|
מי
התהום
מספקים
כמחצית
מהמים
המתוקים
בעולם
והם
מהווים
כ 97%
מעתודות
המים
המתוקים
(שאינם
קפואים).
אולם
כושרם
של מי
התהום
לקיים
בני אדם
ומערכות
אקולוגיות
(ecosystems)
נמצא
תחת
איום
חמור.
ברחבי
העולם,
החברה
האנושית
משחררת
כמויות
עצומות
של
כימיקלים
אל
האקוויפרים.
כימיקלים
אלה
גורמים
נזק
בלתי
הפיך
לאספקת
המים
המתוקים.
חומרי
הדברה
ודשנים
הנשטפים
מאזורים
חקלאיים
וממדשאות,
דלקים הדולפים
ממכלי
אכסון,
ממיסים
אורגניים
מכילי
כלור
ומתכות
כבדות
המושלכים
מתעשיות
ופסולת
רדיואקטיבית
מכורים
הם בין
המזהמים
העיקריים
של מי
התהום.
מזהם
נוסף,
החנקות,
מצוי בד"כ
באקוויפרים
רדודים
בקרבת
משקים
ואזורים
עירוניים.
הערך
המכסימלי
הוא 10 מ"ג
לליטר
אולם
נמצאו
הרבה
חריגות.
רבים
מזיהומים
אלו היו
תוצאה
של
פיזור
דשן
מופרז.
הסכנה
בחנקות,
כשהם
נצרכות
בריכוזים
גבוהים,
יכולות
החנקות
לגרום
לחנק
אצל
פעוטות
וכמו כן
נמצאו
קשרים
בינן
לבין
סרטן
המעי.
כאשר
מזהמים
המתקיימים
לזמן
ארוך
חודרים
למי
התהום,
הנזק
הוא
בלתי
הפיך. יש
לזכור
כי זמן
השהות
הממוצע
של מי
תהום
הוא 1400 שנה
בעוד
שאצל מי
נהרות
השהות
היא רק 16
יום, דבר
המאפשר
לחדש את
המים
המזוהמים
במהירות.
שאיבת
יתר ממי
התהום
רק
מחריפה
את
הבעיה
ומגבירה
את אפקט
הזיהום.
מה
הם
מקורות
הזיהום?
א.
שפכי
בתים,
הפרשות
אדם
המכילות
מחלות,
שפכי
בתי
חולים,
שאריות
מזון, מי
כביסה
ורחצה,
סבון
וחומצות,
והמון
חנקות,
אמוניה
ומיקרואורניזמים
מחוללי
מחלות.
ב.
זיהום
מחקלאות
ומשקי
חי,
חומרי
דישון,
והדברה.
זהו
זהום
עשיר
בחנקות
וזרחות.
ג.
שפכי
תעשייה -
מכילים
קשת
עצומה
של
מזהמים:
מתכות
רעילות,
כמו
קדמיום
ועופרת,
ארסן,
אבץ
ומגנזיום.
חומצות,
חומרי
צבע
דטרגנטים
(סבונים)
ושפכים
אורגניים.
דלק,
שמנים,
גאזים
שנפלטו
והתמוססו
במי גשם,
וכך
חדרו
למי
התהום.
אתרי
הפסולת,
שמהם
מגיעה
פסולת
ביתית
רעילה
כמו
הסוללות
הביתיות,
המכילות
ניקל
קדמיום
ומטפטפות
רעלים
איומים
למי
השתייה
שאליהן
מתנקזים
שפכי
המזבלות.
חומרים
אלה לא
ניתן
לטהר
במכוני
טיהור.
יש
לרכזם
ולטפל
בהם
באתר
הטיפול
בפסולת
רעילה
שהוקם
ברמת
חובב
שבנגב,
וגם הוא
לא ממש
יעיל.
גם
אמצעי
הטיפול
במים
עלול
להוסיף
מזהמים
כמו
כלורידים,
שריכוזם
הגבוה
הנוצר
כתוצאה
מהוספת
כלור
לטיהור
המים,
הוא
מסוכן
לבריאות
ואם הוא
היה
במגע עם
חומרים
אורגניים
יווצר
חומר
הלו-אורגני
מסרטן.
בישראל
יש
חוקים
רבים
בנושא
המים,
והאחריות
עליהם
היא של
משרדי
ממשלה
שונים
ושל
רשויות
מקומיות.
שני
חוקים
חשובים
הם:
חוק
המים,
ותקנות
בריאות
העם 1974
הנוסח
המלא של
החוק
חוק
המים קובע, בין
היתר כי:
מקורות
המים של
מדינת
ישראל
הם רכוש
הציבור.
כל אדם
זכאי
לקבל
מים
ולהשתמש
בהם.
אדם
המקבל
מים,
חייב
לנהוג
במים
ביעילות
ובחיסכון,
ולהחזיק
את
מתקני
המים
שברשותו
במצב
תקין,
כדי
למנוע
בזבוז.
אסור
לבצע כל
פעולה,
המזהמת
או
עלולה
לגרום
לזיהום
מים, גם
אם מקור
המים
הוא כבר
מזוהם.
אסור
להשליך
או
להזרים
לתוך
מקור
מים או
בקרבתו
כל חומר
נוזלי,
מוצק או
גזי.
תקנות
בריאות
העם (איכותם
התברואתית
של מי
שתייה)
קובעות,
בין
היתר כי:
מים
אינם
ראויים
לשמש מי-שתייה
אם
נתגלו
בהם
כמויות
חריגות
של
חיידקים
או של
חומרים
מזהמים.
אם
נתגלה
זיהום
במקור
מים, מי
שאחראי
על
אספקת
המים
חייב
להודיע
מיד
לרשות
הבריאות,
לבצע
בדיקות
לגילוי
גורמי
הזיהום
ולבצע
את
הוראות
רשות
הבריאות
לסילוק
גורמי
הזיהום.
קישורים
וכתבות
חוק
המים -
תקציר
חוק
המים 1959
חיסכון
במים
מים
2000 - איכות
המים
משתפרת
אליבא
דמשרד
הבריאות
חברת
מקורות -
שיפור
איכות
המים
בישראל
אתר
מים
וחיים
התדרדרות
באיכות
המים
המים
והסכם
השלום
אדם
טבע
ודין- שמירת איכות המים
|
