|
 אתי
אנקרי נולדה
ב (4 בינואר) 1963 בעיר לוד,
שלישית מבין
חמישה אחים,
למשפחה
ממוצא
תוניסאי.
למדה בבית
הספר התיכון
רמלה לוד,
וכשהתגייסה
התקבלה
לצוות הווי
ובידור של
חיל החינוך.
אחרי שחרורה
מהצבא היתה
סטודנטית
למשחק
בסמינר
הקיבוצים,
אחר כך למדה
בבית הספר
למוזיקה
רימון.
בחירתה
במסלול
השירה לא היה
צעד יוצא
דופן אצל אתי
מאחר ורבים
מבני משפחתה
בעבר ובהווה
עסקו אף הם
בתחום השירה.
את אחד
משיריה
הראשונים,
געגוע, כתבה
בעקבות מותו
הטראגי של
אביה, אנדרה,
ב- 1985. ב 1990 אתי
נישאה לשחקן
התיאטרון
דורון ליניק
ונולדו להם
שלושה ילדים
- מיכאל,
מעיין ושירה.
ב"תחרות
הזמר העברי"
בפסטיבל ערד
1985 היא שרה את
השיר "עוד
מעט" ושנה
לאחר מכן,
בקונצרט בית
הספר "רימון"
בו למדה, היא
סומנה
כהבטחה
גדולה כששרה
את השיר "גלויית
שנה טובה
משוש
המתאבדת"
של דיוויד
ברוזה. ב-1987
בתחרות קדם
האירוויזיון
הופיעה
אנקרי
בליווי
שלישייה (רון
ודן גנג ודוד
רגב) בשיר "נוסטלגיה",
וב 1989 היא
השתתפה
בסרטו של
יוסי זומר "רסיסים".
ב 1988 השתתפה
כזמרת ליווי
אלמונית
במסע
ההופעות
הנרחב של
שלמה ארצי.
אתי
אנקרי שילבה
תמיד בין
משחק (בקולנוע)
ומוסיקה.
לרוב הקהל
היא התגלתה
כזמרת
ושחקנית
בראשית שנות
ה-90, אך למעשה
התחילה
הקריירה שלה
מוקדם יותר.
לדוגמה, היא
גילמה תפקיד
בלתי נשכח
כנערה צעירה
בדרמה
הטלוויזיונית
"לחם".
ב1990,
אחרי הרבה
מאמצים
ודחיות, היא
פרצה בגדול
עם אלבום
הבכורה "רואה
לך בעיניים"
(בעיבוד
והפקה
מוסיקלית של
אלון אולארצ'יק,
ובהפקת אתי
אנטה ומיכאל
תפוח מ"המון
הפקות")
תקליט שנמכר
ביותר מ-90 אלף
עותקים.
אנקרי כתבה
והלחינה
שירים
אישיים
וכואבים,
ביניהם "געגוע",
"רואה לך
בעיניים", "לך
תתרגל איתה",
"עד מתי", "קח
אותי כך" ו"לוליטה".
שירים
המשלבים בין
צליל מזרחי
למוסיקה
הודית, בין
נגיעות ג'אזיות
לרוק כאסח.
אנקרי,
שנחשבה כ"שחקנית
שמתעסקת
במוסיקה",
הפתיעה לא רק
בכתיבתה
החושפנית,
אלא גם
בנגינה
ובעיבודים
בחלק
מהשירים (פסנתר,
סינטיסייזר,
גיטרה,
חלילים,
טבלות
וקולות).
ב-1991
פתחה אנקרי
מסורת של
הופעות
בפסטיגל
בשירים
שכתבה
והלחינה.
השיר הראשון
ששרה במסגרת
זו היה "מיכאל"
ובשנת 1992 "קצת
אחרי כולם".
בשנת 1993
יצא אלבומה
השני של
אנקרי, "קראת
לי אסתר",
שוב בהפקתו
המוסיקלית
של אלון
אולארצ'יק,
שגם שותף
איתה
בעיבודים.
אנקרי כתבה
והלחינה את
כל השירים,
ביניהם "קראת
לי אסתר", "אשמה",
"לולו", "אושר
ועושר" וגם
"מיכאל"
מהפסטיגל.
האלבום
היפהפה זכה
לפחות הצלחה
מקודמו,
ואנקרי גם
השקיעה פחות
בקידומו
ויותר
בהרחבת
משפחתה. בכל
זאת היו לה
גיחות אחדות
לבמה
ולאולפנים.
ב-1995
החלה אנקרי
לחזור
לפעילות
מוסיקלית
מלאה
כשהקליטה
שיר על יחסי
ילדים-הורים,
מצד האם: "את
הכל". הקלטה
זו סימנה את
תחילת
העבודה על
אלבומה
השלישי, "למרות
ובגלל",
שיצא ב-1997.
אנקרי כתבה
והלחינה את
כל השירים,
לואי להב היה
מפיק השירה,
יזהר אשדות
המפיק
המוסיקלי,
אשדות
ואנקרי
עיבדו ביחד
את השירים,
ביניהם "עוד
לא נרגע
בינינו", "ככה
לגמור", "למרות
ובגלל", "האישה",
"נלקח ממני
סוד"
וגירסה חדשה
ל"את הכל".
בפסטיבל
ערד של אותה
שנה יצאה
אנקרי במופע
משותף עם דוד
ד'אור. "ההופעה",
שכללה את
מיטב להיטי
השניים, זכתה
להצלחה
עצומה
והמשיכה
לרוץ בארץ
ובעולם במשך
שנים נוספות.
ב-1998 יצא תקליט
"ההופעה"
של אנקרי וד'אור
בהפקה
מוסיקלית
ועיבודים של
אלון אולארצ'יק
שלקחו
לכיוון דתי,
מזרחי וערבי.
משיריה
המוכרים של
אנקרי שולבו
"קראת לי
אסתר", "שיר
לבת", "א-שבו",
"רואה לך
בעיניים", "לוליטה"
ו"עוד לא
נרגע בינינו".
מהרפרטואר
המוכר של ד'אור
בוצעו "תפילה",
"יד ענוגה",
"קול
מהשמיים" ו"אני
עף". לצידם
הם שרו שירים
חדשים: "ללא
מילים", "העיניים
יודעות", "אל
נורא עלילה"
וגם קטע ללא
מילים, "השיירה".
הם ביצעו גם
את שירו של
אולארצ'יק "בעינייך"
וגירסה
עברית שכתבו
איתו ללהיט
התורכי "יא
מוסטפה".
באוגוסט
2001 יצא אלבומה
של אנקרי "ים"
אותו היא
כתבה, הלחינה,
עיבדה
והפיקה
מוסיקלית.
בין הבולטים
בשירי
האלבום היו "והים",
"ברוך השם", "יציאת
מצרים" ו"טול
עומרי"
שהושר
בערבית
בהשתתפות
אימה של אתי
חנה אנקרי.
האלבום, שהיה
פחות "רוקי"
ויותר "עממי-מזרחי"
שיקף גם את
תהליך חזרתה
בתשובה של
אתי, תהליך
אותו עברה
יחד עם מורתה
הנערצת
ימימה.
בשנת 2001
השתתפה
אנקרי בסדרת
הטלוויזיה "שבתות
וחגים"
בתפקיד האמא
חגית. אתי
אנקרי זכתה
גם בפרס אקו"ם
לשנת 2001
בקטגורית
התקליט
העברי של
השנה עבור
האלבום "ים"
בסכום של 15,000 ש"ח.
בשנת 2003
הוציאה
אנקרי סינגל
חדש ומפתיע
בשם "שמעתי ש...",
שם נתנה קולה
בראפ, וב 2004
הוציאה
סינגל נוסף, "מיליונים".
הפעם הלכה
אנקרי
לכיוון
רגאיי, שעיטר
שיר מחאה
חברתי נוקב,
על
ההידרדרות
הכלכלית
והחברתית
בארץ. ב-24 במרץ
יצא אלבומה
המלא, שנקרא
גם הוא מיליונים.
באלבום 11
שירים, מתוכם
10 נכתבו
והולחנו על
ידי אנקרי.
באלבום גם
שירים
ליריים
המבטאים את
אמונתה בקב"ה
ואת ערגתה
לחזרה
ליהדות
השורשית, זאת
של התורה,
כפי
שמשתקפים
היטב בשיריה
החדשים "מלך (מונולוג
הכסא)" "כיסופים"
ועוד.
ישירותה
של אתי אנקרי
עם האמת שלה,
אותו אינה
חוששת לבטא
בשיריה (במיוחד
לאור העובדה
שזמרים
מונעים בד"כ
משיקולים
פופוליסטיים),
יחד עם ההיקף
הרב גוני
המושלם
בהפקת
השירים כולל
שירה מוזיקה
לחן ותמליל,
הם שהופכים
את אתי אנקרי
ליוצרת של
פעם בחיים,
פרח נדיר.
קישורים:
ביוגרפיה
מיקצועית (אתר
MOOMA)
|
