משפחת טירנובר – תורן: משפחת החזנים מותיקי ירושלים

וגם: סיפורן של האחיות לאה לוין

והבלוג של מינה טוחנר (בהמשך)

משפחת טירנובר

ראש המשפחה, סבא רבא משה חיים ישראל טירנובר הלוי ואשתו חיה הנדה, גרו בעיר העתיקה בירושלים עם שלושת ילדיהם: ליבע, מנחם מנדל, ומרים פיסל. ב1907 התייתמו הילדים מאביהם שהיה שוחט ידוע בירושלים. האם חיה נשאה בשנית לרבי מרדכי יצחקי ונולד להם בן בשם מרדכי. בהמשך עברו לשכונת בית ישראל.

מנחם מנדל טירנובר הלוי (נפטר י"ח כסלו התשכ"ד, 1964) היה חזן ידוע בבית הכנסת שליד בית הספר "תחכימוני"  בליווי  מקהלה גדולה. משך 40 שנה שימש מנחם מנדל טירנובר כחזן במקום זה בליווי מקהלה שמנתה כ-40 איש בת ארבע קולות והעמיד תלמידים רבים ששאבו מתורתו. עיסוקו היה סופר סת"ם,  וכן  לימד  נערים דרשה לבר המצווה. למנחם מנדל ולאשתו נחמה נולדו שמונה ילדים: חיים, לאה, מינה, ניסן, אורה, ציפורה, יוסף וזאב.

רבי מנחם מנדל טירנובר                                (מנחם מנדל בשמחה משפחתית. מקור התמונה- אריה מונזון)

קטעי שירה וחזנות חלק 1 – בני משפחת טירנובר ביום השנה לפטירתו של מנחם מנדל (העלה ליוטיוב מני תורן)

קטעי שירה וחזנות חלק 2 – החזן זאב תורן (טירנובר)

מנחם מנדל טירנובר, דברים לזכרו מאת יוסקה טירנובר

התרגשות רבה אוחזת בי כשאני מעלה בזכרוני את ביהכ"נ תחכמוני. זכרונות הילדות עולים ומזכירים לי את התקופה המאד מיוחדת של ילדותי. את אבי ר' מנחם מנדל טירנובר עייה שהיה עובר לפני התיבה יחד עם המקהלה בכל שבת וחג במשך למעלה מארבעים שנה.

עם מותו לפני ארבעים ואחד שנים הסתיימה התקופה, ביהכ"נ שינה פניו. רוב המתפללים הלכו לעולמם והמושג ביהכ"נ תחכמוני והמקהלה הלך ונמוג. וכאן נכנס לתמונה רי משה תורצקי, אדם יקר, שהחליט ביוזמתו האישית, ושלא על-מנת לקבל פרס, לקחת על עצמו את שיקום ביהכ"נ והחזרת עטרה ליושנה. אני מבקש להודות לו מקרב לב בשמי ובשם אחי, אחיותי וכל בני המשפחה על יוזמתו המבורכת לערוך את ערב הזכרון לאבינו עייה ועל הזכות שנפלה בחלקנו לקחת חלק בערב זה. הערב, מוקדש כולו לזכרו של אבינו עייה. ערב זה מעלה בנו זכרונות לפני ארבעים ואחד שנים, שהיינו נוהגים להתפלל כאן מידי שבת. זכור לי ביהכ"נ שהיה מלא מפה לפה, גזול, מפואר, מסודר ומאורגן להפליא שטוף שמש ואור. בית הכנסת נראה לי אז רחב וארוך יותר. בית כנסת תחכמוני היה נחשב לביהכ"נ הגדול בירושלים אחרי ביהכ"נ ישורון וכאן המקום להזכיר כי היה קיים גם ביהכ"נ שירת ישראל אך הוא למעשה היה ממוקם בפרוזדור של ביה"ס רוחמה ברחי יהודית.

כשאני מתבונן מסביב אני נזכר במתפללים הרבים שפקדו אותו ואת סדר ישיבתם. מימיני ישב אבי ע"ה ובשורה לפניו ישב ר' אריה אילן, אחיו של הרב מרדכי אילן, שהיה מייסד ביהכ"נ ומנהל בית הספר שישב לשמאלי ולידו דייר כהן. מימיני, ליד ר' אריה אילן, ישב בנו משה שייבדל לחיים ארוכים. כמו-כן ישבו שם ר' חנוך ניימן שהיה המחנך שלי בבית-הספר ובנו יעקב. המדינה מר אליעזר גולדברג, אשר שימש באותם הימים כבעל שחרית בימים הנוראים. ר' גולדברג תרם כתר תורה מפואר מכסף רקוע עם שנים עשר השבטים לזכר בנו שנפל בפעולה של האצ"ל על הרכבת לפני קום המדינה. משמאל לדוכן ישב הגבאי סנדק, ובאותו אזור ישב גם הגבאי דימנט שהיה גר מול ביהכ"נ ובסמוך היה גם מקומו של הבעל תוקע בימים הנוראים, ר' וינוגרד, שהיה גר אף הוא, ממול לבית הכנסת.

זכור לי גם הרב צוובנר (שאג) שהיה חבר כנסת בכנסת הראשונה והתפרסם בכך שנשיא המדינה הראשון נכנס למשכן הכנסת ברך הרב צוובנר ברכת שהחיינו. הרב צוובנר היה נוהג גם בכל שמחת תורה לערוך מנין בביתו המפואר שממול ביהכ"נ. היה לו ספר תורה קטן בתוך ארון קודש יפה עם פרוכת בו קראו בתורה, ולאחר התפילה היה עורך קידוש למתפללי ביהכ"נ עמוס בכל טוב. לאבא היה קול טנור צלול וכושר הבעה ברור. הוא התפלל בהברה ספרדית וזאת למרות שבשאר ימות השבוע התפלל בבית הכנסת שבשכונת כנסת ישראל בנחלאות בהברה אשכנזית וזה לא קל.

בליל שבת היה נהוג שילד ניגש להתפלל תפילת קבלת שבת. אחי זאב שהיה אז בן חמש או שש היה חייב להעזר בשרפרף קטן בכדי להגיע לתיבה כדי שיוכל להתפלל. כשהיה מגיע בתפילה ל"בואי בשלום" היו חייבים לעזור לו לרדת מהשרפרף ולהחזירו למקומו. לאחר תפילת ערבית היה נהוג  שילד מקדש על היין . אחי זאב, שהיה הבן הקטן, היה זה שקידש על היין.

אבא היה הולך מידי יום שישי עם אחי הקטן זאב לתחנת השידור שברח' מליסנדה עם בקבוק יין כדי לעשות קידוש בתחנת קול ציון לגולה. וכיוון שבאותם הימים לא היו מכשירי הקלטה היה אבא צריך לחזור מידי שבוע יחד עם אחי על הקידוש. אבא היה מתגאה שהבן הקטן שלו מרוויח 100 לירות לשעה לפי חישוב של 8 לירות ל- 5 דקות זמן שידור, סכום שהיה אז שווה לארבע משכורות חודשיות.

במשך ימות ההשנה כשהיה אבא עובר לפני התיבה היה חובש מצנפת חזנים שחורה, כמו גם גם בחגים ובסליחות ראשונות, אך בשמחת תורה היה עובר לפני התיבה לבוש בקיטל ומצנפת לבנה כמו בימים הנוראים. חודשיים לפני הימים הנוראים החלו להתקיים חזרות למקהלה. תחילה לילדים ולאחר מכן למבוגרים. החזרות התקיימו פעמיים בשבוע בנפרד לכל קול, ולפני הימים הנוראים התקיימו כמה חזרות כלליות כולל ארבע קולות.

המקהלה מנתה כארבעים איש ארבע קולות - סופרנים, אלטים, טנורים וברטונים. המנצח הראשון היה ר' שמואל ריבלין, בנו של ר' זלמן ריבלין החזן הידוע. אחריו היה המנצח צבי מונזון (טלמון) מוזיקאי ומלחין מאד מוכשר, שהיה אגב, גם המורה שלי בבית הספר ובזכותו אני דובר אנגלית שוטפת. לאחריו ניצח מנחם אניקסטר (אשרי). זכורה לי הפעם הראשונה שהמקהלה שרה בניצוחו של אניקסטר שלמרות שהוא היה בוגר הקונסרבטוריון הוא לא ידע להרים ידיים ולנצח לפי הצורך, והמקהלה היתה כמעט כמשותקת, ואז תפסתי אני בתור נער יוזמה ונעמדתי וניצחתי על המקהלה, כמו שהייתי נוהג לנצח באופן קבוע בשמחת תורה.

זכור לי במיוחד יום הכיפור האחרון לפני ארבעים שנה. אבא ניגש אלי לפני תפילת מוסף ואמר לי יוסקה אני לא יכול לגשת להתפלל מוסף אני מרגיש חלש. התעוררה בעיה - מה עושים. ישבתי עם הגבאים כדי לטכס עצה ואז עלה הרעיון שר' מילר שגר בקרבת מקום יחליף את אבא. רצנו לביתו וביקשנו ממנו לעבור לפני התיבה, אך זה לא היה כל-כך פשוט כיוון שהיה עליו להתפלל מספר קטעי שירה בתאום עם מקהלה גדולה. ואז לקחתי מחזור והסתובבנו יחד בחצר בית הכנסת שאני שר לפניו את הקטעים החשובים שיש לתאם עם המקהלה. ומאז הפך ר' מילר להיות החזן הקבוע של ביהכ"נ תחכמוני עד לתקופה האחרונה כארבעים שנה.

היות שזה חזוקה לשמש כאן חזן ארבעים שנה אני מציע לכם, החזנים הצעירים, לפנות לר' משה תורצקי לחתימת חוזה. לאבא היו מנגינות מיוחדות ומגוונות לכל קטע שבתפילה. במיוחד זכורים לי הקטעים: וכל מאמינים, אמרו לאלוקים ועוד.

פרט להיותו של אבא חזן ראשי כאן בביהכ"נ, היה אבא, מייצר בתים מהודרים לתפילין, ללא שום מכונות או מכשירים המצויים היום. את הכל ייצר בעבודת יד. אבא גם הכין ילדים לבר-מצוה בשיטת הטעמים פשטא, מונח זרקא (ולא כמו לימוד שיר). הוא היה מכין דרשות אישיות לכל ילד וילד בהתאם לפרשת השבוע ולכשרונו של הילד. בסופו של דבר הילד היה נואם כנואם בקי ומנוסה. עד היום אני פוגש אנשים שמזכירים לי שאבא שלי לימד אותם לבר-מצוה. אסיים את דברי בתפילה מי יתן והקב"ה יחזק את ידיו של ר' משה תורצקי וכי יעלה בידו להחזיר עטרה ליושנה ונזכה כולנו לראות בבנין עולם עדי עד.

ניסן תורן

ניסן הוא בנו הרביעי של החזן הירושלמי ר' מנחם מנדל טירנובר ובצלו גדל ונתחנך, עוד בתור ילד שר במקהלת בית הספר תחכמוני בניצוחו וניהולו של ד''ר צבי טלמון שליוותה את אביו בתפילותיו בביה''כ אוהל שם ברחוב תחכמוני, המקהלה שהיתה מהידועות והמפורסמות באותה העת הורכבה מלמעלה מארבעים זמרים ונערים בארבעה קולות, כמ''כ הופיע בערבי חג ומועד ברדיו לצד אביו ומשפחתו שהשמיעו פרקי תפילה שונים בבגרותו היה בין היתר זמר במקהלת בן ברוך ומקהלת יובל עם פטירתו של בן ברוך ניצח בעצמו על המקהלה והודות לו נתפרסמה המקהלה והיא ליוותה חזנים רבים בתפילותיהם בארץ. לפי הידוע לי בסופ''ש זה אמורה להתקים עליה לקברו בהרצליה בהשתתפות המשפחה וחברי מקהלת יובל בראשות ד''ר מרדכי סובול.

הקלטה של משפחת טירנובר ברדיו קול ציון לגולה- "וביום השבת" הלחן: יוסף שליסקי, הסולנים הם האחים ניסן וזאב טירנובר והבנות מינה ואורה שיבלח''ט. האבא ר' מנדל בהקלטה משנת 1960 

ניסן תורן ז"ל היה המנצח היחיד (כמעט) על מקהלות בתפילות בעת פריחת החזנות לפני כ-25 שנה. משך כ-15 שנה השביעיה שלו (לעתים שמיניה) ליוותה את החזנים שטרן, מולר, מילר, שולהוף, גרינבלט, מזרחי ועוד רבים רבים במשך רוב שבתות השנה.  קולם היה נישא למרחוק, והתענוג בשמיעתם היה עצום. למעשה, הוא ומקהלתו היו בעלי ההשפעה הגדולה ביותר עלי ועל רבים בני גילי, בהבנת החזנות ובדרך הגשתה.  [עד כדי כך. אחד מבני משפחתי התחפש באחד מחגי פורים ל... ניסן תורן. עם הצעיף המצוייץ, השפם הקטן והארשת החמורה בעת הניצוח...]

אני זוכר היטב את השיחות המאלפות שניהלנו אתו ועם שאר החברים במקהלה בזמני הבין-לבין בתפילות... חבורת 'משוררים' שידעה וזכרה רבות. (בחדרי חרדים) 19/3/2012

זאב תורן טירנובר

זאב הוא בנו השמיני של ר' מנחם מנדל. נולד 1936 נשוי להילרי. שימש כחזן בהיכל שלמה בירושלים ובסוף שנות השישים שימש בחזנות בבית הכנסת המערבי בלונדון עד פברואר 1979 אז מונה לחזן ראשי בבית הכנסת אדג'וור בלונדון למשך 4 שנים. ב1983 עבר לשמש בחזנות בבית הכנסת קהילת חברה קדישא בני יעקב במונטריאול קנדה. לאחר מכן חזר לגמלאות בישראל.

הקלטות חזנות מסחריות – החזן זאב תורן – טירנובר באתר הספריה הלאומית ( 2014)

1. אלוקי נשמה (ועוד 12 שירים)

2. תפילת סליחות (בית הכנסת חברה קדישא – בני יעקב, מונטריאול קנדה)

הבלוג של מינה טוחנר- טירנובר

כאשר נישאה מינה למנחם טוחנר עברה לגור ברחוב המלך דוד מעל חנות המכולת של המשפחה. עבדנו ביחד בחנות המפורסמת 50 שנה, וגידלנו 3 ילדים שי ורדה ודני. כאשר יצאנו לגימלאות, סגרנו את החנות ועברנו לגור בדיור המוגן הוד ירושלים.

 ביתנו היה בית ששר והשירה מלווה אותנו. מאז נולדנו נחשפנו לשירים שונים של שבת וחג ובמגוון שפות: עברית, יידיש, לדינו, אנגלית, ואפילו בערבית שרנו שירים ששמענו ברדיו. אבא ניגן גם במנדולינה ובכינור. גם אמא שרה מאוד יפה, ממנה למדתי שירים ביידיש. יש לי הקלטות עם שירתה. אבא עסק בתחום המוזיקלי ואנחנו גדלנו ונשאבנו לתוך זה. כל המשפחה שלנו מוזיקלית והיינו המשפחה הכי מפורסמת בירושלים בזכות אבא והשירה המשפחתית, כמו גם מהופעות ברדיו עם אבא ואחר כך שהופענו בטלוויזיה. כשגדלנו והתחתנו היינו עושים מקהלה של כל המשפחה יחד עם הילדים והנכדים. כשאבא היה בחיים הוא ניהל את הסדר, עם כל המשפחה כמובן, תמורת תשלום בבתי המלון הכי גדולים ומפוארים, כמו מלון "הנשיא", מלון "המלכים" ומלון "קינג דיויד".

באחד מסדרי הפסח אחי זאב הכיר את אשתו הילרי, כשזו הייתה בת 17, ובקרה עם הוריה בישראל. לאחר שאבא נפטר המשיכו להזמין אותנו לבתי מלון, ויוסקה וחיים ניהלו ביחד את ה"סדר" כשהבנות שרות במקהלה. הופענו בשיתוף פעולה ולא הייתה קנאה בין האחים. לא הייתה חלוקת תפקידים בינינו, כל אחד קיבל הזדמנות לסולו, לא היינו זקוקים לחזרות כי כל מפגש היה כמו חזרה. היינו שרים אותם שירים מוכרים אך הוספנו גם שירים חדשים ביידיש ובלדינו. הופענו עם אבא בתוכניות רדיו, ויש לי קלטות מאוד יפות של פסח ומוצ"ש. כשהתחילו השידורים בטלוויזיה הופענו פעמים רבות ללא אבא שנפטר לפני כן ב1964. היינו מופיעים בטלוויזיה במוצ"ש בתוכנית שבוע טוב, ובחגים- סוכות, חנוכה, פסח, ובתוכנית "חודש טוב". יש לי קלטות וידיאו של התוכניות, שניתן לראות בהן כיצד שרנו בהרמוניה ובהנאה, וכל אחד מהילדים והנכדים קיבל "סולו" וכך גם הכלות. הנכדה ליאורה, בתו של חיים, שרה בתכנית של פסח ברדיו את "מה נשתנה". חיים או ניסן היו המנצחים. סיפרנו כיצד היינו חוגגים בבית בשבתות וחגים, ושרנו את השירים והניגונים שהיינו נוהגים לשיר עם אבא ואמא. מרדכי פרימן היה שכן של חיים והנחה לפעמים בנוסף למנחים אחרים. הופענו בטלוויזיה גם עם צמד רעים שהיו מאוד נחמדים ולמדו גם הם את הניגונים שלנו ושרו איתנו.

 המשך כאן...

לאה לוין – סיפור חיים 2001 (הוצאת יד שרה)

בת שנייה למשפחת טירנובר. נולדתי בירושלים בדירה קטנה מאד, בשכונת "בית ישראל". ליד ביתנו היה מגרש כדור רגל, ואף על פי שהייתי קטנה מאד, אני זוכרת היטב את הבית ואת השלג שירד בחורף אחד וכיסה את הכניסה אליו. אבא שלי, מנחם מנדל, נולד בשכונת "שערי פינה" ליד שכונת הבוכרים. הוא היה מכין את ה"בתים" לתפילין. בימינו קונים את רצועות העור מוכנות לתפילין, אבל באותם ימים אבי היה רוחץ את העור ומייבש אותו....

כשגרנו ב"זיכרון טוביה" אבא נהג לעשות את הקניות. לאחר תפילת שחרית בבית הכנסת היה הולך לשוק "מחנה יהודה" ושם כולם הכירו אותו. פעם בשבוע, בשבת בבוקר, אבא היה מכין שמונה כוסות קפה, לכל הילדים, ובכל צלחת שם קוביה אחת של שוקולד. בשבילנו זה נחשב כאילו נתן לכל אחד מאתנו בונבוניירה שלמה. במשך כל השבוע חיכינו לאותה קובית שוקולד נפלאה......

בכל החגים וכן בשבתות ובראשי החודשים שרנו ושרנו. במוצאי שבת של חנוכה כשאבי ואחיי היו שבים הביתה מבית הכנסת, אבא היה מדליק נר הבדלה ולאחר מכן נרות חנוכה. אבא היה מכין את הפתילים לנרות שדלקו בשמן. אמא, שמאד אהבה לארח, הייתה מטגנת לביבות מיוחדות. כל לביבה הייתה בצורה אחרת, בחלקן נראו כמו חיות. עד היום אני מכינה בחנוכה את אותן הלביבות. לאחר הדלקת הנרות היינו שרים ומזמרים כולנו, וראשית שרים את "הנרות הללו אנו מדליקים על הנסים ועל הנפלאות..". חג הפסח ובעיקר לילות הסדר בכל שנה היו לשם דבר. כל השכנים היו עומדים ליד ביתנו ומקשיבים לשירה שבקעה מביתנו ושנמשכה עד השעות הקטנות של הלילה. השכנים שלנו, שהיו בני כל העדות, נהנו לשמוע אותנו שרים, למדו הרבה מהניגונים שלנו ואנחנו למדנו מניגוניהם....

חיים, ניסן וזאב עיברתו את שם המשפחה מטירנובר לתורן. אני מאד כעסתי עליהם שעשו זאת, אבל עכשיו הם מוסיפים לשם תורן גם את השם טירנובר. יוס'קה היחיד שלא עיברת את שם המשפחה..... המשך כאן...