גילויים מזעזעים בפרשת פולארד

הרשעתו של פולארד התאפשרה רק בשל מסמכים שהעבירה ישראל לארה"ב * האמריקאים הפרו את

הבטחתם שלא להשתמש בחומר זה במשפט * ישראל לא גילתה לפולארד עובדה זו  

ישראל מסרה לארה"ב מסמכים שהועברו לידה על ידי יונתן פולארד, לאחר שארה"ב הודיעה כי המסמכים לא ישמשו להרשעתו של פולארד, אבל האמריקאים לא עמדו בהתחייבותם והשתמשו בראיות אלו נגד פולארד ודנו אותו למאסר עולם בלתי מוגבל, כך מגלה ד"ר אהרון לרנר מנהל imra .  

ד"ר לרנר מסתמך על העתק דו"ח ועדת אבא אבן מיום 26/5/87 בפרשת פולארד שהוכן ע"י ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, תחת הכותרת "ההחלטה על שיתוף הפעולה עם ארצות הברית": נכתב כי ישראל הסכימה להחזיר לארה"ב את המסמכים שקיבלה ע"י פולארד, אך "התנתה את שיתוף הפעולה במתן חסינות לשלושת האנשים המעורבים בפרשה, ובהסכמה אמריקנית שהמסמכים המוחזרים לא ישמשו להרשעת פולארד".  

אולם האמריקאים ידעו כי מסמכים אלו שקיבלו מישראל, חשובים מאוד למשפטו של פולארד. עורך הדין של ארה"ב, ג'ון ר. פישר כתב בעמ' 10 מיום 17/6/87 כחלק מתגובתו, הנקראת "Government's Opposition to Motion to Reduce Sentence"

 "...שיתוף הפעולה מצד הנאשם לא הושג בסוגייה, אלא כעבור מספר חדשים לאחר שהנאשם נאסר. למעשה, הנאשם הסכים להודות באשמה ולשתף פעולה, אך ורק לאחר שחזרו עורכי הדין והחוקרים האמריקנים מישראל עם ראיות נוספות על אשמתו של הנאשם".

 באותו פרק של דו"ח אבא אבן, שנכתב מיד לאחר הרשעתו של פולארד, גינו שלושה מחברי הוועדה את ההחלטה להחזיר את המסמכים וסיכמו שהחלטה זאת "היתה מוטעית מיסודה וגרמה נזק חמור ביותר. מסמכים אלה היוו את הבסיס שהביא להרשעתו של פולארד ולגזר הדין, מאסר עולם, שהוטל עליו וזאת למרות ההתחייבות האמריקנית לא להשתמש בהם נגד פולארד".  

כשישראל מסרה את המסמכים לארה"ב ב- 1985, היא לא הודיעה לפולארד על ההסכם שהיה עם ארה"ב, שלא להשתמש במסמכים נגדו. משום כך לא היה באפשרותו למנוע את השימוש במסמכים במשפט.  

בקיץ 1991, ארבע שנים לאחר שנכתב דו"ח אבא אבן, כאשר שיונתן פולארד התכונן לערער על עונשו, עדיין לא הודיעו לו הישראלים, שהשימוש ע"י האמריקאים במסמכים המוחזרים לא היה תקין. כלומר, ישראל לא מצאה לנכון לעדכן את פולארד כדי שיוכל להגן על עצמו.

כאשר יונתן פולארד חתם על עסקת הטיעון, הוא הוגדר כ"סוכן רשמי" של ממשלת ישראל, מעמד המבהיר את חובותיה של ישראל כלפיו. רק לאחר שפולארד חתם על עסקת הטיעון, נמחקה הגדרה זו. המילים "סוכן רשמי" נמחקו פעמיים ע"י שני נציגים שונים: אחד אמריקאי ואחד ישראלי.

וכך במקום שישראל תיתן גיבוי לסוכן שלה, בשעה שארה"ב הפרה את התחייבותה שלא להשתמש במסמכים המוחזרים להרשעתו, ולדרוש לקיים את ההסכם, ישראל החליטה לשתף פעולה עם ארה"ב, להמעיט את קשריה עם פולארד וע"י כך להתחמק מחובותיה כלפיו.

העונש החמור ללא כל פרופורציה שהוטל על פולארד אין לו כל קשר לעסקת הטיעון ולא לעבירה שהוא נאשם בה. מראשית הפרשה, הצדיקו התומכים בעונשו החמור, בתירוץ שהנזק המתואר בדו"ח החסוי על פולארד הוא איום ונורא. במשך שנים התירוץ,"אילו ידעת מה שאנו יודעים מה שכתוב בדו"ח החסוי..." שימש להצדיק את עמדתם של אלו, שמכל סיבה שהיא, לא רצו לשים קץ לאי הצדק הזועק בפרשה זו.

הסנטור צ'רלס שומר מניו יורק, לא סמך על מה שאחרים טענו שיש בדו"ח החסוי. הוא השיג את הדו"ח ועיין בו אישית. הוא גילה את האמת המזעזעת ביחס לתירוץ, "אילו ידעת מה שאנו יודעים..." - אין בדו"ח מה לדעת. אין בו כלום!

הסנטור שומר, לאחר שעיין בדו"ח במו עיניו, מצהיר שאין בו דבר המצדיק את העונש החמור ללא כל תקדים שיונתן פולארד מרצה עד היום. אם כך, שואל ד"ר לרנר, סוקר ופרשן של חדשות המזרח התיכון, מדוע הביון האמריקאי שיקר בקשר לנזק שכביכול נגרם ע"י פולארד ומה השלכות של זה ליחס האמיתי שבין הביון הישראלי והאמריקאי ולגבי היחס בתחומים אחרים.  

ד"ר אהרון לרנר, קורא לנשיא ארה"ב ביל קלינטון לשחרר מיד את יונתן פולארד ודורש מראש ממשלת ישראל, אהוד ברק, לפעול בעניין זה.