פולארד בעיתון הצופה (רשימות ירושלמיות/יפה גולדשטיין)

שש שעות בכלא עם יונתן

(19/03/2002)

שש שעות ישב יהושע שטיינברג אצל יונתן פולארד בכלאו שבצפון קרוליינה. זה היה כבר לפני כשלושה שבועות. מספיק זמן כדי להירגע מהפגישה, אבל הרושם העז שהותיר בו הסוכן שלנו שנמק 17 שנים בכלא על עזרתו לישראל, אינו מרפה משטיינברג: "מאז עזבתי אותו, לא מש דיוקנו של יונתן מנגד עיני". שטיינברג, איש מחשבים ורב צבאי (מיל') בצבא האמריקני, נימנה על אלה המשוכנעים שכולנו משלמים את המחיר על הפקרת שבויים שלנו, כשמקרה הבגידה הישראלית בפולארד הוא הקיצוני שבהם.
חבר בארגון יהודי שהחל לפעול אחרי מהומות נגד יהודים בקראון הייטס בשנת 91', עלה שטיינברג לישראל בראשית הסכמי אוסלו, כאן המשיך פעילותו.
בין רשימת יעדי הארגון היה גם עניינו של פולארד כעניין משני, עד שיום אחד הובהר לו שנטישת חיילים, כולל נטישת סוכנים בשטח, מרעיש את השמים נגד ישראל. מי שנוטש את חייליו יפקיר גם את מולדתו השתכנע, והתגייס כולו לעניין פולארד.
היום הוא יו"ר הוועד להשבת יונתן פולארד הביתה. הוא מפעיל כ 2000 מתנדבים, וארגן שבתות ושעורים עם הרבנים: אליהו, אלון ויוסף מנדלביץ'. לפני נסיעתו האחרונה של רוה"מ שרון לוושינגטון, החתים הוועד 110 ח"כים (מספר שיא) על פניה לנשיא בוש לחון את פולארד, אותה העביר שרון לבוש.
שטיינברג ניצל את מעמדו בצבא ואת זכותו לבקר את פולארד, שנמק בכלא במצב בריאותי רעוע, אבל, קלישאי ככל שזה ישמע, יצא ממנו מחוזק, למרות שהוא נרדף בכלא גם על רקע אנטישמי: "קשה לתאר את האמונה המופלאה שיש לו, באל , באנושות. הבגידות שספג מישראל, ושבעת מדורי הגיהנום שעבר לא קיעקעו אותה. אסיר ציון אמר שאפילו בגולאג לא עברו עינויים כאלה".
פולארד התעניין בשלום פצועי הפיגועים, מכיר כל אחד בשמו. שטיינברג התבייש שאינו מכיר את השמות... לאסתר רעייתו אומר יונתן : עזבי הכל, ולכי לבקר אצל נפגעי הטרור.
פולארד המנוי על כל העיתונים, מפגין גאונות, לדברי שטיינברג: "יש לו ידע עצום וגם תוכניות שלטענתו יכולות להביא עצמאות אנרגטית לישראל".
כשיצא משם, אחרי שש שעות, מתוודה שטיינברג, הצטער צער עמוק, לא רק על שנאלץ להשאיר בכלא את פולארד, שישראל בראש מעייניו, אלא גם צער פרידה מהאיש המקסים הזה "קשתה עלי מאוד הפרידה ממנו" - הוא אומר בפשטות.
כעת מארגן הוועד בעזרת ח"כ קליינר משלחת ח"כים לוושינגטון, שם יפגשו עם חברי קונגרס שיש להם השפעה על הנשיא בוש בניסיון להשיג חנינה.

עמשלם נדרש למחווה לפולארד
14/05/2002

יש מי שעושה הכל כדי שנושא פולארד ישקע בנשיה.
יונתן פולארד, להזכירנו, הוא מי שמסר לישראל סודות שמורים, אותם היינו מצפים לשמוע מפי בת בריתנו ארה"ב בעצמה, ולא שמענו, כמו אודות הטילים הביולוגיים שהכינה עירק לשגר לעבר ישראל. על ה'פשע הנורא' הזה הוא יושב כבר 17 שנים בכלא האמריקני, יותר משישב כל מרגל אחר, אפילו אלה שריגלו לטובת מדינה עוינת לארה"ב. כל מי שניסה למצוא לכך הסבר טוב עד היום, לא בא על סיפוקו, כולל סנטור שפתח את תיקו החסוי .
לעומתם, ישנם אלה שעושים הכל כדי שהנושא לא ירד מהפרק, עד שהמאמצים יביאו לשיחרורו של פולארד ממאסר העולם שניגזר עליו.
הרב מרדכי אליהו היה מעורב בנסיונות לפעול למענו, ובשבת הקרובה יופיע מאמר של הרב אבינר בדפי "אהבה ואמונה" שמוציא מכון מאיר.
ועד הפעולה לשיחרור פולארד בארץ מקיים הערב בביהכנ"ס ישורון בירושלים כינוס מיוחד המוקדש להתעוררות להשבת פולארד, במרכזו תעמוד הרצאה של הרב יצחק גינצבורג.
בנוסף לכך מבקש הוועד מכל אחד מאיתנו לשלוח פקסים עם פניות לפעילות אינטנסיבית לשיחרור פולארד ליועצו המדיני של רוה"מ, דני אלון ב-02-6711842 וקריאות טלפוניות למשרדו בטל': 02-6705555. בקשה זו כבר זוכה להיענות רחבה, שהרי אין כאן עניין של ימין או שמאל, דתיים או חילונים, אלא עניין הומאניטרי, של תיקון העוול, של הכרת הטוב למי שגמלנו טוב ופדיון שבויים. אבל הנושא המטריד הזה של מעוות שעדיין לא תוקן דורש עם שלם שיקום ויקרא ולא ידום עד שפולארד ישוחרר.

השתיקה הרועמת בנושא פולארד

(29/06/2003)

כלי התקשורת התעלמו בשבוע שעבר משביתת הרעב של יוסף מנדלביץ' ושל אלי יוסף, למען שחרור של יהונתן פולארד.
גם השבוע נמשכת שביתתו של אלי יוסף. היא נכללה בתוך שבוע הפגנה של סמינר "אהבת ישראל" מול הכנסת, שהיה רצוף ארועים: פולארד, הרצאות של רבנים ואנשי צבא, הופעות של רעייתו של פולארד, פעילות לילדים למען פולארד, וביום רביעי בערב עצרת המונית עם הרבנים שלמה אבינר ודב ליאור, ח"כים והזמרים אהרון רזאל ומרדכי פישר.
הלוואי והפעילות הזאת תגרוף המונים ושלא נתבדה. אבל מניסיון העבר ברור לנו, שכל זמן שהכיפה הסרוגה תהיה דומיננטית בפעילות הזאת, לא תהיה שום התייחסות בכלי התקשורת, שלא לדבר על פעולה נמרצת של ממשלת ישראל ועל לחץ של יהדות ארה"ב.
שוו בנפשכם שכוכב פופ ישראלי לוהט, נניח אביב גפן, יוצא עם קליפ היסטרי שבו הוא מספר את סיפורו של פולארד ותובע את עלבון הפקרתו ואת חנינתו. כלי התקשורת מתנפלים על הזמר המאופר בטרוף, והוא מסכים להתראיין רק אם הכתבה תוקדש לפולארד. ההתנפלות התקשורתית תבהיר למקבלי ההחלטות שפולארד יעשה אותם פופולארי, ואז, רק אז, הם יתחילו לפעול עד לשחרורו המלא.
הזוי ואוטופי לגמרי. הסיכויים להכניס את הנושא לסדר היום של התקשורת הישראלית שווה כמעט לסיכוייו של פולארד להשתחרר ממאסר העולם שנגזר עליו רק בגלל עזרתו למולדתו היהודית, בת בריתם של האמריקאים.

הצעה אופרטיבית לתזוזה בעניין פולארד

(23/07/2002)

מי שעוד זקוק לרחמים גדולים הוא יונתן פולארד, ועד כה, כל האיזכורים אודות מצבו זוכים רק למנוד ראש וצקצוק שפתיים. האנשים שנתקלים בשמו מסרבים להאמין שמדינת ישראל לא עושה די לשחרורו, ומאמינים שיש סודות אודותיו שעדיין אי אפשר לספר, מה שכבר מזמן הופרך.
את הערפל מסביב "פשעו" הגדול כבר פיזר חבר סנאט אמריקני שהצליח לקבל לעיון את תיקו החסוי רק באמצעות צו של בית משפט, והודיע בפומבי שאין בתיק הזה דבר שמצדיק את המשך החזקתו בכלא.
הרב מרדכי אליהו כבר ביקר אצלו פעמיים, ואף הציע להתערב אישית לבקש את שחרורו. לאחרונה היפנה אליו עורך דינו של פולארד לארי דאב שאלה שהגיעה אליו: האם מצוות פדיון שבויים רלבנטית למקרה של פולארד?
הרב אליהו ענה: איך בכלל יכול להיות ספק בדבר. שיהיה ברור שזו מצווה גדולה ומחייבת כל אחד מישראל , בכל מקום שהם, לשחרר את פולארד המכובד, ה' ישמרהו ויגן עליו, שהקריב עצמו עבורנו (בתרגום חופשי מאנגלית שתורגמה ממכתו של הרב אליהו).
מכיוון שאין כמעט פוליטיקאים שיצאו מגדרם לפעול בנושא, ברור שרק דעת קהל עוצמתית ביותר , כאן בישראל לפחות, היא הדרך היחידה להזיז משהו בעניינו של פולארד. לפחות כדי להניע את השלטון הישראלי לפעול נחרצות בעניין עד לשחרורו המיידי.
הרעיון שהועלה לאחרונה הוא להרים מופע ענק, לא בחסות הכיפה הסרוגה, שיזוהה מייד עם הימין הדתי , ויפקיע את הנושא מתוכנו ההומניטרי הכללי. מופע שבו ישתתפו בהתנדבות כל כוכבי הזמר הישראלים, וממנו יופק קליפ שבו כל אחד ישיר שורה או כמה מילים, כצעקה לשחרורו של פולארד, ואחר יופץ בכל כלי התקשורת עד שיהיה ברור שהעניין הזה לא יורד מסדר היום עד שהוא מתוקן.
לפני כשנתיים ניסו להרים מופע כזה באיצטדיון יד אליהו. זמרים ידועים כבר נענו לאתגר. היה חסר רק הכסף לכיסוי האחזקה בזמן האירוע, ולתשלום לאנשים המקצועיים ביותר שיתמסרו להפקה כזאת בצורה אינטנסיבית.
המדור מוכן לשמש כלי שרת לפנייה לכל מי שמכיר בעלי מאה שיהיה מוכנים לתת חסות לעלויות הנילוות של המופע (שבוודאי יכוסו ע"י דמי כרטיסי הכניסה למופע שכוכביו המפורסמים אמורים לגרוף קהל אלפים). אפשר לפקסס הצעות לטלפון 6527964 - 02, או להתקשר ל- 056-416897 ולהזדהות בנושא פולארד.

מי שהעלה את יוסף מהבור יעלה יונתן אל האור

(12/09/2002)

את המושב המאוחר של כנס ה"תשובה מאהבה", פתחה בלדה ליונתן פולארד. את הבלדה כתב, הלחין וביצע עם להקתו, ר"מ בישיבה ומוזיקאי, הרב יואב מלכה.
השיר "צו השעה-תשובה מאהבה", שנכתב בהשראת מאמרו של הרב שלמה אבינר בזכות שחרורו של יונתן פולארד מכלאו, ערך הקבלה בין יוסף התנ"כי ליונתן פולארד. שניהם נמקו בכלא על לא עוול אמיתי בכפם.
אסתר, רעייתו של פולארד, טוענת מזמן כי אנחנו משלמים על מכירת יוסף עד היום, ומי יודע אם לא משלמים גם על מכירת יונתן ועל הפקרתו.
"יהונתן בוכה בתוך הבור/ בוכה בלי דמעות/ לא על עצמו לבד יהונתן בוכה/ על כל מיני יוסף אשר בבור הוא בוכה/ אחינו יהונתן, יוסף התורן/ בוכה על פגם ההוכחה / שטרם ניתקן
בפזמון החוזר של שלושת הבתים הארוכים, בהם נפרשת אכזבתו של יונתן מבגידת עמו בו, וגם מפורט העניין הגדול שהוא ממשיך לגלות בבעיות ישראל, נאמר: "מי שהעלה את יוסף מהבור/ יעלה יהונתן אל האור/ במהרה יתקיים ביהונתן הגיבור/ והעלית מן שאול נפשי/ חיתני מיורדי בור".
פולארד, אגב, יושב בכלא כבר 17 שנים הוא מניין השנים שבילה יוסף עד לשחרורו הניסי. האם זה אומר שאנחנו מבקשים כאן על נס, או שהגיע הזמן שעם ישראל, שזכה לחזור לציון, יתנער סופסוף ויתבע בפה מלא את חנינתו אם לא את שחרורו המיידי של פולארד מכלאו?

חותמים על עצומות למען פולארד
19/09/2002

מצד אחד יש מערכת שדואגת להרדים את הנושא של פולארד. אין שום התייחסות ממלכתית לכל מה שנכתב בנושא, לביקורת נגד אי פעילותה המספקת או אי פעילותה בכלל של הממשלה בנושא. זאת בניגוד לדברים אחרים בהם טורחים למחות נגד אי הבאת תגובת הממשלה. כנגד מגמה זו שמצליחה למדי יש את בעלי המצפון הבלתי מתפשר שלא מרפים מהנושא, גם אם פעולתם עדיין אנמית ובלתי אפקטיבית דיה.
בירושלים שבתה במשך כל השבוע שלפני ראש השנה קבוצת סטודנטים דתיים וחילוניים בעד שחרורו המיידי של פולארד, כשהם צמים חצי יום מידי יום.
אצל יהושע שטיינברג, מראשי הוועד למען שחרורו של פולארד, הצטברו אלפי עצומות הקוראות לשחרורו. שטיינברג מעביר אותם השבוע לח"כ קליינר, המתעתד ליזום יום מיוחד בכנסת למען פולארד, בחודש נובמבר, הוא החודש בו נעצר וניכלא לפני 17 שנה למאסר עולם.
משום מה, קריאות רבנים לכל אדם בישראל לפעול לשחרור פולארד עדיין לא עשו את שלהם. מה שאומר שהמחאה עדיין לא מקיפה דיה. רק דעת קהל מקיפה נחושה ועקבית תזיז את ממשלת ישראל לפעולה נחרצת בעניינו כשכל נימוק שניסו לטעון נגד הסבירות לזכות בחנינה, כבר איבד את תוקפו מזמן.

עוד עצומה למען פולארד

(07/01/2003)

יונתן פולארד לא ירד מסדר היום שלנו, למרות שהממסד היה רוצה בכך בכל לב. מדי פעם קמה פעילות חדשה שמטרתה להזכיר את הסוכן הישראלי שהקריב עצמו למען ביטחון ישראל, ומשלם על כך כבר 18 שנים בישיבה בכלא האמריקני, כולל שלוש שנים בצינוק מתחת לאדמה, בקור נורא ללא אור, כשהוא קשור באזיקים למיטתו, תוך התעלמות מבריאותו המעורערת ומצורכי הדת שלו.
דבריהם של הרב אבינר ונדיה מטר, שכמעט ואינה שוכחת להזכיר את פולארד בכל ראיון רדיופוני שלה, עושים את שלהם. קבוצה חדשה קמה בימים אלו, והיא יוזמת עצומה למען שחרורו של פולארד, שתישלח לראש הממשלה, לנשיא ולשרי ישראל. זאת, חרף איום המלחמה בה עסוקה היום ארה"ב.
"סנאטורים בארה"ב עימם נפגשה גב' פולארד, קבלו באוזניה על חוסר יכולתם לפעול שעה שמנהיגי העולם היהודי מתעלמים לחלוטין מהנושא, ויש המבקשים אף לשמר את המצב כמות שהוא עד למותו של פולארד בכלא", כותבים מחברי העצומה, שמודעים לכך שגם אצלנו עושים הכל כדי להשכיחו. הם מבקשים כי המעוניינים לחתום ולהצטרף להתארגנות יפנו בהקדם לחנה ב 02-9400546, או לחני ב 02-9943094.

שחצנות ישראלית בפעילות למען פולארד

(01/04/2003)

לשבריר זמן קצרצר חשבנו שאילו נבחר טומי לפיד לכנסת ומונה לשר המשפטים, ולא עשה דבר מלבד לשחרר את יונתן פולארד דיינו.
טומי לפיד אכן ניצל את מעמדו החדש ופנה בבקשה לחון את פולארד. אלא שהוא לא פנה לאדם הנכון, ויוזמתו נכשלה.
החנינה היא זכות אכסקלוסיבית של הנשיא, טענה שילשום אסתר פולארד בתוכנית הרדיו "עניין אחר", מיד לאחר שלפיד טרח ליידע אותנו על כשלון יוזמתו. לו טרח טומי לפיד להתייחס לפנייתנו באמצעות עורך דינו של פולארד בישראל, לארי דן, היה גם הוא מבין שעליו לפנות ישירות לנשיא ארה"ב.
תגובתה הנזעמת של פולארד נראתה לאורי דן המראיין תמוהה. במיוחד אחרי שבשנים הרבות ששהתה בארץ לא עשתה משהו אקטיבי במיוחד כדי לדאוג לשחרורו של הסוכן שלנו הכלוא כבר 18 שנים בכלא בארה"ב בגין סיוע לישראל.
נכון שהנשיא הוא הנותן חנינה, אבל למה לא לפנות לאנשים שיכולים להמליץ בפניו על חנינה, כמו לשר המשפטים האמריקני?
כי בארה"ב זה לא כמו בישראל. זו שחצנות ישראלית טיפוסית לפעול לפני שבודקים מה נהוג שם לא חסכה אסתר את שבט לשונה משר המשפטים הלא פחות מושחז שלנו .
ביקשנו, באמצעות עו"ד דאב, להכיר ללפיד את עורכי הדין של פולארד בארה"ב כדי להכיר מקרוב את הסוגיה המשפטית-פוליטית הסבוכה כדי להגדיל את הסיכויים, אבל הוא לא נענה אומרת פולארד בתיסכול, הכועסת גם על עצם פירסום כישלון היוזמה. זה משדר לאמריקנים שהיוזמה היא בעיקר יחצנית, היא טוענת.
פולארד לא מקבלת את זה שמדובר רק ביוזמה ראשונית. היא מזכירה את סיפור היוזמה לשחרר את הסוכנים שלנו בקפריסין כדוגמא לפעולה שמחבלת בסיכויי החנינה. גם שם העניין הודלף מיד לתקשורת והמהלך הופסק. הוא חודש אחרי תקופה ארוכה, אחרי שהעניין הושתק.
קשה לשפוט את אסתר פולארד, כמו שקשה להאמין שלפיד עשה זאת רק כדי לזכות באהדת הציבור.
אשר לשחצנות הישראלית, כאן כבר קשה להתווכח עם אסתר פולארד, ומותר תמיד ללמוד לקח.

`עובדים` על ישראל עיין ערך פולארד

(18/05/2003)

לו הכל היה תלוי בנסיעתו של רוה"מ אריאל שרון לארה"ב, היינו אומרים שמשמים נלחמים בפולארד. אבל אין לנו הרבה אשליות. גם ההפגנה הגדולה תחת הכותרת : "להשיב את יונתן הביתה", המתוכננת להתקיים מול הקונסוליה האמריקנית ברחוב אגרון במרכז ירושלים, ביום שלישי, ל"ג בעומר, היום בו אמור היה שרון להיפגש עם נשיא ארה"ב, לא היתה מזיזה ממש לשרון, אם לשפוט מהתייחסויות קודמות.
אז העם צריך לקום ולומר את דברו, כי בסופו של דבר זה העם שיבחר או לא יבחר את שרון עפ"י מה שעושה לנו טוב.
18 שנים נמק יונתן פולארד בכלא האמריקני בתנאים קשים, משלם עונש נורא על 'חטאו' לנסות לעזור לעמו, במדינת ישראל שהיא בת ברית של ארה"ב. חטאו היה שהזהיר אותנו מהסכנות של נשק כימי וביולוגי הצפויות לנו מעירק, סוריה ואירן, ושבזכותו התארגנו לקראת מתקפה כימית וביולוגית.
העונש הוא נורא לא רק משום שהוא עונש של מאסר עולם למרגל עבור בן ברית של ארה"ב, בשעה שמרגלים לטובת מדינות עוינות לארה"ב כבר נכנסו ויצאו מהכלא, אלא גם בגלל תנאי המאסר המחפירים בבתי כלא לאסירים מסוכנים, סוטים ורוצחים.
העונש הוא נורא גם מול התאמתות אזהרותיו ותחזיותיו הקשות של פולארד, שישראל נאלצה להכיר בו כסוכן שלה קבל העולם רק בעקבות צו של בג"צ. הוא נורא גם מול כל העובדות בפרשת פולארד שמצביעות על כך שהאיש מזמן היה צריך להתהלך בינינו חופשי ולתרום מסגולותיו התרומיות בשטחים שונים. כולל גם מעלתו הרוחנית הגבוהה.
"כולנו נושאים תפילה להצלחת המלחמה בעירק ולהחזרת כל חיילי בנות הברית לביתם. ודווקא בתקופה זאת, ברצוננו להשיב את אחינו יונתן השבוי בכלא ארה"ב גם הוא לביתנו. לכן נצא בקריאה לרוה"מ: "שרון השב את יונתן פולארד. הסר את כתם הפקרתו של חייל שפעל למען ביטחון המדינה ובשרותה" כך נכתב בעלון שמפיץ אלי יוסף, הלא הוא אותו יוסף שלפני מספר שנים שבת שביתת רעב בגפו מול הכנסת במשך ארבעה חודשים, בהתמדה מופלאה, מלווה בהתעלמות מוחלטת של התקשורת הישראלית, להוציא עיתון "הצופה".
מה מניע את יוסף? מסתבר שלא קשר אישי או משפחתי עם פולארד אלא רק תחושה עמוקה של חובה, שיוסף רואה אותה כחובה דתית, ומגובה על כך מצד רבנים כמו הראשון לציון הרב מרדכי אליהו, חובה של ערבות הדדית, הכרת הטוב ופדיון שבויים.
מאז כבר ניסה יוסף, בעבר מנהל מוסדות חינוך וכיום מורה מוערך לאנגלית, לערוך צעדה של חוצה ישראל למען פולארד, ובחודשים האחרונים אינו חדל להופיע בפני תלמידים בבתי"ס תיכונים וישיבות כדי לעורר את הנושא.
בלי שום מקור מימון מראש יצא יוסף לדרך גם הפעם. את המודעות מארגנים עבורו תלמידים שגם מפיצים אותם. הכל בהתנדבות.
לכינוס הפעם הוא מביא את הרב שלמה אבינר, את ח"כ אורי אריאל, את סגן ראש עירית ירושלים שמואל שקדי, את הרב יוסף מנדלביץ' וגם ח"כ אפי איתם והרב דרוקמן עשויים להופיע בהפגנה.
יוסף: "אנחנו מתחילים כאן מאבק אמיתי כלל ציבורי למען פולארד כשהדרישות הן שלוש: "שרוה"מ שרון היוצא לארה"ב יחזיר את פולארד במטוסו. לשם כך מופעל לחץ טלפוני עצום על לשכת רוה"מ. התקבלו שם אלפי טלפונים. מהלשכה כעסו עד שהתחילו לאיים על המטלפנים כי ישלחו את מספרי הטלפונים שלהם למשטרה, דבר שכשלעצמו אינו חוקי.
"הדרישה השניה מופנית ליו"ר התנועה הציונית, סליי מרידור, שיחד עם יהדות ארה"ב הפקירו וממשיכים להפקיר את פולארד, זאת למרות החלטת הקונגרס הציוני מיוני האחרון כי יפעלו למען שחרורו.
"התביעה השלישית היא משרת החינוך לימור ליבנת, שהתעלמה ממכתבו של מיכאל קליינר, להכניס את הנושא של פולארד לתוכנית הלימודים. זה לא נעשה עד היום".
יוסף עובד כיום על שביתת רעב של אלף סטודנטים בתחילת החופשה של הקיץ למען שיחרור פולארד. :"רוצים ש"אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה. שפולארד שאותו הפקרנו, ימונה כיום לתפקיד ביצועי בקונגרס הציוני בארה"ב או ליו"ר התנועה העולמית. להופכו למנהיג ולא למסכן".
אסיר ציון לשעבר, הרב יוסף מנדלביץ', התגייס לעזור להפגנה, בה יחזור ויאמר גם את מה שאמר לנו אתמול: "לציבור הדתי אני יכול לומר שיש כאן חזרה על חטא מכירת יוסף , וכמו אז, גם היום אנו משלמים על כך... לציבור הכללי הנושא של פולארד צריך לחשוף בפנינו את פרצופו האמיתי של בוש. המשך המדיניות הקודמת של בוש וטנט לגבי פולארד היא בשבילי תסמונת של שנאת יהודים, ואפשר להסיק מכך גם על דברים הנוגעים ישירות לכולנו. למשל? על מפת הדרכים. באים אלינו בחיוכים כדי לעבוד עלינו. ואני רוצה לומר: אם אינכם משחררים את פולארד לא מאמינים בכם. לא תצליחו לעבוד עלינו!

ציניות ואמונה על כפות המאזניים

06/07/2003

עשרה קבין של ציניות ירדו לעולם. תשעה וחצי נטלה, כידוע, התקשורת, ונתח נכבד ממנה נחטף ע"י התקשורת הישראלית.
כמה ציניות ניתן לבלוע? זה פונקציה של הציפיות שלך ממי שמגיב או מעיר הערה. אדם שאחיו שוכב על ערש דווי לא יצפה לתשובה צינית על מצבו מהרופא. תוכל לצפות לציניות כלפי מרגל ישראלי מעיתונאי אמריקני, אבל קשה לקבל ציניות כלפי מרגל שהציל את ישראל מקטסטרופה ביטחונית כשהיא מגיעה מעיתונאי ישראלי.
כל ההקדמה הזאת באה כדי לספר על הערה צינית במיוחד של כתב הטלוויזיה הישראלית בהפגנה בת ארבעת ימים שהתקיימה בשבוע שעבר בגן הוורדים מול הכנסת למען יונתן פולארד.
לאלי יוסף המנסה בכל כוחותיו המוגבלים לפעול למען פולארד אין שום תקציב פעולה להפיץ תשדירי פרסום ומודעות ענק, וכך, גם כשהצליח להביא לגן הוורדים זמר האהוב על הנוער, לא היו על הדשא שם יותר מ 200-300 אנשים בו זמנית לתמוך במפגינים.
כתב של הערוץ הממלכתי שלנו ניגש שם לאסתר פולארד, רעייתו של יונתן ושאל אותה בלעג בלתי מוסתר: גב' פולארד, בהפגנה הזאת אנחנו רואים שוב רק כמה עשרות צעירים עם כיפות סרוגות. אינך חושבת שיש בכך מסר ברור מהעם פה בישראל באשר לעניין שלו בפולארד?"
אסתר פולארד, שמקדישה את כל זמנה לבעלה, שנדרה נדר שאינה מתארחת בשום בית ובשום סעודת שבת בארץ בלעדיו, היא גם אשה חריפת מענה. תשובתה לא אחרה לבוא: "אתה יודע, אפשר להסתכל על כל דבר מבחוץ ולראות רק מה שאתה רואה. אבל ממתי מספר הוא מדד לניצחון? תקרא בשורות הקטנות על מלחמת המכבים, מעטים מול רבים. ומעבר לזה, אינך חושב שאחרי 18 שנה שבהן, בעקביות מופלאה מנסה ממשלת ישראל לטשטש, לטייח ולהעלים מהציבור את עניינו של פולארד, יש כזה רנסאנס פה בעניינו, שצעירים שלא נולדו או שהיו פעוטות כשנעצר, פתאום קמים, מתנדבים, עורכים הפגנות ועצרות למענו? אני רואה בזה נס גלוי, וזה ילך ויתפשט, עד שיהונתן ישוחרר".
המבט הציני שהיה בעיניו גם אחרי שכבתה המצלמה, אמר: נחיה ונראה. מבט דומה בעיניים היה גם אצל פולארד הבלתי נלאית במאבק הזה.

האם נעסוק בשואה גם ביובל הבא? כל המקיים נפש אחת

(22/09/2003)
אחד הנושאים שמרבים לעסוק בהם ב"יד ושם" הוא נושא חסידי אומות העולם. במתחם יד ושם שבהר הרצל ישנו גן מיוחד לחסידי אומות העולם שם נחקקים שמות המצילים על קיר הכבוד.
בקרוב יראה אור "לקסיקון חסידי אומות העולם" רב כרכים, עם תקציר על כל מי שזכה בתואר. שתי קרנות יהודיות, בניו יורק ובשוויץ, מעניקות סיוע כספי ורפואי לחסידי אומות עולם נזקקים.
שישה עשורים אחרי, ועדיין מוצאים מצילים יהודים שלא עוטרו בהכרת התודה של העם היהודי, ומזכים את צאצאיהם בתואר "חסידי אומות העולם". והלב נחמץ על אלה שמתגלים רק אחרי מות, ולא זכו בחייהם להכרת תודתנו.
ובאותו עניין של הכרת הטוב והצלת חיים איך קוראים ליהודים שסיכנו צווארם כדי למסור לנו אינפורמציה שאחראית לביטחון העם היהודי בארץ ישראל?
התשובה מן הסתם: צדיקים וגיבורים. ומה אנחנו חבים להם בתמורה?
יהונתן פולארד הוא חסיד עם ישראל. יש לנו חוב רציני אליו. כמדינה יהודית ודאי שלא פרענו את החוב.
בהופעה רבת האמנים שהתקיימה ביום ראשון השבוע בכיכר ספרא, ראיתי בעיקר צעירים. מופלא איך קמה, בלי כספים ובלי ארגון מלמעלה, תנועת "נוער פולארד", אבל איפה המבוגרים לעורר את הממשלה הזאת, שכקודמותיה נוח לה להמשיך להרדים את פרשת פולארד כדי לא להיות מובכת בחלקם של בכירים בה בהפקרתו?
פולארד עדיין חי, ונדמה שהחבלים שנפלו בחלקו רק חיזקו ורוממו את הנשמה הכלל ישראלית שלו, כמו ששמעתי באוזני בשיחה טלפונית שהצלחתי לקיים איתו לפני מספר שנים, וכמו שמספר אודותיו כל מי שביקר אותו.
לא ברור אם ומתי ישתחרר פולארד. האם יתחולל הנס בזירת המשפט האמריקאית, שם יצליחו להשתמש בחוק החדש שמאפשר ערעור נוסף, מה שבינתיים השופט הנוגע בדבר מנסה לבטל מכל וכל.
אבל זה לא הנס שיגלה את הכרת הטוב שאנו חבים לפולארד. האם יקרה נס
אחר וממשלת ישראל תתנער ותתגייס למענו, או שהעם היושב כאן
יפסיק לשתוק. האם הכל ממתין לאותו נוער פולארד, שיגדל
ויהפוך לקהל בוחרים אפקטיבי, ויחולל את השינוי הנחוץ?
משהו מכל אלה חייב לקרות. הספקתי להגיע לשולי ההפגנה בת אלפי הצעירים
בכיכר ספרא, ולשמוע את אהרון רזאל מעל הבמה מאחל לכולנו שנתבשר שהנה
יהונתן שוחרר ונזכה לארח את יהונתן פולארד בסוכותינו.

עניין של ייעול - יפה גולדשטיין

08/10/2003

דוד הדרי, חבר מועצת עיריית ירושלים מטעם המפד"ל, היה זה שהסדיר את האישור לקיים את הפגנת ההמונים שארגן אלי יוסף עם מוסיקאים למען פולארד, בכיכר ספרא, לפני כשבועיים. הפגנה שאגב איש מבכירי העירייה, כולל ראש העיר שהוזמן, לא טרח להגיע ולשאת דברים בה. לופליאנסקי אמר ל"הצופה" כי ביקש שידחו את ההפגנה ביומיים, ואז ודאי היה מגיע להוסיף ברכה. חבל שאיש מהם לא חשב לשלוח דברים בכתב שיקראו במעמד הזה, כדי שלא יראה כמו זריקת עצם כדי להשתיק את הטרחנים בנושא של פולארד.
כחבר מועצת העיר חדש, אליו מתנקזות פניות רבות, פועל הדרי לזירוז השירות לחברי מועצה, כפי שקיים בכל חברה מסחרית המעוניינת לטפח לקוחות נבחרים, כדי להעצים את יכולתו כחבר מועצה לעזור לתושבים.
הרעיון שלו: להקים מוקד עירוני שיקשר את האזרח ישירות לחברי מועצת העיר, וכך לתת עדיפות וזירוז בטיפול בפניות של תושבים. המוקד יכלול קבלת משוב על טיב הטיפול בפנייה. הדרי מצפה לתשובה להצעת הייעול הזאת.

להכתיר את פולארד כאזרח כבוד של ירושלים

(23/11/2003)

נכון שהתנועה למען שחרורו של פולארד שהולכת ותופסת תאוצה לאחרונה: הפגנות המוניות, צעדות, מחאות עדיין לא השיגה את מטרתה, פעילות נמרצת של ממשלת ישראל למען חנינתו. אבל זה לא מה שירפה את ידיהם של הפעילים, כל אחד על חשבון הזמן הפנוי המצומצם שלו.
עוד רעיון לאזכר את העובדה שפולארד יושב בכלא למעננו, ועדיין לא הצלחנו לפדותו, יזמה מינה פנטון, חברת מועצת עירית ירושלים מטעם המפד"ל, שגם מחזיקה תיק קשרי חוץ ומורשת ישראל בעיריה: להעניק אזרחות כבוד ל"אסיר ציון" יהונתן פולארד "כאות הוקרה בשם כל האזרחים החרדים לשלומו, הנאבקים וחפצים בשחרורו מהכלא האמריקאי, שם הוא נמק זה 18 שנה. פעולותיו של פולארד למען מדינת ישראל , מצדיקות לא רק את שיחרורו, אלא גם את הכרת התודה של העם והמדינה במעשיו והקרבתו למענה. ועל כך נאמר: מי יתן ולעירית ירושלים תעמוד הזכות להיות הראשונה להעניק תואר כבוד ליונתן פולארד, כותבת פנטון לראש עירית ירושלים אורי לופליאנסקי.
לופליאנסקי, שאמנם לא דחה את פניית חבר המועצה דוד הדרי לערוך עצרת המונים למען פולארד ברחבת העיריה, אך גם לא הגיע להשתתף בה, נענה בחיוב להצעה והעביר את בקשתה של פנטון לדיון בוועדה בעיריה.