ג'ונתן פולארד - תמונת מצב- הארץ

אחרי 18 שנים בכלא תמונת המצב של ג'ונתן פולארד עגומה מתמיד: בחזית המשפטית ההתנהלות אטית ורצופת כישלונות, בחזית הפנים אמריקאית גובר כוחם של אלה המתנגדים לשחרורו המוקדם מהכלא, ובחזית הישראלית הוא אינו מצליח לגייס את התמיכה שלה ציפה מראשי המדינה


פולארד בכלא. "תודה לך על שהיית כה בוטה בנוגע לרצונך שאמות בכלא לפני שתעשה דבר מה כדי לסייע לי", הוא כתב לשרון בשבוע שעבר
תצלום: אי-פי

בשניים בספטמבר יזכה ג'ונתן פולארד לצאת לכמה שעות מבית הכלא בצפון קרוליינה שבו הוא כלוא. הוא יובל לוואשינגטון, העיר שבה פעל ושבה גם נלכד, להופעה קצרה בבית המשפט הפדרלי. בעבור עורכי דינו של פולארד ההזדמנות להופיע בפני שופט מהווה צעד ממשי בדרך הארוכה מאוד לשינוי גזר דינו, אבל אחרי 18 שנים בבית הכלא גורמים רבים בוואשינגטון מטילים ספק אם האפיק המשפטי אכן יישא תוצאות. הדרך לשחרורו של פולארד מהכלא אינה עוברת בבתי המשפט, אלא במסדרונות הממשל והקונגרס, ושם אין שום סימן לכך שמישהו מעוניין להביא לשחרורו.

במכתב ששיגרה לפולארד רעייתו אסתר, ביום הולדתו לפני שבועיים, היא מספרת לו באריכות על ההתפתחויות האחרונות בעניינו בישראל, על אזרחות הכבוד שקיבל מהמועצה האזורית חוף עזה ועל הפגנת התמיכה שנערכה בעבורו. "מי ייתן והאל יעשה שזהו יום ההולדת האחרון שתחגוג מאחורי סורגים. מי ייתן והאל יחזיר אותך אלינו בריא ושלם במהרה כדי שתחגוג את יום הולדתך הבא בארץ הקודש", כותבת אסתר פולארד בפתח מכתבה.

אבל החודש האחרון לא היה מלווה בהתפתחויות חיוביות מבחינתו - מנהיג הרפובליקאים בבית הנבחרים, טום דיליי, טרח לציין בעת ביקור בישראל כי הוא מתנגד לשחרור פולארד מהכלא, וראש הממשלה, אריאל שרון, איכזב את תומכי פולארד כשלא העביר לנשיא ג'ורג' בוש בפגישתם בבית הלבן עצומה למענו, שעליה חתמו מרבית חברי הכנסת.

ראש הסי-איי-אי אשם

אחרי 18 שנים בכלא תמונת המצב של ג'ונתן פולארד היא עגומה: בחזית המשפטית ההתנהלות אטית ורצופת כישלונות, בחזית הפנים אמריקאית גובר כוחם של אלה המתנגדים לשחרורו המוקדם מהכלא, ובחזית הישראלית הוא אינו מצליח לגייס את התמיכה שלה ציפה מראשי המדינה.

האכזבה הגדולה של תומכי פולארד היא מחוסר יכולתם לייצר בסיס של תמיכה בקרב הפוליטיקאים האמריקאים. בעת ביקורו של מנהיג הרוב הרפובליקאי בבית הנבחרים, טום דיליי, בישראל הוא נשאל על דעתו בנוגע לאפשרות  שחרורו של פולארד. "הוא מרגל, ועליו להישאר בכלא", פסק דיליי באופן נחרץ. דיליי נחשב לידיד גדול של הימין הישראלי ולמוביל ההתנגדות למפת הדרכים בקונגרס. אלא שבעניין פולארד בחר דיליי שלא לאמץ את הקו של חבריו בישראל, התובעים את שחרורו של פולארד. דיליי הוא אולי האחרון שמביע התנגדות לשחרור פולארד, אבל לא היחיד. גם ידיד מובהק אחר של ישראל, הסנאטור ג'ון מקיין, הצהיר לפני כשלוש שנים, כי אינו חושב שיש לשחרר את פולארד מהכלא.

התבטאויות אלו אינן מקריות. ככל שגובר בוואשינגטון כוחם של הרפובליקאים מתחזק גם כוחם של אנשי הממסד הביטחוני, המוביל את ההתנגדות לשחרור פולארד. דיליי ומקיין נחשבים אמנם לתומכים באופן בלתי מסויג בישראל ולידידיה הטובים על גבעת הקפיטול, אבל הם גם, כל אחד מהם בדרכו, ביטחוניסטים אמריקאים, שאינם מוכנים לסלוח על ריגול ואינם מוכנים לערער על קביעת הממסד הביטחוני. גם ידיד בולט אחר של ישראל מהצד הדמוקרטי, הסנאטור ג'וזף ליברמן, המבקש כעת להיות המועמד הדמוקרטי לנשיאות, הציב עצמו בצד של מתנגדי השחרור."מבחינה פוליטית, מצבו של פולארד בקרב המחוקקים האמריקאים לא השתפר במאומה בשנים האחרונות", אמר גורם בארגון יהודי, הבקיא בהלכי הרוח בקונגרס. בעוד הפעילים למען שחרורו של פולארד ראו בנשיא לשעבר ביל קלינטון את האויב המרכזי שלהם, הרי שגם אחרי חילופי השלטון בבית הלבן לא השתנה דבר בעניינם.

ראש הסי-איי-אי, ג'ורג' טנט, מוחזק על ידי תומכי פולארד כאיש שבמו ידיו סיכל את הניסיון בתקופת הסכם וואי, ב-98, לשחרר את פולארד כחלק מהעסקה הכוללת. ישראל וארה"ב עדיין חלוקות בשאלה מה בדיוק קרה בוואי - הישראלים טוענים, שקלינטון הבטיח לראש הממשלה אז, בנימין נתניהו, את שחרורו של פולארד, ועל בסיס זה זכה לוויתורים ישראליים, אולם נסוג בו ברגע האחרון בלחץ הממסד הביטחוני. האמריקאים משיבים, כי מעולם לא היתה הבטחה מסוג זה וכי נתניהו הוא ששירבב את פולארד לעסקה ברגע האחרון.

כך או אחרת, מי שנחשב למטרפד העסקה הוא טנט, שהביע את התנגדותו באוזני הנשיא קלינטון, התנגדות שגררה אחריה קריאות דחופות מהפנטגון והקונגרס שלא לשחרר את המרגל הישראלי. טנט עדיין בתפקיד ונהנה כעת מאמונו של הנשיא בוש. בפנטגון, למרות חילופי הגברי, לא השתנתה הגישה, ולכן העצה ששומע בוש בעניין פולארד היא עדיין אותה עצה ששמע קלינטון: לא לשחרר.

בחזרה לתיק ויינברגר

אבל תומכי שחרורו של פולארד מאוכזבים גם מהממשלה בישראל. סטירת הלחי האחרונה היתה כשראש הממשלה שרון סירב למסור לנשיא בוש, בפגישתם בסוף יולי, את העצומה שעליה חתמו 112 חברי כנסת, הקוראת לשחרורו של פולארד מהכלא. גורמים בפמליית ראש הממשלה אמרו אז, כי שרון כלל לא התכוון להעביר את העצומה לבוש וכי אין זה מתפקידו.

במכתב לג'ונתן מספרת אסתר פולארד, כי מיכאל איתן, מארגן העצומה, הופתע מהשתלשלות העניינים. הוא סיפר לה כי קיבל טלפון ממנהל לשכתו של שרון, דב וייסגלס, שסיפר לו כי שרון ושר החוץ סילבן שלום הוסיפו את חתימותיהם לעצומה. "זה נהדר", אמר איתן. וייסגלס השיב: "עכשיו בוא לקחת את זה". איתן לא הבין מדוע עליו לקחת את העצומה, הרי שרון היה אמור לקחת אותה עמו לוואשינגטון. "תיתן את זה אתה לבוש", אמר וייסגלס לאיתן, לפי גרסתה של אסתר פולארד וכשאיתן שאל כיצד יעשה זאת השיב וייסגלס: "זו הבעיה שלך".

זו אמנם הדרך שבה אסתר פולארד מתארת את השתלשלות העניינים, אבל השורה התחתונה ברורה - שרון לא מסר את העצומה לנשיא האמריקאי. ג'ונתן פולארד, במכתב חריף לשרון מכלאו, אחרי שאושפז במרפאה עקב עלייה בלחץ דמו, לא הסתיר את דעתו על ראש הממשלה. לפי תוכן המכתב, שפורסם ב"ערוץ 7 ",  כותב פולארד לשרון בציניות, כי הוא מודה לו על שלא עשה דבר למען שחרורו ועל שחיבל בכל ניסיון של אדם אחר להביא להוצאתו מהכלא. "תודה לך על שהיית כה בוטה בנוגע לרצונך שאמות בכלא לפני שתעשה דבר מה כדי לסייע לי. אני מודה לך על שאיני צריך לעשות עוד דבר כדי לשכנע את העם בישראל כי אינך פועל מתוך רצון טוב", כתב פולארד לשרון בשבוע שעבר.

לאחר שנואשו מהאפיק הפוליטי, שמים פולארד והפעילים למען שחרורו את מבטחם באפיק המשפטי. פולארד אמנם יקבל בעוד שבועיים את "היום שלו בבית המשפט", כלשון הביטוי האמריקאי, אולם אפילו עורכי דינו מסכימים כי הנתיב המשפטי עודנו ארוך ומתפתל. בדיון הקרוב יוכלו עורכי הדין, ז'אק סמלמן ואליוט לאואר, להעלות את טיעוניהם בשני עניינים, שניהם
נוגעים להליך ולא למהות. הראשון נוגע לבקשת עורכי הדין לערער על החלטה של ערכאה קודמת, שלא להתיר להם להתבונן במה שמכונה "תיק ויינברגר", אותם 40 עמודים שנותרו חסויים מאז משפטו של פולארד והכוללים את התצהיר שהגיש ברגע האחרון שר ההגנה דאז, קספר ויינברגר, לבית המשפט. תומכיו של פולארד טוענים, כי מסמך ויינברגר הוא המפתח להבנת ההחלטה של בית המשפט שלא לכבד את עסקת הטיעון ולפסוק לפולארד מאסר עולם. במסמך טוען ויינברגר, כך לפי
גורמים רבים העוקבים אחרי הפרשה, כי הנזק שגרם פולארד לביטחונה של ארה"ב הוא רציני ומשמעותי ולכן יש להחמיר בעונשו.

עורכי דינו של פולארד, שכבר השיגו את הסיווג הביטחוני הנדרש כדי לעיין בדו"ח החסוי, לא הורשו לעשות כן עדיין לאחר שבית המשפט קבע כי הדבר אינו חיוני בעבורם. ב-2 בספטמבר הם ינסו לשכנע שופט פדרלי, כי אכן יש להם צורך חיוני בעיון במסמך. עורך הדין לאואר אומר, כי אם אכן נכונה  הטענה, שפורסמה בכתבה במגזין "מומנט" באחרונה, שלפיה ויינברגר ייחס לפולארד נזקים שנגרמו בכלל על ידי מרגלים אחרים, הרי כל התפישה של הדו"ח תשתנה ויהיה מקום לדון בהקלת עונשו של פולארד. אבל התהליך הוא ארוך, וגם אם יפסוק בית המשפט בעד פולארד בעניין זה, ולא ברור שכך יהיה, המדובר הוא רק בזכות העיון בדו"ח. לא יותר.

העניין השני שיידון הוא בקשת עורכי הדין לבטל את גזר הדין של פולארד בטענה, כי סבל מייצוג משפטי לקוי בעת ההרשעה וכי עורך דינו אפילו לא טרח להגיש במועד בקשה לערעור על העונש. "אנחנו מאמינים שהתנהלות עורך הדין באותה עת היתה כה פסולה, עד שזה מחייב ביטול של גזר הדין", אומר עורך הדין לאואר. בסיבוב הקודם טענה המדינה מנגד כי חלה התיישנות על תביעה זו, ובית המשפט קיבל את עמדתה. כעת מבקשים עורכי הדין של פולארד זכות לערער על החלטה זו, ולשם כך הם באים מצוידים בתצהיר של שופט פדרלי בדימוס, התומך במתן זכות ערעור. גם כאן מדובר בצעד טכני
בדרך משפטית ארוכה שסופה אינו ברור.

גורמים בוואשינגטון מעריכים, כי פולארד מיצה כמעט את כל האפיקים האפשריים במאבק למען שחרורו מהכלא - בדעת הקהל האמריקאית ובקרב מקבלי ההחלטות בארה"ב, בניסיון להפעיל את ממשלת ישראל ובמאבק המשפטי
הממושך. "אולי הציבור בישראל אינו מבין נכונה את מידת הנחישות אצל גורמים בעלי השפעה בוואשינגטון נגד מתן הקלות לפולארד", מעריך מקור העוקב אחרי הפרשה. פולארד אמנם הביע את דעתו השלילית על ראש הממשלה שרון ועל התהליך המדיני הנוכחי, אולם ייתכן שדווקא בהם טמונה תקוותו היחידה. אולי, לפי המודל של וואי, יעלה עניינו במסגרת עסקה מדינית רחבת היקף, ואולי במקרה כזה יגבר הרצון להשיג הסדר במזרח התיכון על כוחם של בעלי ההשפעה בממסד הביטחוני. כרגע, התפתחות כזאת אינה נראית
באופק. http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=330642&contrassID=2&subContrassID=2&sbSubContrassID=0