הצעות לסדר-היום יונתן פולארד 12 ינואר 2000

(וגם 28 פברואר 2001)
http://www.knesset.gov.il/Tql//mark01/h0202379.html#TQL

סוג הדיון: הצעות לסדר-היום

הישיבה השבעים-ואחת של הכנסת החמש-עשרה
יום רביעי, ה' בשבט התש"ס (12 בינואר 2000)
 
היו"ר נ' חזן:
אנחנו עוברים לסעיף הבא - הצעות לסדר-היום מס' 1453 ,1449 ,1446 ,1423 ,1456 ו-1463, בנושא: יונתן פולארד. ראשון הנואמים - חבר הכנסת רחבעם זאבי.

רחבעם זאבי (האיחוד הלאומי - מולדת, חרות, תקומה):
אני אחכה רגע שהם יצאו.

היו"ר נ' חזן:
אני עוד לא אפעיל את השעון.

רחבעם זאבי (האיחוד הלאומי - מולדת, חרות, תקומה):
אין שר משיב?

היו"ר נ' לנגנטל:
יש. קראנו לו. אני מניח שהוא ייכנס במהלך נאומו של אדוני.
אנחנו מברכים את כל האורחים מהקהילה הדרוזית שהיו כאן במליאה. אנחנו מברכים אותם גם בצאתם.
מי השר המשיב? השר לענייני ירושלים? השר לענייני ירושלים והמקשר בין ממשלת ישראל לבין כנסת ישראל בדרכו לאולם זה.

חיים דרוקמן (מפד"ל):
יש ממשלה בישראל?

היו"ר נ' לנגנטל:
הוא כרגע אוסף את ניירותיו בממשלה כדי לדעת ולגבש את עמדתו בסוגיה שאדוני יציג.

רחבעם זאבי (האיחוד הלאומי - מולדת, חרות, תקומה):
אדוני היושב בראש, חברי הכנסת הנוכחים, הגברת אסתר פולארד היושבת ביציע הכבוד, לפני שנים נתפס, נכלא ונשפט למאסר עולם היהודי האמריקני יונתן פולארד, באשמת ריגול למען ישראל. מפעיליו של יונתן פולארד היו פקידים רשמיים של ישראל, ואף-על-פי שממשלת ישראל ניערה חוצנה מכך לאחר מכן, הרי פולארד ידע שהוא פעל למען ישראל, והוא עשה זאת מתוך מניעים פטריוטיים יהודיים בלי שהוא פגע, למיטב הכרתו, באינטרסים של ארצו - ארצות-הברית.
פולארד סבור היה, שאם בידי ארצות-הברית ידיעות הנוגעות לביטחונה של ישראל, וארצות-הברית היא ידידה מוצהרת של ישראל, וארצות-הברית איננה מעבירה את המידע הזה לישראל, הרי הוא זכאי ואפילו חייב לעשות זאת בעצמו.
ממשלת ישראל התנערה זמן רב ממחויבותה כלפי יונתן פולארד, והוא נמק בכלא האמריקני רוב הזמן בתנאי בידוד ובסביבה עוינת של הסוהרים והאסירים.
בשנת 1998 הכירה ממשלת ישראל במחויבותה כלפי פולארד, כפי שכתב היועץ המשפטי של משרד ראש הממשלה לעורך-דינו של פולארד: "יונתן פולארד היה סוכן ישראלי אשר טופל על-ידי מי ששימשו כבעלי תפקידים בכירים ברשות ישראלית מוסמכת", וכן הוא כתב כי "לאור עובדה זו, מכירה מדינת ישראל במחויבותה כלפיו."
פורמלית, האיש חטא לארצו והוא צריך לתת את הדין. פורמלית, אין מפעילים ריגול אצל מדינה ידידותית. אבל מעבר לפורמליסטיקה, צריך הנשיא האמריקני להבין את מניעיו של יהודי בן דור השואה, החרד מפני שואה שנייה של יהודים.
קהילת המודיעין ומשרד המשפטים האמריקני גילו עוינות מתמשכת לגבי פולארד והבקשות לשחרורו. הם המליצו לנשיא האמריקני שלא לשחררו. אני יכול להבין ללבם של השירותים, שמצאו עצמם נפגעים בכבוד וביוקרה של הסוכנויות שלהם. אבל הם צריכים לדעת, וגם הנשיא האמריקני צריך לדעת, שלא היתה במעשה הזה פגיעה ממשית בארצות-הברית: ישראל לא העבירה מידע זה לאויבים בכוח של ארצות-הברית.

היו"ר נ' לנגנטל:
אדוני סיים את הזמן.

רחבעם זאבי (האיחוד הלאומי - מולדת, חרות, תקומה):
זו הצעה רגילה.

היו"ר נ' לנגנטל:
סליחה, יש לאדוני עוד שבע דקות.

רחבעם זאבי (האיחוד הלאומי - מולדת, חרות, תקומה):
ישראל לא העבירה מידע זה לאויבים בכוח של ארצות-הברית. בינתיים היתה ארצות-הברית מעורבת במלחמה נגד עירק, שעליה ועל הכנותיה ביצירת נשק להשמדה המונית דיווח פולארד לישראל. במלחמה נגד עירק מצאנו עצמנו, ארצות-הברית וישראל, בצד אחד, אף-על-פי שארצות-הברית עשתה הכול כדי שישראל לא תפעיל את כוחה למניעה ולחיסול של האופציה הטילית העירקית.
לנשיא האמריקני יש סמכות על-פי סעיף מס' 2 בחוקה האמריקנית לשחרר את יונתן פולארד, חרף ההמלצות השליליות מצד גורמי ממשל שונים. הנשיא קלינטון יודע אל נכון, כי ישראל היא בת-הברית האמיתית שיש לו במזרח התיכון. בעוד שאצל מדינות ערביות אלה ואחרות נוצרת ידידות זמנית וחולפת עם ארצות-הברית, הרי אצל ישראל זה בסיסי וערכי, ונשען על שותפות בהשקפה הדמוקרטית ועל הקהילה היהודית הגדולה שחיה שם.
הנשיא האמריקני יודע וזוכר, כי ישראל שחררה עצורים שיעים מלבנון רק לפי אינטרסים אמריקניים ולפי בקשתם. הוא גם יודע, שממשלת ישראל החזירה לארץ את מרביתם של 415 מגורשי ה"חמאס" מלבנון לפי דרישה אמריקנית.

היו"ר נ' לנגנטל:
אתן לאדוני להמשיך, אבל מבדיקות שעשינו כרגע במזכירות, מדובר על הצעה דחופה.

רחבעם זאבי (האיחוד הלאומי - מולדת, חרות, תקומה):
אז אני אחויב בהצעה רגילה.

היו"ר נ' לנגנטל:
אדוני ותיק ממני בבית הזה.

רחבעם זאבי (האיחוד הלאומי - מולדת, חרות, תקומה):
אני הבינותי שיש לי הצעה רגילה, והבינותי שאני מכין נאום של עד עשר דקות - אומנם הכנתי נאום של שש-שבע דקות - ואם יש פה בעיה, אשלם במכסה שלי כהצעה רגילה.

היו"ר נ' לנגנטל:
אבדוק את זה בשוק ההצעות.

השר ח' רמון:
בגלל הנושא, אני מציע להתחשב בחבר הכנסת זאבי.

רחבעם זאבי (האיחוד הלאומי - מולדת, חרות, תקומה):
אני גם יושב-ראש השדולה למען פולארד, ולהגביל אותי בזה כאשר הכנסת מגלה אדישות והיא ריקה - -

היו"ר נ' לנגנטל:
אדוני ימשיך.

רחבעם זאבי (האיחוד הלאומי - מולדת, חרות, תקומה):
- - והגברת פולארד הטריחה את עצמה ובאה לכנסת בדיון הזה - - -

היו"ר נ' לנגנטל:
אדוני ימשיך, אני רק אומר שבדקתי את הדבר הזה.

רחבעם זאבי (האיחוד הלאומי - מולדת, חרות, תקומה):
הנשיא קלינטון צריך לדעת, כי בארצות-הברית כל מי שמסר מידע חסוי למדינה ידידותית ממלחמת העולם השנייה ועד היום ישב רק עשר שנים במאסר. אני יכול להביא שורה ארוכה של דוגמאות כאלה. גם במקרים שבהם ריגלו אמריקנים למען הגוש המזרחי בזמנו, והיינו אתם במצב של מלחמה קרה אבל במצב של עוינות, לא ישבו המרגלים האלה בכלא למעלה משש עד שמונה או עשר שנים, ואילו אחינו פולארד יושב בכלא כבר 15 שנים. העונש שקיבל פולארד הוא שונה וכבד, הוא נידון למאסר עולם, והוא היה נתון בתנאים קשים במיוחד, ואין משחררים אותו. האם הממשל האמריקני רוצה שנאמין במניעים אנטישמיים שמשפיעים על המקרה הזה?
אילו סודות ביטחוניים קיימים עוד בזיכרונו של פולארד, אשר גילוים יכול לסכן את ארצות-הברית לאחר כל כך הרבה שנים? אחרי 15 שנה, כל הסודות הופכים להיות טפלים. ואם יש סודות כאלה הנוגעים לישראל, האם אין זה מתפקידה של הממשלה האמריקנית להעביר זאת בעצמה לבת-הברית שלה - ישראל? האם הנשיא קלינטון ימשיך בהסתרת מידע חיוני לישראל, כמו שעשו הממשלים הקודמים, שהסתירו מאתנו עד למלחמת המפרץ מידע על הצטיידות עירק בנשק כימי?
מצבו הבריאותי של פולארד, הן הפיזי והן הנפשי, גם הוא תומך בהצדקה למתן חנינה לאלתר. יש לו כיב קיבה מדמם, והוא נתון לדיכוי ולשררה של אסירים. האם הוא לא ראוי למחווה כזאת מצדו של הנשיא האמריקני? האם מדינת ישראל איננה ראויה לכך? האם ראש הממשלה ברק איננו ראוי לכך? האם כל המחוות שעשינו לערבים לפי דרישה אמריקנית אינן מצדיקות גם מחווה כזאת מצדם?
אנחנו מבקשים מראש הממשלה ברק, שיש לו מהלכים וקרבה אישית לנשיא האמריקני, לתבוע ממנו את המחווה הצודקת לאחינו יונתן פולארד, ובהקדם. תודה.

היו"ר נ' לנגנטל:
תודה רבה. אחרי חבר הכנסת זאבי, ידבר חבר הכנסת יוסי כץ.

קריאה:
רובי ריבלין.

היו"ר נ' לנגנטל:
רובי ריבלין יהיה אחרי זה.

ראובן ריבלין (הליכוד):
ביקשתי לדבר אחרון.

היו"ר נ' לנגנטל:
אחריו ידבר חבר הכנסת יולי אדלשטיין, אחריו ידבר חבר הכנסת הרב דרוקמן, אחריו ידבר חבר הכנסת יצחק גאגולה, ואחרון יסיים חבר הכנסת ראובן ריבלין. הוא מבקש, אני נענה וכולם מסבירים לי את סדר-היום. "חברת הכנסת" בראשי, זה לא כך.
בבקשה, חבר הכנסת יוסי כץ.

יוסי כץ (ישראל אחת):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ביני לבין חבר הכנסת זאבי יש הרבה מאוד מחלוקות, אבל במקרה הזה הסכמתי כמעט לכל מלה. אני חושב שהפנייה שלו ראוי שתהיה פנייה של הכנסת כולה.
יונתן פולארד ריגל לטובת מדינת ישראל, וכפי שלא משאירים חייל בשדה הקרב ועושים הכול כדי שחייל לא יישאר בשבי, בדיוק באותה צורה צריך להתייחס ליונתן פולארד. צריך לעשות הכול כדי לקצר את השהות שלו בבית-כלא אמריקני.
ממשלת ישראל הקודמת עשתה טוב כאשר הכירה באחריותה של מדינת ישראל למעשהו של יונתן פולארד. כפי שהבנתי, ההתנגדות לשחרורו איננה של הנשיא עצמו, אלא של אנשי המקצוע במשרד ההגנה, בשירותים החשאיים או במשרד המשפטים. ההתנגדות הזאת היא לגיטימית מן הבחינה האמריקנית, אבל ארצות-הברית צריכה להבין, שהמחווה הזאת חשובה למדינת ישראל, חשובה מהצד האנושי שלה וחשובה מהצד המדיני שלה. בעידן של פשרה, בעידן של חתירה לשלום, מותר גם לסלוח על טעויות. מבחינתם של האמריקנים, זו בהחלט יכולה להיות טעות של מדינת ישראל אבל צריך לזכור שהתנאים היו שונים, המערכת היתה שונה. לכן בארצות-הברית, נשיא ארצות-הברית, צריכים להבין שהפנייה של הכנסת מכוונת בראש ובראשונה אל המעצמה שהיא בעלת הברית החזקה והטובה ביותר שלנו.
אני אינני בטוח שהטיפול התקשורתי משרת את הנושא. יש לי תחושה ששתי ממשלות ישראל האחרונות, גם ממשלת נתניהו וגם ממשלת ברק, עשו ועושות הכול כדי להביא את יונתן פולארד הביתה. אחרי למעלה מ-14 שנות מאסר, הגיע הזמן לשחרורו של יונתן פולארד.
ראש הממשלה ברק עושה מאמצים גדולים כדי להביא לשחרורו, אבל צריך להבין שמעורבות של הכנסת בהחלט יכולה לשמש קטליזטור שיסייע לראש הממשלה בפניותיו אל האמריקנים. חשוב מאוד שהכנסת תתלכד סביב ההחלטה הזאת, וממשלת ארצות-הברית תעשה צעד שיש בו משום מחווה אנושית, מחווה כלפי בעלת הברית שלה ותביא לשחרורו המוקדם של יונתן פולארד.

היו"ר נ' לנגנטל:
תודה רבה, חבר הכנסת כץ. חבר הכנסת יולי אדלשטיין, בבקשה.
עד שהוא יגיע לבמה אני רוצה להתנצל בפני חבר הכנסת גנדי, שהפרעתי לך במהלך הדיון רק בגלל בעיה טכנית. זה לא ייחשב לך במכסה כהצעה רגילה.
בבקשה, חבר הכנסת אדלשטיין.

יולי-יואל אדלשטיין (ישראל בעלייה):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, גברת אסתר פולארד, אני רוצה לומר כמה דברים באופן אישי. אני בוודאי מסכים לדברי קודמי ומברך את חבר הכנסת רחבעם זאבי על היוזמה גם של השדולה וגם של הדיון הזה.
נשאלתי פעם על-ידי אדם מאוד חיובי: תגיד לי, לפני שנהיית לשר - הכוונה בממשלה הקודמת - פולארד היה פחות חשוב לך? לא שמענו אותך עוסק כל כך בנושא הזה. ועניתי בכנות: מפעם לפעם השתתפתי פה ושם באיזו הפגנה, מחאה, משהו, אבל תמיד, אדוני היושב-ראש, הייתי בטוח, כפי שתמיד הוסבר לנו: יש גורמים שמטפלים בזה. אל תתערבו, יש גורמים מוסמכים שמטפלים בזה. העיסוק התקשורתי והציבורי בנושא לא בטוח שיעזור.
ברגע שהגעתי לשולחן הממשלה נפגשתי עם אותם הגורמים שמטפלים בזה, אני לא יודע אם להוסיף במרכאות או לא, אבל פתאום הסתבר לי שאותה חשאיות סביב הטיפול אולי כל כך חשאית, שגם אותם אנשים שצריכים ואמונים על הנושא הזה הם יותר מדי חשאיים וגם אליהם לא מגיע מידע מספיק.
השתכנעתי פעם נוספת שדיפלומטיה שקטה כנראה לא קיימת בלי שיש מאחוריה, אדוני היושב-ראש, מאבק ציבורי ורעש ציבורי. או אז נכנסת הדיפלומטיה השקטה על מנת לפטור את הצדדים מכל הרעש, מכל ההפגנות, מכל המחאות, מכל הדיונים בכנסת. או אז זה מתחיל להפריע לגורמים הרלוונטיים.
אני חייב לומר לכם מניסיון אישי, חברי - כל מי שטוען שלא ניתן להסביר בארצות-הברית את הנושא של שחרור פולארד טועה ומטעה. אני כאן אומר מניסיון אישי ומפגישות עם גורמים שנחשבים לשמרניים ביותר בסנאט ובקונגרס האמריקני, שאם מציגים את הנושא נכון, על סמך אותן החלטות ממשלה שצוטטו כאן על-ידי חבר הכנסת רחבעם זאבי, אפשר להסביר את הנושא ואפשר אפילו לגייס אותם גורמים לצדנו, ולו בתירוץ של להסיר מסדר-היום הציבורי את הנושא של שחרור פולארד, שמפריע לשני הצדדים.
לסיכום - אני רוצה מאוד להאמין שאכן אלה שהיום מנהלים משאים ומתנים שונים זוכרים את פולארד ומזכירים את פולארד. לא יודע אם זה אכן כך, אבל אני רוצה להאמין.
לפני שעה קלה, אדוני היושב-ראש, דווקא יכול להיות שמצב הרוח שלי בנושא פולארד קצת השתבש, כשראיתי כאן התגייסות המונית נגד הצעת חוק לקשור הסכמים עם סוריה בהסגרת פושעים נאצים על-ידי סוריה. פתאום חשבתי אם זה לא חלק מההסבר למה עדיין נעדרי סולטן יעקוב, ולמה עדיין רון ארד, ולמה עדיין יונתן פולארד, נמצאים איפה שהם נמצאים.
יכול להיות, שאם אנחנו נראה פחות דברים יותר חשובים מן השחרור יהיה לנו קל יותר לדרוש את השחרור עצמו. תודה רבה.

היו"ר נ' לנגנטל:
תודה רבה.
חבר הכנסת הרב חיים דרוקמן.

חיים דרוקמן (מפד"ל):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ברצוני להעלות מבמת הכנסת את זעקתו של יונתן פולארד שיושב כבר כ-15 שנה בכלא האמריקני באשמת ריגול למען מדינת ישראל. יונתן פולארד - הגיבור שנדחק לאיזו פינה נידחת בתודעה הלאומית שלנו. יונתן פולארד - האסיר המפורסם ויחד עם זאת הנשכח. יונתן פולארד, שמצבו הבריאותי מידרדר אחרי שנים כה רבות של מאסר, מהן שבע שנים בצינוק. הוא גם מאשים אותנו בשוויון נפש לגורלו. הוא טוען כי היה מי מאתנו שהצהיר שעניינו הוא נושא אמריקני פנימי, וזה גרם לו נזק אדיר.
יונתן מוסיף וטוען שביקש לקבל את התיק החסוי אשר בו כל המסמכים הקשורים לפרשה שלו, ולא קיבל על כך כל תגובה. בתיק הזה נמצאת הרשימה של כל המסמכים שהעביר למדינת ישראל, וזה נחוץ לו ביותר, כדי שיוכל להגן על עצמו ולהוכיח שכל מה שמעלילים עליו איננו נכון.
קשה מאוד להאמין, אבל לדבריו גם אנחנו איננו מתייחסים אליו כפי שצריך. אני זועק מנהמת לבי - כיצד קורה דבר כזה, הרי זה פשוט לא ייאמן, זה ממש נשמע לא אנושי.
ויתירה מזו, כיצד לא הצלחנו לשחרר אותו עד כה. במשך השנים שחררנו אנחנו מחבלים רבים, מרצחים שפלים, כתוצאה ממעורבות אמריקנית ואפילו כתוצאה מלחץ אמריקני. מדוע לא התנינו את שחרורם בשחרורו של יונתן פולארד? האם כ-15 שנות ישיבתו בכלא אינן מספיקות? הרי זו כפיות טובה נוראה כלפיו מצד מדינת ישראל, שעד כה, אולי, מי יודע, לא פעלה בנחישות מספקת למען שחרורו. במה שונה יונתן פולארד מכל חייל צה"ל שנלקח בשבי, שמדינת ישראל עושה הכול למען שחרורו? האם יונתן פולארד לא היה חייל ששירת את ביטחונה של מדינת ישראל?
אדוני היושב-ראש, ההלכה היהודית קובעת, שאין לך מצווה גדולה מפדיון שבויים, ומי שמעלים עין מפדיון השבוי עובר על כמה איסורים. ההלכה פוסקת, שאפילו ספר תורה מוכרים כדי לפדות שבויים. זה אמור אפילו אם יש רק ספר תורה אחד - מוכרים אותו כדי לפדות שבוי. קל וחומר בעניינו של יונתן פולארד, שאיננו סתם שבוי כי אם אדם שפעל בעבורנו, בעבור ביטחוננו. ודאי וודאי שהיינו מחויבים לעשות את הכול כדי לפדות אותו משביו ולהוציאו מכלאו.
אדוני היושב-ראש, הנשיא האמריקני מתערב במשא-ומתן שלנו עם שכנינו ואפילו לוחץ עלינו מדי פעם. מדוע שלא נתבע ממנו נחרצות את שחרורו של יונתן פולארד? היינו צריכים לעשות זאת מזמן, לדעתי, ואז אני מאמין שיונתן כבר מזמן היה בן-חורין. אם לא עשינו זאת עד כה, עלינו לעשות זאת עכשיו - להודיע לנשיא האמריקני ששחרורו של יונתן פולארד הוא בעבורנו תנאי להמשך המשא-ומתן.
אני קורא בזאת לכנסת כולה להתאחד סביב התביעה לפעול חד-משמעית, מייד ובנחישות ולהביא לשחרורו המיידי של יונתן פולארד.

היו"ר נ' לנגנטל:
תודה רבה.
חבר הכנסת יצחק גאגולה. אחריו - חבר הכנסת ראובן ריבלין. לאחר מכן - השר המקשר ישיב בקצרה.

יצחק גאגולה (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, הגברת פולארד, כנסת נכבדה, זה 14 שנים שג'ונתן פולארד מוחזק במאסר ובתנאים קשים מנשוא, שאין הדעת סובלתם.
כבר דובר רבות בנושא, וגם הובטחו הבטחות רבות מראשי הממשלה השונים, אך הישועה עדיין לא נראית באופק. אף נשיא ארצות-הברית לא קיים, לצערנו, את הבטחתו לראש הממשלה לשעבר, מר בנימין נתניהו, כי ישחררו בהקדם, וזאת בלשון המעטה.
רבותי חברי חברי הכנסת, הקריאה שלדעתי צריכה לצאת מהבית הזה היום היא לשחרר את ג'ונתן פולארד, שתרם מחייו ומשנותיו היפות למען מדינת ישראל והופקר פצוע בשטח, ללא טיפול הולם, כפי שהתוצאה מראה בשטח.
כלל גדול הוא בידינו, כי חברים לא מפקירים, ובוודאי לא חברים פצועים. והגיע הזמן שג'ונתן פולארד ישוחרר ובהקדם, כי עונשו היה קשה לכל הדעות, ואין עוד צורך בהמשכו.
ממשלת ישראל מחויבת לבריאותו ולשחרורו של ג'ונתן פולארד כסוכן ישראלי שפעל ברשות ישראלית ומחויבת מוסרית לעשות הכול לשחרורו ובכל הכוח והרצינות.
נשיא ארצות-הברית, מר ביל קלינטון, המצטייר בציבור הישראלי כידיד מדינת ישראל, צריך להבין יותר מכל אחד אחר את מניעיו של יונתן פולארד, ולהביא לשחרורו, וחזקה עליו שעם רצון כן ואמיתי, רצונו זה יצלח, וישאיר חותם לדורי-דורות, גם לאחר סיום תפקידו כנשיא ארצות-הברית.
רבותי, באתי גם לחזק במלים קצרות את הגברת פולארד, שתצליח יחד עם כל עם ישראל, יחד עם כל מה שנצליח לעשות כאן בבית הזה היום ובעתיד, להביא לשחרורו של בעלה, מר יונתן פולארד. תודה.

היו"ר נ' לנגנטל:
תודה רבה. חבר הכנסת ראובן ריבלין, בבקשה.

ראובן ריבלין (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הגברת פולארד, אחרי שישראל העניקה לפולארד אזרחות ישראלית, ושר הפנים לשעבר והשר היום חיים רמון חתם על דרכונו הישראלי, אחרי שישראל הכירה בהיותו של פולארד מי שפעל בשליחותה הרשמית, אחרי שהנשיא קלינטון כבר הבטיח לחון את פולארד ב"וואי פלנטיישן", אך חזר בו בלחץ גורמים אלו ואחרים בממשל - בעצם לא נותר הרבה מה לומר.
כולם רוצים, לצערנו הרב, לקבור את הפרשה, גם כאן בישראל וגם בממשל האמריקני. אבל נראה כי מסיבות אמריקניות פנימיות, נוהגים בפולארד במידת הדין, ואף יותר מכך, בשעה שמרגלים אחרים שנתפסו בארצות-הברית ונשפטו בגין עבירות חמורות בהרבה, ובגין פגיעה בביטחונה הלאומי של ארצות-הברית, זוכים להתייחסות אחרת.
עניינו של פולארד איננו עניין פוליטי ישראלי, ואסור שיהיה כזה. אומנם ראש הממשלה לשעבר נתניהו היה זה שחילץ מקלינטון את ההבטחה לשחרור פולארד, אבל חיים רמון היה זה שהעניק לו אזרחות ישראלית. מזכיר הממשלה לשעבר, חבר הכנסת היום ושר לעתיד, חבר הכנסת דני נווה, ביקר אותו רשמית כמזכיר הממשלה, וגם חבר הכנסת פינס-פז פועל רבות על מנת להשיג את שחרורו.
כזכור, ממשלת האחדות היא שהסתבכה בפרשה האומללה מלכתחילה. הייתי קורא מעל בימה זו לאחת מדמויות המפתח בפרשה, שמעמדו הבין-לאומי האישי אינו מוטל בספק, ואשר זוכה ליוקרה רבה בעולם כולו, ובארצות-הברית בפרט, כוונתי לשר שמעון פרס. אינני מטיל ספק בכך שראש הממשלה אהוד ברק, פועל ויפעל כקודמיו כדי להביא להמתקת עונשו של פולארד, אבל דווקא למי שאיננו מצוי כיום בראש הפירמידה, השר שמעון פרס, עשוי להיות סיכוי רב יותר, שמעורבותו האישית תועיל.
זה גם המקום לקרוא לנשיא ויצמן, אשר מעורבותו האישית והמסורה בעניינם של נעדרי מלחמת יום הכיפורים, הביאה לתוצאות מרשימות ביותר, שרק בזכות הקשרים האישיים שיש לו התאפשרו לבסוף. גם הנשיא ויצמן וגם השר שמעון פרס, אם יטילו את יוקרתם ומשקלם לטובת העניין, הם עשויים אולי להכריע את הכף לחסד.
אדוני היושב-ראש, מרגע שהכרנו בו כסוכן ישראלי, אמרנו שהוא חייל - שהוא שליח. חייל אין מפקירים ושליח אין נוטשים. נשיא ארצות-הברית חייב אותנו לשחרר מחבלים - להבדיל אלף אלפי הבדלות - למען השלום. חייב הוא לכבד הבטחתו, לשחרר את החייל הישראלי יונתן פולארד.

היו"ר נ' לנגנטל:
תודה רבה. בבקשה, אדוני השר.

השר ח' רמון:
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, גברת פולארד, אני חושב שיכולתי להצטרף בנקל לדברי חברי הכנסת המציעים. אין מחלוקת בבית הזה על הצורך להחזיר את יונתן פולארד הביתה. הכרנו באופן רשמי במה שהיה ברור באופן לא רשמי, שיונתן פולארד פעל בסמכות וברשות ומטעם ממשלת ישראל, וחובתנו לעשות הכול, על מנת להביא לכך שיונתן פולארד ישתחרר מן הכלא במהירות, יבוא לכאן ויחיה אתנו כאזרח ישראלי.
ראש הממשלה דהיום היה זה שהחליט כשר הפנים להעניק אזרחות ישראלית ליונתן פולארד. את ההחלטה העקרונית הזאת, למרות לא מעט לחצים, תרגמתי לשפת המעשה. היה לי הכבוד להעניק תעודת זהות - לא דרכון, תעודת זהות הרבה יותר חשובה מדרכון - למשפחתו של יונתן פולארד ולנציגיו בארץ. מרגע קבלת תעודת הזהות, הוא אזרח ישראלי שחובתנו לעשות הכול על מנת לשחרר אותו.
העניין הזה עומד על סדר-היום של כל אחת מממשלות ישראל. אני יודע שיש לא מעט טענות, כי התוצאה לא מספקת. על סעיף מאמצים, לא זוכים להוקרה, ואני מודע לכך. העובדה שיונתן פולארד יושב בכלא, נדמה לי כבר השנה ה-15 - החלה השנה ה-15 - מעידה על כך שלא הצלחנו. זה שלא הצלחנו, לא אומר שלא ניסינו בכל דרך: ניסינו בדיפלומטיה גלויה, ניסינו בדיפלומטיה נסתרת, ניסינו בגיוס גורמים כאלה וגורמים אחרים, ניסינו בהידברות ישירה - ניסו כל ראשי הממשלות שכיהנו במדינת ישראל מאז 1985, נדמה לי. כולם ניסו, מאז ממשלת האחדות הלאומית, להביא לשחרורו של יונתן פולארד, אך העניין לא צלח לצערנו.
סיפרתי מה אנחנו עשינו כאשר היינו בממשלה. מזכיר הממשלה לשעבר, דני נווה, יכול לספר מה עשתה ממשלת נתניהו, לרבות הניסיון בתוך הסכם "וואי", במחיר שחרור הרבה מאוד מחבלים, להביא את יונתן פולארד הביתה. העניין לא צלח, והוא בעייתי.
אני רוצה להבטיח לכם, שגם היום, המאמצים לשחרר את יונתן ולהביא אותו לכאן אינם חדלים לרגע. אין פגישה בדרג בכיר בין נציגי ממשלת ישראל לבין נציגי הממשל האמריקני שהעניין הזה לא עולה בה.
תיאר חבר הכנסת זאבי את המציאות בארצות-הברית. יש כוחות וגורמים מאד-מאוד חזקים ומשמעותיים, לא רק בממשל האמריקני, כי ממשל מתחלף, אלא בממסד האמריקני, וממסד כידוע לנו לא מתחלף לעתים קרובות, אשר שוללים באופן נחרץ ותקיף את שחרורו של פולארד. יש כאלה שאומרים שזה הפך אצלם לעניין אישי - אני לא רוצה להיכנס לכך - והם מונעים שחרור וחנינה ליונתן פולארד. הם גורמים בעלי השפעה רבה על כל נשיא, לא חשוב איזה נשיא, כי גם שם התחלפו נדמה לי שני נשיאים מאז. היו רייגן, בוש וכעת קלינטון.
אנחנו לא מצליחים, אבל אנחנו לא מרימים ידיים. אני שמח על כך שהעניין עולה בכנסת מדי פעם. זוהי חובתנו המוסרית, חובתנו כלפי יונתן פולארד ומשפחתו. אני מקווה, אני מאוד מקווה שהשנה הזאת, השנה ה-15, תהיה גם השנה האחרונה להיותו בכלא, ונצליח לחוג אתו את שובו לכאן.
בשלב זה החלטנו שהטיפול בנושא מאוד רגיש, ואנחנו מטפלים בו באופן דיסקרטי, לאחר שמגמות אחרות גם הן לא הביאו תוצאות. אנחנו עושים זאת לא במקרה, ואני לא רוצה להרחיב. אני משוכנע שהמשך דיון פתוח בוועדה, הוא לא נכון. עם זאת, אני חושב שבוועדת השירותים של ועדת החוץ והביטחון, מן הראוי היה לקבל דיווח יותר מפורט על מה שנעשה ואיך נעשה, מה הסיכויים ולמה זה לא קורה. הייתי מציע להסתפק בדברי כאן, מתוך נכונות של הממשלה לקיים דיון בוועדת השירותים של ועדת החוץ והביטחון, ולא במליאת הוועדה על הנושא הזה, בלי שהעניין יעבור פורמלית לוועדת החוץ והביטחון.

יצחק גאגולה (ש"ס):
למה לא פורמלית לוועדת החוץ והביטחון?

השר ח' רמון:
מכיון שאז - - -

ראובן ריבלין (הליכוד):
- - - למנוע להשתתף.

השר ח' רמון:
מה?

ראובן ריבלין (הליכוד):
- - - הכנסת תעביר את זה לוועדת השירותים, פורמלית - - -

השר ח' רמון:
כן, אבל אין פרוצדורה להעביר לוועדת השירותים. אם היתה פרוצדורה - - -

ראובן ריבלין (הליכוד):
- - -

השר ח' רמון:
אם מוסכם על דעת המציעים שהדיון בפועל יהיה אך ורק בוועדת השירותים והוא לא יהיה במליאת ועדת החוץ והביטחון - -

ראובן ריבלין (הליכוד):
אין לנו בעיה.

השר ח' רמון:
- - ושם יבואו נציגי הממשלה ויציגו באופן יותר מפורט מכפי שאני מציג כאן מה נעשה, מה עושים ולמה עושים בדרך הזאת - אז אני מוכן לקבל.

חיים דרוקמן (מפד"ל):
להעביר לוועדה.

השר ח' רמון:
כן. בתנאי הזה כמובן.

חיים דרוקמן (מפד"ל):
בתנאי הזה.

השר ח' רמון:
בסדר. אם התנאי הזה מקובל, אני מסכים לכך. תודה רבה.

היו"ר נ' לנגנטל:
אדוני השר, תודה רבה. בסמכותה של מליאת הכנסת להעביר את ההצעה אך ורק לוועדה סטטורית שקיימת בכנסת, וזו ועדת חוץ וביטחון, והיא יכולה להחליט להעביר זאת לוועדת המשנה שלה.
עכשיו אפנה לכל אחד. אדוני רוצה שנפנה אליו ראשון? חבר הכנסת גאגולה, האם אתה מסכים להעביר זאת לוועדה?

נסים דהן (ש"ס):
כן.

יצחק גאגולה (ש"ס):
כן.

היו"ר נ' לנגנטל:
מסכים.

צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מולדת, חרות, תקומה):
אדוני היושב-ראש - - -

היו"ר נ' לנגנטל:
הוא כל כך היה לחוץ להגיד לי שהוא רוצה לדון, שפניתי אליו, בבחינת "לא תחסום".
חבר הכנסת הרב חיים דרוקמן?

חיים דרוקמן (מפד"ל):
לוועדה.

היו"ר נ' לנגנטל:
לוועדה.
חבר הכנסת ראובן ריבלין, לוועדה?

ראובן ריבלין (הליכוד):
כן.

היו"ר נ' לנגנטל:
חבר הכנסת רחבעם זאבי, המציע הראשי של הנושא?

רחבעם זאבי (האיחוד הלאומי - מולדת, חרות, תקומה):
דיון בוועדת חוץ וביטחון איננו טעון החלטה של מליאת הכנסת. הוא מתקיים שם מדי פעם. אני מבקש דיון במליאה - -

היו"ר נ' לנגנטל:
דיון במליאה.

רחבעם זאבי (האיחוד הלאומי - מולדת, חרות, תקומה):
- - מהסיבה שכולם עמדו עליה, וגם השר אמר: צריך - - - להעלות את הנושא מדי פעם.

היו"ר נ' לנגנטל:
אדוני, הבנתי.
חבר הכנסת יוסי כץ, מה אדוני עושה ככה? למה?

יוסי כץ (ישראל אחת):
לוועדה.

היו"ר נ' לנגנטל:
לוועדה.
רבותי, אשר על כן, יש הצעה של חבר הכנסת רחבעם זאבי לדון במליאה, ויש חברי כנסת - - -

יולי-יואל אדלשטיין (ישראל בעלייה):
- - -

נסים דהן (ש"ס):
אפשר לעשות שתי הצבעות בנפרד - - -

היו"ר נ' לנגנטל:
אני עוד לא עושה הצבעות. יש עוד הצעות להסיר את ההצעות האלה.
חבר הכנסת יולי אדלשטיין, מה אדוני מבקש?

יולי-יואל אדלשטיין (ישראל בעלייה):
דיון במליאה.

היו"ר נ' לנגנטל:
דיון במליאה.
אשר על כן, שני חברי כנסת מבקשים דיון במליאה, והשאר מבקשים שהדיון יהיה בוועדת החוץ והביטחון. לכן, אנחנו נקיים על כך עוד מעט הצבעה, אבל לפני כן חבר הכנסת מאיר פרוש ביקש להסיר את הצעתו של חבר הכנסת רחבעם זאבי. לאחר מכן, חבר הכנסת גדעון עזרא יציע להסיר את הצעתו של חבר הכנסת יוסי כץ. בואו ונהיה יותר יעילים. חבר הכנסת פרוש, בבקשה.

מאיר פרוש (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, אזרחי ישראל התגאו תמיד בכך שכל ממשלות ישראל לא הפקירו אנשים בשטח. יותר מדי אנשים נמצאים היום, ואנחנו לא יודעים היכן הם נמצאים. אני רוצה לומר, שהממשלה הקודמת פעלה, והזכיר זאת השר המקשר, אבל היא גם פעלה כלפי חוץ, וזה חשוב במקרה הזה. אנחנו זוכרים את השר אדלשטיין שביקר אצל פולארד. אנחנו זוכרים את השר ישי, ואנחנו זוכרים את השרה לבנת, שבאו לבקר ולהיות אתו, עם ג'ונתן פולארד, אישית.
אתה הזכרת את המשבר בוואי על רקע פולארד, באותן שעות קריטיות ביום שישי, כאשר נתניהו לא רצה לחתום כי הוא רצה שיביאו את פולארד. אני פונה אליך, השר המקשר: הממשלה שלך לא מבקשת כלום מקלינטון ולא מהסורים - לא מאסד.

השר ח' רמון:
- - -

מאיר פרוש (יהדות התורה):
תבקשו לפחות את פולארד.

השר ח' רמון:
יום אחד נוסף - - - זה משנה מאוד.

היו"ר נ' לנגנטל:
תודה.
חבר הכנסת גדעון עזרא יציע להסיר את הצעתו של חבר הכנסת יוסי כץ. לאחר מכן, חבר הכנסת דני נווה יציע להסיר את הצעתו של חבר הכנסת יצחק גאגולה.

גדעון עזרא (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, הנשיא קלינטון הבטיח לנתניהו, לפי מיטב ידיעתי, דיון רציני בשחרורו של פולארד. שחררנו מאות אסירים פלסטינים, וזה לא קרה.
היום אנחנו מדברים על כך, שאנחנו מבקשים את גופתו של אלי כהן, זיכרונו לברכה.

בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מולדת, חרות, תקומה):
- - -

גדעון עזרא (הליכוד):
אנחנו מבקשים לדעת על הנעדרים שלנו. איזו דוגמה היא זו, כאשר ידידתנו הטובה איננה משחררת את פולארד? לכן, אני קורא לראש הממשלה אהוד ברק בנושא הזה: הנשיא קלינטון עכשיו זקוק להגעתו לשם. הבה נקבע אנחנו מתי ואיך אנחנו מתנים את המשך השתתפותנו בדיונים עד שיתמלאו כל בקשותינו לגבי רון ארד, שלושת הנעדרים מסוריה וכמובן ג'ונתן פולארד. תודה.

היו"ר נ' לנגנטל:
תודה רבה.
חבר הכנסת דני נווה יציע להסיר את הצעתו של חבר הכנסת יצחק גאגולה. אחריו יציע להסיר - חבר הכנסת נסים זאב. חבר הכנסת דני נווה, בבקשה.

דני נווה (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, שנתיים ריכזתי את המאמץ הממשלתי למען שחרורו של יונתן פולארד. היתה לי גם הזכות להיות זה שהמליץ לראש הממשלה בנימין נתניהו להכיר בו כסוכן ישראלי, כפי שמר נתניהו אכן עשה. העניין הזה נשאר כפצע פתוח וכואב. אני חייב לומר, אולי פה בפעם הראשונה, בצורה ברורה וגלויה: הייתי עד שמיעה לשיחתו של נשיא ארצות-הברית עם בנימין נתניהו בזמן הדיונים באחוזת וואי. שמעתי במו-אוזני את מר קלינטון אומר למר נתניהו, שישחרר את יונתן פולארד. למרבה הצער, באשמורת הבוקר, לקראת סיום הדיונים, כפי שגם הוזכר פה, אמר מר קלינטון למר נתניהו שהוא חוזר בו מהבטחתו בשל לחצים פנימיים כאלה ואחרים שהיו לו.

בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מולדת, חרות, תקומה):
- - -

דני נווה (הליכוד):
כעת יש למר ברק הזדמנות בלתי חוזרת. אני חייב לומר, שכאשר מר ברק היה ראש האופוזיציה - ואני מייד מסיים, אדוני היושב-ראש - היתה לי אכזבה מסוימת, משום שמר ברק סירב אז לפעול בנושא ואפילו לחתום על מכתב משותף לו, כראש האופוזיציה, ולמר נתניהו כראש ממשלה, לנשיא ארצות-הברית בעניין הזה. אני מקווה, שמר ברק, עתה כראש הממשלה, יבין שמוטלת עליו כראש הממשלה חובה מוסרית שאין כמוה לשים סוף לטרגדיה האנושית הזאת ולהביא את יונתן פולארד הביתה.

היו"ר נ' לנגנטל:
תודה רבה.
חבר הכנסת נסים זאב יציע להסיר את הצעתו של חבר הכנסת יולי אדלשטיין. אחריו - חבר הכנסת אופיר פינס-פז יציע להסיר את הצעתו של חבר הכנסת הרב דרוקמן.

נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, לפני חודשים מספר הייתי בארצות-הברית וישבתי עם כמה אנשים נכבדים מהקהילות השונות, שטענו בצדק שמדינת ישראל לא עושה כמעט כלום למען שחרורו של יונתן פולארד. שאלתי אותם: מה אתם עושים בעניין? אמרו: ניסינו, אבל אנחנו לא יכולים כי אנחנו אמריקנים ויש ניגוד אינטרסים. אומרים: קודם כול, אתם אמריקנים. גם אם אתם יהודים, אתם קודם כול אמריקנים, ואתם חייבים לשמור על האינטרס האמריקני.
אני רוצה לומר משפט אחד: ארצות-הברית לוחצת על מדינת ישראל לוותר על אינטרס ביטחוני אסטרטגי ממדרגה ראשונה - להעביר חזרה את כל רמת-הגולן לסורים. האם מישהו חושד בארצות-הברית, שזה מפני שהיא אוהבת שלום ורודפת שלום? האם זה לא אינטרס מובהק של ארצות-הברית, כדי להגביר את הנושא הכלכלי שלהם? אם אנחנו הולכים לוויתור, ואני מקווה שלא נגיע לזה, אין שום סיבה שארצות-הברית, כמחווה, תיתן למדינת ישראל כבעלת-ברית את המינימום שבמינימום.

היו"ר נ' לנגנטל:
תודה רבה.
חבר הכנסת אופיר פינס-פז יציע להסיר את הצעתו של חבר הכנסת הרב דרוקמן, ואחריו חבר הכנסת צבי הנדל יציע להסיר את הצעתו של חבר הכנסת ראובן ריבלין. חבר הכנסת פינס-פז, בבקשה.

אופיר פינס-פז (ישראל אחת):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני עוקב בדאגה אחרי ההתפתחויות בנושא יונתן. הזמן חולף ועובר, וממשלה באה וממשלה הולכת, ויונתן נשאר בכלא. חברי וידידי השר חיים רמון, אני רוצה לומר לך: כמי שתומך תמיכה שאין למעלה ממנה בממשלה הזאת, אני אומר לך, שהסכם השלום עם סוריה, במסגרת כל המחוות ההדדיות והנורמליזציה וכל מה שקשור לעניין - יונתן פולארד חייב, חייב, לחזור הביתה. אין שום סיבה, שארצות-הברית הגדולה של אמריקה לא תעשה את המחווה האנושית ההומניטרית הקטנה הזאת בעבור כולנו, אחרי שממשלת ישראל לקחה אחריות והתנצלה ופולארד לקח אחריות והתנצל.
האיש חי בתנאים קשים ביותר. אנחנו מדברים על דבר הומניטרי. אני חושב, שממשלת ישראל צריכה לעמוד על כך וצריכה לתבוע את הדבר הזה. קלינטון הבטיח זאת אפילו לראש הממשלה הקודם, נתניהו, ולבסוף כל העניין לא יצא אל הפועל. לדעתי, כל הכנסת בישראל מאוחדת סביב הדרישה הזאת. אפשר לעשות זאת בפומביות ואפשר לעשות זאת בחשאיות, אבל צריך לעשות זאת.

היו"ר נ' לנגנטל:
תודה רבה.
רבותי חברי הכנסת, אנחנו ניגשים להצבעה.
סליחה. עכשיו חבר הכנסת צבי הנדל.

צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מולדת, חרות, תקומה):
לא, זה לא אישי. אני בטוח שזו טעות. אין לי ספק.

היו"ר נ' לנגנטל:
לא. חבר הכנסת הנדל יציע להסיר את הצעתו של חבר הכנסת ראובן ריבלין.

צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מולדת, חרות, תקומה):
אדוני היושב-ראש היקר, חברי חברי הכנסת, אדוני השר - - -

קריאה:
- - -

צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מולדת, חרות, תקומה):
כי הוא יקר. אתה יודע כמה הוא עולה לנו?
אדוני השר, אני חייב להקדים במשפט אחד: אין לי ספק, שכולם רוצים שהוא ישתחרר, והרצונות שלי לא חזקים יותר לא משל אהוד ברק ולא משל אף אחד. אבל מה שלא הולך בכוח הולך בעוד יותר כוח. שמעתי מהשר לשעבר, יולי אדלשטיין, מה השירותים החשאיים, שאותם אתה רוצה להביא לוועדה ב"שו-שו-שו" - היא לא עושה כלום. שמענו גם ממזכיר הממשלה לשעבר, שגם התחייבות מפורשת, שהוא שמע במו-אוזניו, והוא כלי ראשון, הפכו אותה אחר כך, כי נראה שלא לחצנו מספיק.
לא תמיד יש לנו הזדמנות ללחוץ - אנחנו הגמדים לעומת הענק הזה - אבל אם מבחינת הרוח אנחנו נעמוד על העקרונות הבסיסיים שלנו, שכולנו התחנכנו עליהם - אני לא יותר ממך, וגם אתה לא יותר ממני - ולא נזלזל בהם אלא ניאבק עליהם, וקלינטון ידע שזה בנפשנו וכי נעיף אותו מכל המדרגות על דרישות שהוא רוצה והוא אינטרסנט בהן - האמן לי, שהוא יהיה בבית. תודה.

היו"ר נ' לנגנטל:
תודה רבה.
רבותי חברי הכנסת, אנחנו ניגשים להצבעה. בהתחלה נצביע על ההצעה להעביר את הנושא הזה לדיון במליאת הכנסת.

אופיר פינס-פז (ישראל אחת):
- - -

היו"ר נ' לנגנטל:
כי יש שתי הצעות: הצעה אחת, לקיים דיון במליאה, והצעה אחרת, להעביר לוועדה.

אופיר פינס-פז (ישראל אחת):
- - -

היו"ר נ' לנגנטל:
לא, גם של חבר הכנסת יולי אדלשטיין. אלה שתי הצבעות נפרדות. ההצבעה הראשונה היא על ההצעה להעביר את הנושא לדיון במליאה.

בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מולדת, חרות, תקומה):
גם השר מסכים.
הצבעה מס' 18

השר ח' רמון:
לא, אני מבקש - - -
אדוני היושב-ראש, יש הצבעה או על ההצעה לקיים דיון במליאה או על ההצעה להעביר לוועדה.

היו"ר נ' לנגנטל:
לא, לא, אני יכול להצביע פעמיים. יש חברי כנסת שירצו גם את זה וגם את זה.

השר ח' רמון:
- - -

היו"ר נ' לנגנטל:
היה כבר תקדים שאני עצמי הצבעתי.
רבותי, אני אעשה את האיפוס. אנחנו נצביע כרגע על ההצעה לקיים דיון במליאה בהצעות לסדר-היום של גנדי ושל אדלשטיין. מי בעד? מי נגד? מי נמנע?
הצבעה מס' 19
בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום - 14 בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום - 1 נמנעים - 2 ההצעה לכלול את הנושא שהעלו חברי הכנסת ר' זאבי וי' אדלשטיין בסדר-היום של הכנסת נתקבלה.

היו"ר נ' לנגנטל:
14 בעד, אחד נגד, שני נמנעים. אשר על כן, הדבר הזה יידון במליאה.
אנחנו ניגשים עכשיו להצבעה שנייה, הצבעה על ההצעה לקיים דיון בוועדת החוץ והביטחון לגבי הצעותיהם של שאר המציעים. בבקשה, אפשר להצביע, חברי הכנסת.

בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מולדת, חרות, תקומה):
מי המציעים?

היו"ר נ' לנגנטל:
חברי הכנסת המציעים הם ראובן ריבלין, יוסי כץ, יצחק גאגולה וחיים דרוקמן.
הצבע מס' 20
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה - 16 בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום - אין נמנעים - 1 ההצעה להעביר את הנושא שהעלו חברי הכנסת ר' ריבלין, יו' כץ, י' גאגולה וח' דרוקמן לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה.

היו"ר נ' לנגנטל:
רבותי, 16 בעד, אין מתנגדים, נמנע אחד. אשר על כן, הדבר הזה יעבור לדיון בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת.

הצעות לסדר-היום הטיפול בשחרורו של יונתן פולארד 28 פברואר 2001.
http://www.knesset.gov.il/Tql//mark01/h0202383.html#TQL

הישיבה המאה-ושמונים של הכנסת החמש-עשרה
יום רביעי, ה' באדר התשס"א (28 בפברואר 2001)
 
היו"ר ג' עזרא:
רבותי, אנחנו עוברים לנושא הבא. לפנינו הצעות לסדר-היום מס' 3892 ,3870, 3919 ,3906 ,3903 ,3901 ו-3924 בנושא: הטיפול בשחרורו של יונתן פולארד. ראשון הדוברים - חבר הכנסת רחבעם זאבי. שלוש דקות.

רחבעם זאבי (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
אדוני היושב בראש, חברי הכנסת הנוכחים, הנשיא קלינטון חנן ביומו האחרון בבית הלבן שורה של אזרחים אמריקנים, אבל בכללם לא היה יונתן פולארד. יונתן פולארד נמק בכלא האמריקני בצפון-קרוליינה זו השנה ה-16. הוא נשפט בשל ריגול למען ישראל.
בעיתון "ידיעות אחרונות" מיום ו' האחרון התפרסמה כתבה מאת הכתבים ערן טיפנברון ומודי קרייטמן. כותרתה של הכתבה כבר מזעזעת - "התוכנית: ריץ' במקום פולארד".
אני לא מכיר את ריץ' ושחרורו לא מעניין אותי, אבל אם נכון הדבר שנעשתה כאן קנוניה וממשלת ישראל משולבת בה והיא הציעה את שחרורו של ריץ' כדי להקל על הנשיא האמריקני בסירובו לשחרר את אחינו יונתן פולארד - זו שערורייה שהדעת איננה סובלת.
אם הטענות המובאות בכתבה הזאת - כתבה על פני עמודים, מנומקת, עם עובדות - אם זה נכון, אם הטענות בכתבה נכונות, מוטלת אשמה כבדה, מוסרית ומוסדית, על ממשלת ישראל היוצאת, אבל לא תינקנה הממשלות הקודמות.
כל ממשלות ישראל ב-15 השנים האחרונות חטאו ביחס ליונתן פולארד, הסוכן הישראלי. הן ביקשו את שחרורו בקול ענות חלושה. הן לא ניצלו את מעמדה המיוחד של ישראל בארצות-הברית, את הקשרים, את ביקורו של הנשיא בארץ, את ביקורם של ראשי הממשלה שלנו בבית הלבן. כל הדברים האלה בוזבזו. בקול ענות חלושה, מין מס שפתיים, דרשו את שחרורו של יונתן פולארד.
ועכשיו השערורייה מגיעה לשיאים שלא ראינו, לא חזינו. שיבקשו את שחרורו של אחד בשם ריץ' במקום פולארד. הנשיא יחון את ריץ', יהיה לו קל, הוא נענה לדרישות נכבדים ונשיאים בישראל, ואז משאירים את פולארד להינמק זו השנה ה-16 שם בכלא.
אמרו לנו תמיד שקלינטון היה נשיא ידידותי לישראל. ואני שואל, במה התבטאה הידידות שלו? באותה תוכנית אומללה, עם הצעות אומללות לפתרון הסכסוך? בסירוב העקשני שלו לשחרר את פולארד? במה התבטאה הידידות שלו?
אף מרגל שפעל בארצות-הברית לא נשאר בכלא האמריקני יותר מארבע-חמש שנים, גם כשהוא ריגל לטובת ארץ אויבת. פולארד נמק בכלא יותר מ-15 שנים, כשהוא ריגל למען מדינה ידידותית, ידידותית לארצות-הברית. הוא חטא לארצו, אבל היה נאמן לעמו. על חטאו לארצו הוא שילם במאסר ממושך. על נאמנותו לעמו הוא לא זכה לגמול.

היו"ר ג' עזרא:
אתה צריך לסיים, חבר הכנסת זאבי.

רחבעם זאבי (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
אני מבקש לסיים משפט.

היו"ר ג' עזרא:
אני חייב לנקוט אותה דרך עם כל חברי הכנסת בכל הנושאים. גם כשאתה יושב-ראש, אני חושב שאתה מקפיד על זה. אין ברירה.

רחבעם זאבי (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
אני מאוד מקפיד, ולא היה אחד שלא קיבל אצלי דקה נוספת.

היו"ר ג' עזרא:
לא כך אני נוהג.

רחבעם זאבי (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
אני אזכיר לך עוד דבר, שאני יושב-ראש השדולה למען פולארד, ואני פותח בדיון כזה. אם אני מדבר במקום שלוש דקות שלוש דקות וחצי - - -

היו"ר ג' עזרא:
תאמין לי, זה לא מה שישנה.

רחבעם זאבי (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
תהיה לי בריא.

היו"ר ג' עזרא:
תודה רבה. חבר הכנסת ראובן ריבלין, ואחריו - חבר הכנסת משולם נהרי.

ראובן ריבלין (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הגילויים שאליהם התייחס חבר הכנסת רחבעם זאבי פשוט הכו בתדהמה את כל האנשים בישראל, שמבינים שפולארד הוא חייל, חייל שנשלח בשליחותנו. הכרנו בו כחייל, והדבר הזה שם מעלינו עננה כבדה נוספת על ההתייחסות של מנהיגינו, שהם אתנו, הממשלה קיימת עוד היום, בנושא זה.
כבר שנים רבות אנחנו מדחיקים את תחושת האשמה, את הזיכרון המביש ואת הידיעה כי הפקרנו אדם לגורלו. מלבד קומץ קטן של אנשים, ובהם כמובן רחבעם זאבי, חבר הכנסת הנכבד הלוא הוא גנדי, המעדכן את חברי הכנסת מפעם לפעם בפעולות הנעשות בעניינו של פולארד, דומה כי זכרו של האיש וקורבנו האישי למען מדינת ישראל פשוט נשכחו מלב כולנו.
אין זה משנה אם פעלו מפעיליו של פולארד בחוכמה או אם חשפו אדם תמים לסיכון אישי נוראי. כבר אין זה משנה אם נהגו שליחי המדינה באופן מוסרי כאשר נעלו בפני יונתן פולארד את שעריה של השגרירות בוושינגטון כאשר נחשף ונמלט אליה.
כמובן, שאלות אלה ושאלות נוספות, הנוגעות להפעלתו של פולארד, לידיעה שהיתה או לא היתה לדרגים הבכירים ביותר במדינה ולהפקרתו לאחר שנחשף, ראוי כי נעסוק בהן לא רק בשל הפשע המוסרי שפשעה מדינת ישראל כלפי מי ששלחה למשימות שכאלו, אלא גם משום שגיבוריה של הפרשה ומי שהפקירו את פולארד עדיין מצויים בעמדות מפתח במדינה; מצויים ויימצאו כי חלקם יהיה בממשלה הבאה, ממשלת האחדות הלאומית העתיד להקים ראש הממשלה הנבחר אריאל שרון.
אבל מעבר לכל החקירות והדרישות נמק בכלא האמריקני, כבר שנים רבות, חייל שלנו. חייל זה גם אתה ביקרת, חבר הכנסת דני נוה, כמזכיר הממשלה, חייל שנשלח למשימתו כאשר האמין כי מאחוריו בכיריה של מדינת ישראל. חייל, שכמו חיילים אחרים בזמן האחרון, הופקר לגורלו על-ידי המדינה שבשמה יצא למשימתו וננטש בשל שיקולים, תירוצים וסיפורים.
על כל ממשלה בישראל, לרבות הממשלה החדשה, אדוני, לעשות כל שביכולתה, גם אם לא נעים, גם אם לא אופנתי, גם אם לא נוח לעשות זאת בוושינגטון, וגם אם האמריקנים יעקמו את האף, כדי להביא סוף-סוף לשחרורו של ג'ונתן פולארד.
כל פגישה עם בכיר אמריקני, כל פסגה מדינית, כל אירוע משותף צריכים להיות מנוצלים לטובת העניין.
בזמן שארצות-הברית שותפה להסכמים שמכוחם משוחררים מאות רוצחים, אפילו כאן בישראל, אין זה מוגזם לדרוש ממנה כי גם היא תגלה מעט רחמים כלפי איש שכבר נמק בכלא שנים רבות יותר מדי, וגם רק מתוך הנושא המוסרי, ההומניטרי. אבל אנחנו הפקרנו חייל, ואסור לנו לשכוח זאת. תודה.

היו"ר ג' עזרא:
תודה רבה. חבר הכנסת משולם נהרי, ואחריו - חבר הכנסת יגאל ביבי.

משולם נהרי (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לא יום ולא יומיים, לא שנה ולא שנתיים, אלא 16 שנים נמק לו ג'ונתן פולארד בבית-הכלא בארצות-הברית ואין פודה ואין מציל.
והרי לא מדובר באדם זר, אלא בבשר מבשרנו, אשר מדינת ישראל גייסה אותו לשורותיה ואשר מסר את עצמו, את חירותו ואת משפחתו למען שלומה וביטחונה של מדינתנו.
בכל השנים הללו קיווה וייחל ג'ונתן פולארד שמדינת ישראל לא תפקיר אותו ותעשה הכול למען שחרורו. ותמיד שאלנו את עצמנו: האם קברניטי השלטון בישראל עושים כל שלאל ידם לעשות?
והנה, בימים אלה, ביום 23 בפברואר 2001, התפרסמה ב"ידיעות אחרונות" כתבת תחקיר שכותרתה "התוכנית: ריץ' במקום פולארד", וממנה עולים דברים קשים אשר להעדפת ריץ' על פני פולארד.
ברשותכם, אצטט מעט מהדברים שנכתבו בה, ואני מתכוון לדברים שמתייחסים לפולארד עצמו. וכך הוא אומר: "התפכחתי - אומר יונתן פולארד בייאוש - זה הדבר הכי קשה בשבילי להודות. אני לאומני, אני מודה בזה. עיני דומעות כשאני שומע את 'התקווה', אבל מה שזעזע אותי עד לשד עצמותי זו ההכרה ש-16 שנה אני טועה. במשך 16 שנה אני מנפנף בדגל שלנו לפוליטיקאים בישראל, מנסה בייאוש ללכוד את תשומת לבם. מאז קמפיין החנינה לריץ' אני מבין שטעיתי, שכל אותם שנים הייתי צריך לנפנף במשהו אחר, בשטר של דולר, לשכנע אותם שיש לי הרבה כסף. לתהום הזאת שקענו, שסוכן צריך לשחד את הממשל שלו, את הממסד שלו, כדי שיעזור לו. כמה נמוך שקענו.
"אני ואסתר אוספים מטבעות כדי להישאר בחיים. אף אחד לא מושיט לנו עזרה, ואז הטיפוס הזה ריץ', עם כל המיליארדים שלו, מקבל את השתדלנות הזאת. צריכים להבין שאין לנו ממה לחיות בשעה שהפוליטיקאים הישראלים מגיעים לוושינגטון למסיבות הקוקטיילים. הטרגדיה היא, שצריך לשאול מה זה אומר מבחינת גורלם של שבויי המלחמה? זה מוכיח, שאם אין לך כסף כדי לשחד את הבכירים, אתה בסך הכול בעיה שלא תיפתר."
והוא מאשים את ראש הממשלה ברק ואת הפוליטיקאים בישראל שעשו בשביל מארק ריץ' ב-16 יום את מה שהם לא עשו ב-16 השנים שבהן הוא יושב בכלא. והוא אומר: "אני מרגיש כאילו ירו בי בגב".
חברי חברי הכנסת, הדברים קשים ביותר. והפעם אני שואל: האם הממשלה החדשה שתקום תציב את החנינה והשחרור של פולארד בעדיפות עליונה? אני מקווה שכן. תודה.

היו"ר ג' עזרא:
תודה רבה. חבר הכנסת יגאל ביבי, ואחריו - חבר הכנסת יולי אדלשטיין.
חבר הכנסת רחבעם זאבי, אני מציע שלפחות נדרוש לקצוב את עונשו של יונתן פולארד, שידע הוא עד מתי הוא יושב.

יגאל ביבי (מפד"ל):
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, בפגישה שקיימתי עם מורנו ורבנו, גדול הדור, הרב מרדכי אליהו שליט"א, שבה הוא סיפר לי על ביקורו אצל פולארד בארצות-הברית, בבית-הסוהר, חשתי את הצער הגדול של הרב על כך שהזנחנו מצוות פדיון שבויים חשובה זו. וטוב מאוד שגדול בתורה כמו הרב אליהו עשה לפחות מצוות ביקור שבויים, ולאחר 16 שנה שבהן נמק פולארד בבית-הסוהר גדול כמו הרב אליהו הלך ועודד את רוחו.
כאשר רוחו של פולארד נשברת, היא נשברת לא רק בגלל הישיבה בבית-הסוהר, אלא בגלל ההזנחה שממשלות ישראל מזניחות אותו.
את אסיר ציון האסור בארצות-הברית לא חנן קלינטון. 100 אנשים אחרים, ובהם אחיו מוכר הסמים, הוא חנן. הבטחתו לשלושה ראשי ממשלה לא קוימה. ישראל שחררה, בתיווך אמריקני, מאות מחבלים, ולא עשתה התניה ברורה לשחרורו של פולארד. נראה שהפקרת פצועים, הפקרת שבויים, הפכה להיות נורמה חדשה במדינה שלנו.
הכותרת ב"ידיעות אחרונות", שב-16 ימים עשה ברק למען שחרורו של ריץ' העשיר יותר משעשו 16 שנה למען פולארד, מזעזעת.
אני אציע לסיעתי, שבהסכם הקואליציוני נכניס סעיף מיוחד בנושא השבויים בכלל ושחרור פולארד בפרט. אם כך מטפלות ממשלות ישראל בשבויים הנמצאים במדינה ידידותית, אני מתאר לעצמי מה עושים למען שבויים במדינות לא ידידותיות.
אני רוצה לומר, שמצוות פדיון שבויים היא אחת המצוות החשובות ביותר ביהדות. קראנו בפרשת השבוע, פרשת משפטים: כי ראית חמור שונאך רובץ תחת משאו, עזוב תעזוב עמו. אפילו לחמור של שונא צריך לעזור, על אחת כמה וכמה כשמדובר ביהודי ששלחה אותו מדינת ישראל כחייל, שתרם לביטחון ישראל, אדם שגאה במולדתו, גאה במורשתו. על אחת כמה וכמה שמצוות "עזוב תעזוב עמו" חלה על המדינה. אם זה חל על הפרט, זה חל גם על המדינה.
אני מקווה שפנייתו לשרון ולממשלה החדשה תעזור. אנחנו כחברי קואליציה נצטרך שלא להרפות מהעניין. אני קורא ליושב-ראש השדולה להפעיל אותנו, לפעול בעניין הזה, עד שנראה את פולארד כאן ביציע.

היו"ר ג' עזרא:
תודה רבה. חבר הכנסת יולי אדלשטיין. אחריו - חבר הכנסת ויצמן שירי. אם הוא לא יהיה - חבר הכנסת אברהם רביץ.

יולי-יואל אדלשטיין (ישראל בעלייה):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כולם דיברו כאן על זעזוע מן החשיפה ב"ידיעות אחרונות". אני הייתי רוצה אולי אפילו להוסיף ולתקן את דברי חברי, יושב-ראש השדולה שיש לי הכבוד להיות חבר בה, רחבעם זאבי. אתה אמרת, שבעצם - ואני לא זוכר בדיוק את הניסוח המדויק - לא חשוב לך אם ישוחרר, או לא ישוחרר, אם שוחרר או לא שוחרר מארק ריץ'. הייתי רוצה לתקן את דבריך - הוא לא שוחרר. הוא בשווייץ. הוא פשוט זכה לחנינה. האדם הזה חי בווילה פרטית בשווייץ, ולא כמו פולארד, שביקרנו אצלו - ובין היתר גם ביקרנו אצלו ביחד - וראינו באילו תנאים מדובר שם.

יורי שטרן (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
הוא ברח.

יולי-יואל אדלשטיין (ישראל בעלייה):
הוא ברח.
אבל אני הייתי רוצה לדבר כאן אולי על השלכות קצת יותר רציניות. גם אני, בשונה כנראה מכל גדולי ישראל, לא כל כך מתעניין בגורלו של מארק ריץ'. לא מדובר כאן באיזה צעד שנכשל. לא מדובר כאן רק בכך שכרגע היתה אולי הזדמנות פז לשחרר את פולארד ופספסנו אותה. מדובר כאן בצעד עם הרבה מאוד השלכות. אנחנו עברנו את זה על בשרנו. כשאני אומר השלכות - בוודאי השלכות כלפי פולארד.
דיברו כאן על ביקורים. אני חייב לומר לכם, חברים, בנימה אישית, שהייתי השר הראשון בממשלה שביקר אצל פולארד. שר החוץ דאז זוכר זאת. ביקשתי את ברכתו של שר החוץ וגם את ברכת ראש הממשלה. אני זוכר את תגובת ראשי מערכת בתי-הסוהר שם ואת התגובה של בית-הסוהר עצמו. זה היה ביקור ללא חיפושים, עם כבוד מלכים, עם העוזרים, עם מצלמה ועם כל מה שרוצים להכניס, בבקשה, בלי כל בעיה, כי שר מן הממשלה מגיע. מזכיר הממשלה דאז, דני נוה, ביקר, צוותי טלוויזיה וצוותי דיפלומטים ביקרו. וכל אלה נכנסו עם מזכיר הממשלה דאז, דני נוה, אל תוך בית-הכלא של פולארד. למה? מסיבה פשוטה: חשו שיש שינוי ביחס ממשלת ישראל, ראש הממשלה, השרים, יש החלטות.

היו"ר ג' עזרא:
תראה, אנחנו ביקרנו שם שנה לפני כן. ביקרנו שם שלושה חברי כנסת.

יולי-יואל אדלשטיין (ישראל בעלייה):
נכון מאוד.
ברגע שחשו את השינוי הזה היו השלכות על פולארד.
חברים יקרים, בצער רב וביגון קודר אני אומר לכם - ואנחנו אומרים את זה מתוך ידיעה - שגם ברגע שחשים את השינוי ההפוך, לצערנו יש השלכות מיידיות על פולארד. אנחנו הרגשנו עכשיו, בפעם האחרונה כשהיינו שלושתנו, שזה כבר לא אותו משחק כשאתה מבקר את פולארד. זה לא אותו משחק, כי אלה חברי כנסת פרטיים שבאים עם יוזמה אולי לזכות בבוחרים, אבל הממשלה, זה לא היחס של הממשלה.
חברים יקרים, אם אנחנו רוצים לשנות את זה - ואני מאוד בעד הדברים שנאמרו כאן גם על-ידי יגאל ביבי וגם על-ידי אחרים - יש לעשות זאת בקווי יסוד של הממשלה ובהסכמים קואליציוניים שנחתום עליהם, בעזרת השם. שם צריך להיות סעיף על שבויים ונעדרים, סעיף מיוחד, או אזכור מיוחד של יונתן פולארד, ואז יהיו גם השלכות חיוביות על שחרורו הקרוב, בעזרת השם. תודה.

היו"ר ג' עזרא:
תודה. בהיעדרו של חבר הכנסת ויצמן שירי, חבר הכנסת אברהם רביץ הוא אחרון המציעים.

אברהם רביץ (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני יושב-ראש השדולה, חבר הכנסת רחבעם זאבי, כבר אין ויכוח על כך שפולארד, יונתן פולארד, הוא שליח של מדינת ישראל. גם אין ויכוח על כך שיונתן פולארד הוא אזרח מדינת ישראל. בתור שכזה אנחנו מדברים כיום לא על איזה משהו ערטילאי, על הסולידריות היהודית, שהיא חשובה מאוד, ואגב תמיד היא שמה בראש מעייניה את מה שאנחנו קוראים לו פדיון השבויים. על פדיון השבויים יש הלכות מרחיקות לכת. למשל, מותר למכור ספר תורה. אם יש ספר תורה וצריך לפדות שבויים, מותר למכור ספר תורה. יותר מזה, מותר למכור בית-כנסת. אם יש בקהילה בית-כנסת וצריכים את הכסף כדי לפדות שבויים, מותר, על-פי דין - וזו מצווה, לא מותר - למכור את בית-הכנסת, ולא יהיה בית-כנסת ליהודים שם, ולא יהיה ספר תורה, וייקחו את הכסף ויפדו את השבויים.
ראשית כול אני מציין את הדברים האלו באוזנינו ובאוזני העולם כולו, כדי להבהיר מהי המצווה הזאת והחומרה שבה, ואיפה זה עומד בפרופורציה מול דברים אחרים, מול ערכים אחרים.
לכן אני תמה, ממש תמה, כיצד הרחקנו לכת. הרי קשה לומר את הדברים האלה, כי אז אני משחרר את ממשלת ארצות-הברית מהמחויבות המוסרית שלה. אבל אנחנו חייבים לומר את האמת לעצמנו, ובמיוחד כאשר אנחנו - כך אני מקווה מאוד - נמצאים לפני עידן חדש בראייה שלנו את הסולידריות היהודית. אני מקווה כך.
ראינו את הדברים באקורד האחרון של ממשלת ישראל, ואני לא נגד זה ששחררו את האדם, את הגביר ההוא. אני לא נגד זה. אני שומע שהוא אפילו נותן צדקה לכל מיני מוסדות. אני לא נגד זה. אבל כאשר מעמידים את הדברים בציניות, וקראתי, וממש הזדעזעתי - - -

ראובן ריבלין (הליכוד):
מרכז התק"ם.

אברהם רביץ (יהדות התורה):
הוא נתן את זה כצדקה. הוא חשב שזאת צדקה. מבחינתו אין ספק שזאת היתה צדקה.

ראובן ריבלין (הליכוד):
- - -

אברהם רביץ (יהדות התורה):
יכול להיות. אבל פשוט קראתי בעיתון ולא האמנתי למראה עיני, שהלך ראש ממשלת ישראל וביקש שתי בקשות, מתוך הנחה שבקשה אחת לא ימלאו, ולכן ימלאו את הבקשה השנייה. איך המוח היהודי עובד כך? הוא הגיש שתי בקשות, אחת לגבי פולארד והאחרת לגבי האדון ריץ', ומתוך מחשבה ברורה מראש שאכן הנשיא קלינטון יבחר בקל ביותר.

היו"ר ג' עזרא:
תודה רבה.

אברהם רביץ (יהדות התורה):
אני מאוד מקווה, שממשלת ישראל - ואני פונה אל ממשלת ישראל, האם אני יכול לפנות אל ממשלת ארצות-הברית? - תשים באמת כמצווה ראשונית, בראש מעייניה, ותעשה כל אשר לאל ידה כדי לשחרר את שליח ישראל, נגיד את זה במפורש, את שליח ישראל, מהכלא בארצות-הברית. תודה רבה.

היו"ר ג' עזרא:
תודה רבה. רבותי, יש הצעות אחרות. מאחר שאין שר יכולות להיות שתי התייחסויות.
חבר הכנסת זאב בוים מבקש להתייחס להצעתו של חבר הכנסת זאבי. דקה אחת לכל אחד.

זאב בוים (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, הפניית העורף של ממשלות ישראל לפולארד סימנה ראשיתו של דפוס התנהגות מדאיג ביותר, שלפיו גורמים הקשורים עם המדינה, אשר נקשרים עמה בברית או בהסכם לתועלתה או לקידום האינטרסים שלה, אינם יכולים לבטוח או להיות בטוחים שהמדינה תלך עמם לאורך כל הדרך, בטוב או ברע. מהמקרה של פולארד קצרה הדרך לתופעת התעלמותנו מרצח משת"פים ומהמצוקות של אנשי צד"ל ובני משפחותיהם.
מעבר לסוגיה המוסרית שמעורר פולארד, אין המדינה יכולה לנהוג כך עם בעלי בריתה מנקודת ראות פרגמטית, דווקא נוכח המציאות המורכבת שבה אנו חיים.

היו"ר ג' עזרא:
תודה. חבר הכנסת נסים זאב מבקש להתייחס להצעתו של חבר הכנסת רובי ריבלין.

נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, ראשי הקהילות היהודיות בארצות-הברית שעמן אני נמצא בקשר תמהים לנוכח העובדה שממשלת ישראל לא עושה מספיק לשחרורו של פולארד. אני רוצה לומר, שכבר היו פניות לקהילות היהודיות שהן תפעלנה, אבל אמרו: אנחנו לא יכולים, כי זה נראה ניגוד אינטרסים, אנחנו אמריקנים, ואנחנו צריכים להגן על ארצות-הברית. לכן אנחנו חושבים שנכון הוא שהממשלה היא זו שתתבע את הדרישה הזאת מקלינטון. זה לא נעשה עד לרגע זה.
לצערי, אנחנו כבר רגילים לכך, וראינו זאת בכמה מקרים. למשל, אנשי צד"ל הופקרו בשטח. הם לחמו. הם היו בעלי ברית של מדינת ישראל, והפקרנו אותם. גם יוסף הדרוזי מבית-ג'ן הופקר כפצוע בקבר יוסף. ייתכן שזה אופייני לנו. אנחנו לא רגישים מספיק לעניין.

היו"ר ג' עזרא:
תודה. תודה רבה. חבר הכנסת האשם מחאמיד מבקש להציע הצעה אחרת ביחס להצעת חבר הכנסת משולם נהרי. בבקשה, דקה אחת.

האשם מחאמיד (הרשימה הערבית המאוחדת):
אדוני היושב-ראש באמת יתפלא. אני תומך בשחרורם של כל האסירים בעולם שפעלו בהנחה שהם פועלים בשליחות עמם. אני תומך בזה, כולל פולארד. כולל פולארד. אני רוצה להיות אוניברסלי, לא להתמקד בפרט זה או אחר. אני אוניברסלי בכל התחומים. כשאני אומר זאת יש איזו אקסיומה והנחה ברורה שהקריטריון צריך להיות שוויוני, אחיד, כלפי כל אלה שנמקים בבתי-הכלא, כמובן כולל גם הערבים והפלסטינים. אני בעד שחרור כולל של כל שליחי עמיהם. תודה.

היו"ר ג' עזרא:
תודה רבה.

ראובן ריבלין (הליכוד):
האם מישהו מהפלסטינים פעל לטובת מדינת ישראל?

היו"ר ג' עזרא:
חבר הכנסת תאופיק חטיב.

האשם מחאמיד (הרשימה הערבית המאוחדת):
אדוני, האם אפשר לענות לחבר הכנסת ריבלין?

היו"ר ג' עזרא:
לא, לא. חבר הכנסת תאופיק חטיב - איננו; חבר הכנסת טלב אלסאנע - אינו נוכח; חבר הכנסת עזמי בשארה - אינו נוכח. חבר הכנסת גאגולה יגיש הצעה אחרת ביחס להצעה של חבר הכנסת ראובן ריבלין. בבקשה, דקה אחת.

יצחק גאגולה (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, עננה כבדה מרחפת מעל ראש הממשלה אהוד ברק וביל קלינטון באהדתם את המיליארדר ריץ' על פני אחינו בשרנו יונתן פולארד.
אני שואל את ראש הממשלה בממשלת המעבר, אהוד ברק: למה לא נלחמת על יונתן פולארד אשר נמק בכלא האמריקני, חייל של מדינת ישראל שננטש ללא רחם?
ושאלה הראויה לתשומת הלב: האם אותו ריץ' היה מהנדבנים שהעבירו חבילות של כסף לעמותות של ברק? זאת לתשומת לב התנועה למען איכות השלטון, שכנראה מעניין אותו החוק הנקרא חוק דרעי יותר מאשר לבדוק את הנושא החמור הזה.

היו"ר ג' עזרא:
תודה. חבר הכנסת דני נוה מבקש להגיש הצעה אחרת ביחס להצעתו של חבר הכנסת זאבי. בבקשה.

דני נוה (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, זה 16 שנה יונתן פולארד נמצא בכלא. בזמן כהונת הממשלה הקודמת, ממשלת נתניהו, הכירה בו הממשלה כסוכן ישראלי. סימן השאלה הזה איננו קיים עוד. יצא לי לבקר אותו אז כמזכיר הממשלה שריכז את הטיפול למענו, ואחר כך עם חברי הכנסת רחבעם זאבי, ראש השדולה למענו, וחבר הכנסת אדלשטיין.
יש דבר אחד שאני חושב שחשוב להזכיר בהזדמנות של הדיון הזה. נשיא ארצות-הברית הקודם, ביל קלינטון, נתן התחייבות מפורשת לראש ממשלת ישראל דאז, בנימין נתניהו, לשחרר את יונתן פולארד. זה היה לקראת דיוני ועידת "וואי" ובמהלך דיוני ועידת "וואי". בסופו של דבר, ברגע האחרון חזר בו ביל קלינטון מהתחייבותו והודיע לראש הממשלה שהוא איננו יכול לקיים אותה מסיבות שונות, מסיבות של לחצים פנימיים אמריקניים. לאהוד ברק היתה ההזדמנות האחרונה לתקן את הדבר הזה. ערב פרישת ביל קלינטון מתפקידו, כשהיתה לו הסמכות, שהוא ניצל אותה, להעניק חנינות, אהוד ברק צריך היה לעמוד על שתי רגליו האחוריות על מנת שביל קלינטון ימלא את ההתחייבות המפורשת שהוא נתן לראש ממשלת ישראל. זו לא היתה התחייבות אישית לראש ממשלה מסוים, זו היתה התחייבות למדינת ישראל ולאזרחי ישראל. לכן, חמור הדבר שהדבר הזה לא נעשה.

היו"ר ג' עזרא:
תודה רבה. אחרון - חבר הכנסת עבד-אלמאלכ דהאמשה. הוא מבקש להגיש הצעה אחרת ביחס להצעת חבר הכנסת משולם נהרי.

טלב אלסאנע (הרשימה הערבית המאוחדת):
מה אתי?

היו"ר ג' עזרא:
קראתי בשמך, אך לא היית. אני מצטער. בדיון הבא.

עבד-אלמאלכ דהאמשה (הרשימה הערבית המאוחדת):
כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, אני הייתי מציע לחברי, כשמדובר בנושא כזה של אדם במצוקתו, להתעלות מעל כל הגורמים הפוליטיים, להתעלות גם על עצמנו וגם לפשפש קצת בכלינו. אין אסירים שנמקים בכלא בישראל? אין אסירים שהם לא משוחררים, וגם במקומות אחרים בעולם? אני בעד שנרים קול אנושי, כללי, למען כל אלה שנמקים בכלא. הכלא הוא דבר קשה, הוא דבר נורא, שצריך לשחרר אותם ממנו. אז בואו נעשה מין אנושיות מעולה כזאת ונדרוש את שחרורם של כל האסירים, לרבות אלה שנמקים בכלא בישראל.

משולם נהרי (ש"ס):
יש כאלה שמסרו את נפשם למען מדינת ישראל.

עבד-אלמאלכ דהאמשה (הרשימה הערבית המאוחדת):
מה זה מסרו את עצמם?

משולם נהרי (ש"ס):
הם מסרו נפשם למדינת ישראל.

עבד-אלמאלכ דהאמשה (הרשימה הערבית המאוחדת):
תראה, אתה תדבר על מה שאתה רוצה. אתה תראה כחשוב את מה שאתה רוצה. בינתיים אני מדבר, ואני אומר את מה שחשוב. אני מדבר על הצד האנושי, שאולי יתעלו פעם אחת האנשים מעל לגורמים פרטיים, פוליטיים, ומעל לניגוחי ממשלות, ויגידו: כל בני-האדם באשר הם זכאים לחופש ולשחרור. תרימו קול תרועה כזה. תודה רבה.

היו"ר ג' עזרא:
תודה רבה. רשות הדיבור לחבר הכנסת יורי שטרן. אחריו יסיים חבר הכנסת טלב אלסאנע.

טלב אלסאנע (הרשימה הערבית המאוחדת):
זה ממש פוגע - - -

היו"ר ג' עזרא:
תתייחס לפולארד, לא למחבלים.

ראובן ריבלין (הליכוד):
האם מישהו פעל לטובת המדינה?

טלב אלסאנע (הרשימה הערבית המאוחדת):
אני מוכן לוותר על כל מיני דברים אחרים, חוץ מאשר לשאת את דברי בנושא הזה.

יורי שטרן (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
כבוד היושב-ראש, כולנו כבני-אנוש אחראים לכל דבר שבעולם, יש לנו אחריות כלל-אנושית. אבל, בראש ובראשונה, אנחנו, הישראלים, מדינת ישראל, אחראים לגורלו של פולארד, לגורלו של עזאם עזאם, לגורלם של חיילי צד"ל, לגורל אנשים שהיו לצדנו. לא לאלה שנלחמו נגדנו, אלא לאלה שהיו לצדנו. אנחנו אחראים להם. התקופה הזאת של ממשלת ברק תירשם כתקופת ההפקרות בכל התחומים, לרבות הדבר הבסיסי הזה של אחווה ואחריות ופדיון השבויים, דברים שהיו בבסיס הקיום שלנו במשך מאות שנים.
אני מקווה מאוד, שאף שהממשלה שתקום תהיה ממשלת אחדות לאומית, נוכל לחקור את ההפקרות הזאת, איזו שחיתות אולי מעורבת בהפקרות הזאת, ונגיע לתוצאות אמת, כי אחרת, אנחנו, עם המצפון הלא-נקי שלנו, נתקן את העיוות הזה.

היו"ר ג' עזרא:
תודה רבה. חבר הכנסת טלב אלסאנע, דקה לגבי העניין.

טלב אלסאנע (הרשימה הערבית המאוחדת):
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני מקנא בחברי הכנסת שמפגינים באופן עקבי עמדה בעד שחרורו של פולארד. זה חלק מהחוב כלפיו, לאור מה שהוא הקריב כלפי עמו. מצד שני, לא צריך לבוא בטענות על כך שאנשים, ברגעים מסוימים, מקריבים למען עמם. באותה גישה, לפעמים אנשים שנתונים למצבים מסוימים, גם השיקול הלאומי שלהם משפיע על ההתנהגות שלהם.
בהקשר זה, מאחר שיש קריאה לשחרורו של פולארד, למתן חנינה לפולארד, ואני דווקא תומך במתן חנינה, אני קורא למתן חנינה גם לאסירים שהקריבו למען עמם, על מנת שכולם יוכלו ליהנות מחנינה אחרי שירצו תקופת מאסר. לא לנהוג באמת מידה כפולה, כשמדובר ביהודים - כן, כשמדובר באנשים אחרים - לא. יש להיות עקביים תמיד.

היו"ר ג' עזרא:
תודה רבה. מאחר שאני יושב-ראש, אני רוצה להגיד מלה אחת: ראש הממשלה המיועד עומד לצאת לארצות-הברית, יש ממשל חדש בארצות-הברית, גישה חדשה אולי. אני חושב, שפולארד צריך לדעת מתי הוא יוצא מן הכלא ויהיה מה שיהיה. עצם האי-ידיעה הוא בעיה גדולה, ואני מאוד מקווה שהדבר ייעשה.
רבותי, אני מבקש לדעת לגבי הצעותיהם של חברי הכנסת להמשך טיפול: חבר הכנסת רחבעם זאבי - מליאה, חבר הכנסת ראובן ריבלין - מליאה, חבר הכנסת משולם נהרי - מליאה, חבר הכנסת יגאל ביבי - מליאה, חבר הכנסת יולי אדלשטיין - מליאה, חבר הכנסת ויצמן שירי - אינו נוכח, חבר הכנסת אברהם רביץ - מליאה.
רבותי, אנחנו נצביע בעד מליאה, או הסרה. ההצבעה החלה.
הצבעה מס' 4
בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום - 18 בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום - אין נמנעים - אין ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה.

היו"ר ג' עזרא:
נושא פולארד, 18 בעד, ללא מתנגדים, ללא נמנעים. הנושא של הטיפול בשחרורו יידון במליאה