'מי שהסגיר אותי, מגרש יהודים' 


במכתב נרגש שכתב מכלאו יונתן פולארד מביע המרגל הזדהות עם המאבק נגד תוכנית ההתנתקות 



מנחם רהט
16/8/2005 19:13 

התמונות של מתיישבי גוש קטיף נאבקים נגד הכוונה לפנותם מבתיהם הגיעו לכל רחבי העולם ואפילו לכלא "באטנר" שבארצות הברית, שם כלוא המרגל יונתן פולארד. במכתב ששלח לאשתו אסתר הביע פולארד הזדהות עם תושבי גוש קטיף וצפון השומרון. "מי שנאבק היום למען גוש קטיף והשומרון, מי שלא נותן יד למהלך הנפשע הזה, אינו נלחם בכך רק את מלחמתה של ארץ ישראל, אלא לא פחות מכך, הוא נאבק על פניה ועתידה של המדינה כולה", כתב. 

ההתנתקות - סיקור מיוחד ב-NRG מעריב

במכתב לרעייתו מסביר פולארד כי בהיותו הישראלי היחידי באגף שבו הוא מרצה את עונשו, הוא נאלץ לשמש בעל כורחו כפרשן לענייני התנתקות. "באגף שלי אני הישראלי היחיד, ולכן אני הוא זה שנאלץ להסביר לכל שאר האסירים והסוהרים את התמונות שמגיעות מגוש קטיף אל מכשיר הטלוויזיה בכלא. 'למה הממשלה שלכם עושה את הדבר הזה?', אני נשאל שוב ושוב. 'מה יוצא לכם מזה?'. פעם אחר פעם אני נאלץ להשפיל עיני ולומר: 'זה מה שקורה כשהיהודים שוכחים את הערכם שלהם". 

בדל של תשובה

במכתב הנרגש עורך פולארד השוואה בין החיילים שעליהם מוטלת משימת פינוי המתיישבים לבין מי שהסגירו אותו לידי האמריקנים. "אני רואה בטלוויזיה את החייל עם הדמעות בעיניים, שמקשיב לתושבים הבוכים ואינו מסוגל למצוא בדל של תשובה לדברים היוצאים מהלב. 

"אני מסתכל עליו ולנגד עיני עולה דמותו של השומר בשגרירות הישראלית בוושינגטון, שדחף אותי החוצה לפני 20 שנה, הישר לידיהם של אנשי האף-בי-איי (FBI). גם הוא בכה כשעשה זאת. גם הוא לא היה מסוגל לומר דבר מעבר למשפט: 'אלו ההוראות שקיבלתי, ואני חייב לבצען'. 

"אותה מדיניות שמאפשרת לממשלה להורות להשליך ולהפקיר את מי שפעל כסוכן רשמי למען מדינת ישראל, היא שמאפשרת את מתן הפקודה האכזרית והלא מוסרית לגרש ולהשליך מבתיהם אלפי אזרחים מטובי בניה של המדינה, שמסרו וימשיכו למסור את נפשם לא רק בהתיישבות אלא גם בצבא ובכל תחום אחר". 


http://www.nrg.co.il/online/1/ART/971/910.html

-------------


כשגרשו אותי 
מאת: יהונתן פולארד | | www.Nfc.co.il 


תוכנית ההינתקות 

באגף שלי בכלא באטנר אני הישראלי היחיד. לכן אני הוא זה שנאלץ להסביר לכל שאר האסירים והסוהרים את התמונות שמגיעות מגוש קטיף אל מכשיר הטלוויזיה בכלא. "למה הממשלה שלכם עושה את הדבר הזה?", אני נשאל שוב ושוב, "מה יוצא לכם מזה?". פעם אחר פעם אני נאלץ להשפיל את עיני ולומר: "זה מה שקורה כשהיהודים שוכחים את הערכים שלהם". 

אני רואה בטלוויזיה את החייל עם הדמעות בעיניים שמקשיב לתושבים הבוכים ואיננו מסוגל למצוא בדל של תשובה לדבריהם היוצאים מן הלב. אני מסתכל עליו ולנגד עיני עולה דמותו של השומר בשגרירות הישראלית בוושינגטון שדחף אותי החוצה לפני 20 שנה, הישר לידיהם של אנשי ה-FBI. גם הוא בכה כשעשה זאת. גם הוא לא היה מסוגל לומר שום דבר מעבר ל"אלה ההוראות שקיבלתי ואני חייב לבצען". 

שניות לפני שדחף אותי החוצה התחננתי בפניו שלא יעשה זאת. אמרתי לו שאין לי ספק שהתמונה הזו תלווה אותו כל חייו ולא תיתן לו לישון ולו לילה אחד במנוחה. אני בטוח שהיום, אחרי 20 שנה, הוא מתחרט ומתייסר על הרגע הזה - אבל את הנעשה כבר אי-אפשר להשיב. 

אותה מדיניות שמאפשרת לממשלה להורות להשליך ולהפקיר את מי שפעל כסוכן רשמי למען מדינת ישראל, היא היא שמאפשרת את מתן הפקודה האכזרית והבלתי מוסרית לגרש ולהשליך מביתם אלפי אזרחים מטובי בניה של המדינה שמסרו וימשיכו למסור את נפשם לא רק בהתיישבות אלא גם בצבא ובכל תחום אחר. 

מי שנאבק היום למען גוש קטיף והשומרון, מי שלא נותן יד למהלך הנפשע הזה - איננו נלחם בכך רק את מלחמתה של ארץ ישראל, אלא לא פחות מכך, הוא נאבק על פניה ועתידה של המדינה כולה.

נוצר ביום: 16/08/2005 

http://www.nfc.co.il/archive/003-D-11586-00.html?tag=11-10-16