערות לגבי הצעה חדשה להשיג את שחרורי. העיסקה המדוברת היא שאני, יחד עם עזאם עזאם (הדרוזי הישראלי הכלוא במצרים), נשתחרר תמורת שחרורו של מרואן ברגותי, רוצח יהודים והמוח שמאחורי האינתיפדה.

ברצוני להבהיר שתמיד התנגדתי כי שחרורי יותנה בשחרור רוצחים ומחבלים. עמדתי זו לא השתנתה. מגיע לי להשתחרר משום שעונשי אינו מוצדק ומשום שארה"ב הבטיחה לשחרר אותי בהזדמנויות שונות, כולל התחייבות של נשיא ארה"ב בוועידת וואי ב-1998.

מי שמסכים עקרונית כי יש לשחרר אותי משום שעונשי אינו מוצדק, ולא בתמורה לוויתורים חד-צדדיים של ישראל, הוא השליח האמריקני המיוחד לשעבר למזרח התיכון – דניס רוס. בספרו החדש "השלום החסר" (פארר שטראוס גירו, ניו יורק, 2004) רוס כותב כי בוועידת וואי הנשיא שאל אותו האם שחרורי יהיה דבר חשוב לישראל. "כן", ענה רוס, "כי הוא נחשב חייל ובישראל מקובל כי אין מפקירים חיילים בשדה הקרב". (עמ' 438).

בהערת שוליים באותו עומד רוס מוסיף: "אמרתי גם שאני תומך בשחרורו של פולארד כיוון שהאמנתי שקיבל עונש חמור יותר מאחרים שביצעו עבירות דומות. העדפתי לא לקשור את שחרורו בהסכם כלשהו..."

אבל מיד אחרי שרוס הודה באי-הצדק של עונשי והביע דעתו כי מגיע לי להשתחרר ללא תנאים, הוא יעץ לנשיא לא לשחרר אותי. מדוע? בגלל ערכי הגדול כנכס פוליטי וכקלף מיקוח.

רוס כותב שהזהיר את הנשיא שלא לשחרר אותי עד שיושגו הסדרים סופיים בין ישראל לפלשתיניים. "זה יהיה רווח גדול לישראל; אין לך הרבה כאלה בכיס... תצטרך אותו יותר מאוחר, אל תשתמש בו כעת." כך אמר רוס לנשיא. (עמוד 439)

כאשר מבינים את התייחסותו של רוס כלפי כנכס ולא כאדם, ניתן גם להבין את אדישותו של ראש הממשלה שרון כלפי. שרון, בכוונה ובאופן מחושב, התעלם מכל הזדמנות להשיג את שחרורי מאז שנכנס לתפקיד. מדוע? משום שגם הוא רואה אותי כנכס ולא כאדם. שרון שומר אותי להזדמנות שיוכל לנצל את שחרורי כעלה תאנה לאיזו יוזמה נתעבת. כפי שמסתבר... על מנת לאפשר לעוד צורר יהודים להיות ראש ממשלתה של הרשות הפלשתינית, כפי שישראל עשתה פעם לצורר יאסר ערפאת.

בינתיים, ממשלת ישראל מבינה שהאמריקנים רואים אותי כקלף מיקוח יקר-ערך. במקום ללחוץ לשחרורי, ישראל למדה כיצד לנצל את קלף המיקוח מבלי לשלם את המחיר. ישראל למדה כיצד לשחק בשמי ובגורלי בתקשורת כדי למכור לציבור בישראל את מעשיה הבלתי מוסריים.

במשך השנים, כאשר הממשלה קראה לוותר על רמת הגולן, כאשר היתה נחושה בדעתה לחלק את ירושלים, כאשר הפקירה את חברון, כאשר רצתה לוותר על הר הבית – העלתה בפרהסיה את התקווה שישחררו אותי בתמורה לויתורים נוראים אלה. בכל פעם העם התנחם בכך שלפחות השיג את שחרור פולארד. אבל הכל היה שקר.

אפילו בוועידת וואי, הדרישה לשחרורי היתה עלה התאנה לעיסקה רעה לציבור הישראלי. כפי שדניס רוס כותב (עמ' 455): "ראש הממשלה אמר שלא יוכל לבצע את העיסקה בלי זה. הוא אמר שהסכים לוויתורים בנושא העצירים הבטחוניים בהנחה שבתמורה יקבל את פולארד, ועל בסיס זה יוכל "למכור" את שחרור העצירים ואפילו את כל העיסקה". אך כמו כל דבר שאפשר לוותר עליו, הורידו אותי מסדר היום כשהאמריקנים לא כיבדו את התחייבותם לשחרר אותי. ישראל, לעומת זאת, שחררה את הרוצחים והמחבלים הערבים.

מאוחר יותר, כאשר היה דיון בתקשורת לגבי המוסריות של החלפת ראשי המחבלים עובייד ודוראני, יחד עם מאות מחבלים נוספים, תמורת גופותיהם של שלושה חיילים ישראלים ואלחנן טננבאום, שמי הושחל שוב לעיסקה, כדי לרכך את המכה. אחרי שהציבור בישראל התרגל לרעיון של עיסקה מתועבת זו, מחקו את שמי וביצעו את העיסקה. האמת היא שלא היתה שום כוונה לכלול אותי בעיסקה, אלא רק לעורר בציבור תקוות לגבי שחרורי.

כעת נראה כי ישראל מתכוונת לחזור על התרגיל כדי להצדיק את שחרורו של מרואן ברגותי צורר היהודים. הפעם התמורה גדולה הרבה יותר, ואולי ישראל תצטרך לבצעה.

כאשר נושא העיסקה המשולשת עלה באחרונה בתקשורת, החלו מקורבי לחקור את העניין. להלן העובדות שלמדנו ממקורות מהימנים בארה"ב ובישראל:

1)ישראל, ולא הערבים, לוחצת לשחרורו של ברגותי.

באופן רשמי, ישראל טוענת שלעולם לא תשחרר את ברגותי מאחר והוא רוצח שנשפט לכמה מאסרי עולם ושחרורו יערער את שלטון החוק. באופן לא רשמי, המקורות (כולל אחד קרוב ביותר לראש הממשלה) מודים כי ישראל מטפחת את ברגותי בכלא כדי שיהיה המנהיג הבא של העם הפלשתיני.

סוד גלוי הוא בישראל כי גורמים בכירים נפגשו בחשאי עם ברגותי מאז כניסתו לכלא. הוא נלקח מתאו ומובא למקומות חשאיים לפגישות אלה, כדי לגייס את תמיכתו בקידום יוזמות שונות עם הפלשתינים, כגון הפסקות אש. מפגשים חשאיים אלה הם חלק מהטיפוח של ברגותי.

2)ישראל, ולא התנזים של ברגותי, הדליפה את הסיפור על שיחות המתנהלות במטרה להגיע להסכם תלת-צדדי לשחרורו של ברגותי.

באופן רשמי, ישראל דוחה כל אפשרות לשחרר את ברגותי. באופן לא-רשמי, ממשלת שרון והמקורבים לו מאמינים כי ברגותי הוא אדם שניתן לעבוד איתו, המסוגל להשתלט על הרחוב הפלשתיני. הם רואים בו אדם המסוגל לאחד את הפלגים בתוך המיליציות הפלשתיניות ולרסן אותן.

3) ישראל, ולא הערבים, מספקת לתקשורת בחשאי חומר חיובי אודות ברגותי.

נוסף לניסיון לטהר את ברגותי, ישראל מנסה גם ליצור רושם שהתמיכה העממית בברגותי בתוך העם הפלשתיני היא כל כך גדולה שאי אפשר להתנגד לה או להתכחש לה. זהו ניסיון ליצור אוירה כזו שארה"ב תרגיש מחויבת להתערב ולנהל את העניינים, ואז האמריקנים יוכלו "להכריח" את ישראל לשחרר את ברגותי, וישראל תעשה זאת "בידיים נקיות".

4) ישראל, ולא הערבים, מנסה להציג את ברגותי כגרסה פלשתינית של נלסון מנדלה.

בשבוע שעבר ישראל פעלה מאחורי הקלעים בתקשורת כדי לקדם את שחרורו של ברגותי ואת בחירתו לתפקיד ראש ממשלה של הרשות הפלשתינית באופן הרבה יותר נמרץ מאשר פעלה במשך עשרים השנה האחרונות למען שחרורי!

למעשה, בשני העשורים האחרונים ישראל לא עשתה דבר בתקשורת כדי להסביר את המקרה שלי לציבור האמריקני או הישראלי, למרות בקשותי החוזרות לסיוע מסוג זה. נודע לי מגורמים ישראליים כי הם עובדים שעות נוספות למען ברגותי.

הפעולות הדיפלומטיות של ישראל ותמיכתה בברגותי מאחורי הקלעים משקפות את חוסר המוסר של הממשלה. כאן מדובר לא במוסר אלא בתועלת פוליטית. מוסר אינו נכנס לתמונה, ולכן כל העניין ראוי לבוז.

5) דעת הקהל הערבית, ולא דעת הקהל הישראלית, היא המונעת מישראל לשחרר את ברגותי באופן ישיר.

ישראל חייבת ליצור רושם כי מכריחים אותה לשחרר את ברגותי, וכי קיבלה תשלום גבוה תמורת שחרורו. אם ישראל לא תקבל משהו יקר-ערך בתמורה לברגותי, הרחוב הפלשתיני יתייחס אליו כאל בוגד ומשתף פעולה, העושה את דברה של ישראל. אמינותו תשאף לאפס וחייו יהיו בסכנה. לא נשארו הרבה קלפי מיקוח יקרי ערך, ועוד פחות כאלה שלא יעלו לפלשתינים דבר.

לצערי, דבר לא ישתנה, למרות הסתייגותי המוחלטת מליטול כל חלק בתכנית בלתי מוסרית כזו – זה לא עושה שום רושם על הממשלה. הממשלה תעשה כל שביכולתה להשיג את מבוקשה, בלי להתחשב ברצוני, בדעתי, או בדעת מישהו אחר.

ואם יצליחו?

אם יצליחו, יש לזכור שרק ה' יודע איך הסיפור המלא יסתיים. כתוב בתהלים (צב,ז): "בפרוח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי און, להשמדם עדי עד". אנשים מאמינים שהם שולטים בעולם, אך גורלנו כיחידים וכעם תמיד היה, הווה ויהיה בידי ה'.

כיהודים יראי שמים אנו נשענים על ה', ככתוב (תהלים סב,ז): "על אלוקים ישעי וכבודי צור עוזי מחסי באלוקים".

לפני עשרים שנה, ב-21 בנובמבר 1985, כאשר נזרקתי החוצה משגרירות ישראל, פרשת השבוע היתה "ויצא". ויצאתי מהשגרירות... השבוע, בפעם הראשונה בעשרים שנה, פרשת השבוע של ה-21 בנובמבר היתה שוב "ויצא". נקווה שהפעם הפירוש יהיה "ויצא מהכלא".

יהי רצון שאלוקי ישראל יברך את כולנו וישמור אותנו מכל רע. שיגאל אותנו במהרה, כיחידים וכעם, לעשות את רצונו. שיחזיר אותי ואת אשתי האהובה אסתר במהרה לארץ, כדי שהפעם הבאה שנפגש בכנס למען פולארד יהיה כדי להודות לה'.

אמן כן יהי רצון.

#11,יבאופן עקרוני פולארד צודק בכל דבריו
נכתב על-ידי Hermon בתאריך 23.11.04 בשעה 00:34

ניתוח המצב העכשוי מלמד כי המדינה היא שמכוניינת בשחרור ברגותי, מסיבות השמורות עימה.
לכן למדינה יש אינטרס לשמור על פולארד בכלא בכדי להציג את אפשרות שחרורו (מצד המדינה, די בהצגת האפשרות, לא צריך לשחרר בפועל) ככיסוי עלה תאנה לשחרור מחבלים רוצחים.
הדבר נעשה בהסכם וואי, אז נתניהו נרתע אמנם משחרור רוצחים, אולם כשנופפו מול עינו את פולארד, הוא הסכים, כבמטה של קסם, לשחרור מחבלים בדיוק כפי שנדרש ע"י האמריקנים.